איתור סניפים וכפרי בוגרים
החניכים יבינו כי התורה אינה לימוד אינטלקטואלי חיצוני אלינו, אלא היא פנימית ומהותית לנו, ויקבלו כלים כיצד לחיות כך בחיים עצמם.
נפזר את ציורים על הרצפה, המתארים קשרים אפשריים בינינו לבין התורה (נספח מס’ 1). נבקש מכל אחד לבחור ציור שמסמל את הקשר בינו לבין התורה. אל תסבירו כלום לגבי הציורים, כל אחד יבחר לפי מה שהוא מבין. נבקש מתנדבים להסביר את הציור שבחרו ומדוע בחרו דווקא בו.
נעורר דיון:
חז”ל אומרים שתורה קדמה לעולם (בגמרא פסחים נד’ ע”א). זאת אומרת שהתורה היתה קיימת עוד לפני שנברא העולם הזה, ואף יותר מכך: הקב”ה הסתכל בתורה, ועל פיה הוא ברא את העולם. מה אומרים לגבינו דברים אלה? האם יש בכך כדי להשפיע על החיים שלנו?
נסביר כי אין הכוונה רק לתורה שבכתב, לחמישה חומשי תורה, אלא לכל המציאות התורנית שסביבנו. בכך שהתורה קדמה לעולם, אנו מבינים כי על פי התורה נבנה העולם, ועל כן דרכה של התורה היא המכוונת אותנו נכונה בעולם הזה ובקשר שלנו עם הקב”ה.
יש באפשרותנו להתייחס אל התורה כאל אינטלקטואל שמעניין ללמוד (כמו שיתכן שדוקטור מצטיין לתלמוד יהיה שמו מוחמד…), כעוד מקצוע שצריך ללמוד לבגרות, אולם יהיה זה פספוס עצום של המטרה. התורה לא נועדה רק לאתגר אותנו שכלית, אלא להשפיע על נפשנו, לקדם ולעדן את האישיות שלנו, לחבר אותנו אל הקב”ה. התורה אינה דבר חיצוני אלינו, אלא מהותית בנפשנו פנימה. ע”י לימוד התורה וקיום מצוותיה- אנו מבינים טוב יותר את יעודנו בעולם הזה ומסוגלים להשלים את שליחותנו בצורה אמיתית יותר.
כיצד עושים זאת בפועל? כיצד יכולה התורה להשפיע על החיים שלנו באמת?
ננסה להבין כיצד אנו יכולים לתת לתורה להשפיע על החיים שלנו פנימה, ולא להיות לימוד חיצוני שאינו רלוונטי לחיים שלנו. לשם כך, נקרא את הקטע ‘להיות מדבר’ של הרב חגי לונדין (נספח מס’ 2). לאחר מכן, נבקש מכל אחד לבחור את המשפט שהוא הכי מתחבר אליו, שמסמל יותר מכל בעבורו את התורה בחייו (אם הקבוצה גדולה, אפשר להתחלק לקבוצות קטנות, כשכל קבוצה צריכה להכריע מהו המשפט ‘שלהם’, ולהסביר לאחר מכן לכולם יחד מדוע בחרו דווקא במשפט זה).
לאחר שהגדרנו איזה קשר היינו רוצים אל התורה ומצוותיה, וגם נפגשנו עם דרכים מעשיות לכך, עלולה לעלות מחשבה של תסכול: אבל אני כל כך רחוק. כל זה הוא נכון, אבל מי אמר שאני מסוגל? אולי זה מתאים לרבנים גדולים, לצדיקים, גדולי הדור.. אבל אני???
נלמד את דבריו של הרב קשתיאל על שבועות (נספח מס’ 3), ובכך גם נבין מדוע חג מתן תורה הוא גם חג הקציר.
בתחילת הפעולה ראינו כי יש לנו כמה אופנים כיצד להתחבר לתורה ומצוותיה, ובעצם- להתחבר אל הקב”ה. הבנו כי חיבור אינטלקטואלי-לימודי בלבד הוא לוקה בחסר, שכן העיקר הוא השפעת התורה על הנפש ועידונה. לאחר מכן, ראינו כי עצם קבלת התורה במדבר מלמדת אותנו רבות על המקום הנפשי שבו עלינו להיות על מנת להצליח לתת לנפש שלנו לקבל תורה באמת, שתיכנס אל תוך הלבבות פנימה. בשלב האחרון למדנו כי אין לנו ממה להתייאש למרות האידיאל הגדול שהצבנו לעצמנו, שהרי עצם החג ומשמעותו בטבע מלמד אותנו על חשיבות הדרך, התהליך, בניית הרצון והשאיפות שלאט לאט לוקחים אותנו אל עבודת ה’ שלמה יותר. שנזכה לקבל תורה באמת!
להיות מדבר / הרב חגי לונדין
להיות מדבר זה להימצא בצימאון תמידי,
לפתח נכונות לסבול מצבי קיצון,
להתחבר למרחבים אינסופיים.
לגודל א-לוקי.
להיות מדבר זו המוכנות לוותר על חלקים של עולם קודם,
רגשות, דעות, שאיפות.
זו היכולת להתבטל באופן מוחלט לפני מדרגת חיים חדשה.
להיפתח.
להיות מדבר זה לשמוח ממפגש עם נקודות מים קטנות:
סברא חדשה, תפילה בכוונה, הבנה מחודדת.
להיות מדבר זה לא להחליק פינות
להתמודד עם הגודל כפי שהוא,
להקשיב פחות לעצמך ויותר לאינסוף.
לעמוד משתאה מול ההר ולהאמין שאפשר לטפס.
להיות מדבר זו היכולת לנווט בשממה,
להיות ממוקד,
לקרוא תיגר על העייפות, על העצלות, על השעמום.
להיות מדבר זה לעתים להיות בודד,
לעמוד מול עצמך ללא זיופים.
להיות מדבר זה להעמיד נקודת שאיפה ברורה מול העיניים,
לא להתפתות למקסמי שווא ולקיצורי דרך,
לראות אורות מנצנצים מרחוק ולדעת שהדרך עוד ארוכה,
להתעלות מעל הקשיים.
להיות מדבר זה לקבל תורה.
שבועות – שאו מרום עיניכם
חג השבועות הבא עלינו לטובה, הוא גם ‘חג הקציר’. מבאר המהר”ל מפראג, שבזמן הקציר אנו רואים את התבואה במלוא שיעור קומתה. אותם גרעינים קטנים שנזרעו באדמה, צומחים לגובה ומתמלאים, ולכן התבואה נקראת בשלב הזה ‘קמה’.
חג הקציר הוא הזמן שבו אפשר להיפגש עם כל מה שטמון בפוטנציאל בזרע מאוד קטן. זה החג שבו אנחנו, כל אחד ואחד מאתנו, עומד מול כל שיעור הקומה האישיותי שטמון בו בפוטנציאל, שטמון בו בכוח. כל אחד ואחד מאתנו הוא זרע קטן. זרע שיכול לצמוח לקומה מאוד גבוהה, שיכול לעלות מעלה ולהתמלא בהמון פירות, המון ברכה, המון עושר פנימי.
חג הקציר הוא חג של שמחה על מה שיכול לצמוח כאן. שמחה על שיכול לצמוח בשדה ועל שיכול לצמוח באדם. התורה שאיתה אנו חוגגים בחג זה, היא המאפשרת לנו, היא המדריכה אותנו, איך להשיג את כל מלוא שיעור הקומה האנושי.
“אלה המצוות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם”. כשאנחנו מסתכלים על כל חלקי התורה, אנחנו מסתכלים בעצם על עולם של ציפיות, עולם של שאיפות שטמון בנו, שנמצא בנו, ויכול לצאת לאור. לכן, דרשו חז”ל, שכמו שיש תרי”ג מצוות יש גם תרי”ג איברים וגידים באדם. כביכול, התורה היא תצלום פנימי של פוטנציאל האישיות שלנו. אנחנו שמחים, לא על ההישגים, אלא על היכולת, על המתנה, מתן תורה.
אנחנו לא הגענו, אבל אנחנו עובדים. קיבלנו מתנה שנקראת ‘דרך’. מתנה שנקראת ‘שאיפות’, שנקראת ‘ציפיות’. במהלך מעמד הר סיני, אלוקים היתרה במשה שלוש פעמים שהעם לא יעלו על ההר, לא יטפסו כל עוד מעמד הר סיני נמשך. יש חשיבות לעמידה למטה, להסתכל על הגובה, ולא להתיימר מיד לחשוב ‘הנה הגעתי, טיפסתי’. עלינו להתמלא קודם כל בחלומות, בשאיפות, ברצונות הגדולים, ולהביט מלמטה על ההר בשיא גובהו. ולשמוח על זה שזה ההר שאליו אנחנו יכולים להגיע, שההר הזה הוא הפוטנציאל הפנימי שטמון בנו, שההר הזה הוא אנחנו באמת. לשמוח על מה שאנחנו, לשמוח על מה שאנחנו יכולים להיות.
בעזרת ד’, ככל שכל שנה ושנה, כל יום ויום, נסתכל בענווה כלפי ההר, ונשמח ביכולת שלנו להתקרב אליו, כך משנה לשנה שמחת הקציר תהיה עשירה יותר, תוססת יותר. עוד ועוד נשמות ונפשות, ועוד ועוד אנשים, יגלו את עצמם ויוציאו לאור את כל הקומות היפות של האישיות שלהם. בכך, הם יביאו ברכה, שמחה וקיום למרחב האנושי כולו.
(מתוך “בנפש השבת”, הרב אליעזר קשתיאל)