איתור סניפים וכפרי בוגרים
אם אני מקיים מצוות, מה הבעיה בהתחברות לתרבות היוונית?
כל חניך מקבל שני פתקים בשני צבעים: על האחד כתוב- “טוב” ועל השני- “רע”. נסביר לחניכים שכל פעם נכריז על תחום אחר, ועל החניכים להחליט האם הפיתוח של אותו תחום הוא טוב או רע. על כל תחום עליהם להרים את אחד הפתקים.
התחומים הם: פילוסופיה, תיאטרון, דמוקרטיה, אומנות, אדריכלות, ספורט, מתמטיקה, יופי.
כדאי לבקש מנציג מכל בחירה (של טוב או רע) להסביר את בחירתו. בנושאים שבהם היתה אחדות דעים- נבקש גם מאחד החניכים להסביר מדוע.
נתחלק לשתי קבוצות. כל קבוצה תקבל פתק עם המשימה שלה:
קבוצה א’– עליכם לנסות ולשכנע שאין בעיה בהתייוונות, וכך היה צריך לנהוג מול היוונים בימי בית-חשמונאי בעת הגזירות. מצאו כמה שיותר טיעונים לעמדה זו.
קבוצה ב’- עליכם לנסות ולשכנע כי היה צורך להסתכל על היוונים כ’מוקצה מחמת מיאוס’, להתרחק מהם ומכל מנהגיהם ולהילחם מלחמת חורמה במתייוונים. מצאו כמה שיותר טיעונים לעמדה זו.
ניתן לחניכים כמה דקות לבנות את הטיעונים ולנסח את עמדותיהם.
כפתיחה לדיון ולביטוי דעות שתי הקבוצות, נזכיר את התחומים משלב א’: מסתבר שכולם הומצאו או התפתחו משמעותית ביוון העתיקה. אילו היו נדבכים מרכזיים של התרבות היוונית. נשאל את החניכים: מה רע כל כך בתרבות הזו? מדוע לא להיות מתיוונים- אפילו רק כלפי חוץ, כדי לשרוד מול האימפריה הגדולה? הרי ראינו שהתרבות שלהם לרוב היא לא כ”כ נוראה- הרבה מהדברים כיום אנחנו משתמשים ונהנים מהם..
ניתן לכל קבוצה בתורה לדבר. לאחר השמעת הדעות, נשאל את החניכים לדעתם האישית: היום כולנו אומרים שהמתייוונים היו אנשים חלשי אופי וקשר לקב”ה שנכנעו לתרבות יוון. אלו הן האמירות שעליהן גדלנו. אולם אם נבחן שוב את הדברים, מדוע זה היה באמת כל כך גרוע?
נלמד יחד קטע מתוך הספר ‘מועדי הראי”ה’, שבו הרב נריה מביא ומסביר מהגותו של הרב קוק (נספח מס’ 1).
ליוונים, שהם מצאצאי יפת, יש תפקיד חשוב. יש בהם פיתוח חכמה, יופי וכו’. “חכמה בגויים תאמין”- אפשר ללמוד מהם כלים טובים לפיתוח המציאות סביבנו. אולם, מקום החכמה הזו הוא רק ב”אוהל”, בחכמה החיצונית. בפנימיות של האדם, במוסר ובהשקפת העולם שלו- אסור לדברים אלה להיכנס. אצל יוון בסיפור חנוכה אנחנו יודעים שהם לא רק ניסו להפיץ את החכמה שלהם, אלא רצו לפגוע בתרבות היהודית, לפרוץ ולשנות את האמונות והשקפות העולם של עם ישראל. התרבות לא היתה רק פילוסופיה, מתמטיקה, תיאטרון וספורט, אלא השלטת הנהנתנות, הכפירה, נתינת מלא החשיבות ליופי החיצוני וכו’. הם רצו לפגוע בעם ישראל ע”י כניסה לעולם התרבותי ומתוך כך לעולם הפנימי- ניסו להיכנס לתוך ההיכל- היכל ה’ וההיכל הפנימי שבתוך כל אדם. נסיונם היה להשפיע לא רק על החיצוניות והתרבות, על האישיות שלנו ממש.
החשמונאים נותנים לנו עד היום את הכוחות והכלים להתמודדות. לדעת שגם אם יש בתוך האדם רק מעט שמן שנשאר, רק מעט קדושה שעוד מחזיקה אותו מול כל העולם הזה שסוחף אותו למקומות אחרים, גם זה יכול לעזור. גם בהיותנו מעטים מול רבים, ובכלל- כשקיימים מתייוונים לצידנו, כשלעיתים רבים מהחברה סביבנו מדברים בשפה אחרת, מושכים אותנו לכיוונים אחרים, כל עוד האדם מוכן למסור את נפשו ולהתייצב בעד האמת הפנימית שלו, הדברים בהם הוא מאמין- יהיה לו כח מול כל המלעיזים.
נשאל את החניכים: מה עלינו לעשות היום כדי לא להתייוון- לא לקלוט מרוח זרה שמשפיעה על החיים פנימיים שלנו ועל עוצמת החיבור אל הקב”ה? מה בחיים שלנו (ולא של אחרים, או בחרה בכלל- אלא אצלנו…) גורם לנו היום להתייוונות?
בפעולה ראינו שיש הרבה מה ללמוד מהגויים, בכל הנוגע לחכמה חיצונית. אולם מה שקשור לתחומי הנפש והשקפת העולם, אין לתת לדעות הזרות לחלחל ולהשפיע עלינו פנימה. גם כיום אנחנו צריכים להיות מודעים לתרבות הסובבת אותנו- גם אם אנחנו משתמשים בכלים תרבותיים שהם לא רעים כשלעצמם, האם הם משפיעים על הנפש שלנו, האם הם גורמים לנו להתרחקות מהקב”ה ח”ו… לא מספיק רק לקיים מצוות. עלינו לבנות בתוכנו פנימיות בהיכל נפשנו- שמשתוקקת אל הקב”ה ורוצה לעבוד אותו באמת ובתמים. שנזכה בע”ה.
מתוך ‘מועדי הראי”ה’ קנט-קס (הרב נריה מביא מהגותו של הרב קוק)
” ‘כשנכנסו יוונים להיכל – טמאו כל השמנים שבהיכל’ (שבת כא, ב) – אמנם שנינו (-למדנו) ‘יפיותו של יפת יהא באוהלי שם’ (מגילה ט, ב), ברם זה רק באוהל, בשטח החיצון של הבית. לא כן ההיכל- הוא המיוחד לפנימיות, שם לא יקרב זר, שם צריך להישמר רוחו של שם, רוחו של ישראל בטהרתו.
בשטחי המדע יש מקום להיעזרות ע”י חכמת גויים- ‘יש חכמה בגויים!’ (איכה רבתי ב, יג). לא כן בשטחים הפנימיים של תורת המוסר והשקפת העולם. כאן גישת חכמי אומות העולם יכולה לגרום לנזקים חמורים. העולם הרוחני שלהם – יסודותיו שונים לגמרי ומסוכנים הם לרוח ישראל, ומאותה חכמה יוונית הזהירונו חז”ל (ועיין אורות קנב’, ב’).
ומה שקרה בימי מתתיהו, זו היתה חדירה של רוח יון וחכמת יון להיכל, לשטח הפנימי, זו עצמה (-כלומר, חדירת רוח יון) “טמאה כל השמנים שבהיכל”. זו עצמה גרמה טומאה לשמן הטהור של רוח ישראל…
ובמאמר על ‘נר חנוכה’ כתב מרן הרב קוק זצ”ל: “שחרורו של רוח ישראל, המיוחד בטהרתו הפנימית, מעקת רוח יון המתהדר ביפיותו החיצונית – שתחתיה שוכנים כיעור וטומאה – השחרור שזכינו לו על ידי התעוררות הקדושה של תחיית הרוח הלאומי שלנו ממקורו, על ידי גבורי קנאת-הקודש, החשמונאים הכהנים הקדושים, הניח את חותמו על מהלך הדורות לכל הזמנים. ההתנגשות של רוח ישראל – זהו תהליך שאינו פוסק, עד אשר יפוח היום הגדול, אשר בו יהיה נצדק קודש”.