איתור סניפים וכפרי בוגרים
פעולה ממערךהגענו לפעולה השנייה במערך “לעולם תהיי לי מולדת”. בפעולה הראשונה עסקנו ברעיון הגדול: מה המשמעות של החיים שלנו בארץ הזאת? על מה אנו נלחמים? מהם היסודות הרוחניים שעליהם מושתתת השייכות המוסרית או הרעיונית של עם ישראל לארץ ישראל? בפעולה זו נפגוש את האנשים בשטח, נתמקד במפגש עם אנשים מיוחדים שנחשפנו אליהם בזמן מלחמה זו, אנשים שבחרו לחיות חיים גדולים, למסור את הנפש על הארץ, ונברר: מי הם היו? מה היה עולם הערכים שלהם? אילו כוחות הם בנו בתוכם, ומה הייתה אותה שייכות פנימית שבנו בתוכם ואפשרה להם לחיות את החיים בגדול?
פתיחה
אפשרות א: הזכירו לחניכים בקצרה את עיקרי התוכן מהפעולה הקודמת. דברו על מימד המשמעות שלהם, מהו הכוח שמניע אותם במלחמה, באמצעות הדמויות שפגשו בפעם הקודמת ומעגלי הזהב ששרטטו.
אפשרות ב: פתחו בסבב. כל חניך וחניכה ישתפו במשהו שלמדו בפעולה הקודמת או במשהו שהתחדש להם או היה משמעותי בעיניהם.
שלב א – ציפייה מעוררת השראה
אפשרות א: חלקו את השבט לקבוצות על פי מספר הדמויות.
אפשרות ב: התמקדו בדמות או שתיים בלבד, בהתאמה לשבט שלכם.
החניכים יקבלו סרטון על הדמות שלהם. באמצעות הסרטון החניכים יפגשו את הדמות, את סיפור הגבורה שלה, את נקודת המבט שלה ואת ההשפעה שלה על העם.
במהלך הסרטון על החניכים לרשום לעצמם נקודות משמעותיות או משפטים חשובים ומעוררי השראה שאמרה הדמות או דמות בסביבתה (נספח 1).
אפשרות מקוונת: הפעילות יכולה להיות בעבודה בחדרים, וכל ראש קבוצה יקבל קישור לסרטון. אם תבחרו להתמקד בדמות אחת, אפשר להישאר במסך המרכזי.
שלב ב – ערך מוסף
בחלק זה החניכים יתעסקו בערכים ובכוחות החיים הנלמדים מן הדמויות שבסרטיהן צפו.
אפשרות א: כתבו על לוח את המשפטים שאספו החניכים במהלך הצפייה בסרטונים, והחניכים ינסו להוציא רשימת ערכים ולקחים שנלמדו מהמפגש עם הדמויות.
אפשרות ב: כל קבוצה תציג את הדמות שקיבלה ותסכם מה הוא הערך המרכזי שהדמות מייצגת, מה אנחנו לומדים ממנה, מהו כוחה של הדמות, מהיכן היא שואבת את עוצמות החיים שלה.
אפשרות ג: פזרו כרטיסיות ערכים על רצפת החדר. על החניכים לבחור את הערכים הרלוונטיים לדמות שצפו בה. כתבו את רשימת הערכים על לוח.
אפשרות מקוונת: הציגו לחניכים רשימת ערכים. על החניכים להגיב בצ’אט ולרשום את הערכים המזוהים עם הדמות שצפו בסרטון עליה.
(נספח 2 – רשימת ערכים)
שלב ג – נצח ישראל לא ישקר
פתחו בהסבר על הביטוי הזה:
“נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר” הוא ביטוי שמבטא את נצחיותו של עם ישראל, ובהקשרים מסוימים גם את נצחיותה של מסורת ישראל. בשימושו הפופולרי הביטוי מביע תקווה בגאולה ובניצחון עם ישראל על אויביו: למרות כל הקושי והתלאות השרשרת של עם ישראל נמשכת ולא תיפסק לעולם. מקור הביטוי בספר שמואל א. את הביטוי אמר שמואל הנביא לשאול המלך בתוכחתו על שהחרים את רכושם של בני עמלק ולא השמידו כליל (על פי ויקיפדיה).
אפשרות א: על החניכים לבחור רעיון או מסר אחד שהם לומדים מן הדמות ורוצים להעביר הלאה. דוגמאות: “הוא האמין שכל דבר אפשרי אם מאמינים בכוחות של עצמנו”, “הוא האמין בשייכות של עם ישראל לארץ ישראל”.
לאור המסר הנבחר יציעו החניכים נתיב עשייה משמעותי שדרכו יבטאו את הדמות. כדי לתת לחניכים כיווני חשיבה ממוקדים כדאי להכין מראש דוגמאות לעשייה מעניינת: לימוד, ערב סניפי, התנדבות בשכונה או ביישוב.
אפשרות ב: אפשר לסיים באחד מן המקורות שנותן פרספקטיבה של נצח ישראל (נספח 3).
חשבו: איזה מסר של נצח ישראל נלמד מן הטקסט שקראנו?
נספחים
נספח 1 – סרטונים ודמויות
יפתח יעבץ הי”ד מהוד השרון, בן 23 בנופלו, נהרג בניר עוז בחודש הראשון ללחימה בעזה. שימש קצין האג”ם של יחידת מגלן, והיה איש רוח ושירה ועם זאת מפקד מוביל וערכי.
https://www.youtube.com/watch?v=QqKz5QCq__8&t=14s https://www.youtube.com/watch?v=Ypi9E_aFG9g
יוחאי דוכן הי”ד, בן 26 בנופלו, נהרג בקרב בשמיני עצרת בזמן שחתר להציל תצפיתניות במוצב נחל עוז. בוגר הישיבה הגבוהה באילת ותושב קריית ארבע, איש של תורה ורוח, עוצמה פנימית ותרומה לכלל. https://www.youtube.com/watch?v=mEpAQKhhlrM
חן בוכריס הי”ד מאשדוד, בן 27 מנופלו, סמג”ד יחידת מגלן, נפל עם יפתח יעבץ בקרב ברצועת עזה. חן היה מחובר למסילת ישרים, היה איש צנוע ומשפחתי והאמין בתהליכים גדולים ובעמל.
https://www.youtube.com/watch?v=jJGvFUkxWtI
רותי גרינגליק היא אימו של שאולי גרינליק הי”ד, שנפל בקרב ברצועת עזה. מאז מות בנה קיבלה עליה רותי לחבר חיבורים בעם על ידי שיח של אלמנות מלחמה ולהעצים את השיח הציבורי של משפחות הנופלים דרך רוממות רוח והובלה.
https://www.youtube.com/watch?v=Nq98rq6wVYE
איריס חיים היא אימו של יותם חיים הי”ד, אחד החטופים שנהרגו מאש כוחותינו ברצועת עזה. איריס מינפה את האירוע הקשה הזה למסע של אחדות ועוצמה בחברה הישראלית. היא פועלת במגוון מרחבים כדי להנציח את שמו של יותם ואת הערכים שהאמין בהם.
https://www.youtube.com/watch?v=IFDQ5sAOlig&t=4s
אליהו ליבמן הוא ראש המועצה האזורית קריית ארבע ואביו של אליקים ליבמן הי”ד, שנהרג במסיבה ברעים בזמן שאבטח את המסיבה והציל חיים של רבים. בזמן שחיכו בני המשפחה לידיעה בדבר גורלו של בנם, שסברו ימים רבים שנחטף, הפגינו בני המשפחה רוח של מסירות לעם ישראל וחתירה לניצחון. אליהו היה גם במחפשים אחר בנימין אחימאיר הי”ד.
https://www.youtube.com/watch?v=tncDRDvLiFs
טליה לביא היא אשתו של צביקה לביא הי”ד, שנהרג בקרב ברצועת עזה. צביקה היה פצוע קשה לפני מותו. טליה, אימא ואישה עוצמתית, העבירה לאורך כל הדרך מסר של חיים, המשכיות ואהבה למרות הקושי הגדול. https://www.youtube.com/watch?v=vWugQAax42A
אליהו אוזן הוא מייסד החקלאות בחבל חלוצה. יואל קורשייה הוא מגדל פירות טרופיים בחבל חלוצה.
https://www.youtube.com/watch?v=pcD0WU7Dfps
עזרי טובי הוא מיוצרי הווידאו העסוקים והמוכשרים בישראל. טובי, בן 51, נשוי ואב לחמישה המתגורר ביצהר, הוא איש וידאו ותוכן, שבין שאר עיסוקיו ייסד את ארגון ההסברה בומרנג, ובשנים האחרונות מעביר בהצלחה רבה קורסים לצילום ולעריכה של סרטונים בטלפון החכם.
https://www.youtube.com/watch?v=fHpTf–4ibU – מדקה 10:15
אריאל זילבר הוא זמר-יוצר, פסנתרן, מלחין, פזמונאי ומוזיקאי ישראלי. לאחר פעילותו בלהקת הרוק החלוצית תמוז ניהל קריירת סולו מגוונת ויצר שירים עבריים בסגנונות רוק, פופ והיפ הופ. בשנת 2014 הוענק לו פרס אקו”ם על תרומתו למוזיקה, וב-2016 הוענק לו פרס אמ”י על מפעל חיים.
https://www.youtube.com/watch?v=8JtNew8glwg
נספח 2 – רשימת ערכים
מנהיגות, ענווה, רגישות, אהבת הארץ, רוחב מחשבה, אצילות, יראת שמיים, עוצמה, נתינה, שליחות, אמונה בצדקת הדרך, חסד, הכרת הטוב, פתיחות, נתינה, אהבה, כנות, יושרה, עמל.
נספח 3 – מקורות
“שלום סיון, שמי ענת מאיר. בעלי דוד מאיר הי”ד נפל בקרבות בבארי בשמחת תורה. אם מישהו היה אומר לי לפני ה-7.10 שאני אאבד את החצי השני שלי, הייתי אומרת לו שני דברים: שאני לא אצא מהמיטה, ושאני עם אלוקים סיימתי.
אבל הנה, זה קרה. איבדתי את היקר לי מכל, ואיך שהוא – אין לי מושג איך, אני קמה מהמיטה בבוקר. ואיך שהוא – האמונה שלי רק התחזקה. והפרספקטיבה על כל החיים השתנתה גם היא.
מעולם לא חשבתי שהשם שלי יהיה כתוב על מודעה של תפילת נשים ענקית לאחדות וגאולה, או שאני אדבר ככה על המשיח. ויש לי תחושה שהרבה יזדהו איתי, גם כאלה שלא חוו אובדן פרטי. כולנו לא אותם האנשים שהיינו לפני.
בהתחלה הרגשתי שאולי אני משוגעת, מנסה להיאחז במשהו כי איבדתי את כל החיים שלי. אבל הבנתי שלא, האמונה שלי עמוקה ואמיתית. הרמתי את הראש, קראתי ולמדתי, ולא האמנתי שהכול כתוב בספרים: נבואות חורבן שמתקיימות הן סימן לכך שככה יתקיימו גם נבואות הגאולה.
אני לא מבינה כלום, אבל מבינה שקורה פה משהו הרבה יותר גדול מאתנו, שאין לנו שום דרך להבין, ודווקא זה מה שנותן לי ביטחון: הובטח לנו שבסוף יגיעו ימים שלמים ויפים, מלאים באור שאנחנו לא מסוגלים בכלל לדמיין.
בואו לא נייפה את המציאות. הדרך לשם קשה מנשוא, כולנו מרגישים את זה. היו צדיקים גדולים שלא רצו לחיות בדורנו כי ידעו שזאת תהיה תקופה קשה בכל ההיבטים. ואנחנו, דור של נשמות גדולות, זכינו לחיות בתקופה הגדולה הזאת.
אז נכון, אין לנו מושג איך זה יקרה ומתי, ואצל הקב”ה אין דד-ליינים, אבל מריחים באוויר שמשהו גדול וחריג קורה פה. אז הנה אני, שאי אפשר היה לדמיין שאכתוב משהו כזה לפני כמה חודשים, מבקשת מכן להצטרף אלינו לתפילה.
מוזמנות להגיע, או להתפלל איפה שאתן, כי כולנו רוצים שלום, שלוה, בטחון, אמת אחת ברורה. אין לי ספק שיש לתפילה שלנו כח עצום וגדול. אומרים שבזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל. אומרים שבזכות נשים צדקניות – גם ניגאל”.
(פרטי האירוע בתגובה הראשונה) (https://www.facebook.com/share/p/PRmAYF9VW2UWRqLC/)
הרב צבי יהודה הכהן קוק (1891–1982), אחת הדמויות שבזכותן יש כיום למדינת ישראל את העומק הגיאוגרפי, האנושי והרוחני למלחמה הנוכחית, טבע מושג: “התקופה שלנו”, כך הוא אמר “זקוקה לאנשים עם עצבים של ברזל”. ערב חג שבועות, העברתי שיעור בישיבת מצפה יריחו, אחת הישיבות בהן גדלו חלק מהנופלים. דיברנו עם התלמידים על כך שעוד מעט הם יצטרפו לבוגרי הישיבה שנלחמים בחזית ושמצופה מהם להיות עם עצבים של ברזל.
עצבים של ברזל זוהי סבלנות למלחמה ארוכה, שתימשך שנים ודורות, בלי להתפתות לאשליות ולקיצורי דרך. עצבים של ברזל הוא קור רוח שלא מאפשר לתחושות קצה – אופוריה על שחרור ארבעה חטופים מצד אחד וכאב על שמונה הרוגים מצד שני – לשנות את המבט הרחב. והמבט הרחב הוא שאנו נמצאים במלחמה שבה אנחנו מנצחים; לאט ובמחיר איום, אבל אנחנו מנצחים; ואין דרך אחרת.
עצבים של ברזל הוא לבצע את תפקידנו ולא לצפות להכרה ממישהו מעבר לאלוקים שבשמים. להיות בראש המתנדבים והנופלים, כל אחד בתפקידו. לא להתרגש מגלי השנאה של אדוני הארץ לשעבר, שבזו לאזהרות, ועוד מעיזים להשתולל ברחובות ובאולפנים.
עצבים של ברזל הוא האמונה שהחיים לא מסתכמים במספר השנים שאדם חי בעולם הזה, אלא במה הוא עשה בשנים הללו. כל אחד מהחללים הקדושים הללו אמנם לא נמצא איתנו כעת בגופו, אבל ברוחו הוא מחובר עוד יותר למשהו נצחי, אמיתי וטוב; ואנחנו ניפגש שם בסוף.