איתור סניפים וכפרי בוגרים
פעולה ממערךשתי פעולות רצופות ישמשו לנו מערך אחד, “לעולם תהיי לי מולדת”. בפעולה הראשונה נעסוק ברעיון הגדול: מה המשמעות של החיים שלנו בארץ הזאת? על מה אנו נלחמים? מהם היסודות הרוחניים שעליהם מושתתת השייכות המוסרית או הרעיונית של עם ישראל לארץ ישראל? בפעולה השנייה נפגוש את האנשים בשטח, אנשים שבחרו לחיות חיים גדולים, למסור את הנפש על הארץ, ונברר: מי הם היו? מה היה עולם הערכים שלהם? אילו כוחות הם בנו בתוכם, ומה הייתה אותה שייכות פנימית שבנו ואפשרה להם לחיות את החיים בגדול?
פתיחה – “צו השעה”
מצורפים כמה סרטונים לבחירה.
הסרטונים מעוררי מחשבה, נותנים נקודת מבט על גודל השעה ומחדדים את המשמעות הרוחנית והערכית שלנו כאן בעם ישראל.
שלב א – “מי שיש לו מה שלמענו יחיה יכול לשאת כל איך”
פתחו במשפט: “מי שיש לו מה שלמענוחיה יכול לשאת כל איך” (ויקטור פרנקל בשם ניטשה).
הסבירו את המשפט, ואחר כך ערכו דיון.
אפשרות א – הסבירו את המשפט בעזרת הסרטון הזה:
https://www.youtube.com/watch?v=rKMdQw2rhOo (סרטון הסבר)
אפשרות ב – “מי שיש לו מה שלמענו יחיה” – אדם שיש לו משמעות ומטרה בחיים, אדם שמרגיש חשוב ומשמעותי לעצמו ולסביבה, “יכול לשאת כל איך” – אדם כזה יצליח להתמודד עם קשיים ואתגרים. הוא מבין שהקשיים הם חלק מהדרך שלו.
תוספת – הסבר למדריכים לפני הדיון: מהי משמעות ומטרה בחיים? הכוונה לדבר שבשמו האדם פועל, הוא מוביל את דרכו. יש מגוון דרכים לחיות חיים עם משמעות. משמעות יכולה לקבל ביטוי בעשייה וביצירה בדברים שחשובים לאדם ושאכפת לו מהם. עשייה שמאפשרת ביטוי ליכולות ולכישורים הייחודיים שלו בעיסוק, בתחביב או בפעילות משמעותית לאותו אדם. משמעות יכולה לקבל ביטוי בקשר משמעותי עם אחרים שיש בו נתינה ואהבה: קשרי חברות, שבט, כיתה או עם שהאדם מרגיש חלק מהם. משמעות יכולה להיות גם אמונה חזקה בבורא העולם וקיום המצוות וההתנהגות על פי התורה.
דיון:
שאלות לדיון:
אפשרות מקוונת: שאלון בפאדלט או חלוקה לשני חדרים. חדר אחד יתעסק בשאלה בממד הפרטי, והשני בממד הכללי. אחר כך עורכים דיון קבוצתי או כל קבוצה מציגה את מסקנותיה.
סיכום הדיון: ראינו כי לכל אחד יש מטרה ומשמעות שמובילה אותו בחיים, משהו שגורם לו להרגיש חשוב, להרגיש שותף במשהו גדול. בחלק הבא של הפעולה נלמד על משמעות חיינו על פי דמויות היסטוריות שהיו בעלות תפקיד בהגנת המולדת או בהנהגה המוסרית של עם ישראל.
שלב ב – משמעות חיינו על פי דמויות משמעותיות
הערה למדריכים: בשלב זה של הפעולה תוכלו לבחור דמות אחת ולהתמקד בה או לחשוף את החניכים לכל הדמויות או לכמה מהן, לבחירתכם.
כל קבוצה תקבל דמות ואת מעגל הזהב של סיימון סנייק (נספח 1).
הקבוצה תצטרך ליצור את מעגל הזהב של הדמות שקיבלו לפי טקסטים או סיפורים ומעשים של הדמות (מצורפים כמה קטעים על כל דמות, ואת שאר המידע אפשר להשלים במחשב או בטלפון או להביא עזרי קריאה).
אפשרות א: חלקו את החניכים לקבוצות עבודה קטנות.
אפשרות ב: בחרו דמות אחת והתמקדו בה.
אפשרות מקוונת: בחירה של דמות אחת והתייחסות רק אליה (או חלוקה לחדרים, עד שישה חניכים בכל חדר, ובכל אחד מהחדרים דמות אחרת).
תנו לכל קבוצה דמות ואת מעגל הזהב של סיימון סינק (נספח 1).
עניינו של מעגל הזהב הוא שכל רעיון בנוי משלושה חלקים: למה, איך, מה.
למה – למה אני עושה את זה? מה אני רוצה להשיג?
איך – מהי הדרך שלי לשם? איזה מוטו מלווה אותי בדרך?
מה – מה התוצאה הסופית? מה השגתי?
הדמויות: מאיר הר-ציון, דוד בן-גוריון, מרים פרץ, הרב חיים דרוקמן, רחל ינאית בן-צבי, נתן שרנסקי, עדינה בר-שלום (נספח 2)
שלב ג – מוטו לחיים
לאחר שנפגשנו עם דמויות גדולות והבנו את המשמעות בחיים שלנו בכלל כאן בארץ הזו בפרט, נקבל עוד כוח והשראה מנופלי המלחמה ונלמד מהם לחיינו.
השתמשו בקובץ של משפטי הנופלים מתוך אתר התנועה: https://bneiakiva.org.il/snh2024/
אפשרות א: מפגש פרונטלי – הביאו סטיקרים מודפסים, פרסו אותם על רצפת החדר והנחו את החניכים להסתובב ביניהם ולקרוא את המשפטים.
אפשרות ב: מפגש מקוון – החניכים ייכנסו לקישור ויקראו את המשפטים מתוך האתר.
החניכים יבחרו משפט או שניים שנותנים להם כוח, משפט שהם בוחרים בו לשמש מוטו לחיים.
סיכום וסיום
בפעולה שאלנו על המשמעות שאנו חשים בתקופה זו ולמה חשוב שלכל אדם יהיו משמעות ומטרה בחייו. מהמשמעויות שגילינו חידדנו את נקודת המבט שלנו על המציאות שבה אנו נמצאים כעת. הדרך שלנו כעם ישראל בארץ ישראל ארוכה, ולפעמים נראה שאבדה התקווה, ואנו עומדים ושואלים את עצמנו: מה יהיה? מה צפוי? לאן עוד נגיע?
חשוב שנהיה מחוברים למשמעות שלנו כדי שנוכל להמשיך קדימה בכל הכוח.
מהי המשמעות שלכם?
לסיום ישתפו החניכים במשפט שבחרו (אפשר גם לבחור משפט אחר שלא מופיע בקובץ הנתון).
אפשר להקרין את הקטע הזה מ’מלך האריות’:
נספחים:
נספח 1 – מעגל הזהב
נספח 2 – דמויות משמעותיות בהיסטוריה:
מאיר הר-ציון
מאיר הר-ציון היה מצביא בתקופה של לפני הקמת המדינה ואחריה, מהמייסדים של גדוד 101 של הצנחנים, מנהיג ואיש רוח ישראלי.
“לעלות, להעפיל על הר, עד ראשו, עד הפסגה. הפסגה היא המטרה, הפסגה היא חלום. הפסגה היא שלווה. וככל שגדול המאמץ לכבוש את הפסגה, כן גדול האושר כשמגיעים אליה.”
דוד בן-גוריון
מרים פרץ
הרב חיים דרוקמן
“כל מה שהוא שגור ביחס של תורת חוץ לארץ במובן פרטי – עולה הוא בערך תורת ארץ ישראל למובן כללי. תורת חוץ לארץ עוסקת בתיקון הנפש הפרטית, בדאגתה לחומריותה ורוחניותה, לזיכוכה והתעלותה בחיי שעה וחיי עולם – אבל רק בתור נפש פרטית. לא כן תורת ארץ ישראל – היא דואגת תמיד בעד הכלל… תורת חוץ לארץ מתמקדת ביחיד, באדם הפרטי. תורת ארץ ישראל לעומת זאת פונה גם אל הכלל, ועוסקת בכל תחומי החיים ורובדיהם. הפרט יכול להצטמצם לתחום אחד ולהסתגר בו, אבל הכלל אינו יכול להצטמצם! עם שלם החי במדינתו הריבונית מוכרח לעסוק בכל התחומים והמקצועות; הכול נחוץ לשלמות הכוללת – הן התחומים הארציים-חומריים והן התחומים השמימיים-הרוחניים. על כן תורת ארץ ישראל מסתכלת על הכול בחיוב, לכול יש מקום וערך – כל זמן שהוא מכוון על פי הדרכת התורה הבאה להאיר את חיינו בעולם הארצי שבו אנו נתונים. תורת ארץ ישראל דואגת לכוון, להרים ולקדש את הכול. בארץ ישראל התורה צריכה לבוא לידי ביטוי בהדרכת העם כולו, בהארתה של התורה בכל שטחי החיים” (‘התורה לדורנו’, פרשת בהעלותך).
רחל ינאית בן-צבי
רחל ינאית בן־צבי (1886–1979) הייתה סופרת ומחנכת, אגרונומית בהשכלתה, אשתו של נשיא מדינת ישראל השני יצחק בן-צבי, מהפעילות המרכזיות של תנועת העבודה. הייתה פעילה בהגנה העצמית היהודית, בעלייה ובהתיישבות. ב-1948 הקימה כפר חקלאי לנוער עולה בכפר עין כרם שתושביו הערבים נטשו אותו. במלחמת העצמאות נהרג בנה עלי בקרב בית קשת.
1. מתוך יומן שכתבה:
“ב־28 ביולי 1948 נפלה עין כרם לידינו. ‘כפרי בשל’ – אמרו חיילינו. אנשיה נמלטו, הכפר התרוקן. ידעתי: הגיעה שעת הגשמה של ה’נבואה’ שלי… (בחורף 1909 אמרה לבן־צבי וי”ח ברנר: ‘יום יבוא ועין כרם תהיה שלנו’).
אני מזינה שוב את עיני בנוף קדומים זה, המוכר וזכור לי היטב. התשוקה הישנה נתעוררה שוב: למהר להיאחז באדמת הכפר. פליטת הפה שלי באוזני ברנר ובן־צבי לפני ארבעים שנה מהדהדת במוחי. חיילינו מסכנים את עצמם במשמרות, ועלינו, האזרחים, להסתכן בעבודה – לנצל את מי המעיין המפכים ולהתחיל כאן בגידול ירקות לירושלים הרעבה. כן, גמלה ההחלטה בלבי: כאן, בעין כרם, יוקם כפר נוער, חוליה נוספת בשלשלת, המשך לחוות הלימוד…. עשרים שנה נתתי מכוחי ומרוחי לאדמת ירושלים במזרח העיר, באדמת הטרשים מול פני מדבר יהודה. עתה איאָחז באדמה הטובה והפוריה שליד המעיין בעין כרם, שהיא כאילו נבראה להכשרה חקלאית של הנוער. על אדמה כזאת חלמתי כל השנים, על מעיין כזה בירושלים הצמאה, על ירקות ופירות שינובו כאן ויספקו את צרכיה של העיר הנצורה והרעבה. כאן אשקיע את יגוני על בני שנפל על הגנת קיבוצו. כן, החלטתי נחושה: כפר נוער לילדים יוקם במקום הזה!
מדי יום אני הולכת לעין כרם ומדי יום מעמיקה בי האמונה שבהליכתי זו אני מקיימת צו של הבנים הלוחמים ושל הבנים שנפלו. תוך כדי הליכה נצמדות עיניי לטראסות הללו, לנדבכים שבצלעות ההרים, לשבילים בהם צעדו חיילינו בליל שחרור עין כרם. אני נצמדת בכל נימי נפשי לצעדי הבנים וקול טמיר לוחש בתוך תוכי: אתם צעדתם פה באפילת הלילה, בתוך הקוצים, בינות לסלעים, העפלתם לעלות בדממה ובגבורה, והנה אני הולכת עתה בעקבותיכם, חשה את נשימתכם העצורה בטפסכם בהר. מכל רגב וסלע של האדמה הזאת, אותה הרוויתם בדמכם, נישאת אלי נשימתכם.
לעתים, בלכתי לעין כרם, נדמה לי שאני מהלכת לרגלי הר תבור, במקום שם נפלו בני וחבריו על הגנת הגליל. מעין נדר אני נודרת לעצמי: אם לא זכיתי ליפול במקומו או איתו – אתמסר בכל נימי נפשי לעבודת אדמה זו, כאשר אהב בני, ברוחו, ברוחם של חיילי ישראל, למען אהיה ראוייה לכיבושיהם, לכל שעל אדמה שגאלו, לכל קרבן שהקריבו. אני שואבת עידוד מהליכה זו ברגל לעין כרם ומהיעד החדש שהצבתי לעצמי….
לעתים תכופות מתלווה אלי בן־צבי בדרכי לעין כרם. אוירת קדומים אופפת אותנו. אנו מרחיקים לכת בשביל משמאל המתפתל לאורך הבקעה מערבה. מימיננו משתרעת הבקעה על מדרגותיה ומשמאל מתנשא רכס הרי עין כרם. בידי בן־צבי ספר התנ“ך, אך הוא מצטט בעל פה את דברי נחמיה על שר הפלך של בית הכרם ותוך כדי כך מעיר: ‘בית הכרם’ היא עין כרם, כמו ש’בית חגלה’ שבמקרא הפכה בערבית ל’עין חגלה’ ו’בית שמש’ ל’עין שמש’, ללמדך כי מצוי מעיין במקום. הוא פותח את התנ”ך וקורא מנחמיה ג’ 14: ‘ואת שער האשפות החזיק מלכיה בן רכב שר פלך בית הכרם, הוא יבננו ויעמיד דלתותיו, מנעוליו ובריחיו’.
קולו של בן־צבי צלול ועמוק ובאוזניי מהדהד הוא כאילו נישא מחביון הדורות. מסתבר, כי עין כרם היתה אי־פעם עיר פלך, וכנראה לא נתרוקנה מתושביה היהודיים גם בימי חורבנה של ירושלים, ואילו נחמיה נעזר בשר הפלך, הפקיד בידו חלק חשוב של בניין החומה סביב ירושלים, וגם בימי גלות בבל לא נטשוה כליל התושבים היהודיים….
אני מהרהרת לעצמי: הנלך גם אנו בעקבותיו? היעמוד גם לנו הכוח לחדש את ימינו ואת חיינו במלוכה המתחדשת כקדם? הנדע לחיות ברוח נביאי ישראל ולהקים חברה מוּשתתת על עבודה וצדק? האצליח אנוכי לקבץ כאן את ילדי ישראל ניצולי השואה ולהפיח בהם את רוח ישראל־סבא מחדש?”
(יומן, אמצע אוקטובר 1948, מקור: https://benyehuda.org/read/47043)
נתן שרנסקי
נתן שרנסקי הוא פוליטיקאי, סופר, מתמטיקאי ופעיל זכויות אדם. לשעבר יושב ראש הסוכנות היהודית, חבר כנסת ושר בממשלות ישראל. לפני עלייתו ארצה נודע בעיקר בשל היותו אסיר ציון ומסורב עלייה סובייטי. חתן פרס ישראל בקליטת עלייה לשנת תשע”ח.
“הרגע שבו קיבלתי בכלא את ספר התהילים שאשתי אביטל שלחה לי עם מאסרי. קיבלתי אותו רק אחרי שלוש שנים בכלא. לא ידעתי אז עברית, ואת רוב המילים לא הכרתי. החלטתי שאנסה לקרוא אותו עד שאבין. עשיתי הקשרים לוגיים והשוויתי כל מיני צירופים עד שהצלחתי לפענח פסוק אחד שמלווה אותי מאז ועד עצם היום הזה, פסוק בן 13 מילים: גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי”
(https://www.maariv.co.il/news/politics/Article-628445 שיחה על ציונות וקבלת פרס ישראל)
“אמשיך לעשות מה שאני עושה כל השנים: שליחות של קשר בין העם היהודי היושב בציון לבין התפוצות” (https://www.maariv.co.il/news/politics/Article-628445 שיחה על ציונות וקבלת פרס ישראל)
עדינה בר-שלום
עדינה בר-שלום (1945) היא בתו הבכורה של הרב עובדיה יוסף. היא מייסדת המכללה החרדית ירושלים וכלת פרס ישראל על מפעל חיים ותרומה מיוחדת לחברה ולמדינה לשנת תשע”ד. בנימוקי ועדת הפרס נכתב כי בר-שלום ראויה לו “בשל עשייתה פורצת הדרך לגישור על שסעים ופערים חברתיים וקידום ושילוב בין אורח החיים החרדי לפתיחות חברתית ולהשכלה גבוהה”.
בשנת 2014 הדליקה בר-שלום משואה בטקס הדלקת המשואות של יום העצמאות ה-66 למדינת ישראל. הזמר יהורם גאון, שהזמין את בר-שלום להדליק את המשואה, אמר כי היא “משלבת באישיותה השקפה חרדית, פתיחות מחשבתית ויכולת ביצוע מרשימה. היא הגתה את הרעיון לאפשר לציבור החרדי גברים ונשים כאחד, לרכוש השכלה אקדמית, להשתלב במעגל התעסוקה במשרות בכירות, וכך גם לקרב בין זרמים חברתיים שונים בעם. הקימה את המכללה החרדית בירושלים, ובכך חוללה שינוי מבורך בציבור החרדי”.
עדינה בר-שלום הקדישה את המשואה לכבודו של אביה הרב עובדיה יוסף זצ”ל, שנפטר באותה שנה. “אני, עדינה בר שלום, בתם של הרב עובדיה והרבנית מרגלית מנוחתם עדן, מתכבדת להשיא משואה זו לכבוד אבי מורי ורבי מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל, שהלך לעולמו השנה, ולאור מורשתו אני ממשיכה לפעול ביתר שאת וביתר עוז, לכבוד אלפי התלמידים והתלמידות החרדים הלומדים במוסדות הייחודיים להשכלה גבוהה ומציגים הישגים מעוררי התפעלות, הישגים המביאים לשוויון הזדמנויות בחברה הישראלית, לכבודן של נשות החיל החרדיות שסייעו בהקמת עולם התורה ומשלבות באמונה ובגאון את ייעודן הרוחני לצד מובילות חברתית, ולכבוד הצטרפותם של אלפי צעירים וצעירות חרדים לשוק העבודה כשהם נהנים מיגיע כפיהם ומקדשים שם שמים בהליכותיהם, ושני אלה מתקיימים בידם, כפי שנאמר: ‘יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך’… ולתפארת מדינת ישראל”.