איתור סניפים וכפרי בוגרים
כשהתפללתי אתמול תפילת שחרית ואמרתי את המילים: “למען שמו באהבה” נפל לי לפתע אסימון.. אהה, אז זה הקטע של האידיאליזם שעליו דיברה המדריכה היום בפעולה: יש אנשים שפועלים למען כל מיני מטרות חשובות ונעלות, אבל אנחנו כעובדי ה’ מחכים ומחפשים לפעול למען שמו של הקב”ה.
ביחידה זו ננסה להפיל את האסימון הזה לחניכים.. נבין שהחיים שלנו כאנשים אידיאליסטיים צריכים לנבוע כל הזמן מההכרה שאנחנו עובדי ה’, שאנחנו רוצים לגדל את שמו של הקב”ה בעולם. ההכרה שאנחנו לא פועלים בעולם רק “למען” כל מיני דברים שנראים לנו חשובים, אלא אנחנו בעיקר פועלים “למען שמו” ושמשם יונקים כל המטרות האחרות שלנו
בשלושת השלבים הראשונים של יחידה זו אנחנו מבקשים להבין שעבודת ה’ שלנו איננה מסתכמת באוסף של מצוות שעלינו לעשות ולסמן עליהם “וי”, אלא עבודת ה’ אמורה להקיף ולהניע את כל החיים שלנו באשר הם. הבנה זו תהווה הקדמה לנקודה בה נעסוק בהמשך היחידה, כאשר ננסה להבין שכל האידיאליזם שלנו צריך להיות מונע ממקום של “למען שמו”…
לפניך אוסף של משימות שאין ביניהם שום קשר, אמור לחניכים לבצע את המשימות בזו אחר זו (כמובן שאתה מוזמן להוסיף ולשנות משימות כרצונך ובהתאמה לחניכים שלך..)
לאחר שהחניכים מסיימים את רצף המשימות, שאל אותם:
ייתכן שהחניכים ינסו להמציא איזה שהוא קשר אקראי, או שלא ידעו להסביר מה רצית. סכם את השלב הזה ואמור שגם אתה לא ממש יודע מה רצית במשימות ולא נראה לך שיש איזה שהוא קשר ביניהם…
בשלב זה ננסה לבדוק האם העובדה שאנחנו “דתיים” ורוצים לעבוד את ה’ משפיעה באופן כולל על חיינו..
בקש שני נציגים מתוך החניכים ותן לכל אחד – אחת מהכרטיסיות הבאות:
לאחר ששני החניכים מתארים את שגרת יומם של שני הילדים (אתה מוזמן לעזור להם ע”י שאלות מנחות כמו: מה אתה עושה כשאתה קם? לאן אתה הולך? מה אתה עושה כשאתה חוזר מבי”ס? וכו’..) שאל את החניכים מה לפי דעתם האפיון של כל אחד מהילדים שהם שמעו את שגרת יומם כרגע: היכן כל אחד גר? איזה אורח חיים הוא מנהל? וכו’..
ייתכן שהחניכים יעלו על כך שהתיאור הראשון היה של ילד חילוני והתיאור השני היה של ילד דתי ועדיין די ברור שהנקודות בהם היתה הבחנה בין שני החיים של הילדים: היו ספורות מאד…
שאל את החניכים:
על מנת לחדד נקודה זו עוד: חלק את השבט למספר קבוצות ותן לכל קבוצה קוביות לגו או קוביות משחק אחרות בחמשה צבעים שונים. אמור להם שכל צבע מאפיין עיסוק מסוים שיש לנו ביום. לדוגמא:
בקש מכל קבוצה לחשוב על 24 שעות שיש לנו במשך היום ולנסות לחשב: כמה שעות ביום אנחנו מקדישים לכל אחת מהפעולות הנ”ל. כל קבוצה תצטרך לבנות מגדל שהצבעים ממנו יורכב יסמלו את מבנה היום שלהם: הצבע שיופיע במגדל הכי הרבה יסמל את הפעולות שהם מקדישים להם את הדמן הגדול ביותר וכן הלאה…
במידה ואתה מסתבך בלמצוא קוביות לגו, תוכל בצורה יותר פשוטה לשאול את החניכים:
נסה לחשב יחד עם החניכים: מהו הזמן שאנחנו מקדישים כל יום ללימוד תורה, לתפילה וברכות שזה פחות או יותר המעשים שבאופן פשוט נכנסים אצלנו לקטגוריה של להיות דתי..
בשלב זה, הגיע הזמן להציף את השאלה בשיא עוזה:
התפקיד שלך בדיון הוא להלהיט את החניכים ולא לתת להם לברוח לסיסמאות, אלא לשאול באמת: מה זה אומר לכם העובדה שאתה דתיים?
תוך כדי הדיון, תוכל לחזור למתודה בה פתחנו את היחידה ולומר לחניכים שממה שעולה מהם נראה שזה החיים הדתיים שלנו: אוסף של משימות שצריך לסמן עליהם “וי” אבל לא שום דבר יותר מזה. אין שום גרעין, שום עמוד שדרה שמקיף את כל מי ומה שאנחנו עושים..
בשלב זה אנחנו מבקשים להגיע להכרה שעבודת ה’ תובעת ממנו משהו הרב יותר רחב מאשר אוסף של מצוות ומעשים שעלינו לעשות. עבודת ה’ היא משהו שאמור להקיף את כל חיינו ושכל פעולה שאנחנו עושים אמורה לינוק ולחזור מהמקום הזה של “לשם שמיים”.
כתוב על בריסטול את הפסוק מספר משלי:
בכל דרכיך דעהו
שאל את החניכים:
לאחר שהחניכים קצת דנים ביניהם על משמעות הפסוק, צלם להם את הפיסקה הבאה הלקוחה מתוך הלכות דעות שכתב הרמב”ם
רמב”ם יד החזקה – הלכות דעות פרק ג
המנהיג עצמו על פי הרפואה אם שם על לבו שיהיה כל גופו ואבריו שלמים בלבד ושיהיו לו בנים עושין מלאכתו ועמלין לצורכו אין זו דרך טובה אלא ישים על לבו שיהא גופו שלם וחזק כדי שתהיה נפשו ישרה לדעת את ה’ שאי אפשר שיבין וישתכל בחכמות והוא רעב וחולה או אחד מאיבריו כואב וישים על לבו שיהיה לו בן אולי יהיה חכם וגדול בישראל נמצא המהלך בדרך זו כל ימיו עובד את ה’ תמיד אפילו בשעה שנושא ונותן ואפילו בשעה שבועל מפני שמחשבתו בכל כדי שימצא צרכיו עד שיהיה גופו שלם לעבוד את ה’ ואפילו בשעה שהוא ישן אם ישן לדעת כדי שתנוח דעתו עליו וינוח גופו כדי שלא יחלה ולא יוכל לעבוד את ה’ והוא חולה נמצאת שינה שלו עבודה למקום ברוך הוא ועל ענין זה צוו חכמים ואמרו וכל מעשיך יהיו לשם שמים והוא שאמר שלמה בחכמתו בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך:
למד את הפסקה יחד עם החניכים: הרמב”ם מתאר את המצב בו אדם יודע את ה’ בכל דרכי הליכתו בחיים: כל פעולה שאנחנו עושים: בין אם זה פעולה פיזית ובין אם זה פעולה סתמית או אפילו פעולה של מצוות – צריכה להתחבר למשהו רחב יותר ועמוק יותר שממנו אנחנו פועלים והוא “לשם שמיים”. הרמב”ם בפיסקה זו מדבר בעיקר על קידוש הפעולות הפיזיות שאנחנו עושים, כך שנבין ששינה ואכילה הם חשובות כי רק בעזרתן יהי לנו כוח לעבוד את ה’. אנחנו מבקשים להרחיב את דברי הרמב”ם לכל מעשה בחיים שלנו: כאשר אנחנו הולכים לבי”ס אנחנו צריכים לעשות את זה “לשם שמיים” שהרי יש עניין אלוקי בהרחבת האופקים והדעת שלנו, כאשר אנחנו הולכים לשחק כדורסל אנחנו צריכים לעשות את זה “לשם שמיים” שהרי בריאות הגוף והשמחה שלנו גם היא חלק ממנו ומהחיות שלנו.
הרבי מקוצק (אדמו”ר חסידי) היה אומר “כל מעשיך יהיו לשם שמיים – אפילו המצוות שאת העושה צריך לכוון שיהיו לשם שמיים”. אמירתו של הרבי מקוצק מחדדת לנו את העובדה שאפילו את “המצוות ” אנחנו עושים פעמים רבות ממניעים זרים של לחץ חברתי, של לסמן “וי”, של הרגל וכו והתביעה לעשות הכל “לשם שמיים” קוראת לאדם למצוא עמוד שדרה לכל המעשים שלנו. אם בשלב הפותח של היחידה שיחקנו מלא משחקים בלי שום קשר, הקריאה “לשם שמיים” היא קריאה הפוכה: כל מה שאנחנו עושים בחיים צריך להיות “לשם שמיים” ונובע מתוך עולם עבודת ה’ שלנו.
לאחר שלשות השלבים הראשונים של היחידה עסוקה בחידוד ההכרה מה עבודת ה’ תובעת ממנו בחיים שלנו, אנחנו בהמשך היחידה ליישם את האמירה הזו על העולם האידיאליסטי שלנו. כל מה שאנחנו עודים ופועלים צריך להיות: “למען שמו באהבה”.
בשלב זה אנחנו במקשים להמחיש לחניכים, מה ההבדל כאשר אנחנו פועלים למען עצמנו וכאשר אנחנו פועלים למען משהו גדול יותר מאשר אנחנו..
בחר אחד מהחניכים והושב אותו במרכז החדר. שים עלך ראשו כתר ועליו כתוב: “אני ראש העיר הבא”
ספר לחניכים שבעייריה כל שהיא בארץ עומדות להתקיים בחירות בזמן הקרוב והאדם שיושב לפניכם מאד מאד רוצה להיבחר. אמור לחניכים שעוד מעט יציגו שלושה חניכים את עצמם לתפקיד חשוב ורם מעלה: מי ילווה את האדם שמעוניין להיבחר בכל מערכת הבחירות המסובכת שעוד עומדת לפניו. בסיום ההצגה יצטרך ראש העיר לבחור מי מבין המעומדים מצא חן בעיניו…
בחר שלושה חניכים ותן לכל אחד אחת מהכרטיסיות הבאות ובקש מהם להציג בפני החניכים: מי הם ומה הם ומה המניעים שלהם להיבחר לתפקיד החשוב.. (כמובן שכדאי לבחור חניכים שלא סתם יקריאו את הכרטיס אלא יוסיפו משלהם ברוח מה שכתוב בכרטיס)
קוראים לי שלומי ואני חושב שאתה צריך לבחור בי לתפקיד. אני אגיד לך את האמת: המניע שלי הוא כסף. שמעתי שאתה משלם טוב: חמישים ₪ לשעה ואני אעבוד כמו חמור כי אני חייב את הכסף. מבטיח שמתי שלא תקרא לי אני מתייצב לעבודה. בקיצור: כדאי לך!!!
קוראים לי יובל ואני חושב שאתה צריך לבחור בי לתפקיד. האינטרס לי, בדוגרי הוא הידיעה שאם תיבחר אני מסודר. מה זאת אומרת מסודר? אני מחכה וגם מצפה שתארגן לי איזו משרה בעירייה. כיוון שאני חייב שתיבחר מאינטרסים אישיים תאמין לי שאעשה הכל בשביל שזה יקרה..
קוראים לי אלעד ואני חושב שאתה צריך לבחור בי לתפקיד. למה? אני גר בעיר הזו כבר שלושים שנה, ההורים שלי נולדו פה. סבא וסבתא שלי היו ממקימי העיר ואני מרגיש קשר חזק מאד למקום. אכפת לי מהעיר שלנו ואני מרגיש שאתה תוכל לעזור שהחיים כאן יחזרו להיות טובים ונעימים. מבטיח לעזור בכל מה שתצטרך. זה בדמי!
לאחר ששלושת החניכים מציגים את האינטרסים שלהם, תן לראש העיר לבחור את המועמד שלו. סביר להניח שאם החניך שלך לא מתחכם הוא יבחר באלעד שעושה את הכל לא למען עצמו אלא למען ערך חשוב יותר וגדול יותר מחייו האישיים.
פתח במקביל דיון בין החניכים:
כאשר החידוד בין שלושת האינטרסים השונים עובר לחניכים, עבור לשלב הבא..
בשלב זה אנחנו רוצים לחדד לחניכים את ההבנה שבכל המעשים שלנו יש חשיבות גדולה למניע שגורם לנו לעשות אותם. הבנה זו תתחדד בשלב הבא, כאשר נלמד יחד איתם קטע שכתב הרב חן חלמיש המסביר שכל “למען” חייב להיות “למען שמו”, כלומר כל אידיאליזם שלנו חייב לקבל את כוחו מהיותו נעשה למען שם ה’.
שאל את החניכים את אוסף השאלות הבאות:
ואם נתתי את הצדקה רק כדי שחברה שלי שהיתה על ידי תחשוב שאני צדיקה – עשיתי מעשה טוב או רע?
ואם הרבצתי לו כדי להסביר לו שמאד מסוכן לגעת בתקע של חשמל – עשיתי מעשה טוב או רע?
ואם עשיתי את זה רק בגלל שהתערבתי עם מישהו שאצליח – עשיתי מעשה טוב או רע?
ואם אני שליח בית דין שהרג מישהו (כמובן בתקופה שהיתה סנהדרין) בגלל שהוא חייב עונש מיתה על פי דיני התורה – עשיתי מעשה טוב או רע?
עזרתי לה רק בגלל שהיא הבטיחה לי שאם אעזור אקבל דמי כיס – עשיתי מעשה טוב או רע?
מן הסתם אחרי שלוש דוגמאות החניכים יבינו את הקטע, וכאשר תשאל אותם לגבי מעשה מסוים האם הוא טוב או רע, אם יגיבו: תלוי מתי, תלוי בהקשר, תלוי במניע וכו’..
זה הזמן לשוב אל השלב הקודם ולומר שאכן בחיים שלנו אנחנו עושים המון מעשים, אך השיפוטיות של המעשה תלויה בהקשר שלו ובמניע שלו: המטרה שלנו בחיים איננה רק לצבור אוסף של מעשים “טובים” אלא לפעול מתוך מניע נכון ובתוך הקשר נכון – למען שמו של הקב”ה.
בשלב זה אנחנו מבקשים תוך עיון משותף בקטע שכתב הרב חן חלמיש להבין שגם האידיאליזם שלנו צריך לבוא ממניע טהור: מהגדלת שמו של הקב”ה בעולם. הבנה זו תהווה סיכום למערך כולו בו ביקשנו להבין מי הוא אדם שמוסר את נפשו “למען” ולא סתם “למען” אלא “למען שמו”. כדאי מאד לצלם לחניכים את הקטע על מנת להקל על הריכוז שלהם.
למען שמו באהבה – הרב חן חלמיש
למען…
הסוד הגדול מתחיל מהמילה “למען”!
האם יש לי כוון, האם יש לי דרך? האם אני מבקש להגיע לאיזשהו מקום, האם יש משהו שמניע אותי ללכת קדימה? מהו?
בני עקיבא הינה בראש ובראשונה תנועה. מהותה של תנועה היא בכך שהיא נעה ומתקדמת. תנועה מבקשת להניע את הנפשות, להניע את המציאות, ולא להפטיר כדאשתקד. מי שבוחר להיות חלק מהתנועה בוחר לקחת אחריות על עצם ההתנועעות, הכיוון שלה, האופי שלה והקצב שלה.
חיים למען הם חיים שיש בהם יעד, יש עבור מה לחיות. אני תמיד שואל את עצמי האם הייתי יכול לחיות חיים אחרים? די בכך שהייתי נולד אצל השכנים ואני כבר חי חיים אחרים לגמרי. די בכך שהייתי נולד בזמן של אחי הקטן, ואלו כבר חיים שונים לגמרי. אז אם נולדתי במקום, בזמן, למשפחה ולאופי המיוחד שלי, אז אולי בכל זאת יש כאן משהו ייחודי שקורא לי להיות אני, להיות מה שרק אני מסוגל להיות?
שליחות!
כן, כך קוראים לזה. כשאני מתבונן על כל זה אני מבין שבעצם לכולנו יש שליחות, והעובדה שאני חי בזמן הזה ובמקום הזה, היא חלק מהגדרת השליחות שלי, וכמה נפלא להקשיב לכל זה, ולהיות רגיש לזה.
לקבל שליחות פירושו לקבל משמעות.
לחיים שלנו יש שליחות, יש איזו מטרה נשגבה שאנו חיים מכוחה ולמענה. מטרה זו גלומה במילה “שמו” שבמשפט שלנו, אולם טרם נעמיק בה עלינו לדעת כי עצם העובדה שאני אתה ואת קמים בבוקר ושואלים את עצמנו מה עלינו לעשות היום על מנת שנתקדם עוד צעד לעבר חיים יותר אלוקיים, חיים של טהרה וקדושה, חיים של אמת ויושר, חיים של חן וחסד, היא נשמת אפנו וצלם אלוקים שבנו. זאת הסיבה לכך שהמשפט הראשון שעולה על פיהם של בני ישראל בבוקרו של יום הוא: “מודה אני לפניך מלך חי וקים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך” – אני מודה על כך שגם הבוקר נתת ונטעת בי נשמה שתרבה אמונתך בעולם!
ככל שאני תופס את משמעות החיים שלי כדבר בעל ערך עליון, כלומר “חיים שיש בהם”, חיים שיש בכוחם להֵחוות במליאות ערכית ורוחנית, כחלק משרשרת שליחויות של אישים ודורות, ואני מחפש כיצד להפוך אותם להיות חיים משמעותיים בפועל ממש, אני מגלה בעצמי את מידת מסירות הנפש. מידה זו מתגלה רגעים קטנים וברגעים גדולים. היא מתגלה בעזרה בבית, ברגישות לחבר, בהקשבה לחניך, בניסיון לשלב בשבט עולה חדש, בהדרכה בשבט יובל, במאבק על כך שחניך יצא למחנה, והיא מתגלה בתפילה, בלימוד, בישיבה, בצבא ובשירות לאומי ועוד ועוד.
…וכשתנועה שלמה מבקשת לחיות למען… וואוו!!!
שמו
ה”למען” שלנו לא נולד היום. ה”למען” שלנו הינו חלק מהיסטוריה שלמה. ה”למען” שלנו ממשיך שרשרת גדולה של חיים על קדושת השם.
מהו קידוש השם?
אנו מצפים, מייחלים ומתפללים לעולם של צדק וטוב, לעולם של חסד ויושר, לעולם של שלום, אהבה ונתינה, לעולם של קדושה. אפשר כמעט לומר כי אנו ממש מתגעגעים לעולם כזה, מתגעגעים – כי משהו בנו שייך לשם, היה שם פעם – הנשמה. שמו של אדם, במיוחד השם שנתנו לו אישיותו ומעשיו, שייך למרחב היחסים בינו לבין סביבתו. כך בנוגע לשמות השונים בהם אנו מכנים את אלוהים. אולם כשאנו רוצים לבטא את השאיפה כי כל העצמה האלוהית – שהיא מקור כל אמונתנו בחלומות הגדולים שלנו ביחס לעתיד הנפלא של העולם – אכן תופיע, אנו מבטאים זאת פשוט על ידי הכינוי: “השם”. השם בהא הידיעה. ‘קידוש השם’, פירושו לעשות הכל, והכל פירושו הכל, אפילו לתת את החיים, על מנת שכל זה יתממש ויופיע בעולם.
לעשות “למען שמו” אין פירושו לעשות תוך אמירת “בעזרת ה'” – אם כי גם זה נכון וחשוב – אלא פירושו לקבוע את היעד ואת דרכי הפעולה על פי רצון ה’.