להתבונן בזווית חדשה

תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה

 

שלב א

לשבטים הצעירים:

שחקו ‘אני מביא/ה למסיבה’. בחרו חוקיות בלי לגלות לאיש, ורק מי שיציין מילה שמתאימה לחוקיות יתקבל למסיבה. כל חניך וחניכה יאמרו בתורם: “אני מביא/ה למסיבה ____”, ואתם תאמרו אם הם נכנסים למסיבה או לא. המטרה של החניכים היא לגלות מהר ככל האפשר את החוקיות שקבעתם.

דוגמה לחוקיות: מילים שמתחילות באות מסוימת, פירות, חיות, משהו שנמצא בחדר, משהו שמורכב משתי מילים.

עוד אפשרות למשחק: מוציאים חניך החוצה, בוחרים שיר ומחלקים את המילים לחניכים (מילה לכל חניך). החניך חוזר ומתחיל לשאול שאלות את החניכים האחרים. כל חניך שקיבל מילה חייב להשתמש בתשובתו במילה שקיבל, והחניך שיצא החוצה צריך לזהות את השיר שהשבט בחר.

 

לשבטים הבוגרים:

שחקו ‘המרגל’. בחרו סיטואציה מסוימת וחלקו לכל משתתף פתק שבו תפקידו בסיטואציה. אחד המשתתפים יקבל פתק שכתוב בו ‘מרגל’. המטרה של המרגל היא להישאר אחרון, והמטרה של השאר היא לגלות מי המרגל (לדוגמה, הסיטואציה היא ברית מילה. התפקידים הם מוהל, תינוק, אימא ואבא של התינוק, מוצץ, בקבוק יין וכו’. שימו לב שאפשר לתת גם תפקידים דוממים). במהלך המשחק המשתתפים שואלים שאלות זה את זה, ועל ידי התשובות מנסים להבין מיהו המרגל. אם חושדים במישהו שהוא המרגל, עורכים הצבעה אם להוציא אותו מהמשחק. אם מישהו יוצא מהמשחק, הוא לא אומר איזה תפקיד היה לו אלא רק אם היה המרגל או לא. המשחק נגמר כשהמרגל נפסל או אם הוא נשאר אחרון.

דוגמאות לסיטואציות: שיעור בכיתה, מפקד בסניף, קניות בסופר, פארק שעשועים.

שאלו את החניכים מה הרגישו במהלך המשחק. מה מרגיש מי שמקבל את תפקיד המרגל? ואיך השאר מתנהגים כשהם יודעים מה הסיטואציה אבל רק באופן חלקי?

 

שלב ב

פזרו על הרצפה קלפי ציורים (נספח 1).

שאלו את החניכים: מהי שנת שמיטה בשבילכם?

הקריאו את הסיפור ‘המנהרה שהתגלתה’ (נספח 2). מומלץ לספר את הסיפור במילים שלכם. לחלופין, בשבטים צעירים אפשר להציג את הסיפור.

פזרו על הרצפה קלפי הלכות הקשורות לשמיטה (נספח 3).

שאלו את החניכים: כיצד אתם מרגישים עם ההלכה? איך אנחנו יכולים לתפוס את המצווה?

בקשו מהחניכים לחשוב כיצד ההלכה דווקא באה לרומם ולהוסיף לנו עוד קומה.

 

שלב ג

בשבטים צעירים: הקריאו את הסיפור על העקבות בחול (נספח 5).

בשבטים בוגרים: הקריאו את הקטע של הרב סולובייצ’יק על משל השטיח (נספח 5).

 

שאלו את החניכים: מתי בפעם האחרונה הבנתם שאתם רואים רק חלק מתמונה, ולא מבינים את כל החלקים?

 

סיכום

במהלך החיים אנחנו מסתכלים על המאורעות שעוברים עלינו מזווית חלקית בלבד, וכל אחד רואה את הדברים אחרת. לפעמים לאחר זמן אנחנו נחשפים ליותר צדדים של ה’שטיח’ ולומדים עוד, ולעיתים אנחנו נשארים בעלי ראייה חלקית בלבד ואיננו יכולים להבין את הסיבות לכל מיני דברים.

 

נספחים

 

נספח 1 –

ציורים

קרדיט: “image: Freepik.com”. This cover has been designed using resources from Freepik.com

 

נספח 2 –

המנהרה שהתגלתה

באב התשע”ד התנהל ברצועת עזה מבצע צוק איתן: מחבלי חמאס ירו מאות רקטות לשטח ישראל, וכוחות הביטחון נכנסו לרצועת עזה כדי להרוס את מנהרות הטרור שחפרו המחבלים, שביקשו לצאת מהן לתוך שטח ישראל ולנסות לרצוח יהודים, ה’ ירחם.

ביום השמיני של המלחמה נעשה ניסיון להגיע להסכם הפסקת האש עם חמאס, וארגון המרצחים נענה והודיע שהוא מסכים להסכם הפסקת האש.

חצי שעה לפני תחילת הפסקת האש ירו מחבלי חמאס מאה ועשרים רקטות לעבר ישראל. המחבלים רצו שבישראל יתעסקו במטח הרקטות הגדול, ובשעה זו הם ינסו לעשות משהו מפחיד ומזעזע: להחדיר מחבלים רצחניים למנהרת טרור שחפרו מבעוד מועד. המנהרה נחפרה באורך של כמה קילומטרים, מרצועת עזה ועד שדה חיטה רחב ידיים בתוך ישראל. המחבלים התכוננו להיכנס בשקט למנהרה, לזחול בה ולצאת החוצה אל שדה החיטה. החיטים הגבוהות היו אמורות להסתיר אותם, וכך הם התכוונו לזחול בתוך שדה החיטה נושאים תחמושת רבה, לצאת מהשדה ולרצוח יהודים רבים ככל האפשר.

שלושה עשר מחבלי חמאס זחלו בשקט במנהרה התת-קרקעית. הם הגיעו לפתח המנהרה שהייתה במרכז השדה ולא הבינו לאן נעלמה כל התבואה שהייתה אמורה לכסות עליהם ולהסתירם ממצלמות התצפית של גורמי הביטחון. כל החיטים נעלמו, והם מצאו עצמם חשופים. בתוך שניות זיהו אותם החיילים במצלמות והזעיקו סיוע אווירי וקרקעי. מחצית מהמחבלים נהרגו ומחציתם הצליחו לברוח בחזרה למנהרה.

“איך זיהו אותנו ברגע אחד?” תהו המחבלים הארורים, “להיכן נעלמו אלפי שיבולי החיטים הגבוהות והצפופות שהיו אמורות להסתיר אותנו?”

ומה קרה באמת?

באותה שנה באופן חריג ירדו גשמים בלתי צפויים בחודש אייר והפתיעו את כולם. בשדות חיטה רבים הייתה לגשם הזה משמעות של נזק למקפידים לאכול מצה שמורה מחיטים שאף בעודן מחוברות לא ספגו רטיבות לאחר גמר הבשלתן.

מדי שנה החיטים נקצרות בשלהי הקיץ ונשמרות לפסח של השנה הבאה, ואילו בשנה זו הן נפסלו באביב בגלל הרטיבות שחדרה אליהם מהגשמים.

לצורך כך היו זקוקים בדחיפות לשדות חליפיים, ולא לשנה אחת הם חיפשו אלא לשנתיים.

ומדוע לשנתיים?

היהודים ידעו ששנה לאחר מכן היא שנת השמיטה, והם לא רצו להשתמש בתבואה של שנת השמיטה לאפיית מצה שמורה. לכן רצו לקצור כמות חיטים גדולה שתספיק להם לשנתיים.

חיטים כאלו נמצאו ביישובי עוטף עזה, שלושה קילומטרים מהגבול, שבהם החיטים הבשילו מאוחר. בזמן הגשמים עדיין הייתה החיטה ירוקה, ולכן לא נפסלה.

לאחר משא ומתן עם החקלאי הגיעו הקוצרים לשדה וקצרו ברוב חדווה את החיטה כולה. יומיים אחרי שקצרו את החיטה יצאו שלושה עשר מחבלי חמאס מהמנהרה שהייתה במרכז השדה ונלכדו מייד עם יציאתם ממנה.

והיכן היו כל החיטים שהיו אמורות להסתיר אותם? החיטים נקצרו ונארזו בשקים סגורים, מוכנות לקראת אפיית מצה שמורה של שנת השמיטה.

(“המנהרה שהתגלתה”, מעובד מתוך אתר השמיטה של ישראל)

 

נספח 3 –

הלכות שמיטה

איסור עבודה בקרקע – בשמיטה אסור לעבוד בקרקע שבבעלות יהודים בארץ ישראל.

(אפשרויות לזוויות: קשה שנה שלמה לא לעבד את הקרקע, אין די יבול למזון, האדמה נחה שנה שלמה)

איסור למכור או להפסיד את הפירות שגדלים בשנת השמיטה – אסור למכור בסיטונאות, ויש להפקיר את השדות כך שכל אדם יוכל לבוא ולקחת מהיבול.

(אפשרויות לזוויות: החקלאי עלול לאבד ספקים שהוא עובד איתם, נזקקים יכולים לקחת משדות מופקרים בלי צורך לשלם)

שמיטת כספים – בסוף שנת שמיטה מצווה לבטל את כל החובות שאדם חייב וכבר הגיע זמן פירעונם.

(אפשרויות לזוויות: אנשים עלולים לנצל את המצווה כדי שלא לשלם חובות, המצווה מאפשרת לאנשים ששנים על גבי שנים שקועים בחובות לצאת ממעגל החובות)

 

נספח 4 –

עקבות בחול

לילה אחד חלם אדם חלום.

הוא חלם שהוא הולך על שפת הים, מטייל עם אלוקיו.

מולו בשמיים הבזיקו תמונות מתוך חייו.

בכל תמונה שהבזיקה בשמיים,

הבחין בשתי זוגות רגליים שהיו בחול:

זוג אחד שלו וזוג אחד של אלוקיו.

הביט האדם לאחור על העקבות בחול.

הוא הבחין כי פעמים רבות

יש רק זוג אחד של פסיעות לאורך הדרך.

הוא גם הבחין כי דווקא בתמונות

האומללות והעצובות של חייו נשנה הדבר.

פנה האדם לאלוקיו ושאל:

“אלוקים, אתה אמרת לי שכאשר אחליט ללכת אחריך

תלך איתי לאורך כל הדרך.

אך הבחנתי כי בתקופות הקשות ביותר של חיי

יש עקבות של זוג רגליים אחד.

אינני מבין מדוע בתקופות הקשות ביותר של חיי צעדתי לבדי.

אינני מבין מדוע בזמנים שנזקקתי לך ביותר – עזבת אותי!”

ענה לו אלוקים:

“בני, אוהב אני אותך ולעולם לא אעזבך.

באותן תקופות שבהן כה רב היה סבלך,

כשאתה רואה זוג אחד של עקבות,

לא היו אלה עקבותיך.

היו אלה עקבותיי שלי כשנשאתי אותך על כפיי”.

 

נספח 5 –

“בהסתכלות החלקית של האדם הסופי אין הטוב המוחלט שביצירה נחשף. הניגוד בולט ביותר ואינו נתפס בביטול. ישנו רע שלא ניתן לפירוש ולהבנה. רק תפיסת העולם בשלימותו יכולה לאפשר לאדם את ההצצה לתוך מהות-הסבל. אבל כל זמן שהשגת האדם מצומצמת ומסורסת היא, ואין הוא רואה אלא קטעים בודדים בדרמה הקוסמית ובעלילה הכבירה של ההיסטוריה, אי-אפשר לו לחדור לתוך כבשונו של הרע ולחביון-הסבל. משל, למה הדבר דומה? לאדם המסתכל בשטיח נהדר, מעשה-חושב, שציור מרהיב עין רקום עליו, מצדו השמאלי. האם הבטה כזו תיהפך מקור חוויה איסתטית נשגבה? לדאבוננו הגדול, אנו רואים את העולם מסטרו השמאלי; לפיכך אין בידנו לתפוס את מסגרת ההוויה הכול-כוללת שרק בתוכה אפשר לגלות את תכניתה ומהותה של פעולה הקב”ה” (הרב יוסף דב סולובייצ’יק, קול דודי דופק).

 

להורדת והדפסת הפעולה