תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה:

• פרט למען הכלל

היכרות עם דמויות שמוסרות את נפשן למען עם ישראל והעמדתן מול הנושאים שמעסיקים את החניכים.

1. חלקו לחניכים את כרטיסי הדמויות (נספח 1) ובקשו מכל חניך לספר על הדמות שקיבל. לאחר שהחניכים הכירו את כל הדמויות שאלו את החניכים: איזו נקודה חוזרת על עצמה בכל אחת מהדמויות ?
2. דו-שיח של מסירות – הפכו את הכרטיסיות כך שגב הכרטיסיות כלפי מעלה ובקשו מחניך אחד שירים כרטיסייה אחת וייצג את הדמות שהורמה ומחניך אחר שייצג את עצמו, ובקשו משני החניכים לערוך היכרות בין הדמות לחניך לפי חוקיות מסוימת שתקבעו: לפי האל”ף-בי”ת, רק על ידי משפטים משירים, חובה להגיד את המילה ‘גזר’ בכל משפט, לדבר במבטא, אסור להגיד את המילה ‘אז’, יש לדבר בחרוזים וכו’.
   תוך כדי הציפו לחניכים את הנקודות האלה:

• מה הדבר המרכזי בחיי הדמות ובחיי החניך?
• מה נותן לכל אחת מהם את הכוח להמשיך ולנסות גם כשלא מצליחים?
• מה השאיפה הגבוהה ביותר של כל אחד מהם?
• למה הדמות עושה את מה שהיא עושה?

אפשר לעשות זאת כמה פעמים עם כמה דמויות.

1. סיעור מוחות – הניחו במרכז החדר גיליון שכתוב עליו ‘מסירות נפש’ ובקשו מהחניכים להגדיר מהי בשבילם מסירות  . לאחר מכן הגדירו לחניכים: מסירות נפש היא מוכנות להקדיש את כל הכוחות למען מטרה נשגבת.

—

• מהי המטרה הנשגבת של עם ישראל?

1. שאלו את החניכים: מהו חזון בני עקיבא (לאחר מערך ‘אני והתנועה’ השבט צריך לדעת אותו היטב)? לבני עקיבא יש חזון, וכמעט לכל חברה, מוסד וארגון יש חזון, אבל מהו החזון הכללי של עם ישראל? איפה הוא כתוב? 
2. חזון לאומי – בתפילת ‘עלינו לשבח’, שאנחנו אומרים שלוש פעמים ביום, מופיע החזון הלאומי שלנו שאליו אנחנו שואפים: מלכות השם על כל העולם כולו לנצח.

הקריאו לחניכים את החלק השני של תפילת ‘עלינו לשבח’ (נספח 2) ובקשו מהחניכים להסביר: מה בעצם אנחנו אומרים בתפילה הזאת? מהי השאיפה הלאומית העולה מהפסוקים?

—

סיכום ביניים:
המטרה הנשגבת של עם ישראל היא לגלות לעולם כולו את מלכות השם. המטרה הזאת מתפרטת להמון עיסוקים שעם ישראל צריך למסור עליהם את הנפש כדי לממש את ייעודו בעולם.

—

• למה לי לעשות את זה?

1. האדם מחפש משמעות – פזרו בחדר כרטיסיות עם ההיגדים שלהלן ושאלו את החניכים: למה לי להשקיע את כל הכוחות שלי כדי לגלות את שם השם בעולם?

בקשו מכל חניך להניח חפץ שלו (שעון, נעל, צמיד וכו’) על היגד או שניים שהוא מסכים אתם.
ההיגדים:

אני לא חי פה לבד

באמת למה?

זה נותן משמעות לחיים

בשביל הילדים שלי

כי אין לי משהו יותר טוב לעשות עם הכוחות שלי

זה משמח אותי

סיפוק ומימוש עצמי

יש לי אחריות על העם שלי

חלאס לדאוג רק לעצמי

זה מה שיהודי צריך לעשות

אי-אפשר להמשיך לחיות במצב הזה

זה משתלם לי בעולם הבא

תכלס למה לא?

אני לא מתכוון לעשות את זה

2. ‘חמש שניות’ – ספרו לחניכים על עמנואל מורנו ועל אמירתו המשמעותית לפני מותו: בחיילי המילואים שנהרגו בלבנון היה סא”ל עמנואל מורנו. עמנואל ויחידתו נכנסו ללבנון כדי לעצור הברחת אמצעי לחימה לחיזבאללה מסוריה ומאירן. כשרעייתו של עמנואל וילדיו ישבו עליו שבעה, הגיע אליהם קצין שאינו שומר תורה ומצוות וסיפר להם על שיחה שהייתה לו עם עמנואל זמן קצר לפני שעלו על המסוק שהוביל אותם למלחמה. שני הקצינים ישבו ושוחחו על כל מיני תרחישים שעלולים להתעורר במשימה שלפניהם, וכיצד יגיבו בכל מקרה. וכך סיפר הקצין: “עמנואל שאל אותי, ‘אתה יודע שאם מטוס בשטח חוטף פגיעה יש בערך חמש שניות להתרסקות, והניסיון מלמד שכמעט אף פעם אין ניצולים. מה תעשה בשניות האחרונות שלך אם חס וחלילה המסוק שלנו ייפגע?’ הוא שאל כל כך ברצינות, ואני עניתי לו, ‘מקווה לחיות בכל זאת, חושב על הכאב ומקווה שייגמר מהר’. שאלתי אותו מה הוא היה עושה, ועמנואל אמר: ‘מה שאני אעשה, וזה גם מה שאתה צריך לעשות, זה לומר שמע ישראל’. הסתכלתי עליו ואמרתי, ‘בסדר, תגיד שמע ישראל, אבל מה יצא לך מזה? בכל מקרה אחרי רגע ההליקופטר יתרסק וכולנו נמות’. אז הוא ענה במילים שמלוות אותי עד עכשיו, ואני מאמין שזה יישאר אתי כל החיים: ‘אם לאדם נשארות חמש שניות לחיות, ועדיין יש משמעות לחייו ושאיפה למה שאחריהם, זאת אומרת שלחיים יש משמעות. אבל אם אדם לא מבין את חשיבות השניות הללו, כנראה אין משמעות לכל החיים שלו, שהרי החיים הם שלב נוסף בדרך לשלב הבא'”.

סיכום ביניים: מטרת עם ישראל בעולם היא לגלות את כבוד השם בעולם, ולשם כך אנחנו מוסרים את נפשנו. מסירות נפש למען עם ישראל היא הדרך שלנו לחיות חיים רבי משמעות ולא חיים מלאים דברים ריקים.

—

• מסירות נפש עד מתי?

1. למדו את החניכים את דבריו של בן עזאי (נספח 3) ודונו – האם בן עזאי צודק בהתמסרותו כל כולו ללימוד התורה? האם יש גבול למסירות נפש למען עם ישראל?
2. חלקו והקריאו לחניכים את הדברים של אלירז פרץ הי”ד (נספח 4).
3. לסיום וסיכום הראו לחניכים את הסרטון שלהלן (לא בשבת כמובן).

סיכום

מסירות נפש היא הקדשת כל רגע ורגע מחיי למען גילוי כבוד השם בעולם. זוהי האחריות שלנו, של עם ישראל בעולם, וכל אחד ואחד מאתנו מסוגל ונדרש לכך.

מקורות להרחבה: עם ישראל – לאן? יאיר צבי.

ציוד דרוש: נספחים מצולמים, שלט שכתוב עליו ‘מסירות נפש’, כרטיסיות היגדים.

נספחים

נספח 1

הרב משה צבי נריה:

אבי דור הכיפות הסרוגות.

נולד בכ”א בשבט התרע”ג בפולין, עלה לארץ בשנת התר”ץ ולמד בישיבת מרכז הרב. היה תלמידו של הרב קוק. היה מראשי תנועת בני עקיבא, ריכז את סניף ירושלים, חיבר את המנון התנועה ועוד שירים רבים נוספים.

בשנת תרצ”ט הקים את הישיבה התיכונית הראשונה, ישיבת בני עקיבא כפר הרא”ה, ששילבה לימודי קודש וחול (תורה ועבודה). תחילה מנתה הישיבה 13 תלמידים והם התגוררו ברפת, ולאט-לאט התפתחה הישיבה ויצרה זרם אדיר של מוסדות חינוך לציבור הציוני-דתי, שבראשן עמד הרב נריה.
הרב נריה הקדיש את חייו לחינוך דור שלם לציונות, לאהבת התורה, לאהבת הארץ ולאהבת העם.
נפטר בי”ט בכסלו תשנ”ו.

–

משה רבנו:

נולד ונפטר בז’ באדר.

מנהיג עם ישראל במדבר. אף על פי שגדל בבית פרעה יצא לראות בסבלות אחיו היהודים שעבדו בפרך. לאחר שנאלץ לברוח למדיין התגלה אליו הקב”ה וציווה עליו להוציא את בני ישראל ממצרים.
לאחר עשר המכות שהביא הקב”ה על מצרים יצא עם ישראל ממצרים בהנהגת משה רבנו, והוא הקשיב לכל תלונות העם ובקשותיהם, קרע לעם ישראל את ים סוף, עלה להר סיני כדי לקבל את התורה ולהביאה לעם ישראל, שפט את בני ישראל, לימד אותם תורה וליווה אותם במשך 40 שנות נדודיהם במדבר, ובכלל הקדיש את חייו לחיבור בין עם ישראל לקב”ה.

משה רבנו לא זכה להיכנס לארץ ישראל.

–

הרב מנחם חי שלום פרומן:

נולד בכפר חסידים וגדל בו, נמנה עם משחררי הכותל המערבי במלחמת ששת הימים.
כיהן כרב היישוב תקוע, לימד חסידות וקבלה בישיבת עתניאל ופעל למען שלום בין עם ישראל לאויביו.
הרב פרומן החזיק בתפיסה בנוגע לשלום שלפיה הסכסוך בין היהודים לערבים הוא על רקע דתי, ולכן באחריות אנשי דת לפעול למען יצירת השלום. הוא הקדיש לכך את חייו, נפגש עם מנהיגים מהעולם הערבי והציע הצעת הסכם שלום בין ישראל לחמאס.

נפטר בכ”ד באדר תשע”ג.

–

מרדכי אנילביץ’:

מנהיג מרד גטו ורשה.

מרדכי אנילביץ’ נולד בפולין, ובהיותו נער פרצה מלחמת העולם השנייה. לאחר ניסיון בריחה שלא צלח הובא לגטו ורשה עם חבריו להנהגת תנועת השומר הצעיר.

אחרי שרוב יהודי גטו ורשה גורשו למחנות ההשמדה, ייסד בגטו את אי”ל – ארגון יהודי לוחם, אף שלא היה בעל רקע צבאי, והחל בתכנון מרד נגד הנאצים. בערב פסח תש”ג פרץ מרד גטו ורשה ומרדכי אנילביץ’ פיקד עליו, ולאחר כשלושה שבועות של מרד נהרג בעת שכבשו הנאצים את המפקדה שממנה פיקד על כוחותיו. המרד כשל.

יום פרוץ מרד גטו ורשה כמעט שנקבע על ידי ממשלת ישראל כיום הזיכרון לשואה ולגבורה, אך כיוון שהוא פרץ בערב פסח הוחלט לדחותו לכ”ז בניסן, שישה ימים לאחר תום החג.

–

הרב חנן פורת:

ממחדשי ההתיישבות ביהודה ושומרון.

נולד בט”ו בכסלו תש”ד, גדל בכפר עציון עד לנפילתה, למד בישיבה התיכונית בכפר הרא”ה ולאחר מכן בישיבת כרם ביבנה ובישיבת מרכז הרב, ונמנה עם משחררי העיר העתיקה במלחמת ששת הימים.

לאחר מלחמת ששת הימים פעל להתיישבות ביהודה ושומרון. תחילה הקים מחדש את כפר עציון, שפונה ממנו כילד לפני הקמת המדינה, ואט-אט הפריח את יהודה ושומרון ונמנה עם ראשי ‘גוש אמונים’ – תנועה לחידוש ההתיישבות ביהודה ושומרון.

ניהל את המאבקים לפינוי מחבל ימית ומגוש קטיף וצפון השומרון.

עסק בחיבור בין דתיים וחילונים, לימד תורה בכמה ישיבות והקים את ישיבת הר עציון באלון שבות ואת ישיבת בית אורות במזרח ירושלים.

כיהן כחבר כנסת במשך שלוש קדנציות ונאבק למען ארץ ישראל ולמען התורה.

הקים את ארגון ‘אורות חסד’, המספק מוצרי חשמל, מזון ובגדים למשפחות נזקקות.

בריאיון האחרון שנערך עמו ביקש שיזכרו ש”רציתי להיות טוב”.

הרב חנן פורת הקדיש את מרצו ואת כוחותיו להאדרת התורה, לאהבת ישראל ולשלמות ארץ ישראל.
נפטר בו’ בתשרי תשע”ו.

–

הרב חיים מאיר דרוקמן:

יו”ר מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, מראשי הציונות הדתית.

נולד בט”ז בחשוון תרצ”ג בפולין ועלה לארץ כשהיה בן 12. למד בישיבת בני עקיבא כפר הרא”ה, היה חבר בגרעין נח”ל של בני עקיבא ולאחר מכן למד בישיבת מרכז הרב.

הרב דרוקמן הקים את ישיבת ההסדר אור עציון במרכז שפירא והוא עומד בראשה, מכהן כרב מרכז שפירא וכן חבר הוועד המנהל של איגוד ישיבות ההסדר ויו”ר מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, ומשמש אחת מדמויות המפתח בציבור הדתי לאומי. מקדיש את חייו למען צורכי עם ישראל.
זוכה פרס ישראל למפעל חיים.

—

נספח 2

עַל כֵּן נְקַוֶּה לָּךְ ה אֱלֹקינוּ, לִרְאוֹת מְהֵרָה בְּתִפְאֶרֶת עֻזָּךְ, לְהַעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָרֶץ, וְהָאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּרֵתוּן, לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁ-דַּי, וְכָל בְּנֵי בָשָׂר יִקְרְאוּ בִשְׁמֶךָ, לְהַפְנוֹת אֵלֶיךָ כָּל רִשְׁעֵי אָרֶץ. יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל, כִּי לְךָ תִּכְרַע כָּל בֶּרֶךְ, תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן. לְפָנֶיךָ ה אֱלֹקינוּ יִכְרְעוּ וְיִפֹּלוּ, וְלִכְבוֹד שִׁמְךָ יְקָר יִתֵּנוּ, וִיקַבְּלוּ כֻלָּם אֶת עֹל מַלְכוּתֶךָ, וְתִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם מְהֵרָה לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּךָ הִיא, וּלְעוֹלְמֵי עַד תִּמְלֹךְ בְּכָבוֹד. כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: ה’ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד. וְנֶאֱמַר: וְהָיָה ה לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד.

—

נספח 3

תניא רבי אליעזר אומר כל מי שאין עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים, שנאמר שופך דם האדם באדם דמו ישפך… בן עזאי אומר כאילו שופך דמים וממעט הדמות, שנאמר ואתם פרו ורבו, אמרו לו לבן עזאי יש נאה דורש ונאה מקיים, נאה מקיים ואין נאה דורש, ואתה נאה דורש ואין נאה מקיים, אמר להן בן עזאי ומה אעשה שנפשי חשקה בתורה, אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים (יבמות סג ע”ב).

—

נספח 4

“… צריך לתת הכול, גם עכשיו וגם בעבר. אם אתה אוהב אז אתה אוהב עד הסוף, אם אתה חבר, אז אתה חבר עד הסוף, ואם אתה בצבא, אז אתה שם ונותן את הכול, וגם אם כל אלו באים על חשבונך האישי. אם זה על יציאות בשבת מהצבא ואם זה לא לישון ולהתקמצן קצת לגבי עצמך בשביל שיהיה לך כסף לקנות משהו לחברה. זה מה שנקרא במילים גבוהות, ולא יודע אם אתה תאהב את זה, מסירות נפש! וזה בא לומר שאתה נותן מהגוף שלך, מהכוח שלך, מהכסף שלך, מהלב שלך למען מישהו או משהו אחר שהוא לא אתה! והמיוחד ביותר זה שאתה לא עושה את זה מדי פעם, אלא כל הזמן מידי יום ביומו, דקה דקה…” (אלירז פרץ הי”ד).