איתור סניפים וכפרי בוגרים
קומונריותהדרכה זה דבר שוחק ודורש מאמץ. בע”ה מטרת הסדנא לתת נקודות חיזוק ותמריצים באמצע הדרך..
משחקים “התחברתי” וצריך לומר ולהתחבר למלא קשיים/תלונות וכו’ שיש בהדרכה
שאלה פתוחה: לשאול את הצוות- אז למה אתם בכלל מדריכים??
לקרוא איתם את הקטע של הרב איל ורד מי נתן לכם רשיון?! ( נספח )
נתמקד הפעם בנקודת הטוב.
אנחנו רוצים לעזור לכל החניכים שלנו ולאנשים שסביבנו להיות טובים יותר!
בתור המדריכים שלהם, אנחנו האנשים הקרובים אליהם בגיל וברצון לעזור להם להתקדם (אפשר לדבר על ההבדל בין מורה למדריך)
שלב ב – מתודה:
נתלה סיטואציות ברחבי החדר ונחלק לכל אחד מהמדריכים מדבקות אדומות וכחולות ונבקש מהם להדביק את המדבקות לפי ההוראות בסיטואציות (הסיטואציות יתארו מצבים בהם לכאורה המדריך יוצא צבוע..)
אז למרות שאנחנו לא מושלמים בכלל ואנחנו עוד צריכים ללכת בדרך ארוכה עד לבניית אישיות טובה יציבה וחזקה וערכית. עשיית טוב, תרומה והשפעת טוב מאוד תקדם אותנו בדרכנו, ואם החניכים יראו את הרצינות שלנו בכוונותינו הם בע”ה יפנימו את זה וילמדו מאיתנו! (אפשר לספר את הסיפור על החסיד שהרגיש שבגדי החסיד הם תחפושת צבועה, ולדבר על “החינוך הטבעי” של הרב אבינר-בנספחים. יש גם לרב בהר”ן קטע מאוד יפה על זה..)
שלב ג – 2. אז איך עושים את זה?! כלים פרקטיים!!
לתת למדריכים דוגמאות איך לחזק את החניכים בחיזוק חיובי ולהמשיך לעשות טוב ולא להתייאש להיות הכי טובים שיש. (רעיונות לדוגמאות- תפילה, קללות והגעה בזמן) 3. לסיום- תמיד טוב להכין פתק קטן שיזכיר לנו את המגמה והשאיפה שלנו גם בשגרת היום יום ובקשיים..
ניתן לכל מדריך פתק ונבקש מהם שיכתבו לעצמם 4 דברים שבגללם רצו להיות מדריכים ובחרו בכך ברצון ובחירה מוחלטים..:) זה מאוד מחזק ואפילו גורם לחיוך ושלווה כשפותחים את זה אחרי כמה זמן..
בהצלחה!!
מדריכים יקרים שלום וברכה!
כידוע לכם, היום לכל דבר צריך לקבל רישיון. רישיון לרכב, ורישיון לאקדח, רישיון לכלב, ורישיון למחסן, או סגירת מרפסת.
חלק מהרישיונות הם לדברים חשובים, וחלק ממש לא. כמה מוזר אם כן, שלדברים החשובים באמת, הכי חשובים,
לא צריך לקבל רישיון מאף אחד. לדוגמא- הורים, התפקיד הכי חשוב בעולם. תפקיד שדורש מיומנות רגשית, אישית לאורך שנים.
מישהו בדק האם הצמד חמד שהתחתנו לפני שנייה, מסוגלים להיות הורים? האם הם עברו תיאוריה, טסט, משהו? כלום.
אין צורך. קחו את הילד וסעו לשלום.
או להיות נשוי או נשואה- זו משימה חשובה, גם כאן נדרשת יכולת הקשבה, סבלנות, רגישות, יכולת קליטה.
אתה מחזיק בכיס רישיון כזה? מישהו בדק אותך? עברת מבחן כשירות? הרי את מקודשת לי וקדימה לחיים.
ויש עוד משהו קטן – מדריך. מורה לומד שלש או ארבע שנים כדי לקבל תעודת הוראה שתאפשר לו לעמוד לפני כיתה של תלמידים,
ספק יקשיבו לו ספק לא יקשיבו לו.
וכאן, ילד בכיתה י’ (טוב, נער בכיתה י’) מקבל לידיים לפעמים כיתה ולפעמים פי שניים,
והם אוהבים אותו וכרוכים אחריו כמו שרק מדריך בתנועה יכול להיות נאהב ונערץ. הוא מוביל אותם במשך שנתיים ויותר.
יוצא איתם לטיולים, מעביר להם מסרים , והכל נקלט, כי זו תנועת נוער, וזה בחירי , אז זה נכנס.
עוצמה חינוכית אדירה, ממש פחד.
הלו – מי נתן לכם רישיון?
מה זה העוצמה הזו שנמצאת בידיים של חברה מכיתה י’ וי”א? אף אחד לא נתן. אתם לקחתם. לקחתם אחריות,
לקחתם רצון להשפיע, לקחתם יוזמה, ולכן אתם מדריכים. מדריכים בתנועת נוער.
מה שאני בא לומר לכם מדריכים יקרים, זה שאולי לא תמיד אתם מודעים לכוח העצום שיש לכם בידיים, ליכולת ההשפעה העצומה.
בגיל יחסית צעיר, יש לכם משהו שלהורים ולמורים אין אותו. אתם מדריכים. זהו פיקדון, וכך צריך להתייחס אליו, באחריות, בכובד ראש,
מתוך שליחות וזהירות, שלא יחולל, שלא יתמסמס, שאת הפיקדון הזה תחזירו נקי ומשובח.
איך?
אם לא תקחו את ההדרכה כמובנת מאליה, אם תשקיעו, אם תבינו שלהיות מדריך זו זכות עצומה, אבל גם חובה, אם אישיות לדוגמא ביראת שמיים , בערכיות, ברגישות לחניך החלש, באידיאליסטיות.
כל זה צריך להיות נר לרגליכם.
ואז , אותם אלו שהולכים אחריכם, כי אתם מדריכים, ידעו שהם הולכים בדרך טובה וישרה.
יש לכם עוצמה רבה!
אנחנו ההורים סומכים עליכם שתפעלו איתה בטוב ובשמחה.
חזקו ואימצו!
אייל ורד
(רב קהילת ”יחדיו” בפתח תקווה, ומלמד ב”מכון מאיר”)
בין חסידיו של אדמו”ר הצמח צדק מליובאוויטש, היה אדם עשיר שעסקיו הביאו אותו לערים רבות ברחבי העולם. כשתכפו המסעות, החל החסיד לחוש שלא בנוח עם המעיל החסידי הארוך והכובע השחור והוא אימץ לעצמו סגנון לבוש מודרני. כשהיה נוסע אל הרבי, הוא המשיך ללבוש את הלבוש המסורתי.
יום אחד הוא הופיע בעיירה ליובאוויטש לבוש בבגדי העסקים שלו.
“רבי!” הוא הכריז. “החלטתי להפסיק להיות צבוע. מדוע ארמה אותך? אלו הם הבגדים אותם אני לובש בכל נסיעותיי, אינני רוצה להתחזות כאילו אני לובש את לבושי החסידי בכל מקום!”
השיב לו הרבי:
“ר’ יענקל, וכי חושב אתה שלא ידעתי כי בנסיעותיך לפריז ובברלין אתה מחליף את לבושך? אך אני חשבתי שכאן הוא מקומך האמיתי, ואלו הם בגדיך – ואילו שם אתה מתחזה ולובש בגדים אחרים…”
לא לתת דוגמא / הרב אבינר מתוך “החינוך הטבעי”
החינוך במובן של יצירת היחס, הקשר, האמון, מתחיל בשעת הלידה. אם האם, שהיא הגורם העיקרי של החינוך בגיל הרך, היא מלאה באהבת ה’, בדבקות בה’ ובעבודתו, אז הילד סופג זאת. הוא סופג זאת לאו דווקא בדרכים הכרתיות-קוגנטיביות-מחשבתיות, כי אם באופן טבעי. כאשר הילד הקטן רואה שאנחנו מקיימים את המצוות ברצינות אז גם הוא מקיים אותן ברצינות ככל שהוא גדל.
אני מזמין אותו להיות לצידי בזמן קיומה של מצווה: כאשר אני עומד לברך, כאשר אני הולך לבקר לבקר חולים… אני לוקח אותו איתי. הילד רואה כיצד אני עושה חסד והרצון לעשיית חסד בנפשו, הוא מתמלא רוח של חסד. כאשר הוא רואה שאני מתפלל בכוונה, גם הוא מתפלל בכוונה. בעברית קוראים לזה, בטעות: “דוגמא”. אבל “דוגמא” נותנים בתאטרון, ואילו בחיים הרגילים אדם אינו יכול “לתת דוגמא”. מחנך צריך לנהוג באופן טבעי, שאם לא כן- הוא יגדל דור מעולה של אנשים צבועים. אדם צריך לדבר ולהתנהג בטבעיות ולשפר את התנהגותו הטבעית ככל שיוכל. אי אפשר לרמות ילדים קטנים. הם מבינים היטב אם המורה או המחנך מראה להם את פניו האמתיות, או שהוא מעמיד פנים. הם מבחינים היטב בצביעות מפני שיש להם כלים אינטואיטיביים, שאין לאנשים מבוגרים. כאשר הורים ומחנכים מדברים בסגנונות ובתכנים מלאכותיים ומאולצים, יוצר הדבר אצל הילדים אישיות כפולה וסתירות. מושג ה”דוגמא” הוא רדוד. ההורה אינו “נותן דוגמא אישית”, כי אם משתדל להיות בסדר בינו לבין ריבונו של עולם, ואז גם ילדיו לומדים את הדרך הטובה.