איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים ליום חולסיימנו את הפעולה הקודמת בערכים שליוו את לוחמי שיירת הל"ה. בפעולה זו ייפגשו החניכים עם דמויות משיירת הל"ה וממלחמת התקומה, יגלו את קווי הדמיון בין הדורות ויבינו שהמסע שלהם בעקבות הל"ה הוא המשך ישיר של אותה משימה, שלא פסקה עד היום.
ציוד
פתיחה – זיכרון חי
אפשרות א: בקשו מהחניכים למצוא כמה שיותר הנצחות ללוחמי הל"ה ברחבי הארץ.
(בחרו מראש את אופן השגת המידע: ויקיפדיה בטלפונים אישיים, מידע מודפס, חבר טלפוני)
אפשרות ב: ערכו תחרות בין שתי קבוצות. על כל קבוצה למצוא כמה שיותר הנצחות ללוחמי הל"ה ברחבי הארץ. הכלל הוא שאסור לפתוח ויקיפדיה, מותר להיעזר רק בחבר טלפוני. הקבוצה שמצאה בתום שלוש דקות יותר הנצחות, ניצחה.
(נספח 1 – תשובות)
חלק א: החוט המקשר
חלקו לחניכים את כרטיסי המידע על הנופלים (נספח 2), ועל רצפת החדר שימו חפץ מקשר.
על החניכים למצוא זה את זה ואת החפץ המקשר, וליצור שלישייה שקשורה זו לזו.
*אם יש הרבה חניכים בשבט, תוכלו להדפיס את הנספחים כמה פעמים.
החפצים המקשרים: עציץ או פרח, ספר לימוד או ספר החינוך, טושים או עפרונות צבעוניים, נעלי ספורט או חולצת דרייפיט
השלישיות:
1. דני מס, איתן דב רוזנצוויג, טושים או עפרונות צבעוניים;
2. טוביה קושניר, זכריה הבר, פרח או עציץ; יעקב כהן,
3. יוסי הרשקוביץ, ספר לימודים או ספר החינוך;
4. יחיאל כלב, אליק פוזניאקוב, נעלי ספורט או חולצת דרייפיט
אחרי שהחניכים התאימו שאלו אותם כמה שאלות:
סכמו: קווי הדמיון בין הלוחמים של אז ללוחמים של היום מלמדים אותנו שהערכים שעליהם ובעבורם אנו נלחמים נשארים לאורך הדורות, ערכים כמו מסירות, ערבות הדדית, אהבת ישראל, אהבת הארץ, חסד ורעות הם אבני יסוד של העם היהודי. מכוחם ולאורם של הנופלים עלינו להמשיך לחיות כאן בארץ ולהמשיך במשימה שהם לא הצליחו לסיים.
חלק ב: רק בגלל הרוח
חלקו לחניכים את דבריו של דוד בן-גוריון (נספח 3)
ערכו דיון קצר:
המסע שלא נגמר: שיירת הל"ה לא הגיעה ליעדה, אבל הרוח שלהם נמשכת.
בעוד כמה ימים אתם תלכו בנתיב שהם צעדו בו. איזו משמעות יש בהליכה שם היום, בשנת תשפ"ו? מה המשמעות של סיום המשימה שלהם היום על ידנו? כיצד אנחנו ממשיכים את דרכה של מחלקת הל"ה?
סכמו: אנו נמצאים כעת בתוכנית דרור, בהכנה חינוכית וערכית לקראת השיבוצים לתפקידים בסניף. בתקופה זו כבוגרי הסניף עליכם ליישם ערכים שגדלתם עליהם כל השנים במשפחה ובסניף, ובהם קבלת אחריות, בחירה משמעותית, כחלק מהגשמה של אידיאל גדול בחינוך ובעשייה. זוהי הרוח הנמשכת מלוחמי הל"ה. עלינו ליישם את ערכי המסירות והדבקות במטרה בחיים ובמציאות שלנו: להיות אנשים שתורמים, בונים ומעניקים מעצמנו למדינתנו לאור דמותם של חברי הל"ה.
חלק ג: רק בגלל הרוח
השמיעו לחניכים את השיר 'רק בגלל הרוח':
https://www.youtube.com/watch?v=I9WynOT3aBY
חלקו לכל חניך וחניכה את דבריו של מזכ"ל התנועה יגאל, ותנו להם דף וכלי כתיבה (נספח 4). בקשו מהם לרשום לעצמם איזה מסר, איזו קבלה שהם מתחייבים לקבל עליהם כדי להמשיך את דרכם של לוחמי שיירת הל"ה. אפשר לערוך סבב שיתוף.
סיכום
בפעולה זו נפגשו החניכים עם דמויות משיירת הל"ה וממלחמת התקומה. הם גילו את קווי הדמיון בין הדמויות לאורך הדורות והבינו שהנושא השנתי של התנועה, 'ודור יקום וחי', מתאר את ההמשכיות לאורך הדורות, אך הוא גם ציווי להם להמשיך את דרכם של הנופלים. המסע בעקבות הל"ה הוא המשך ישיר של אותה משימה שלא פסקה עד היום .מכוחם ולאורם עלינו להמשיך לחיות כאן בארץ ולהמשיך את המשימה שהם לא הצליחו לסיים.
נספח 1 – הנצחות לשיירת הל"ה
(מתוך ויקיפדיה)
נספח 2
טוביה קושניר
עיבוד לצילום של טוביה קושניר משנות הארבעים. יוצרת הקובץ: תמר הירדני (מתוך ויקיפדיה)
בן אסתר ושמעון, חקלאים ותיקים ומאנשי העלייה השנייה. נולד ביום ב' בחשוון תרפ"ג (24.10.1922) בירושלים. גדל ולמד בכפר יחזקאל, ששם היה להוריו משק חקלאי. בסיימו את בית הספר היסודי המקומי עבר לבית הספר ביישוב יגור, וכבר אז התבלט בהבנה עמוקה לחי ולצומח. בסיוריו הרבים בכל רחבי הארץ גילה מינים וזנים שונים של צמחים אשר טרם נודעו בארץ, ועם הזמן קנה לעצמו ידיעות מקיפות ברמה גבוהה בכל תחומי הצומח והבוטניקה בארץ. טוביה למד ביולוגיה, וכבר בשנתיים הראשונות של לימודיו הפליא את מוריו בבקיאותו הרבה ומחקריו עוררו התפעלותם של בעלי מקצוע מובהקים. מורו, פרופ' אדלר, התבטא כי מצא בו גאון אשר כמוהו אינו מתגלה אלא אחד בדור. הוא ראה בו את יורשו במדע. נפילתו של טוביה קושניר בל"ה הלוחמים שנחלצו לעזרת גוש עציון, הייתה לא רק אסון למשפחתו ולמיודעיו, אלא גם אובדן כבד לעולם המדע. שמו של טוביה, שהונצח גם בשמותיהם של כמה צמחים, ידוע לכל בוטניקאי ואיש מדע גם כיום (2018), שבעים שנה אחר מותו. טוביה היה בן 24 שנים בנופלו, אך כבר הספיק לתרום רבות לחקר הצומח של ארץ ישראל בתצפיותיו ובמחקריו, שהתחיל עוד בהיותו נער צעיר.
זכריה פסח הבר
בנם של מרים אסתר ואהרון ברוך. נולד ביום כ"ז באייר תשנ"א (11.5.1991) בארצות הברית. אח לנתנאל, נועם וישראל. בשנת 1999 עלה ארצה עם משפחתו. ביום 8.10.2023, יום לאחר פרוץ מלחמת התקומה, התגייס למילואים ושירת בחיל שריון.
זכריה נישא לטליה, ולזוג נולדו שלושה ילדים: שדהאל, יוסף ונחליאל.
זכריה סיים שני תארים במדעי הצמח בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ברחובות. טרם נפילתו היה לקראת סיום דוקטורט בבית הספר למדעי הצמח ואבטחת מזון באוניברסיטת תל אביב וחקר על גידול חיטה בתנאי בצורת. נוסף על כך חיבר אנציקלופדיה על נושאים מהותיים מכל התלמוד. לאחר מותו משפחתו וישיבת הר עציון באלון שבות, הישיבה שלמד בה, עמלות על הוצאת חיבוריו לאור. הרב אמנון בזק כתב עליו בהקדמה לספר: "עם נפילתו התברר שזכריה אכן הספיק ליצור יצירה תורנית מקיפה ומרשימה עוד בהיותו בישיבה. הלומדים שייעזרו בספר זה יצטרפו בוודאי לתחושת השתאות זו, ועל אחת כמה וכמה כשנסיים להוציא את סדרת הספרים. אין לשער את התרומה שיכול היה זכריה לתרום בכל התחומים שבהם עסק, ותלמוד תורה בכללם".
רב סמל ראשון זכריה פסח הבר נפל בקרב ביום ו' בשבט תשפ"ד (16.1.2024).
יעקב (יורדן) כהן
נולד ביום כ"ט באדר ב' תרפ"ד (4.4.1924) בברלין, בירת גרמניה. בהיותו בן שנתיים עברו הוריו לפריז, ושם למד. כאשר היה בן עשר עלה עם הוריו לארץ. כאן סיים את גימנסיה בלפור בתל אביב, ולאחר שירות של שנתיים בפלמ"ח נתקבל לאוניברסיטה ולמד היסטוריה, סוציולוגיה ופסיכולוגיה. היה חבר ומדריך במכבי הצעיר ובתנועת הבונים. בשנות לימודיו בירושלים עבד כמדריך ראשי במוסד הילדים בית חנה.
בעבודה כמדריך גילה כישרונות פדגוגיים ויחס לבבי לילדים היתומים העולים, וידע להחזיר להם את האמונה באדם. כל מגמתו הייתה שלא לחנך כי אם לתת להם אושר, שלווה וביטחון. בימי חופשותיו שלו היה נוהג לבקר את "ילדיו", ובכל מקום שבא אליו, כאילו האירה קרן שמש את חיי הילדים האלה. בחלקו נפל אביב חיים קצר בלבד, אך הוא השקיע בחניכיו כל כך הרבה מנשמתו עד שחלק מנעוריו המשיך לחיות בנשמתם.
עבודותיו המדעיות במקצוע ההיסטוריה זכו להערכה רבה באוניברסיטת ירושלים.
עם פרוץ מלחמת העצמאות חזר מייד לפלמ"ח והתייצב לשירות פעיל עם שאר הסטודנטים. יעקב השתתף בפעולות קומנדו ובליווי שיירות, ולא אחת ניצל בנס. גאה שניתן לו להגן בחייו על חיי אחרים ולהילחם על היקר ביותר, על המולדת. עם צאת מחלקת הל"ה להגשת עזרה לגוש עציון הנצור יצא גם הוא איתם כממלא מקום המפקד, ונפל עם כולם ביום ה' בשבט תש"ח.
יוסי הרשקוביץ
יוסי נולד בירושלים בשנת 1979. כשגדל בחר להדריך בתנועת בני עקיבא בסניף שרחוק מביתו, ובכל שבת צעד שמונה קילומטרים כדי להדריך את החניכים, שהיו חשובים לו כל כך.
יוסי למד לנגן על כינור מגיל צעיר, ונהג ללכת בכל שבוע לבתי חולים כדי לנגן לחולים ולשמח אותם. זו הייתה האהבה שלו. הוא התחתן עם הדס, ונולדו להם חמישה ילדים.
יוסי היה איש חינוך וניהל את בית הספר אורט פלך בנים.
בשמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, אף שכבר היה בן 44, גיל שכבר יש בו פטור ממילואים, התעקש יוסי, התגייס ונכנס להילחם בעזה בחטיבה 551. כ"ו בחשוון, 10 בנובמבר, עלה הכוח של יוסי על מטען. ארבעה לוחמים נהרגו, ובהם יוסי.
סגנו, דורון לופז, סיפר עליו: "יוסי היקר והאהוב, איש חינוך הרבה שנים, דיבר תמיד בגובה העיניים… יוסי ידע כל הזמן כמה מורכב לתלמידים מסוימים לזהות את הנקודה שמתוכה צריך לפתוח דף ולעלות על פסים של הצלחה, ידע לקחת נפש אבודה ולסלול לו דרך, למצוא מה נכון לו ומה טוב לו… הוא נכנס לכניסה הקרקעית מתוך שליחות עמוקה עבור צה"ל ועבור העם… כל הזמן היה מרוכז במושגים לאומיים עד כמה צריך להתגבש… לאורך כל השנה האחרונה דיבר הרשקוביץ עם תלמידיו על הצורך להיות ביחד… אנחנו עם אחד וצריכים לשמור על אחדות, זה היה מאוד בשיח שלו. יוסי היה אדם מאוד ערכי ואידאולוגי , אבל ידע שצריך להיות יחד".
דני מס
תמונה: עיבוד לצילום של דני מס. יוצרת הקובץ: תמר הירדני (מתוך ויקיפדיה)
דני בן ראובן וחנה מס. נולד ביום ח' במרחשוון תרפ"ד (18.10.1923) בברלין, בירת גרמניה. משחר ילדותו גדל ברוח ציונית-עברית.
בהיותו בן עשר עלה עם הוריו ארצה. נתקבל לגימנסיה העברית בירושלים והיה מטובי תלמידיה. נטייה מיוחדת הייתה לו לציור. הקריקטורות שלו היו מקור הנאה לכל רואיהן בבית הספר ולאחר זמן בקיבוצים שונים, בהם שהה לרגל תפקידיו הצבאיים. הספר '300 משחקים', שיצא בשנת תש"ח, מלווה ציורים פרי עטו.
היה ממדריכי צופי שבט מתתיהו בירושלים.
בשנת 1941, לאחר גמר לימודיו בגימנסיה, הצטרף לפלמ"ח ושירת בו עד יומו האחרון במקומות שונים בארץ.
עם הופעתו לראשונה במחנה פלוגה ו' הירושלמית של פלמ"ח מפקדו הבחין מייד שבדני השתקן והנחבא אל הכלים טמונות סגולות של לוחם נועז וכי הוא ניחן בתכונות של מפקד ומנהיג הראויות לעידוד.
היה אחראי למבצעים רבים, ובהם פיקוד על המתקפה על מבצר היחידות המיוחדות של המשטרה הבריטית בשרונה בחורף 1946, הורדת עולים מאוניות מעפילים, מבצע שחרור המעפילים ממחנה עתלית. כמו כן היה אחראי לעליית 11 היישובים בנגב בי"א בתשרי תש"ז (6.10.1946) ולהריסת הגשרים בפעולת המרי.
עם הכרזת האו"ם היה במארגני הגדוד השישי של הפלמ"ח וקיבל תפקיד של סגן מפקד גדוד. נמסר לו הפיקוד על גוש עציון.
לאחר ההתקפה על גוש עציון בג' בטבת נשלח למשימה הקשה להבקיע דרך בראש מחלקה של ל"ה חיילים נבחרים ולהגיש לגוש עזרה בחומרי רפואה ותחמושת. ניסה פעם אחת ולא הצליח. למחרת יצא עוד פעם. פיקד על המחלקה בקרב הנואש על יד הכפר צוריף ונפל עם כל חברי המחלקה.
איתן דב רוזנצוויג
בנם הבכור של חגית אסתר ועוזיה יהושע. נולד ביום כ"ג באדר תשס"ב (7.3.2002) ביישוב אלון שבות שבגוש עציון.
נולד, גדל והתחנך באלון שבות. השלים לימודי תיכון בישיבת נווה שמואל בהצטיינות יתרה וקיבל על כך הוקרה ממשרד החינוך.
בשנים אלו היה חבר במגמת האומנות העל-אזורית בגוש עציון. יצירת הגמר שלו, המתארת את המסע של עם ישראל לאורך הדורות על מגילה שאורכה 3.6 מ'(!) – זיכתה אותו במקום ראשון בתחרויות ארציות ובקבלת מלגת לימודי אומנות.
"רמת הפירוט והעושר של הציור הזה מדהימה, אפשר להסתכל עליו שעות", סיפר פורת סלומון, שהיה המורה של איתן במגמה, "בעיניי זו יצירה שיש לה משקל סגולי אדיר. זו יצירה שבשקט יכולה לשבת במוזאון ישראל כיצירה יהודית".
איתן היה אוהב אדם וא-לוהים. לצד לימוד התורה שכה אהב, הקדיש עצמו להכרת מגזרים שונים בעם ישראל, בסקרנות, בהערכה ובהכלה מיוחדת במינה.
האומנות שלו מבטאת בין השאר את חיבורו העז לסיפור של עם ישראל, תורתו וא-לוהיו.
לאחר התיכון יצא ללמוד בישיבת ההסדר בירוחם.
אחיו, אלעד, סיפר שתמיד החזיק ספר גמרא או חסידות ביד אחת, ספר פילוסופיה בשנייה, ובכיס נשא מחברת קטנה לרישומים ואיורים ועיפרון.
איתן התגייס לצבא במסגרת מסלול ישיבות ההסדר.
את שירותו הצבאי עשה בגדוד שקד של חטיבת גבעתי. השלים את שירותו הצבאי לפני יום הכיפורים תשפ”ד, וגויס בחופשת השחרור ב-7 באוקטובר, שמחת תורה, למאמץ המלחמתי.
איתן היה בכוח הראשון שנכנס לעזה ולחם בעוז ובגבורה עד רגע נפילתו בקרב בג’באליא בט’ בכסלו, 22 בנובמבר.
יחיאל כלב
יחיאל כלב נולד ב-1923 בתימן, וכעבור שנה עלה לארץ עם הוריו. משפחת כלב התיישבה בירושלים בשכונת נחלת אחים. בשנה הראשונה לשהותם בארץ נפטרה אימו של יחיאל בעת לידת אחיו. יחיאל למד עד גיל שמונה ב'חדר' תימני, ובהמשך עבר לבית ספר עממי. בן 12 החל לעסוק בספורט, וכעבור שלוש שנים הצטרף להפועל ירושלים.
כשהיה בן 12 החל יחיאל לעסוק בספורט במסגרת הפועל ירושלים, ובמיוחד הצטיין בכדורסל ובריצה למרחקים ארוכים. ב-1 ביוני 1940 ערכה אגודת ימק"א ירושלים מרוץ שדה נחשב למרחק שבעה קילומטרים בהשתתפות רצים שייצגו שבע קבוצות. להפתעת כולם, יחיאל הצעיר דורג חמישי.
היה אלוף ארץ ישראל בריצת 5,000 מטר בשנים 1942 ו-1943 ונחשב לכישרון מבטיח בענף.
יחיאל היה גם כדורסלן בהפועל ירושלים, ואף הוצע לו לשמש כתב הספורט של העיתון 'דבר'. לפרנסתו עבד כפועל בניין ועבר קורס מדריכי ספורט מטעם הפועל. במקביל לשירותו במשטרה היה פעיל בארגון ההגנה, השתתף במשימות לחימה בירושלים ואף נאסר לשבוע על ידי הבריטים. מהמאסר הזה הוא הצליח לצאת, אך לא מהמשימה שיצא אליה בלילה שבין 15 ל-16 בינואר 1948.
אליק פוזניאקוב
"אליק היה חמד של בחור. הוא התחבר במהירות לכולם, התנדב לכל דבר, והיה אהוב על כולם. אליק היה ספורטאי מוכשר מאוד. יש אנשים שאתה לא שוכח אף פעם. אני מאמן 50 שנה והיו תחתיי אלפי אתלטים, אבל אותו אני לא יכול לשכוח. הוא היה איש אמיץ ונפלא". כך תיאר מאמן האתלטיקה הוותיק ברוך שפירא את רב סמל מתקדם אליק פוזניאקוב ז"ל, שנפל במלחמה בעת מילוי תפקידו כבלש במשטרת מחוז דרום.
השוטר שנפל כשהוא בן 38, התחיל להתאמן כשהיה בן 12 באגודת מכבי בני נגב בדימונה הדרכתו בשל המאמן ברוך שפירא.
כשעלה לכיתה ט' התקבל פוזניאקוב לקבוצת האתלטיקה המוכשרת בפנימיית הדסה נעורים, ובשנים 2003–2005 היה אחד האצנים המוכשרים בארץ ואלוף ישראל עד גיל 16 בקרב-רב.
כשסיים את לימודיו בחר להתגייס ליחידה קרבית, ואז הפסיק להתחרות. בזמנו הפנוי התאמן עם קבוצת האתלטים מהנגב.
לאחר שירותו הצבאי התגייס פוזניאקוב למשטרה, ובתפקידו האחרון שימש בלש ביחידת מגן במחוז דרום.
ביום הראשון של המלחמה הוא היה מראשוני הנופלים בקרב באופקים נגד מחבלים שחדרו מעזה.
נספח 3
אך גם לאחר שהכל ייאסף, ירוכז ויפורסם […] – עוד יישאר דבר אחד שאין בכוחו של ההיסטוריון לתארו על פי הנתונים של הארכיון, ודבר זה הוא אולי העיקר: דמותם המוסרית והרוחנית של הלוחמים.
רק מתוך דברי הלוחמים עצמם, מה שהגו וכתבו והביעו לעצמם ולחבריהם לפני מלחמת השחרור ובשעתה – לרוב בלי כל מחשבה וכוונה לפרסום ברבים – רק מתוך דברים אלה מבהיקה אלינו הרוח האנושית הגדולה אשר בזכותה עמדנו וניצחנו.
(מתוך הקדמתו של דוד בן-גוריון לספר 'גוילי אש')
נספח 4 – דברי מזכ"ל התנועה על מסע הל"ה
"כשבגרתי ומצאתי את עצמי במסלול הל"ה יחד עם אלפי חברי התנועה חשתי שוב את אותה תחושה של היכרות עמוקה עם הסיפור יחד עם הידיעה המיוחדת שיש המשך, יש תקווה ויש בני נוער רבים שיילמדו על הקרב, על הגבורה ולא פחות מכך יצעדו בדרך הל"ה וישאלו את עצמם: איך אפשר להעניק לעם שלנו? למדינה שלנו? איך אפשר ללכת בדרך שמצעידה אותנו לגדולות ומזמנת לנו להיענות לשליחות היושבת על כתפינו בדור הזה?
אתם עומדים לצעוד בדרכי הל"ה… שימו לב לדמותם, למסירותם ולשליחותם של חברי מחלקת ההר. בלב מקננת בקשה אחת מרכזית "שנהיה ראויים להם", בקשה שנדע ללמוד לעומק עליהם, בקשה שכל חניך וחניכה שצועדים בדרך יכירו את הסיפור של הל"ה, ומעל הכול בקשה שנדע בחיים שלנו, במציאות שלנו, להיות אנשים שתורמים ,בונים ומעניקים מעצמנו למדינתנו לאור דמותם של חברי הל"ה."