איתור סניפים וכפרי בוגרים
קומונריות
אנחנו מבינים שאחת הדרכים להובלת הסניף היא ליווי פרטני של כל צוות וצוות בתכנון העבודה עם השבט שלו. דרך מעשית טובה לעשות זאת היא באמצעות ישב”צ שבטי. אבל אז אנחנו עלולים להיתקל בכמה קשיים:
באופן עקרוני, זה טוב ומשמח. מדריכים רוצים להתקדם ולפתור בעיות. אז מה הבעיה?
מדריכים בד”כ יהיו עסוקים בפתרון בעיות (או בשפה שנוהגים לקרוא לזה בבנ”ע- כיבוי שריפות..), ולא הובלה קדימה וחלומות מתחדשים. בדיון- הם ‘יסחבו’ אותך לאיזה כיוון שהם רוצים, לכיוון שמציק להם כרגע, בטווח הקרוב. את עלולה להיות מובלת (כמו מעין ‘כספומט’ שנותן תשובות) ולא מובילה את הדיון והחשיבה.
הם בכלל לא מבינים למה ‘ישבת’ עליהם כ”כ הרבה זמן בשביל להיפגש, בכלל- יכולנו לעשות את כל זה בטלפון… ואז התשובות שלהם לשאלותייך יסתכמו ב”כן” ו”לא”, והישיבה עלולה להיתקע.
מתכננים נכון את הישיבה, ומגיעים אליה מוכנים.
מטרות הישיבה:
מהלך:
העניין הוא בעצם לשאול אותם את השאלות הנכונות שיביאו לדיבור פתוח ואמיתי יותר, ולאו דווקא להגיד כל הזמן את האמירות שלך (בוודאי שיש מקום לדעה ולאמירה שלך, וחשוב שתגידי אותה, אבל מטרת הישיבה היא לא הרצאה שלך- אלא לנסות להוציא כמה שיותר מחשבה, דיבור ויצירת רצון מתוך המדריכים).
נקודות שכדאי להתייחס בישיבה- (לא חייב להיות בסדר הזה)
בחודשים שלאחר מכן- בדיקה איפה אנחנו עומדים ביחס למטרות האלו.
בדיון, אפשר להתייחס לתופעות השייכות לגיל המודרך הזה, ולראות איך הן באות לידי ביטוי אצלנו. אפשר להיעזר בחוברות המותאמות לגיל המודרך שמצורפות בתיקיית ‘כלים מעשיים’.
לדוגמא, בשבטים הקטנים יותר:
תמימות
עולם הרגש המפותח
השפעות חיצוניות (טלוויזיה, אינטרנט, חברים..)
בניית הבסיס לשבט
הצבת רף לשבט
מקום המדריך מול החניכים
תחושת ה’בייביסיטר’ אצל המדריכים
בשבטים יותר גדולים:
המעבר מתמימות לבגרות
פאדיחה להגיע לבני עקיבא..
עיסוק בחיצוניות
חוצפה
לחץ חברתי
בר/בת מצוה, פיתוח עצמאות וייחודיות
קבוצות בתוך השבט
יצירת יציבות וקביעות בשבט
לקיחת אחריות
לאחר כל ישיבה, שבי וסכמי את עיקרי הדברים. אם הדבר מתאפשר, אפשר גם לכתוב תוך כדי הישיבה. לפני שאת יושבת איתם בפעם הבאה, פתחי וקראי את הסיכום שכתבת- כדי להגיע מוכנה, לראות איפה היינו לפני חודש- ומתוך כך איפה אנחנו היום. תוכלי גם להביא את הדף ולהקריא בפניהם, שיוכלו לראות ולהיזכר כמה הם הצליחו להתקדם (לפעמים ‘אין בעל הנס מכיר בניסו’, ואנחנו עסוקים בקשיים שיש לנו ובדברים בהם אנחנו רוצים להתקדם, ולא תמיד שמים לב כמה רחוק כבר התקדמנו מנקודת הפתיחה…)
הארה: לפעמים זה באמת אתגר לעשות ישיבת צוות שתלך לכיוונים משמעותיים. את תראי שבע”ה ככל שתתמידי בזה- לאט לאט גם תתמקצעי ותדעי לנהל את הישיבות בצורה טובה, לשאול את השאלות הנכונות וכו’. אל תהיי קשה עם עצמך אם לא תמיד עמדת בציפיות של עצמך, זה תהליך שכולנו לומדים אותו. אם קשה לך מאד, תוכלי להתחיל דווקא עם הצוות שיותר קל לך איתו, ומשם להמשיך הלאה.