תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מקור 1:

למדריכים: בשלב זה נבחן את היחס לחומריות במובן השלילי שלה, את המקום שהחומריות נתפסת בו כדבר נמוך שצריך להיפטר ממנו. הגישה הזו קוראת לנו להתנתק כמה שאפשר מהחומריות ולפתח בנו את הרוחניות ככל האפשר. ננסה לברר יחד מהם גבולות התפיסה הזו ואם אנחנו מתחברים לגישה הזאת בחיינו.

“ואולם אף שהעולם הזה שפל וחשוך, הנה כשנדקדק בו נמצא שאינו חשוך לגמרי, שלא יהיה בו אור כלל, אלא יש בו דברים של הארה; פירוש, כי החומריות הגופני המתיחס לבהמיות השולט בעולם הזה – זהו החושך שאנחנו מכירים בו; אך אינו משולל לגמרי מאיזה דברים של הארה, דהיינו מה שאינו חומריות אלא רוחניות; כי על כל פנים יש הידיעה והחכמה בבני אדם, ויותר מזה – יש התורה, יש רוח הקודש, כולם דברים שאינם מחוק החומריות. מכל אלה נלמד שיש בעולם הזה הרכבה של חושך ואור, ונבין מדרגות חשכו ומדרגות הארתו בכל העתים והזמנים, ונבחין מדרגות החושך לבד ומדרגות ההארה לבד, ואז נבוא עד תכונת כל המקרים המתחלפים בו. ואמנם החושך וההארה – כבר שמעת מה היא ומה מקורה; פירוש, כי חושך הוא כל החמריות והטבעיות הגופני, והארה הוא כל הרוחניות; שזה מה שנבדלים בו הנבראים התחתונים השפלים שאינם קדושים, מן העליונים שהם קדושים, לפי שכולם הארה ואין שם חומר. ומקור החושך הוא – שאין הקב”ה משפיע שפע רוחני, כמו שהיה ראוי להיות שפע אלקי, אלא משפיע שפע לפי בחינת העולם השפל הזה. ומקור ההארה – שהקב”ה ישפיע שפע אלקי ממש, רוחני וקדוש” (הרמח”ל, דעת תבונות, שה).

• לפי המקור, מה מקום הרוחניות בעולם ומה מקום החומריות?
• האם התפיסה הזו חד-משמעית? מה הגבולות של הדרישה לאי חומריות? האם יש בכלל גבולות?
• האם לדעתכם זו תפיסה מציאותית? האם זו שאיפה?

מקור 2:

למדריכים: כעת ננסה לבחון צד נוסף של החומריות, צד שבו החומריות משמשת דבר טוב וחיובי, דבר שמוביל לקדושה. ננסה להבין איך החומריות מתבטאת במקורות למיניהם ולגבש תפיסות בנוגע למקום של חומריות כחלק בריא מחיינו המקדם את הרוחניות.

“וַיּ֗עַשׂ אֵ֚ת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְאֵ֖ת כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת בְּמַרְאֹת הַצֹּ֣בְאֹת אֲשֶׁר צָֽבְאוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵֽד” (שמות לח, ח).

“במראת הצבאת. בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הָיוּ בְיָדָן מַרְאוֹת שֶׁרוֹאוֹת בָּהֶן כְּשֶׁהֵן מִתְקַשְּׁטוֹת, וְאַף אוֹתָן לֹא עִכְּבוּ מִלְּהָבִיא לְנִדְבַת הַמִּשְׁכָּן, וְהָיָה מוֹאֵס מֹשֶׁה בָּהֶן מִפְּנֵי שֶׁעֲשׂוּיִם לְיֵצֶר הָרָע, אָמַר לוֹ הַקָּבָּ”ה קַבֵּל, כִּי אֵלּוּ חֲבִיבִין עָלַי מִן הַכֹּל, שֶׁעַל יְדֵיהֶם הֶעֱמִידוּ הַנָּשִׁים צְבָאוֹת רַבּוֹת בְּמִצְרַיִם; כְּשֶׁהָיוּ בַעְלֵיהֶם יְגֵעִים בַּעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ, הָיוּ הוֹלְכוֹת וּמוֹלִיכוֹת לָהֶם מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, וּמַאֲכִילוֹת אוֹתָם וְנוֹטְלוֹת הַמַּרְאוֹת, וְכָל אַחַת רוֹאָה עַצְמָהּ עִם בַּעְלָהּ בַּמַּרְאָה, וּמְשַׁדַּלְתּוֹ בִדְבָרִים, לוֹמַר אֲנִי נָאָה מִמְּךָ, וּמִתּוֹךְ כָּךְ מְבִיאוֹת לְבַעְלֵיהֶן לִידֵי תַאֲוָה וְנִזְקָקוֹת לָהֶם וּמִתְעַבְּרוֹת וְיוֹלְדוֹת שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ (שיר השירים ח), וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בְּמַרְאֹת הַצּוֹבְאוֹת” (רש”י שם).

“וכן כל הכנה שאדם מכין לדבר מצוה היא גופה חשובה מצוה. הנה כי כן מי שכל מעשיו לשם שמים נמצא שכל ימיו עסוק במצוה. ומה טוב לבטא בשפתיו קדם כל מעשה שיאמר שהוא עושה הכנה למצוה, כגון קדם אכילה שיאמר, הריני בא לאכל ולשתות כדי שיהא גופי בריא וחזק לעבודת השם יתברך. וקדם השנה יאמר, הריני שוכב לישן כדי שתהא דעתי צלולה ומישבת עלי לעבודת השם יתברך. וקדם צאתו למשא ומתן יאמר, הריני הולך לשא ולתן ולהשתדל להרויח בסיעתא דשמיא כדי לפרנס את בני ביתי כמו שצוני בוראי, וכדי שאוכל לעשות צדקה וגמילות חסדים וכל המצוות כתקונן. וכן כשבונה בית או כשעושה מלבוש וכדומה, וכן על זה הדרך בכל המעשה אשר יעשה. ודבריו עושים פרות ששורה רוחניות וקדשה על הדברים הגופניים ולמצוה תחשב לו, ועוד שנוטל שכר גם על הדבורים האלה, ובלבד שיהיו מעשיו מסכימים עם דבריו, שלא יאכל וישתה יותר מדי לצבת בטן, אלא צדיק אוכל לשבע נפשו, ולא יישן יותר מדי ולא יהא להוט ויגע להעשיר יותר מדי כי אין מעצר לה’ להושיע ולהעשיר בין רב למעט, וכיון שעושה הכל לצרך עבודת קונו לא יבטל עבודתו מחמת אכילתו ושנתו ומשאו ומתנו, כי אז אתי מעשה מפיק מידי דבור ויושב בשמים ישחק לו, וכן כיון שעושה הכל לשם מצוה צריך לזרז ביותר שלא תהא מצוה הבאה בעברה. ויזהר במאכלו ושתיתו ומשאו ומתנו שיהיה כדת וכהלכה ואז יחשב למצוה ה”ן מקד”ם ומאח”ר וקובעין לו שכר. כן יזהר במאכלו לילך אחר המועיל ולא אחר הערב לחכו ומזיק, כי מלבד כי לא לרצון יהיה ולא למצוה יחשב גם ענוש יענש על עברו על. מה שאמרה תורה (דברים ד טו) ונשמרתם מאד לנפשותיכם” (פלא יועץ עח).

• אילו תפיסות עולות מהמקורות למיניהם בנוגע לחומריות?
• האם כל חומריות היא טובה? מה מגדיר חומריות טובה?
• האם היינו מצפים לגישה כזו בתורה כלפי החומריות? מדוע?

סיכום:

בשלב זה נרצה לקחת את כל המחשבות שעלו לנו על חומריות ורוחניות ולנסות להבין מה האיזון הנכון לנו בין החומריות לרוחניות. האם אנו מתחברים לאחת הגישות? האם יש דרך נוספת?

• נסו לגבש את עמדתה של התורה ביחס לחומריות ולרוחניות.
• איזו תפיסה הכי נגעה בכם? עם אתם הכי מזדהים?
• מה האיזון שלדעתכם הוא הראוי בין חומריות לרוחניות? איפה הייתם רוצים למקם כל אחת מהן בחיים שלכם?