"צופי הישועה הם הם המביאים את הגאולה, שומרים הם את עקבות משיחנו, יודעים הם שכל העולם ומלואו, כל סבכי התולדה, אינם כי אם צעדים שאורו של משיח הולך וצועד בקרבם. יודעים הם שסוכת דוד הנופלת גם בנפה מלאה חיים וגבורת נצח והוד, נופלת היא כאשר יפול הארי על טרפו. לא חלישות כח הוא זה מה שישועתם של ישראל היא קמעא קמעא, כי אם גבורת גבורות, כביריות עליונה המקפת כל וממלאה את הכל. והמחשבה של ציפית הישועה באיתנותה, לפי עומק גדולת תלמודה, לפי הידור הכרעת בינתה, ולפי גדולת טהרת אדירות רצונה, היא היא המרוממת את הטבע וכל תוצאותיו, את השמים וארץ וכל אשר בם" (הראי"ה קוק)
"במהלך שגרת החיים הרגילה, נושא כל אחד ערכים ועקרונות רבים המנחים אותו. בדרך כלל אנו מחשיבים ערך מסוים, וכתוצאה מכך אנו מתרחקים מפלוני או אלמוני שאינם מזדהים עם ערך זה, וכך יוצרים אנו במו ידינו מחיצות בין בני אדם, ולפעמים בצדק. ההתמודדויות העכשוויות מפגישות אותנו עם הדבר המרכזי והחשוב ביותר שאותו כולנו חיים, ומתברר שכולנו חיים את אותם חיים ישראליים. הולך ונחשף באומה היסוד הפנימי לחיים שכולנו שייכים אליו. אז, כאשר עומדים אנו על יסוד חיינו, דברים רבים שתפסו מקום אצלנו עד כה תופסים כעת פחות מקום, ופעמים אף מתבטלים לגמרי, כיוון שעצם תכונת החיים שלנו מתגברת ויוצאת אל הפועל. אכן, לאחר שיעברו ימים אלו נשוב להתווכח, וכך נכון לעשות, כי בירור אמיתת חיינו מתוך אי ויתור על דעות נכונות וצודקות הוא הליך הכרחי בבניין חיינו. ובכל זאת, התגוששות הדעות לאחר תקופה זו תישא אופי שונה לחלוטין מזו שלפניה. אתמול התווכחנו בלי להרגיש שאנחנו משפחה אחת, אבל מכאן ואילך נתכווח מתוך שאנחנו מרגישים משפחה אחת" (הרב מרדכי שטרנברג).
"כל מלחמה היא שלב בגאולת ישראל. הגאולה מופיעה במדרגות, מלחמה אחר מלחמה. כל המלחמות שעברו עלינו הן שלבים בגאולת ישראל, בים שהיו לפני קום המדינה בין שהיו אחרי, בין שהיו לפני כיבוש ירושלים בין שהיו אחרי. מלחמת יום הכיפורים היתה מדרגה נוספת, אמנם נוראה ומזעזעת מאוד. ככל שדבר יותר גדול הוא יותר מסובך, יותא משובש ויותר קשה, וצומח ממנו קידוש ה' יותר גדול. אנחנו באמצע, רק באמצע, אנחנו עדיין בתוך האתחלתא דגאולה. אנו עוברים שלבים גדולים ועצומים, ויש לזכור שגאולת ישראל מופיעה קמעא קמעא. ה' ש'לא ינום ולא ישן' מסדר את המלאכה. הוא אינו עצלן, חס ושלום, אלא מצמיח קרן ישועה, ומביא לידי הופעת מדרגה נוספת בגאולה פעם אחר פעם. נתרגל להסתכל על הדברים מתוך אמונה ובטחון שלם בגואל וסידורי גאולת ישראל" (הרב צבי יהודה הכהן קוק)
"בימי הרס עולמות וסערות הרוחות אנו מכריזים על ימי הארגון ונקיים אותם. לא שעת שמחה ולא ימי חג לנו הימים האלה. הקול נוסך עלינו חרדת קודש לגודל השעה המכרעת בתולדות האומה ובתולדות תבל ומלואה. נאזין לשוועת הגולה ממוקדות אש ומעיי חורבות, נבין לערגון הגאולה ולעוז אמונה המחלחלים בה ונשבע אמונים: לא נשכחך הגולה.
ובארצנו אנו ממשמשים ובאים ימים קשים, ימי חירום, מאורעות כבירים, ימים בהם נצטרך לעמוד מול מזימות אויב חורק שן ורגשות גויים חורצי לשון. אל בהלה ואל בלהה, נעמוד בעזרת ה' בכל המצבים במתיחות כל שריר, בדריכות כל עצב, בנאמנות למפעל, בנכונות לקראת הבאות ובאמונה בריבון העולמים ובדברי נביאיו: "ושבתי את שבות עמי ישראל ובנו ערים נשמות וישבו ונטעתים על אדמתם ולא ינתשו מעל אדמתם אשר נתתי להם אמר ה' אלוקים".
בימי הארגון תוגבר ותורחב פעילותינו, תקיף שטחים חדשים ותחדור לשכבות חדשות, נשאב עוז ותעצומות ממפעלנו הקיימים שטפחנום ורבינום במיטב כוחותינו ולבהט נעורינו. הישיבה והקבוצה, ההכשרה והארגון יהיו נא לנו ולמחנה הגדול של נוער "תורה ועבודה" מבצרי משגב ומגדלי אור.
נקבל עלינו חובת ימי הארגון להתנערות ולהסתערות לפעולות ומפעלים, ומימי הארגון יושפע שפע רב עלינו. מהרס עולם להרת עולם. חזקו ואמצו, ה' עמכם! ההנהלה הארצית (דבר הארגון ל"ימי הארגון" מתוך זרעים תש"א)
"דרכני בחיים הלאומיים וצדודם כלפי היחש האנושי הכללי ארוכה היא מאוד. ארוכים הם חיינו וארוכים הם, על כן, דרכנו. גדולים אנחנו וגדולות הנה משוגותינו ובשביל כך גדולות הן צרותינו, וגדולים גם תנחומינו. טעות יסודית היא החזרה מכל יתרון שלנו, החדלון מההכרה של 'אתה בחרתנו'. לא רק משונים אנחנו מכל העמים, משונים ונבדלים בחיים היסטוריים מצוינים, שאין דוגמתם בכל עם ולשון, כי אם גם מעולים וגדולים מאד מכל עם.
אם נדע את גדולותינו אז יודעים אנו את עצמנו, ואם נשכח את גדחנו אנו שוכחים את עצמנו, ועם שישכח את עצמו בודאי הוא קטן ושפל. רק בשכחת עצמנו הננו נשארים קטנים ושפלים, ושכחת עצמנו היא שכחת גדלותנו..גוי אחד אנחנו, אחד כיחודו של עולם. זהו עומק טבענו הרוחני שיש בנו בכוח, והדרך ההיסטורי שלנו ההולך את מהלכו בדרכים שונים, בדרכי אורה העוברות בין הררי חושך וצלמות, הוא מדריך אוץנו להוציא את עומק טבע הוויתנו מן הכוח אל הפועל…. הדרך הארוכה שואפת להקמה גמורה לתחיה אותנו ואת כל אשר לנו, צרור לא יפול ארץ, קו אחד מקוי קלסתר פני לאומנו לא נ תן למחוק. הננו חזקים מרוח הזמנים, איתנים מכל איתני תבל. הננו שואפים לקום לתחיה באותו הגודל של אבותינו, ולהיות עוד גדולים ונושאים מהם. מוסר השפעתנו רב בעולם, והננו נכונים להשפיע עמו גם כן עונג וחיים רעננים" (הרב קוק אורות התחיה).
פזורים הם ישראל ופזורים הם במהלכיהם, אבל אם מתעללים בדמם של ישראל מזדעזעים כל ישראל בכל מקומות מושבותיהם. הדם הוא הנפש, ונפש ישראל טהורה היא. ואז האחדות הנעלמת יוצאה ממחבואה וקוראת לאחוד: “לכו ונלכה יחד באור ד’!” והזעזוע היא היא ההקמה לתחיה, והיא היא התחלת החזרה לתשובה המלאה. גדולה היא השעה, שעת הרת עולם היא זו, אל להקטינה אל להחמיצה! אל ליפול ברוח ואל ליפול ביאוש! כל יאוש הוא רעל. יסודה של גלות הוא יאוש…יסודה של גאולה היא ההתעודדות והחזרה למקוריות, ומקור ישראל אינו אלא “במקהלות ברכו אלהים ד’ ממקור ישראל”,”רגלי עמדה במישור במקהלים אברך ד'”. יקום ישראל כאיש אחד חברים, יחיה על אידיאליו האלהיים לפלס נתיב לאור תורתו, ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו ובקשו את ד’ אלהיהם ואת דוד מלכם. ואף משמים עליון יתן קולו, בנים אהובים וחביבים המו מעי ולבי עליכם, לבי לבי על חלליכם. שובו אלי ואשובה אליכם, כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות. (הרב חרל"פ, מי מרום)
נבואות מתקיימות-
מבשרות, מודיעות
על תקומת אומה-
במרחבי ארצה
אתמול זה דוד והחשמונאים-
היום זה אנחנו, לוחמים איתנים-
ומחר אלו כוהנים ונביאים
מלחמות ה' אנו נלחמים-
לא עוד נהיה נרדפים
לא עוד ארצות מתים –
כעת הזמן של ארץ החיים
פנו דרך פתחו שערים-
ויבוא גוי צדיק שומר אמונים
לתחיית העצמות-
לגאולת העצמיות
לצמיחה והתחדשות-
למלחמת קוממיות
והמלחמה דורשת, נדרשת-
רוח מזוככת
מרוות מים ושגב-
כאפיקים בנגב
רוח גבורה ועוז משובצים-
התגברות בפרטים
בעוז מתמידים
שמחה וחסד-
עם קשיחות ודין באגד
עבדי עמ"י אנחנו-
דבר אין לנו מעצמינו
מצווים ונשלחים-
להיות הכי מקצוענים
כל חשבון פרטי מתבטל
אל מול עזרת ישראל
ממוקדים אנו בהשתלמותינו-
הרפיון והלאות הלאה ממנו-
וגם החדלון מההכרה של אתה בחרתנו
בהד שזור נצח קוראים אנו
הננו!
(עמיחי ונינו, מפקד ביחידת מגלן, נפל בשמחת תורה)
