איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים ליום חול
פעולה ממערךלאחר שהבנו שהתכונות של אברהם אבינו עוברות אלינו מדור לדור, נעסוק בפעולות הבאות בתכונות הבולטות של אברהם. נתחיל במידת החסד.
“כי אמרתי עולם חסד יבנה: הכסא אינו עומד רק (אלא) על החסד. למה הדבר דומה? לכסא שהיו לו ארבע רגלים, והיה האחד מתמוטט… נטל צרור וסמכו, כך היה כסא של מעלה כביכול שמתמוטט, עד שסמכו הקב”ה. ובמה סמכו? בחסד, כמו שכתוב: ‘עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה'” (מדרש תהילים, מזמור פ”ט).
חסד
עצום עיניים. תאר לעצמך שממש לפני כניסת שבת פתאום אתה מקבל טלפון מחבר שמספר לך שהוא תיכנן להגיע לשבת לעירו אבל היה פקק מטורף בדרך והוא נמצא ממש ליד אזור מגוריך. מה תעשה?
אנו יודעים כי אברהם היה מכניס אורחים עצום. אוהלו היה פתוח ב4 כיוונים כדי שכל מי שמגיע מכל כיוון יוכל להיכנס. וכל אדם שנכנס זכה לארוחה חמה, מקלחת טובה ומיטה מוצעת.
כמו שדיברנו בפעולות הקודמות, המידה הזאת מושרשת בנו. בפעולות אלו נעסוק בהוצאה של מידה זו אל הפועל.
מחלקים לכל חניך 5-6 במבות, ובאמצע המעגל יש 2 ערמות פתקים ב2 צבעים. בערימה אחת כל המשימות הן של “קח” ובערימה השניה כל הפתקים הם של “תן”. (לדוג`- קח 2 במבות מילד עם חולצה ירוקה, תן במבה למי שיושב מימינך. רעיונות למשימות מופיעות בנספח).
כל חניך בתורו זורק קובייה, ולמי שיוצא 6 מרים מהאמצע קלף.
החניכים לא יודעים שיש הבדל, אך הם עולים על זה מהר מאוד וכולם לוקחים מהערימה של הפתקים עם ה”קח”.
בערימה של ה”קח” בפתק האחרון כותבים-“תן את כל הבמבות לילד שיושב משמאלך..”
בשלב זה אנו מכניסים את החניכים לרעיון שיש לנו אפשרות בחירה בחיים בין “לתת” “ללקחת”. מה המרכז אצלינו ומה מניע אותנו- הרצון לקבל או הרצון לתת.
ראינו במשחק מה קורה כשאין עזרה הדדית ואיך זה ניראה כשאחד נרתם לעזרת השני. יש לנו בחירה ואחריות כיצד יראה העולם שסביבנו. האם נרתם לעזרת השני ונאמץ את מידת החסד ובכך נבנה עולם טוב יותר?!
רעיון נוסף לשלב ב’:
נבקש מכל החניכים לשים ידיים משולבות מאחורי הגב ונניח מלפני כל חניך בייגלה ארוך (או משהו בסגנון..)
נסביר לחניכים את המשימה:
“עליכם להצליח לאכול את הבייגלה כשהיידים נשארות משולבות מאחורי גבכם.” אם החניכים ישאלו אותך אם אפשר להשתמש ביידים תגיד להם “הידיים צריכות להישאר משולבות מאחורי הגב, חוץ מזה תעשו מה שבא לכם..”
* אם ניראה לך שחניכים שלך מוכשרים ביותר, גם תאסור עליהם להתכופף עם הפנים לכיוון הריצפה..
כמובן אל תגלה: הפיתרון למשימה- שחבר יאכיל חבר (תדמיין שפשוט אחד מכוון את השני לקחת את הבייגלה עם הידיים (שנשארות מאחורי גבו). ואז המכוון פשוט מתכופף לידיים של חברו ואוכל את הבייגלה.
תן להם לנסות על זה לבד ואם לא מצליחים אחרי דקות ארוכות של ניסיונות אתה יכול לגלות..
נספר לחניכים את הסיפור המוכר על 2 האחים:
(יש כמה אפשרויות כדי לספר סיפור לחניכים, והם יהנו ויקשיבו לו:
א. לצלם לכל החניכים את הסיפור ולכל חניך למרקר משפט אחר שאותו הוא יצטרך לקרוא. חניכים ממש אוהבים את זה וזה גורם להקשבה מלאה מכיוון שאף אחד לא רוצה לפספס את המשפט שלו.. (כמובן שתחלק את הדפים כך שכל חניך יקרא משפט לא לפי הסדר בו הם יושבים..)
ב. לבחור כמה חניכים ולהביא להם תלבושות. אתה תיהיה הקריין והם יהיו השחקנים.)
*הסיפור מופיע בנספח.
נשאל את החניכים אחרי הסיפור: למה לדעתם הקב”ה בחר “לגור” היכן שהיה בו חסד? מה זה אומר לנו?
התחלנו את הפעולה “במשחק הבמבות” ובו ראינו שיש לנו אפשרות בחיים אם להחליט שאני נותן או שאני לוקח . בשלב השני ראינו כי כאשר כל אחד נותן מעצמו לזולת, זה יוצר עולם טוב ומתוקן יותר (הצלחה במשימה= עולם מתוקן).
לסיום, סיפרנו את הסיפור של 2 האחים וראינו שבמקום שבו אחד חשב על איך לעשות טוב לשני, הקב”ה בחר לבנות את בית המקדש. שזהו המסר עבורינו- החסד הוא התשתית לעולם והוא מביא להשראת שכינה בתוכינו.
*בשביל פעולה 5- חלק לכל חניך פתק שיכתוב עליו איזשהו משהו קטן שממש ישמח אותו אם יעשו לו (ראה פעולה 5).
היה היו שני אחים ולהם חווה משותפת. במשך שנים רבות הם עיבדו את החווה ביחד, באחווה וברעות. הגיע היום, שבו אחד מהם נשא אישה ולכן חילקו ביניהם את החווה. האח הנשוי בנה לעצמו בית חדש ועבר לגור שם עם אשתו, בעוד שהאח הרווק המשיך לחיות לבדו בבית החווה הישן. שני האחים המשיכו לעבד את שדותיהם המבורכים וקצרו רווחים.
חלפו השנים, לאח הנשוי נולדו בינתיים עשרה ילדים, בעוד שהאח השני לא מצא עדיין את בת זוגו – הוא נשאר בודד.
באחד הלילות חשב לעצמו האח הרווק: “יש לי שדה גדול ומבורך, הפרנסה מצויה אצלי בשפע ובכל זה אני משתמש רק לעצמי. גם לאח שלי יש שדה גדול ומבורך, אבל הוא צריך להאכיל שנים עשר פיות!” וממחשבה למעשה – באמצע הלילה הוא קם ממיטתו, יצא מהבית אל הגורן, אסף בידיו מספר אלומות של חיטה, טיפס במעלה הגבעה שהפרידה בין בתי האחים והניח אותן יחד עם אלומותיו של האח הנשוי.
והנה, באחד הלילות חשב לעצמו האח הנשוי: “כמה חבל. לי יש עשרה ילדים ואישה נפלאה – החיים שלי מלאים ומאושרים, בעוד שאחי המסכן בודד כל כך. כל מה שיש לו בחיים זו החיטה שלו…” וכך, באמצע הלילה הוא קם ממיטתו, יצא אל הגורן, אסף לחיקו מספר אלומות חיטה, טיפס במעלה הגבעה וצרף אותן לאלומותיו של אחיו.
מידי לילה פסעו האחים הלוך ושוב. מידי לילה טיפס כל אחד מהם על הגבעה, חצה את גבול השדות והוסיף חיטה לגורן של אחיו ומידי בוקר היה תוהה כל אחד מהם, איך זה שערמת החיטה בגורן מתברכת ונראה כאילו אינה מצטמצמת כלל…?
באחד הלילות, בעודם מטפסים להביא את אלומותיהם זה לזה, נפגשו שני האחים בפסגת הגבעה. הם הבינו מייד מה קרה, נפלו זה לזרועותיו של זה, בכו, התחבקו והתנשקו.
במקום זה בחר הקב”ה לבנות את בית מקדשו.