דף למעביר פרשת וישלח

מעבירי פעולת ליל שבת יקרים,

זכינו, ואתם מעבירים לנו פעולת ליל שבת בשבת הקרובה.

השנה חודש הארגון עוסק בנושא 'ודור יקום וחי'.

פעולת ליל שבת היא כלי מרכזי וחשוב לבירור הנושא, לשיח עמוק, לדיון וללמידה משותפת.

השנה חודש הארגון עסק בנושא 'ודור יקום וחי'. דיברנו על הלמידה מדורות העבר על הדור שלנו בהווה, וכעת נדבר מה הלאה.

כבר מתחילתה של המלחמה היה אפשר לשמוע את המושג "היום שאחרי". צמד המילים הזה טומן בחובו הרבה יותר משאלה טכנית. זו שאלה מהותית שיוצאות ממנה שאלות רבות, עיסוק בזהות, באמונה: לשם מה נלחמים? מה חלקנו בתוך כל הסיפור? מה החזון שלנו למדינה?

בפעולת ליל שבת זו ננסה להביט קדימה. מה יקרה כשיידום רעם התותחים של המלחמה? נדבר על המחויבות להמשיך בתקווה ובאמונה, לא להישאב למקום של ייאוש אלא לבחור ללכת למקום של עוצמה ומבט חיובי קדימה לתקומה, לניצחון האור ולהמשכיות דרכם של הלוחמים שנהרגו על ידי הוספת טוב באהבת העם, התורה והארץ.

מקורות

מקור 1 – רציתי להיות טוב (עמ' 63–64)

חייל השוכב למרגלות הר הבית | הרב חיים דרוקמן

באדר שנת תשכ"ז התקיים אצלנו בישיבה כנס של ישיבות "בני עקיבא", שמגמתו הייתה לכוון את התלמידים להמשך דרכם לאחר שהם מסיימים כיתה י"ב. במוצאי שבת התקיים רב שיח בבית המדרש. אחד המשתתפים היה חנן שלמד אז ב"מרכז הרב", הוא אמר משפט שאיני מסוגל לשכוח עד היום: "כל אחד צריך לראות את עצמו כחייל השוכב למרגלות הר הבית כדי לכבוש אותו."

כמה חודשים לאחר מכן היה בעצמו אותו חייל ששכב למרגלות הר הבית. מי תאר לעצמו באדר תשכ"ז מה יקרה באייר תשכ"ז?!

מקור 2 – הרב חיים סבתו. לקראתי מצאתיך, עמ' 184–187

קוּם כִּי עָלֶיךָ הַדָּבָר… חֲזַק וַעֲשֵׂה !

[כשהגיעה עת גאולתם של ישראל אמר משה: "וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי". אמר לו המקום: "וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךְ". ונאמר: "וַיַּאֲמֵן הָעָם". הנביא יחזקאל מתארם: "בַּיּוֹם הַהוּא נָשָׂאתִי יָדִי לָהֶם לְהוֹצִיאֵם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֶל אֶרֶץ אֲשֶׁר תַּרְתִּי לָהֶם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, צְבִי הִיא לְכָל הָאֲרָצוֹת. וָאֹמַר אֲלֵהֶם אִישׁ שְׁקוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם אַל תַּטַמָּאוּ אֲנִי ה' אֱ־לֹהֵיכֶם. וַיַּמְרוּ בִי וְלֹא אָבוּ לְשְׁמֹעַ אֵלַי, אִישׁ אֶת שִׁקְוּצֵי עֵינֵיהֶם לֹא הַשְׁלִיכוּ וְאֶת גִלּוּלֵי מִצְרַיִם לֹא עָזָבוּ". ומלאכי השרת אמרו: הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה.

אבל הקדוש ברוך הוא לא שעה אל הנביאים ולא אל המלאכים. הוא לא הביט אל מראם החיצון, לגועל נפשם, לדם שבו התבוססו להיותם ערום ועריה. הוא ראה בפנימיות נפשם וידע סגולתם שעתם עת דודים ואם אך ידאגו בהם נכון, ישטפום במים, ילבישום רקמה ויאכילום סולת ודבש, יפו הם מאוד ויצלחו למלוכה.]

נבואות חגי על כבוד הבית האחרון, שגדול יהיה מן הראשון, הסעירו לבבות. עיני שָׁבי ציון חזו גאולה. עזרא משבי ציון היה. נרגש מעת דודים כי באה. עד שנגשו אליו השרים וסחו לו אמת על מצב העם: לֹא נִבְדְלוּ הָעָם יִשְׂרָאֵל וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִם מֵעַמִּי הָאֲרָצוֹת כְּתוֹעֲבֹתֵיהֶם… כִּי נָשָׂאוּ מִבְּנֹתֵיהֶם לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם וְהִתְעָרְבוּ זֶרַע הַקֹּדֶשׁ בְּעַמִּי הָאֲרָצוֹת וְיַד הַשָּׂרִים וְהַסְגָנִים הָיְתָה בַּמַּעַל הַזֶּה רָאשׁוֹנָה".

עזרא מגיב בתדהמה ובאבל: "וּכְשָׁמְעִי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה קָרַעְתִּי אֶת בְּגְדִי וּמְעִילִי וְאֶמְרְטָה מִשְׂעַר רֹאשִׁי וּזְקֵנִי וָאֵשְׁבָה מְשׁוֹמֵם". ומצטרפים אליו כל חרד: "וְאֵלַי יֵאָסְפוּ כֹּל חָרֵד בְּדִבְרֵי
אֱ־לֹהֵי יִשְׂרָאֵל עַל מַעַל הַגּוֹלָה, וַאֲנִי יֹשֵׁב מְשׁוֹמֵם עַד לְמִנְחַת הָעָרֶב". עזרא יושב משומם, הוא וכל חרד. מתפלל הוא, מתוודה, ובוכה בכי רב.

ואז ניגש אליו שְׁכַנְיָה ואומר לו: "קוּם כִּי עָלֶיךָ הַדָּבָר וַאֲנַחְנוּ עִמָּךְ חֲזַק וַעֲשֵׂה ! וְעַתָּה יֵשׁ מִקְוֶה לְיִשְׂרָאֵל עַל זֹאת!".

הפער בין הגאולה וחזון הנביאים למה שראו עיניהם את העם והשרים המתבוללים בגויי הארצות, זעק לשמים. פער זה הדהים את עזרא והביא אותו לישב משומם ולפרוץ בבכי רב. שכניה הפציר בו לפעול, כי יש תקווה. לא חולף זמן רב ומתחולל מהפך. ימי בית שני הופכים להיות מלאים בתורה שבעל פה. ימים שקבעו את צורתו הפנימית של עם ישראל עד היום הזה…

נפתח את לִבנו ונדמה את שכניה חוזר וקורא לנו: קוּם כִּי עָלֶיךָ הַדָּבָר וַאֲנַחְנוּ עִמָּךְ חֲזַק וַעֲשֵׂה וְעַתָּה יֵשׁ מִקְוֶה לְיִשְׂרָאֵל עַל זֹאת!

מקור 3 – רחלי מושקוביץ ב-facebook (על רחל, אלמנתו של הרב אבי גולדברג)

לפני חודש וחצי בריאיון עם רחל לפנימה היא סיפרה לי על עמינדב ועל האירוסין הצפויים. הדמעות עלו בי, עלו בה, ודמענו יחד. מה זה הפלא הזה שפועם חיים בתוך השברים. הקשבתי לה, פוגשת במילותיה שוב ושוב מה ששמעתי מאלמנות המלחמה שמקימות בית חדש:
כל החדרים בלב גדושים. האהבה למי שלא כאן, הגעגוע, האהבה החדשה, האובדן, השמחה הגדולה, כל חדרי הלב.
אמת, הכול גדוש, והשמחה חותמת את קשת הרגשות. שמחה גדולה ומאירה.

כשרחל שלחה הערב את בשורת האירוסין המרגשת, חשבתי על המילים "התנערי מעפר קומי". מה שאנחנו רואים בסיפור פרטי, ובעוד סיפור פרטי, ועוד אלמנה שמתנערת מבגדי אבל לשמלת כלולות – זה רק תזכורת לסיפור הגדול שאנחנו בתוכו.
הכוח שלהן הוא אותו כוח שממנו עם שלם יקום. עם שמלא שברי אובדן וצער ותהומות כאב, יתנער מבגדי אבלו ועוד ידע שמחה גדולה ומאירה מאוד.

השותפות שכולם מרגישים בשמחת אירוסין כזו היא אמיתית. ההתרגשות והשמחה שכולם מרגישים עם כל בשורה כזו, זה קצת פרומו. זה בדיוק המשך הפסוק – "לבשי בגדי תפארתך עמי". עם שלם עוד ילבש בגדי תפארת, ויקום. מזל טוב!