תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה

 

פתיחה: "הנוער של היום…"

שאלו את החברים: אילו תלונות אתם מכירים על "הנוער של היום" ועל "הדור הצעיר"?

 

שלב א: שרשרת הדורות

הניחו על הרצפה תמונות (או כרטיסיות שבהן שמות) של דמויות, חלקן ידועות יותר וחלקן פחות (נספח 1). שאלו את החברים מה הם יודעים עליהן ועל נעוריהן. בקשו מהחברים לסדר את התמונות או השמות בסדר כרונולוגי (לפי סדר השנים). לאחר מכן גלו להם מי היא כל דמות, שימו את ההסבר ליד שם הדמות וקראו על פועלה.

הוסיפו כמה שמות או תמונות של בוגרי בני עקיבא שנפלו במלחמה האחרונה
לעמוד זיכרון של נופלי המלחמה

דברו עם החברים על הקשר בין העבר להווה: אנחנו חלק משרשרת ארוכה של הנוער בעם ישראל לאורך הדורות. אנו ממשיכים את מסעו הארוך של עם ישראל להפיץ טוב בעולם ולהיות אור לגויים. לקחנו את הנוער בוגרי התנועה כדוגמה שקרובה אלינו. אנו שומעים על מי שנפלו ועל העשייה שלהם ועל הערכים שהובילו אותם (ולפעמים אפילו מכירים אותם אישית), אבל כנגד כל אחד ששמענו עליו, יש אלפים שלא שמענו עליהם ועל העשייה שלהם. הדור שלנו הוא חוליה חשובה בשרשרת. בהמשך הפעולה נעמיק בהבנה של התפקיד שלנו כחלק מן הנוער בדור הזה וכחלק משרשרת הדורות בעם ישראל.

 

שלב ב: דור נפלא

אפשרות א: בחרו אחד מן הקטעים (נספח 2) וקראו אותו עם החברים.

אפשרות ב: חלקו את החברים לקבוצות, ותנו לכל קבוצה לעסוק בקטע אחר.

לאחר הקריאה דונו: על פי מה שקראנו, במה מאופיין הדור? אלו כוחות גלומים בו? האם גדולתו וכוחו של הדור מתבטאים בשדה הקרב או בחיי השגרה, בגבורה שביום-יום? בקשו מהם לשתף מהיכרותם בפרויקטים ויוזמות שבאו בעקבות המלחמה.

סכמו: כוחו של הדור מתבטא בכל שטחי החיים, גם בקרב, גם במוסריות, בשאיפה לאמת, ברצון לתקן ולהביא את העולם למקום טוב יותר. הדור מגלה את כוחותיו גם בשדה הקרב וגם בחיי היום-יום.

 

שלב ג: ואיפה אני?

אפשרות א: הניחו את תמונות החברים או שמותיהם ליד הרצף משלב א .
שאלו אותם היכן הם משתלבים בסיפור.

אפשרות ב: הקריאו את השיר שכתב גלעד זר שליט"א, בתגובה על השיר 'חשבון נפש' מאת שמעון ישראלי (נספח 3).
שאלו את החברים: איפה אתם מרגישים בכל זה? בשיר גלעד זר כותב: "ימי נעוריי, ימים של איכות… בגרות, עצמאות… עולם!" מזדהים?
* אם הפעולה ביום חול, לאחר הקריאה, תוכלו לבקש מהחברים לדמיין שהם בני תשעים ולכתוב קטע קצר שכותרתו "אלה תולדות חיי" בהשראת השיר.

דונו איתם: דיברנו על שרשרת הדורות ועל הכוח של הדור, אבל מה זה אומר עלינו? כיצד אנחנו אמורים לפעול? מה המשימה של הדור שלנו? איך המעשים שלנו – לקום בבוקר, לבחור להיות פעילים ולא רק לשחק בטלפון, לבחור מקום לשנה הבאה – מתחברים לפאזל הגדול של העשייה?

סכמו: אין פתרון קסם. אדם לא נהפך לגיבור ביום אחד, וגם לא כל אחד נכנס לדפי ההיסטוריה. יש גיבורים כמו דוד המלך ודוד רזיאל, שהתפרסמו, ויש גיבורים כמו טובה גולדברג ומרגריטה כהן, שנותרו אלמונים או כמעט אלמונים. אנו צריכים לעשות טוב: ללמוד תורה כדי לדעת מה סולם הערכים שלנו, להשקיע בבגרויות כדי להצליח במקצוע בעתיד, לחשוב טוב מה אנחנו רוצים לעשות אחרי התיכון וכו', לעשות מעשים טובים במעגלים הקרובים אלינו. כך נהיה אנשים טובים, בעלי ערכים, שלא מפחדים לחיות את הערכים שלהם.
לחיים כאלה יש שלוש השלכות אפשריות: (א) נשפיע בדרכים שאפילו לא דמיינו; (ב) נשפיע דרך המעגלים הקרובים אלינו; (ג) בבוא העת תהיה פתאום הזדמנות גדולה, ובה נפעל כראוי; (ד) לאחר תקופה ארוכה נגלה פתאום שהספקנו הרבה בחיים וקידמנו את עצמנו ואת העם אל מקום טוב יותר.

 

סיום

ראינו שאנחנו חלק משרשרת ארוכה, וראינו שהדור שלנו הוא חוליה חשובה בשרשרת. דיברנו על האפשרות שלנו לפעול, והבנו שאין פתרון קסם: צריך ללמוד ולחיות חיים מלאי ערכים, וההשפעה כבר תבוא מאליה.

 

נספחים

נספח 1 – דמויות

אברהם אבינו

"רבי יוחנן ורבי חנינא תרויהון אמרי בן ארבעים ושמונה שנה הכיר אברהם את בוראו ריש לקיש אמר בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו" (בראשית רבה, סד, ד).

חי לפני כ-3,500–4,000 שנה.

 

שלמה המלך

"בן שתים עשרה שנה היה שלמה במלכו" (סדר עולם רבה, יד).

חי לפני כ-3,000 שנה.

 

דניאל

שרד כילד בבית מלך בבל, ושמר על יהדותו. לבסוף היה ליועץ מלכותי, וספרו נכנס לתנ"ך.

חי לפני כ-2,500 שנה.

 

רבי אלעזר בן עזריה

אחד מן התנאים. מונה להיות ראש הסנהדרין כשהיה בן 18. יש לו מחלוקות הלכתיות רבות עם רבי עקיבא.

חי לפני כ-1,900 שנה.

 

רב סעדיה גאון

מחשובי גאוני בבל. כשהיה נער רכש ידיעות רבות בנושאי הלשון העברית ודקדוקה, המקרא, המשנה, התלמוד וההלכה.

חי לפני כ-1,100 שנה.

 

הרמב"ם

בעל "משנה תורה" ו"מורה הנבוכים". מגדולי הפוסקים ובעלי המחשבה לאורך הדורות. התחיל לכתוב את פירושו למשנה כשהיה בן 24.

חי לפני כ-800 שנה.

 

רבי משה איסרליש

הרמ"א, בעל ההגהות על השולחן ערוך. היה מגדולי הפוסקים, ראש ישיבה, דיין, מקובל ופילוסוף. פסקיו התקבלו להלכה ולמעשה לדורות בכל מדינות אשכנז ופולין. בשנות העשרים לחייו מונה לרבה של קרקוב.

חי לפני כ-400 שנה.

 

הרב חיים איצקוביץ

ידוע בכינויו רבי חיים מוולוז'ין. בן 19 התחיל ללמוד אצל הגאון מווילנה. אחר כך הקים את ישיבת וולוזי'ן, שנחשבת ל"אם הישיבות". מהישיבה יצאו רבנים גדולים כמו הרב קוק, וגם כמה "ציונים" כמו ביאליק.

חי לפני כמאתיים שנה.

 

יהושע שטמפפר

כשהיה בן 26 היה ממייסדי המושבה פתח תקווה.

"פעם בשבת, בשעה שאנשי המושבה התפללו בבית־הכנסת, התנפלו על המושבה. […] הוא הפסיק את תפילתו כששמע את היריות, השליך מעליו חיש את טליתו, פרץ במרוצה מבית־הכנסת אל ביתו, תפש את הרובה ורץ בחזרה אל בית־התפילה. הוא פנה אל כל המתפללים וקרא כי יסירו גם הם את טליתותיהם, יקחו את נשקם ויגנו. הוא התיצב בראש האכרים המזויינים והערביים שנתקלו בהתנגדות חזקה, נסוגו וחדלו מהתנפל. כן למדו המתישבים להגן בנשק ביד על עצמם ועל אשר להם, על כבוד הישוב הצעיר ועל כבוד היהודים בעיני הערביים" (חולמים ולוחמים, יהושע שטאמפר, מאת יעקב יערי-פולסקין).

חי לפני כ-150 שנה.

 

שרה-איטה פלמן

התאלמנה מבעלה לפני שמלאו לה שלושים, ונשארה לגדל לבדה שבעה ילדים. טיפחה את הפרדס היהודי הפרטי הראשון בארץ, וכונתה "חלוצת הפרדסנות העברית בארץ ישראל". הייתה מהראשונים בארץ שהחזירו את החוב לברון רוטשילד (באותה תקופה החקלאות בארץ לא הייתה כלכלית, וכולם היו בחוב לברון, שסייע להם להחזיק את הראש מעל המים). נפטרה בת שמונים, אחרי שנפרדה מהפרדס שלה בפעם האחרונה.

חייתה לפני כ-130 שנה.

 

דוד רזיאל

למד בישיבת מרכז הרב (היה חברותא של הרב צבי יהודה הכהן קוק). בן 21 היה ממקימי האצ"ל, וכעבור כמה שנים מונה למפקד האצ"ל. נהרג כשהיה בן שלושים.

נולד ב-1910.

(ראו תמונה שלו בוויקיפדיה).

 

משה צבי מנקין

לימים הרב משה צבי נריה, "אבי דור הכיפות הסרוגות". נחשב למדן גדול כבר בצעירותו. בן 17 הצליח לברוח מרוסיה ולהצטרף לישיבת מרכז הרב. בן 26 הקים את ישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה, שאחריה קמו עשרות ישיבות תיכוניות.

נולד ב-1913.

 

מרגריטה כהן

הייתה עולה חדשה, חברת קיבוץ נירים.

"יום ה־15 במאי היה יום קשה לנירים. בהפגזת אותו יום נהרגו שבעה אנשים מן הפעילים בהגנת המקום. שלמה לבקוביץ, מוכתר נירים, קיבל על עצמו את הפיקוד. לא עברו רגעים מועטים ופגז פגע ברגלו שנמעכה מעוצם המכה. הוא דידה על רגל אחת עד למקלט המטה, ופנה לקשרית מרגריטה כהן שתשלח מברק בזו הלשון: 'שלחו תגבורת! אנו אבודים!'. הקשרית ענתה מניה וביה: 'אבודים? איזה אבודים? אני לא אודיע דברים שאינם נכונים!'.

המפקד הפצוע התחייך ואמר: 'צדקת, מרגריטה… אנחנו לא אבודים'. והיא הודיעה במברקה שתי מלים בלבד: שלחו תגבורת!

מרגריטה כהן נולדה ב־1927 בבולגריה. עלתה לארץ ב־1944. חברת נירים".

(מתוך "בכל מאדם, מעשים למופת ממלחמת ישראל" מאת יהושע בר יוסף)

 

טובה גולדברג

הייתה חניכת בני עקיבא, ובת 17 הייתה קשרית מטעם הגדנ"ע בירושלים הנצורה בימי מלחמת העצמאות. במהלך פעילותה נפצעה ואיבדה את ידה. על אף הפציעה מילאה את המשימה, ובכך הצילה את חייהם של לוחמים אחרים. לאחר מכן הייתה מורה ללשון ולתנ"ך. הספר 'הקשרית האמיצה' נכתב עליה. במהלך השנים סירבה טובה גולדברג להתראיין לעיתונות. היא נהגה לומר: "עשיתי מה שכל אחת אחרת הייתה עושה במצבי".

נולדה ב-1930. נפטרה לפני כעשרים שנה.

 

מאיר הר-ציון

היה לוחם קומנדו ישראלי, מלוחמי יחידה 101 ומגיבורי פעולות התגמול. בשנות החמישים של המאה העשרים עוטר בעיטור העוז. מפקדה הראשון של סיירת צנחנים וממקימי סיירת מטכ"ל. בן 19 השתתף במבצע 'כפפות משי', שבו בלילה אחד צעדו ארבעה לוחמים 42 קילומטר במזג אוויר גשום וקר ופגעו באויב בחברון, ללא נפגעים לכוחותינו. מפרקי יומנו שפורסמו משתקפת נפש עדינה בעלת חוש מוסרי מפותח.

נולד ב-1934.

 

עדה יונת

נולדה במשפחה ענייה והתייתמה בגיל צעיר. בת 25 כבר התחילה דוקטורט בכימייה. ב-2009 זכתה בפרס נובל לכימייה.

נולדה ב-1939.

 

הרב חיים סבתו

עלה ממצרים בגיל צעיר. לחם במלחמת יום הכיפורים. בן 25 הקים את ישיבת ההסדר במעלה אדומים, ועומד בראשה עד היום. כתב את 'תיאום כוונות' ועוד.

נולד ב-1952.

 

נספח 2 –

א.

הרב קוק במאמר הדור, מדבר על גדולת הדור (דברים שנכתבו בזמנו, אבל נראה שתקפים גם לימינו). וחלק מגדלות הדור היא שהוא דורש מחשבה בהירה, ודברים שהם גדולים אבל ברורים:

"דורנו, הוא דור נפלא, דור שכולו תמהון. קשה מאד למצא לו דוגמא בכל דברי ימינו. הוא מורכב מהפכים שונים, חושך ואור משמשים בו בערבוביה. הוא שפל וירוד, גם רם ונשא; הוא כולו חייב, גם כולו זכאי. אנחנו חייבים לעמוד על אופיו למען נוכל לצאת לעזרתו.

[…] ודור בעל רוח גדול חפץ ומוכרח לחפוץ, בכל מקום שהוא פונה, לשמע דברים גדולים. ועיקר הגדולה של הדברים, הוא שיהיו מסוימים ומבוררים, עם גדלם רחבם והקיפם.

[…] בדורות האחרונים […] הכלל הולך ומתעלה".

 

ב.

מתוך השיר 'דור' של אהוד מנור:

הדור הבא מבחין היטב בין טוב לרע
ולו חוש צדק מפותח מאוד.
הדור הבא רואה היטב מה שקרה
ולא שומר את רגשותיו בסוד.

 

ג.

"כולנו למדנו ש'דור המסכים', 'דור הטיקטוק' כפי שקראו לו – יודע לצאת מהמסך ולהתחבר למציאות. מאז מתקפת שמחת תורה, טבח השבעה באוקטובר משרתי צה"ל וזרועות הביטחון מתגלים במלוא תפארתם. הם מסתערים על מבקשי נפשנו בכל החזיתות, הם לוחמים כאריות להשגת הניצחון, הם מוסרים את נפשם…" (ראש הממשלה בנימין נתניהו)

 

נספח 3 –

חשבון נפש / דן אלמגור ושמעון ישראלי

בחדר קטן ואפור כתלים
יושב איש זקן ושב.
יושב איש זקן יושב וחושב
ועושה את חשבון חייו.

חושב: עוד מעט ויבוא הקץ.
מה ידעו הנכדים אודותיי?
נוטל גיליון ורושם בראשו:
"אלה תולדות חיי…"

במה אתחיל? כמובן בילדות.
אך הייתה לי ילדות רגילה.
מכות, ודמעות… הדודות, השריטות…
הילדונת שגרנו מולה.
אבא טרוד… ואם עצבנית…
ואחות שצועקת עליי.
מה כבר מעניין בילדות שכזאת?
— אתחיל מימי נעוריי…

ימי נעוריי? אה! על מה יש לכתוב?
בחינות… ציונים… שיעורים…
כל בוקר לקום ולרוץ לכיתה….
ופצעי הבגרות הדוקרים…
לבטי אהבה ראשונה ומרה….
הפחדים שהעיקו עליי….
אה, מה יש לכתוב? נעורים רגילים.
— אתחיל בתקופת נישואיי!

ימי נישואיי… ירח דבש שנגמר,
והפך לשנים של שגרה…
דירה… הלוואה… מכונית… הלוואה,
ומריבות עד לב התקרה!
תינוקת שנייה… ושעות נוספות…
ולבן בר מצווה… חתונה…
מה יש כבר לכתוב על אותן השנים?
אתחיל מתקופת הזקנה!

מתי זה החלה תקופת הזקנה?
כשהודיעו: אתה מפוטר?
והבן והבת חיפשו בית אבות.
אז הבנת: אתה מיותר!
והפחד הזה בלילות בלי שינה
שאולי לא תראה עוד אור…
כמו שכנך מימין…
כמו אותה הזקנה
שליווית אתמול אל הבור.

בחדר קטן ואפור כתלים
יושב איש זקן ושב.
זוכר חלומות, אידיאלים גדולים,
שעברו וחלפו על פניו.
ועם בוקר מצאו אותו בחדרו
גחון לשולחן כמו חי.
דף ריק לפניו
ובראשו כתוב:
"אלה תולדות חיי…"

 

תגובה / גלעד זר

 

בחדר קטן, חמים ואוהב,

יושב איש זקן וסב.

בנחת יושב, יושב וחושב,

עושה את חשבון חייו.

 

חושב הוא: תזמורת חיי פה נגמרת,

איך אותה ישמעו נכדיי?

על דף ממחברת נותן הוא כותרת:

אלה תולדות חיי.

 

אתחיל בילדות. נפלאה שכזאת,

איך אפשר לשכוח אותה.

החל מדודות שבלחי צובטות

עד רעיי הטובים לכיתה.

אבא אוהב, ואם מחבקת,

עוד שתי אחיות אחריי,

כתבתי מעט, אך קצרה המחברת

אמשיך לימי נעוריי.

 

ימי נעוריי, אה! ימים של איכות…

בגרות, עצמאות… עולם!

נוטל אחריות, מורד בסמכות,

מגבוה רואה את כולם.

לִבְטֵי אהבה ראשונה, מתוחה,

שהוסיפו עניין לחיי.

אאריך בשמחה אך רבה המלאכה

הלאה לימי נישואיי!

 

תקופת נישואיי… ירח דבש שפתח

שנים זוהרות של שגרה.

בין חוב שנמרח לעוד ריב שנמתח

אהבה עד אחרי התקרה.

תינוקת שנייה, אין-סוף חגיגות,

לבן בר מצוה, חתונה!

אספר עוד שעות אלמלא הבאות

נמשיך בתקופת הזקנה.

 

מתי זה החלה תקופת הזקנה?

כשנולד נכדך הראשון?

או אולי עוד שנה, כשנישאה הקטנה,

ובלילה יכולת לישון…

והנה בא הקץ – רק אתמול הזקנה

השאירה אותי לבד,

השיבה רוּחָהּ לַאֲשֶר נְתָנָהּ,

לוּ חַיִינו ביחד לעד!

 

בחדר קטן, לְבן כתלים,

יושב איש זקן וסב,

זוכר חלומות, אידיאלים גדולים,

לאורם הוא חי את חייו.

 

עם בוקר ראוהו מוטל, בין ידיו

מחברת גדושה למדי,

דף ריק לפניו, למעלה נכתב:

'אלה תולדות נכדיי'.