למדריכים / לקומונרית

*הגרסה הארוכה הינה עם יותר שחקנים ויותר סצנות, שתי ההצגות (הארוכה והקצרה) זהות מבחינת התוכן, הדמויות והתפאורה.

*שימו לב: ניתן ל'שחק' עם כמות השחקנים, התאימו את ההצגה לחניכים שלכם.

*התפאורה יכולה להיות קבועה או משתנה, תלוי באפשרויות שיש לכם בסניף.

 

סצנה 1- פתיחה:

במה מעומעמת. במרכז הבמה כסא נוח גדול. ברקע מוקרן שמיים כחולים עם עננים. על הבמה מונחים הסמלים: שרשרת גדולה (ניתן להכין שרשרת כמו לסוכה בצבע זהב או כסף שיתאים להצגה), תנ"ך, מטוס נייר, כלי לעבודה בשדה (את חפירה, מגרפה, מעדר, מריצה), קביים, סטיקרים.

{לבמה נכנסת סבתא נעמי- אישה מבוגרת עם שמלה פשוטה ומשקפיים. אחריה נכנסים 3-4 נכדים בגילאים שונים, מתיישבים על הרצפה לידיה}.

נכד א' (ילד קטן): סבתא, תספרי לנו סיפור?

סבתא נעמי: (מחייכת) סיפור? יש לי משהו יותר טוב מסיפור… (מרימה את השרשרת) אתם רואים את השרשרת הזאת?

נכדה ב' (ילדה): כן! היא נראית ממש ישנה…

סבתא נעמי: ישנה? היא עתיקה! השרשרת הזאת מלווה את המשפחה שלנו כבר דורות… כל חוליה בשרשרת הזאת היא דור. דור שחי, שבנה, שחלם.

נכד ג' (נער): וואו, זה אומר שאנחנו גם חוליה בשרשרת?

סבתא נעמי: (עיניים נוצצות) בדיוק! אתם החוליה החדשה, החזקה, זו שתמשיך את השרשרת הלאה…

נכדה ב': סבתא, אבל מי היה החוליה הראשונה?

סבתא נעמי: (לוקחת את התנ"ך, מלטפת אותו) אה, נכדה שלי… הכל מתחיל כאן. (פותחת את התנ"ך) בואו, אספר לכם…

{האור מתעמעם על סבתא והנכדים. מוזיקה עדינה מתחילה לנגן}.

 

 

סצנה 2: בעקבות אברהם אבינו

תפאורה משתנה: ברקע מוקרנים כוכבים וירח. אל הבמה נכנסים שלושה שחקנים בלבוש תנ"כי פשוט (גלביות, צעיפים), סבתא נעמי והנכדים  בצד. 

קול סבתא נעמי: "הכל התחיל באיש אחד… אברהם אבינו…"

{לבמה נכנס אברהם, עומד במרכז, מסתכל למעלה לשמיים}

קול חזק ברמקול : לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך…

{רעייתו שרה נכנסת, מודאגת}

שרה: אברהם, אתה בטוח? לעזוב הכל? את הבית, את המשפחה, את כל מה שאנחנו מכירים?

אברהם: (מחייך, לוקח את ידה) שרה, אני שומע קול… קול שקורא לי. "לך לך"… זה לא רק ללכת, זה ללכת אל עצמי, אל ייעודי.

שרה: אל ארץ לא נודעת?

אברהם: (מרים את הכלי לעבודה בשדה) אל ארץ שנבנה בה חיים חדשים בשליחות ה'. (מביט למרחק) שם ניטע, שם נבנה, שם נגדל עם גדול.

שרה: (מחייכת) אם כך, הנני איתך.

{השניים יוצאים מהבמה בצעדים איטיים, נחושים. אברהם אוחז במחרשה}

 

מעבר: האור חוזר לסבתא נעמי והנכדים, הם עוברים חזרה למרכז הבמה.

נכד א': סבתא, אז מאברהם התחיל הכל?

סבתא נעמי: כן, אברהם נצטווה ללכת אל "הארץ אשר אראך", זה דבר לא פשוט, לעזוב בית, משפחה וארץ וללכת אל הלא נודע.. לאברהם היה את האומץ לצאת לדרך מתוך אמונה גדולה בה'

נכדה ב': אבל סבתא, הם לא ידעו לאן הם הולכים! 

סבתא נעמי: נכון. אבל הם ידעו למה הם הולכים. (מחזיקה את התנ"ך)

סבתא נעמי והנכדים יורדים מהבמה

 

קריין:

עם ישראל הוא סיפור של דורות, שרשרת ארוכה מהאבות והאימהות דרך התנ"ך, יהושע, שופטים, עלי הכוהן, שמואל ותקופת המלכים, דוד המלך ובנו שלמה, בית המקדש הראשון ובית המקדש השני, גלות ארוכה של אלפיים שנה, ובתוכה לימוד המשנה והגמרה ועוד הרבה חכמים שלימדו והפיצו תורה… לאחר 2000 שנות גלות ארוכה עם ישראל רוצה גאולה, מתחיל לעלות לארץ ולהפריח את השממה.

 

סצנה 3: בן גוריון והמעפילים – "החלום"

תפאורה משתנה: ברקע מוקרן נמל יפו, 1947. שמיים תכולים, ים. מטוס נייר/דגם מטוס גדול נכנס לבמה.

{לבמה נכנסים עולים חדשים עם מזוודות ישנות, עייפים, אבל עם חיוכים}

עולה א' (אישה מבוגרת): (נושמת עמוק) אוויר של ארץ ישראל… סוף סוף.

עולה ב' (גבר צעיר): (מנגב את הדמעות/זיעה) עברנו כל כך הרבה כדי להגיע לכאן… 

ילדה קטנה: אבא, זאת ארץ ישראל?

אבא: כן מתוקה. זה הבית שלנו.

{בן גוריון נכנס לבמה עם חולצה פשוטה, שיער מסורק לאחור, אנרגיה עצומה. הוא אוחז במפה גדולה ובכלי עבודה בשדה}.

בן גוריון: (מתקרב לעולים) שלום! ברוכים הבאים הביתה!

עולה ב': אדוני בן גוריון! (לוחצים ידיים)

בן גוריון: אל תקרא לי אדוני, תקרא לי דוד. (מחייך) אנחנו כולנו כאן חלק מאותו עם, מאותו חלום!

עולה א': חלום?

בן גוריון: (פורס את המפה על הרצפה, כולם מתכנסים) תראו. זאת המפה שלנו. זאת הארץ שלנו. (מצביע) כאן נבנה ערים! כאן נצמיח שדות! כאן נקים קיבוצים! כאן יהיו לנו תנועות נוער, בתי ספר, גני ילדים.

עולה א':  (צעיר סקפטי): אבל בן… אה, דוד… רוב השטח כאן זה מדבר. אין כלום.

בן גוריון: (עיניים בוערות) עכשיו אין כלום. אבל מחר? מחר תצמח כאן חיטה! תהיה כאן תעשייה! יהיו כאן אוניברסיטאות!

ילדה קטנה: איך זה יקרה?

בן גוריון: (כורע לגובה שלה) איך? ככה. (מושיט לה את כלי העבודה של השדה) תזרעי.

{הילדה לוקחת את כלי העבודה בהתרגשות}

בן גוריון: (קם, מדבר לכולם) חברים! אנחנו לא רק עם שחולם. אנחנו עם שעושה! האבות שלנו חלמו על הרגע הזה. עכשיו הגיע תורנו להפוך את החלום למציאות!

עולה ב': אבל איך נעשה את זה? אנחנו כל כך מעט…

בן גוריון: (מרים את הפטיש) עם פטיש. עם מחרשה. עם אמונה. (מסתכל על כולם) ועם רוח. רוח שלא נשברה אלפי שנים!

עולה ב': (מתרגשת) אז מתי מתחילים?

בן גוריון: (מחייך גדול) התחלנו כבר! מהרגע שעליתם על האנייה. מהרגע שאמרתם "אנחנו חוזרים הביתה"!

{התרגשות עוברת בין העולים ולאחר כמה רגעים בן גוריון ממשיך לדבר}

בן גוריון: (רציני, קול חזק) חברים, אני מבטיח לכם משהו. יבוא היום, ולא יום רחוק, שבמקום הזה תעמוד מדינה. מדינה יהודית חזקה, עצמאית, גאה!

{כולם מתרגשים}

עולה א': מדינה… מדינה שלנו…

בן גוריון: ולא רק מדינה. בית. בית לכל יהודי. (מסתכל על הילדה הקטנה) בית שבו הילדים שלכם יגדלו בחופש. בחירות. בכבוד.

הילדה: (מחזיקה בכלי העבודה) אני רוצה לעזור לבנות!

בן גוריון: (מניח יד על ראשה או על כלי העבודה) את כבר עוזרת. כל אחד מאיתנו, כל יום, כל פעולה קטנה – בונה את הבית הזה.

{כולם עומדים ביחד, מסתכלים קדימה לקהל}

{בן גוריון מרים את כלי העבודה לאוויר} 

כולם יחד: "נבנה! נצמיח! נחיה!"

{כל השחקנים מהסצנות הקודמות חוזרים לבמה. כולם שרים ביחד ("פה בארץ חמדת אבות" ) כל אחד עם הסמל שלו: סבתא נעמי עם  השרשרת, נכד עם תנ"ך, תוך כדי השיר, השחקנים מעבירים את הסמלים אחד לשני- מראים את השרשרת. בסוף השיר, כולם יוצאים, מותירים את הסמלים על הבמה, רק סבתא נעמי והנכדים נשארים על הבמה }.

https://www.youtube.com/watch?v=q0YrDuokYrU פה בארץ חמדת אבות

 

מעבר: האור חוזר לסבתא נעמי והנכדים

 

סצנה 4: "הנני" של ימינו

(בסצנה זו אנו עוברים מעיסוק בעבר לעיסוק בהווה)

סבתא נעמי והנכדים על הבמה, משפחה ליד שולחן שבת במרכז

נכד ג': וואו סבתא! זה היה מדהים!

נכדה ב': אבל סבתא, איך זה קשור אלינו? זה היה לפני כל כך הרבה זמן…

סבתא נעמי: (מחייכת) לפני הרבה זמן? (מחזיקה את השרשרת) זה בדיוק הפואנטה, מתוקה. השרשרת לא נפסקת. היא ממשיכה. (מסתכלת על הנכדים) הגענו אליכם. לדור שלכם.

נכד א': לדור שלנו?

סבתא נעמי: (קמה, ניגשת לנכדה הבוגרת, מוסרת לה את השרשרת) כן. לדור שלכם. לדור ש… (עוצרת, קול נרגש) לדור שחי את כל זה עכשיו.

{הנכדה מחזיקה את השרשרת, מסתכלת עליה}

סבתא נעמי: בואו, אספר לכם מה קרה בדור שלכם…

תפאורה: ברקע מוקרנת מפת ישראל ותמונות של 7 באוקטובר. על הבמה- סלון בית ישראלי פשוט. שולחן עם ארוחת שבת. משפחה.

משפחה מסורתית יושבת ליד השולחן: אבא, אמא, שני ילדים, ובן בוגר – יואב (18-19).}

אבא: (שר) "שלום עליכם מלאכי השרת…"

{כולם מצטרפים}

{פתאום הטלפון של יואב מצלצל. אחרי כמה פעמים שהטלפון מצלצל, הוא עונה}

יואב: הלו? כן, אני יואב… (פניו משתנים) כן, מפקד. הבנתי. אני בדרך.

{הוא מנתק}

אמא: (קולה רועד) מה קרה?

יואב: (כבר קם, מחפש ציוד ומתחיל ללבוש מדים) אמא, קראו לי. אני צריך להגיע לבסיס. עכשיו.

אבא: (מנסה להיות חזק) בן, אתה יודע למה אתה הולך לשם?

יואב: (לובש נעליים במהירות) אני יודע. יש שם אנשים שצריכים עזרה אבא. עכשיו.

{אמא מתחילה לבכות, מחבקת אותו}

אמא: תשמור על עצמך… תשמור…

יואב: (מחבק חזק) אמא, אני אהיה בסדר. אני מבטיח.

{לבמה נכנסים עוד חיילים. כולם עם תרמילים, בריצה}

חייל א': יש לכם מים? צריך לקחת מים.

חייל ב': יאללה, האוטובוס כבר בדרך!

חייל ג': אל תשכחו לקחת אתכם תפילין, שה' יהיה איתנו בכל אשר נלך

חייל ב': אני לא דתי, אבל אתה תדאג לי לתפילין, כן? אני רוצה להתחיל להניח תפילין, אני רוצה להיות מחובר לכל הדורות שלפניי, ולשמירה המיוחדת של עם ישראל.

מפקד: חיילים! הגיע זמן לזוז. יש לנו משימות. יש לנו עבודה.

כולם: כן, מפקד!

מפקד: (עוצר, מסתכל עליהם) אני רוצה להגיד לכם משהו. (רגוע) אני מכיר אתכם שנים. ראיתי אתכם בטירונות, בסדיר, בתרגולים. אבל מה שאני רואה היום… (קול נרגש) זה משהו אחר.

חייל א': מה אתה מתכוון, מפקד?

מפקד: אני רואה דור שבשנייה, בלי לחשוב פעמיים, אמר "הנני". דור שקפץ למדים. שעזב הכל. משפחות, עבודה, לימודים. כי הבנתם שהעם שלנו צריך אתכם.

חייל ב': מפקד, אין ברירה. זה הבית שלנו.

מפקד: (מחייך) נכון. ואתם תגנו עליו. ביחד. (מרים יד) עם ישראל חי!

כולם: עם ישראל חי!!!

{סבתא נעמי והנכדים צופים במתרחש, נשארים על הבמה, החיילים יוצאים בריצה מהבמה לרקע השיר "גיבורי על"} 

https://www.youtube.com/watch?v=aYGd4HOend4 גיבורי על

{חוזרים חיילים ישראלים ומולם חיילי אויב}
הצגה ספונטנית של לחימה ויריות . חיילי האויב מתים. כמה חיילים ישראלים נפצעים, לרוב החיילים הישראליים לא קורה כלום.
                                                                                        
מנגינת רקע אפשרית: https://www.youtube.com/watch?v=ujsCRw-eA0o&list=PLUa3gOomZG8KLCF8flD56iKWrD2l4-1R_&index=25

 

סצנה 5: "לא מוותרים"

תפאורה: ברקע מוקרן בית חולים שיקומי. על הבמה- מזרן אימונים, קביים, כיסאות גלגלים בצד.

 כמה חיילים פצועים עולים לבמה (כיסאות גלגלים, קביים, תחבושות)

{סבתא נעמי והנכדים חוזרים לרגע למרכז הבמה}

סבתא נעמי: (לנכדים) רואים? זה "הנני" של הדור שלכם. לא פחות גדול. לא פחות חזק. (מנגבת דמעה) אולי אפילו יותר, דור שכאשר צריך אותו הוא קם ומגיע, מתגייס ונותן את כל כולו.

{סבתא נעמי והנכדים עוברים לצד, צופים במתרחש}

חייל פצוע א': (מוציא שלט) חברים, הבאתי משהו.

{הוא תולה שלט "ודור יקום וחי")

נועם: וואוו, מה זה המשפט הזה, זה בדיוק מה שאני חושב על הקביים שלי – הם לא סימן לחולשה. הם סימן לכוח.

חייל פצוע ב': נכון! גזה מתאים גם למצב שלי, אנחנו נפלנו, אבל קמנו, אנחנו מתגברים.

חייל פצוע ג': אנחנו נפצעו, אבל לא נשברנו.

כולם יחד: "אנחנו בוחרים בחיים! אנחנו בוחרים לא לוותר!"

סבתא נעמי: החיילים הצדיקים האלה מעבירים לנו מסר ממש חשוב! שאפשר לקום מכל נפילה. שאפשר לבחור בחיים גם כשהכל נראה אבוד. (מחייכת) שאתם באמת דור בעל רוח גדול.

{כולם מחייכים}

 

{שיר ברקע – עם אחד שיר אחד https://www.youtube.com/watch?v=Na1P6vsdEKs )

כל השחקנים יורדים מהבמה

 

סצנה 6: הרוח של הדור 

תפאורה: על הבמה נראה קולאז' של סצנות שונות בו-זמנית:
בצד שמאל של הבמה: חניכים עם חולצות תנועה וסטיקרים // במרכז הבמה: חייל עם תנ"ך

בצד: סבתא נעמי והנכדים צופים במתרחש

חניך א': (מחלק סטיקרים) בואו נדביק את זה בכל מקום!

חניכה ב': מה זה?

חניך א': " החניך מקריא  סטיקרים. אחרי קריאת כל סטיקר הוא אומר משפט: "זה אנחנו" או- "כך גם אנחנו עושים, אנחנו הולכים בדרכו" או – "וואוו, איזה אדם גדול"…

חניך ב': זה מעורר השראה כל המשפטים, אבל האם גם אנחנו שייכים לזה? אולי זה רק החיילים?

חייל: (עם התנ"ך ביד) בוודאי שזה גם אתם, בתנ"ך כתובים סיפורים של דורות. אברהם, יצחק, יעקב, נחשון, דוד המלך, הנביאים… שרשרת הדורות ממשיכה עד אלינו ואתם חלק מאתנו, חלק מהדור הזה. חלק מהדור שגדל על ערכי עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל. דור שמסתכל על האחר ושואל כל הזמן "מה צריך ממני", דור שמקדיש את זמנו לנתינה. דור שבכל שבוע, יש בו אלפי ילדים שמגיעים לסניפי בני עקיבא ותנועות הנוער. אתם חלק מהנוער הזה, אתם לומדים בסניף ערכים, תורה, משחקים, מתנדבים ומוציאים יוזמות לפועל. אתם לומדים מה זה להיות חלק מעם, לומדים לקרוא "הנני", לומדים לקום ולהתגבר על כל קושי. הבוגרים של התנועה הופכים למפקדים, מורים, אנשי שטח, אנשי מעשה. אתם בעצם המנהיגים של המחר…

חייל: אנחנו יחד כותבים את הפרק הבא בתנ"ך. הפרק של הדור שלנו.

חניך ב' וא' יחד: איזה פרק?

חייל: הפרק של דור שנפל, קם, נפצע, והחלים. דור שלא מוותר, דור שבוחר בחיים, הדור המיוחד של שנת תשפ"ו.

{כל השחקנים מתקרבים למרכז הבמה} 

{כל השחקנים על הבמה. ברקע מושמע קטע ממחרוזת שירי רבאק שהפיקו הרבנות הצבאית ואיחוד הלהקות. תוך כדי השיר – הם מעבירים את הסמלים ביניהם: התנ"ך, הקביים עוברים, הסטיקרים והשרשרת}.

מחרוזת שירי רבאק 1 – https://www.youtube.com/watch?v=5eJqw0t3e9c 

מחרוזת שירי רבאק 2 – https://www.youtube.com/watch?v=uGorcjvB5zo

 

סצנה 7: צומחים מחדש

(בסצנה זו אנו עוברים מהווה לעסוק בעתיד – " וחי")

תפאורה: ברקע מוקרנים שדות ירוקים, שמש זורחת, פרחים. על הבמה – עציצים, כלי עבודה בשדה, מחרשה.

סבתא נעמי והנכדים עולים על הבמה

סבתא נעמי: (קמה, מסתכלת קדימה) עכשיו בא החלק הכי חשוב. (קול חזק) העתיד!

נכדה ב': העתיד?

סבתא נעמי: כן. מה יהיה מחר, מחרתיים ובעוד שנה, שנתיים. מה אתם, הילדים, הנוער הולכים לעשות עם הרוח הגדולה של הדור הזה. (מחייכת) "ודור יקום וחי" – זה ללמוד מהעבר ויחד עם הכוחות של ההווה להתקדם לעבר עתיד מלא חיים, מלא טוב, מלא יופי ועוצמה.

{לבמה נכנס חקלאי עם כלי עבודה או כלי עבודה ושק זרעים}

חקלאי: (מסתכל על השדה) שנה. שנה שלמה שהשדות האלה היו שוממים. (אוחז במחרשה או בכלי) אבל היום… היום אנחנו חוזרים.

{לבמה נכנסת אשתו }

אישה: החיטה תצמח שוב, נכון?

חקלאי: (מלטפת את ראשה) בטח שתצמח. החיטה שלנו חזקה. (מחייכת) בדיוק כמונו.  אנחנו לא נשברים, אנחנו שותלים מחדש (מחייך) זה הסוד שלנו!

{חקלאי קם, מתבונן על הזרעים שנשתלו}

אישה: תראו! (מצביעה) יש כאן נבט קטן. החיטה מתחילה לצמוח!

{כולם רצים לראות, מתרגשים. ברקע מתנגן השיר "שורו הביטו וראו", מתחילים לרקוד כולם יחד במעגל}

https://www.youtube.com/watch?v=r8t_YZ4hoAo&t=123s  (מ2:04 דקות)

 

{סבתא נעמי מתקדמת עם הנכדים למרכז הבמה}

סבתא נעמי: (לנכדים שעומדים לידה) ראיתם את החיטה שנבטה? זה מבטא את העתיד. לא עתיד מושלם. לא עתיד בלי קשיים. אבל עתיד של חיים. של בחירה. של תקווה.

נכדה : סבתא, אבל זה נראה כל כך קשה…

סבתא נעמי: (מחייכת) זה קשה. תמיד היה. (מחזיקה את השרשרת) אבל תראי – כל חוליה בשרשרת הזאת עברה קשיים, אבל מצאה את הכוחות להמשיך את השרשרת. עם ישראל הוא עם שקם, שבוחר בחיים. הסיפור שראיתם היום הוא הסיפור שלנו. סיפור של דורות. מאברהם אבינו ועד היום הזה. 

תפאורה: לאט לאט כל השחקנים מכל הסצנות עולים לבמה.
ברקע מוקרנים תמונות מכל הסצנות

{כל הסמלים על הבמה: המחרשה, התנ"ך, הקביים, השרשרת, כלי העבודה בשדה והסטיקרים}

נכד : ומה התפקיד שלנו?

סבתא נעמי: (מסתכלת עליהם) התפקיד שלכם? להמשיך את השרשרת ולא לשכוח לחייך בדרך.

אחד החיילים: אנחנו דור שגדל כאן על סיפורים חדשים וטריים של מסירות נפש, של גבורה, של רוח שמפעמת ומעוררת השראה בעם שלנו, אנחנו הדור שעומד כאן היום ומבטיח שכוח החיים שלנו רק ילך ויגדל, ילך ויתעצם. אנחנו נמלא את התפקיד שלנו כחוליה הבאה בשרשרת, אנחנו נביא את כוח החיים שלנו לכל פינה בארץ ובכל התחומים, בצבא, בהתנדבות, בחינוך, בהתיישבות. אנחנו רואים בעינינו איך עם הנצח נופל וקם ונופל וקם וכמו עוף חול שברגע שנראה שהוא מתמוטט הוא עולה מעלה מעלה ומאיר את העולם באור גדול.

{ילד קטן מהשחקנים צועד קדימה}

ילד קטן: (קול צלול) סבא וסבתא שלי תמיד אומרים לי- אתה הדור הבא. אתה העתיד. (מסתכל על הקהל) ואני רוצה להגיד לכם משהו. אני מבטיח. אני מבטיח שאני אמשיך את השרשרת. אני מבטיח שאני אזכור מאיפה באתי. (מחייך) ואני מבטיח – אני אחיה. בכל הכוח שיש לי.

{כולם מוחאים כפיים}

 

סבתא נעמי: (דמעות בעיניים) זה הדור שלנו. דור שמסרב להישבר. דור שבוחר בחיים גם כשקשה. (מרימה את השרשרת גבוה) דור שיקום – וחי!

 

כל השחקנים מצטרפים, מרימים את הסמלים ביחד

כולם יחד, בקול חזק: "ודור יקום וחי!!!"

שיר סיום: "עם ישראל חי"

https://www.youtube.com/watch?v=1h6dIEQMz3s

התקווה, אני מאמין

—

האור מתעמעם לאט. הסמלים נשארים מוארים על הבמה.

המילים מוקרנות ברקע: "ודור יקום וחי"