מהלך הלימוד

שלב א – “דָּרַשׁ רַבִּי שַׁמְלָאִי: לְמָה הַוָּלָד דּוֹמֶה בִּמְעֵי אִמּוֹ? לְפִנְקָס שֶׁמְּקֻפָּל וּמֻנָּח, יָדָיו עַל שְׁנֵי צְדָעָיו… וְרֹאשׁוֹ מֻנָּח לוֹ בֵּין בִּרְכָּיו… וְנֵר דָּלוּק לוֹ עַל רֹאשׁוֹ, וְצוֹפֶה וּמַבִּיט מִסּוֹף הָעוֹלָם עַד סוֹפוֹ… וְאֵין לְךָ יָמִים שֶׁאָדָם שָׁרוּי בְּטוֹבָה יוֹתֵר מֵאוֹתָן הַיָּמִים… וּמְלַמְּדִים אוֹתוֹ כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ… וְכֵיוָן שֶׁבָּא לַאֲוִיר הָעוֹלָם, בָּא מַלְאָךְ וּסְטָרוֹ עַל פִּיו, וּמְשַׁכְּחוֹ כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית ד) “לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ”. וְאֵינוֹ יוֹצֵא מִשָּׁם, עַד שֶׁמַּשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ… וּמַה הִיא הַשְּׁבוּעָה שֶׁמַּשְׁבִּיעִים אוֹתוֹ? תְּהִי צַדִּיק וְאַל תְּהִי רָשָׁע… וֶהֱוֵי יוֹדֵעַ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טָהוֹר, וּמְשָׁרְתָיו טְהוֹרִים, וּנְשָׁמָה שֶׁנָּתַן בְּךָ טְהוֹרָה הִיא…”                  (נידה, ל ע”ב)

• מדוע המלאך לימד אותו את כל התורה אם הוא אחר כך השכיח ממנו הכל? אם הוא רצה שיידע תורה- מדוע השכיח ממנו? ואם לא רצה שיזכור כלום- מדוע לימדו מלכתחילה?
• מדוע משביעים אותו שיהיה צדיק ולא רשע? מה משמעותה של השבעה זו של הולד, הרי בכל מקרה לא יזכור כלום כשייצא לאוויר העולם?

שלב ב – על כך כתב הזמר אהוד בנאי, שחזר בתשובה:

“…עמדתי שם בבית הכנסת הגדול שהיה כמעט ריק, ושמעתי מפי הרב את הדרשה שנגעה עמוק בגנים היהודיים הרדומים שלי שהתחילו להתעורר. ידעתי שאני שומע דברי אמת. לא הייתי צריך שום הוכחה. הדברים שנאמרו נשמעו לי מוכרים, ידעתי את זה, עמוק בפנים, והרב רק עזר לי להיזכר.

הרב חפותא דיבר על העובר, שכשהוא בבטן אמו, הוא רואה מקצה העולם ועד קצהו, ויושב מלאך למראשותיו ומלמד אותו את כל סודות התורה והקיום. אבל כשהוא יוצא מהרחם, אותו מלאך סוטר אותו על פיו והוא שוכח את תלמודו. ובמילים של המאה העשרים ואחת: הוא נוחת נחיתה קשה ממצב של תודעה עליונה אל המציאות של העולם הזה, על כל בעיותיו וכאביו. והוא מתחיל לבכות.

שלב ג – הימים היו ימי ספירת העומר והרב דיבר על כך שאלו הם ימים שמסוגלים לעורר ולהעלות נתונים של ידע עוברי שאבדו כשהמלאך עשה את פעולת המחיקה. הוא אמר שזה תהליך של התעוררות פנימית שמגיע לשיאו ביום מתן תורה”.

• מה הקשר בין ההתעוררות הפנימית הזאת, שניזכר מה למדנו עם המלאך, לבין מתן תורה?

עצם הלימוד שם מעיד כי נפשנו מותאמת לתורה, זה המקור שלה, יש לנו שייכות פנימית אליה. זוהי ‘ברכת הדרך’ שהמלאך נותן לנו, הוא מצייד אותנו בידע האמיתי של ההתנהלות הנכונה לנפשנו בעולם. אך אז אנו יורדים לעולם הזה- וברגע הראשון אנו בוכים… כי העולם הגשמי לעיתים נראה כה רחוק ממהותנו, שזה עתה למדנו אותה. על כן, נצטרך במהלך ימינו לעמול ולהגיע ללימוד הזה שוב- אך הפעם בכוחות עצמנו, לגלות לבד איך להגיע לאותה חירות אמיתית. אך בל נדאג, אין זה כל כך קשה, הרי אנחנו כבר יודעים את התורה הזאת… הרי למדנו אותה בבטן…

• איך ההגעה ללימוד הזה תהפוך אותנו לחירותיים?

על גבי החירות הפרטית, כדי לטפס קומה לייחודיותה של החירות הלאומית-

עיברו ללימוד מס’ 8.