איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים לשבת
פעולה ממערךמצוות כיבוד הורים היא מצווה היכולה להיות משמעותית מאוד בחייו של ילד, מצווה של חיבור, כבוד והכרת הטוב. בגיל ההתבגרות לעיתים נחוש שיש אתגרים ואנו נקרעים בין רצוננו להתמסר למשפחה ולהורים ובין הרצון לממש מימוש עצמי או להגשים ערכים ורצונות אחרים. בפעולה זו נעמיק במצוות כיבוד הורים, בעוצמה, בחשיבות ובהוד שבה, עם האתגרים הכרוכים בה באופן טבעי.
ציוד נדרש: נספחים להדפסה על פי הנחיות הפעולה, אביזרים לתחפושות
שלב א
אפשרות א:
במצב זה אנו נחשפים לשתי נקודות חשובות הנוגעות לכיבוד הורים:
1. מהו הציווי? האם מדובר רק במקרה שההורה לא יכול לקיים מעשה כלשהו בעצמו?
2. נניח שאני חושב/ת אחרת מהוריי, כיצד אתנהל ואגיב?
אפשרות ב:
הדגישו לחניכים כי שכרו של דמא בן נתינה היה עצום, שכן הקב”ה נתן לו פרה אדומה אשר הכניסה לו סכום כסף נכבד!
שאלו את החניכים: איזה מסר אנו יכולים לקבל מכך שהקב”ה בחר להעניק לו שכר רב כל כך? הרי אביו יכול לחזור לישון מייד אחר כך. מה הסיפור הגדול?
הערה למדריכים: ההבדל בין האפשרויות הוא שהאפשרות הראשונה מתמקדת בכיבוד הורים מצד החובה לכבד והיחס לציווי, והאפשרות השנייה עניינה מעלת כיבוד הורים.
שלב ב
קראו לחניכים את השוואת הרמב”ם המלמדת על כבוד ומורא כלפי הקב”ה וכבוד ומורא אב ואם (נספח 3).
בקשו מהחניכים להסביר: מה אפשר ללמוד ממקור זה?
לסיכום, אנו מבינים כי יש חשיבות רבה למצווה זו ומעלתה גבוהה עד לאין שיעור, עד כדי כך שהרמב”ם אומר שהשווה הכתוב מצווה זו לציווי בסיסי כל כך ביהדות, לירא מהקב”ה ולכבדו. מכאן נוכל להסיק כי עלינו לברר את נושא מצוות כיבוד הורים, לעמול בה ולהשתדל בה ביותר.
הניחו במרכז המעגל דף גדול שעליו כתוב:
“איש אמו ואביו תיראו” (ויקרא יט, ג)
בקשו מהחניכים להסביר מהי לדעתם משמעות המילה יראה בכל הנוגע למצוות כיבוד הורים.
קראו לחניכים (והניחו את המשפט לנגד עיניהם):
“אמרו חכמים: איזהו מורא? לא עומד במקומו המיוחד לו, ולא יושב במקומו המיוחד לו, ולא סותר את דבריו” (קידושין לא ע”ב).
משפט זה מתחלק לשלוש הוראות חשובות.
קראו בנפרד כל אחד מן החלקים ובקשו מהחניכים להרים את ידם אם הם נזכרים בסיפור או זוכרים שהיו עדים לכיבוד הורים או להיעדר כיבוד הורים שלהם או של בני משפחתם בעניין זה. תוכלו להציע לחניך או שניים אף לספר ולשתף.
אם יעלו יותר סיפורים על היעדר או קושי בכיבוד הורים, פתחו בשיחה עדינה עם החניכים ואמרו שאתם יודעים כי הקושי בהתנהלות עם ההורים בעיקרו סובב סביב חילוקי דעות. במיוחד בגיל זה, שבו החניכים מפתחים עצמאות והשקפת עולם, קורה לעיתים שהם נקלעים למצב של חוסר הסכמה עם הוריהם והם אף סותרים את דברים. זה דבר טבעי, ועלינו לגשת לנושא זה ולהתקרב אליו כדי להרגיש בו נינוחים יותר ונכונים לקיים את המצווה בשמחה.
כפי שציינו, בפעולה זו נבקש להעצים את ההבנה של החניכים כי החובה לכבד את הוריהם היא זכות גדולה וכי יש ביכולתם גם לבחור בה, לקבל אחריות ולעמול כדי לשפר אותה בחייהם.
בשלב הבא נבקש להעצים את הנקודה של הכרת הטוב של החניכים בתחומים שונים בחיים, ובפרט בקשר בינם לבין הוריהם.
שלב ג
העלו לדיון: האם זהו סתם עניין של זווית ראייה שונה, או שמסתתר כאן שורש עמוק יותר?
בסיפור זה אפשר לראות כי למידת הכרת הטוב שלנו יש השפעה רבה על התנהלותנו במציאות ועל הפרשנות שאנו מעניקים למצבים שונים בחיינו. לעיתים ההרגל גורם לנו לראות את הדברים כמובנים מאליהם ולא להכיר טובה עליהם.
סיכום
רעיון לצו’פר: “כשמסתכלים באמת בצד הטוב של כל אחד, מתאהב האדם על הבריות בחיבה פנימית, ואינו זקוק לשום אבק של חנופה” (הרב קוק, אורות הקודש ג, עמ’ שכד)
נספח 1 – הרב אליעזר מלמד, ‘בשבע’, פרשת ויקהל- פקודי תשע”ב
האם אפשר לחייב ילד לעזור להשתתף בעבודות הבית
שאלה: האם מותר לי לדרוש מבניי ובנותיי לעזור לי בעבודות הבית, כאשר בפועל אני מסוגלת להתאמץ יותר ולעשות את הכול לבדי? פעם אחת ביקשתי מבתי לשטוף את הסלון, והיא ענתה לי בערך בסגנון כזה: “אימא, מצוות כיבוד הורים שלי היא לעזור לך במידה וחס ושלום לא תוכלי להסתדר בכוחות עצמך, אם למשל לא תוכלי לאכול או לשתות לבד, או לא תוכלי ללכת ללא עזרה. אבל ברוך ה’ את בריאה וחזקה, ובעזרת ה’ תוכלי לשטוף את הסלון עד מאה ועשרים, ולכן עכשיו אני יכולה להמשיך לקרוא בספר ולא חייבת לעזור לך”. האם היא צודקת בטענתה?
תשובה: נוסף על החובה לעזור להורים בעת שהם נזקקים לעזרה, יש חיוב נוסף – להתנהג בדרך ארץ כלפי כל אדם. לפיכך, כל מה שאדם הגון חייב לעשות על פי כללי דרך ארץ, חייבים גם הילדים לעשות כלפי הוריהם כחלק ממצוות כיבוד הורים. והרי גם אם היית מסכימה לארח נערים זרים למשך כמה חודשים בביתך, מצד כללי המוסר הם היו צריכים להשתתף עימך בעבודות הבית, קל וחומר כאשר מדובר בבתך, שמצוות כיבוד הורים מחייבת אותה לשאת איתך בנטל עבודות הבית. לפיכך, כל אימת שההורים מבקשים מהילד לשאת בעול הטיפול בבית והילד מסרב, הרי הוא מבטל מצווה מהתורה של כיבוד הורים. רק במקרים קיצוניים, שההורים משתמטים מעבודות הבית ומטילים על הילדים עבודות רבות מדי, יש מקום לומר שאין על הילדים חובה לבטל את עיסוקיהם ולעבוד בביתם.
נספח 2 –
דמא בן נתינה על פי פירוש לתלמוד הירושלמי פאה א, א, לתלמוד הבבלי, קידושין לא ע”א, תוספות ויד דוד
פעם שאלו את רבי אליעזר, עד היכן כיבוד אב ואם? אמר להם: אותי אתם שואלים? לכו ושאלו את דמא בן נתינה מאשקלון.
דמא היה גוי חשוב ונכבד. פעם אחת, בהיותו ראש שר החיל, היה יושב בין גדולי רומי, כשהוא לבוש מלבוש חשוב של זהב. והנה לפתע הגיעה אימו, שלא הייתה שפויה בדעתה, והכתה בו על לחיו בפני כולם, משום שלא בא לשרת אותה כמנהגו! בעודה קוצפת ורוגזת נפל מידה המנעל שהכתה בו. והושיט לה דמא את המנעל בחזרה כדי שלא תצטער, ולא הכלים אותה!
עוד מספרים חז”ל, כי פעם אבדה אבן ישפה מן החושן של הכוהן הגדול [הכוהן הגדול היה לובש על ליבו חושן זהב, שבו שנים עשר אבנים יקרות, כנגד שבטי ישראל: אודם, פטדה, ברקת, נופך, ספיר, יהלום, לשם, שבו, אחלמה, תרשיש, שוהם וישפה. האבן ישפה היא כנגד בנימין שהצטיין במידת השתיקה – יש לו פה והוא שותק], והיות שהכוהן הגדול אינו יכול לעבוד כך בבית המקדש, לכך ניסו חכמים למצוא בהקדם אבן שכזו. שמעו כי יש אבן כזו בידיו של דמא בן נתינה מאשקלון, ומיהרו ללכת אליו. דמא אכן היה מוכן למכור להם את האבן תמורת שישים ריבוא דינרי זהב. הלך דמא להביא את האבן, והנה הוא רואה כי אביו ישן ורגליו פשוטות על התיבה שבה מונחת האבן. הלך לחכמים והודיע להם כי נכון לעכשיו אינו יכול לתת להם את האבן. חשבו, כנראה הוא רוצה בעבורה סכום גדול יותר, והכפילו את המחיר! אך דמא עמד בסירובו. ניסו חכמים להעלות את המחיר שוב ושוב! ועדיין הוא עומד בסירובו. משראו כך, פנו ללכת.
כשהתעורר אביו קרא דמא לחכמים ואמר להם: הינה, מוכן אני עכשיו למכור את האבן. רצו חכמים לשלם את המחיר האחרון שנקבו, אמר להם דמא: האם אני אמכור לכם את כבודו של אבא תמורת כסף?! איני נהנה מכבוד אבותיי כלום!
מה השכר שפרע לו הקב”ה? לשנה הבאה ילדה פרתו פרה אדומה, ונתנו לו ישראל זהב רב כמשקלה!
נספח 3 – רמב”ם, הלכות ממרים ו
כיבוד אב ואם מצות עשה גדולה, וכן מורא אב ואם – שקלם הכתוב בכבודו ובמוראו: כתוב “כבד את אביך, ואת אימך” (שמות כ, יא; דברים ה, טו), וכתוב “כבד את ה’, מהונך” (משלי ג, ט); ובאביו ואימו כתוב “איש אימו ואביו תיראו” (ויקרא יט, ג), וכתוב “את ה’ אלוהיך תירא” (דברים ו, יג; דברים י, כ). כדרך שציווה על כבוד שמו הגדול ומוראו, כך ציווה על כבודם ומוראם.
נספח 4 – סיפור על שני אורחים
אורח הוזמן לשבת אל בית משפחת כהן. הגיע, נקש על הדלת בעדינות. “כמה יפה מצידם שהזמינו אותי!” חשב. “הם מוקירים אותי, חושבים עליי, מכבדים ומזמינים אותי!”
בני הבית פתחו את הדלת בשמחה. “כמה שמחים הם בבואי, איזו הארת פנים!”
הבית היה נקי ומצוחצח, הרצפה מבהיקה, מפה צחורה פרוסה על השולחן, כלים נאים ערוכים בטוב טעם, מפיות נאות נתונות בכוסות גבוהות. “איזו טרחה! איזו שימת לב לכל פרט! רואים שהם התאמצו מעל ומעבר כדי להעניק לי הרגשה טובה ונעימה!”
סעודת השבת הייתה ממש כיד המלך. חלות ריחניות, מבחר סלטים מגוונים, תבשילים משובחים, משקאות מיוחדים, לפתנים וקינוחים, עוגות ועוגיות, פירות ופיצוחים. “לא ייאמן, כמה טרחו בשבילי! ערכו קניות רבות מתמיד, ובוודאי הייתה להם בכך הוצאה כספית לא קטנה! סחבו והרימו, סידרו וארגנו, שטפו וקילפו, טיגנו ובישלו, לשו ואפו, קישטו וערכו. ממש לא ייאמן, כל הכבוד להם!
“ואיזו הגשה, איזה יחס! בעלת הבית כה טורחת להגיש עוד ועוד ופוקחת עין לראות שלא חסר לי כלום, בעל הבית מפציר בי לאכול, ממש רואים שהם עושים הכול כדי שיהיה לי טוב ונעים!”
כך חלפה השבת כשהאורח לא חדל מלהתפעל מן האירוח הנפלא: מהחדר הנעים שייחדו לו, מהמיטה הנוחה שהכינו במיוחד בשבילו, מהיחס הלבבי, מהסעודות העשירות, מהשתייה החמה שדאגו להגיש לו, ולבסוף במוצאי שבת בעל הבית טרח במיוחד להחזירו במכוניתו לביתו! “אין ספק, הם טרחו והתאמצו בשבילי מעל ומעבר!”
לשבת הבאה שוב הוזמן אורח לשבת אל בית משפחת כהן. נקש אף הוא על הדלת. “הזמינו אותי לשבת”, חשב. “כן, ידוע שמשפחת כהן אוהבת להזמין אורחים. יש אנשים כאלה, זה עושה להם טוב על הלב. האווירה חגיגית יותר, מעניינת יותר. הינה השבת הם מצאו אותי”.
בני הבית פתחו את הדלת בשמחה. “יפה מצידי, זכיתי לשמח יהודים, בוודאי גם מצוה יש לי…”
הבית היה נקי ומצוחצח, הרצפה מבהיקה, מפה צחורה פרוסה על השולחן, כלים נאים ערוכים בטוב טעם, מפיות נאות נתונות בכוסות גבוהות. “כן, הם בהחלט אנשים מאורגנים ומסודרים ויש להם בית יפה. ואיזה שולחן גדול הם צריכים לכל בני הבית, בלי עין הרע, כן ירבו. אז מה בסך הכול עשו הם למעני? נו, הוסיפו עוד צלחת אחת…”
סעודת השבת הייתה ממש כיד המלך. חלות ריחניות, מבחר סלטים מגוונים, תבשילים משובחים, משקאות מיוחדים, לפתנים וקינוחים, עוגות ועוגיות, פירות ופיצוחים. “הם יודעים לאכול, האנשים הללו, אין מה לומר! יודעים לבשל טוב ולאכול טוב. ועם שפע שכזה, אורח אחד אינו מעלה ולא מוריד כלום!”
כך חלפה השבת. חדרים נאים, מיטות נוחות, אוכל בשפע ובטוב טעם. “אין מה לומר, האנשים הללו ‘חיים טוב’, כמו שאומרים, ברמת חיים מצוינת. כן, הם השתדלו בהחלט שגם אני איהנה ויהיה לי טוב. סוף-סוף הם הזמינו אורח, אז הם חייבים לכבד את עצמם, לא?! ובמוצאי שבת בעל הבית רצה כנראה להתאוורר קצת או שהיו לו כמה סידורים, אז על הדרך הוא הקפיץ אותי לביתי…”