תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מקורות להרחבה:

קטע של רובי שטיינר על פיתוח מנהלים (נספח 5).

ציוד נדרש:

פתקים למשחק המשימות, סוכרייה, ציוד למשל ‘נושאת המסוקים’ – דליי מים, שמיכות, סירים, תיקים, ספרים וכו’, חוט ארוך או חבל.

מהלך הפעולה:

שלב א – כל שלב בדרך נחשב

• שחקו במשחק המשימות (נספח 1) – חלקו לכל חניך וחניכה פתק עם משימה שעליהם לבצע לאחר שחניך אחר יבצע משימה אחרת, כך שתיווצר תגובת שרשרת. שחקו בפעם הראשונה וודאו שהמשחק עובר חלק, ובפעם השנייה שחקו עם רשימת משימות חסרה (הורידו משימה אחת מהאמצע) כדי שהמשחק ייתקע.
  אפשר להוסיף משימות ולהפחית מהן בהתאם למספר החניכים בשבט, רק ודאו שהמשימות יוצרות שרשרת משימות מההתחלה עד הסוף.
• הקריאו את הסיפור על עץ הבמבוק (נספח 2). שאלו את החניכים: מה החשיבות של טיפוח הבמבוק במהלך חמש השנים הראשונות? האם אפשר להגיע לתוצאה סופית גם בלי להשקיע בדרך?
• סיכום ביניים: כמו במשחק וכמו בצמיחת עץ הבמבוק, כל שלב באמצע הוא חשוב. הדרך איננה רק אמצעי להגיע ליעד הסופי (לסוף המשחק או לצמיחת הבמבוק) אלא היא חלק מהמטרה, קורים בה דברים חשובים שצריך לשים לב אליהם.

שלב ב –

• ג’ויסטיק אנושי: העמידו את החניכים בשורה בזה ליד זה, כאשר כל חניך מחזיק באגודל של מי שעומד לשמאלו. קשרו את עיניהם של כל החניכים חוץ מהחניך הראשון, וליד החניך האחרון בשורה העמידו כיסא ועליו סוכרייה. המטרה של כולם היא לגרום לחניך האחרון לגעת בסוכרייה עם היד על ידי כך שהחניך הראשון (שעיניו פתוחות) מכוון את האגודל של מי שלידו והוא מעביר את התנועה הלאה למי שאחריו וכך הלאה, עד שהחניך האחרון מזיז את ידו בהתאם.

אפשר לשחק גם בקבוצות קטנות, ובשבטים מעורבים יתחרו בנים מול בנות.

אפשר לראות בקישור הדגמה של המשחק (לא בשבת):

https://goo.gl/cF36kt

על ידי המשחק אנחנו לומדים שכדי להניע משהו גדול אנחנו צריכים לפעול לאט ובצורה מחושבת, תהליכית.

• הציגו עם החניכים את משל ‘נושאת המסוקים’: בקשו מחמישה חניכים שיעמדו עם ידיים פרושות באוויר (כמו כנפיים), ותוך כדי שתספרו על נושאת המסוקים העמיסו עליהם המון ציוד (תיקים, שמיכות, סירים, שק”שים, דליי מים וכו’):

נושאת מסוקים היא כלי שיט צבאי עצום שמשיט עליו אלפי חיילים וכלי נשק ועשרות מסוקים כדי להקל את נחיתת המסוקים והמראתם באוקיינוסים. בנושאת המסוקים יש מסלולי המראה ונחיתה, חדר פיקוד ובקרה, מחסנים, חדרי דלק, חדרי צוות ועוד. כמו שאפשר להבין, זה כלי שיט אדיר וכבד מאוד.

בקשו מנושאת המסוקים להסתובב הצידה בבת אחת בתוך שלוש שניות בלי להפיל את הציוד שעליה.

ככל הנראה החניכים לא יצליחו לעשות זאת במהירות בלי שייפלו מהם דברים.

כאשר נושאת מסוקים רוצה להסתובב היא צריכה לעשות זאת באיטיות ובשיקול דעת. כל התקדמות או שינוי מצריכים זמן ואורך רוח בגלל המשקל הרב שהיא נושאת על גבה.

גם אנחנו כתנועה וכציבור צריכים להבין שאנחנו נושאים על גבינו משקל רב – את משקל דרך תורה ועבודה, וכדי להתקדם ולעשות שינויים אנחנו צריכים להיות מוכנים לכך שהדרך תיקח זמן.

שלב ג – עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה

• פזרו על הרצפה משפטים שעניינם השגת המטרה ללא הדרך (נספח 3). בקשו מהחניכים לקרוא אותם ולהגיב עליהם – לאיזה משפט התחברתי? איזה משפט נראה לי מופרך? מה אני חושב על המשפטים האלה? האם יש משפט שאני מסכים עם הנאמר בו? למה? עם מה אני לא מזדהה?
• לאחר שהחניכים יגיבו על המשפטים בקשו מהם לשתף בסיטואציה דומה שקרתה להם, שרצו לדלג על הדרך כדי להגיע למטרה (כדי שהסבב ייפתח בטוב רצוי שאחד המדריכים יפתח בדוגמה משלו), ושאלו: מה נכון לעשות במצב כזה? האם תמיד להתאזר בסבלנות זאת הדרך הנכונה?
• דרך קצרה שהיא ארוכה – הקריאו את הסיפור מהגמרא על רבי יהושע והתינוק:

“אמר רבי יהושע בן חנניה: פעם אחת הייתי מהלך בדרך וראיתי תינוק יושב על פרשת דרכים ואמרתי לו באיזה דרך נלך לעיר? אמר לי יש שתי דרכים: האחת קצרה וארוכה והשנייה ארוכה וקצרה, והלכתי בקצרה וארוכה. כיון שהגעתי לעיר מצאתי שמקיפים אותה גינות ופרדסים ואי-אפשר להיכנס אל העיר. חזרתי לאחוריי אמרתי לו: בני, הלוא אמרת לי שדרך זו קצרה! אמר לי: ולא הוספתי ואמרתי שהיא ארוכה?” (על פי התלמוד הבבלי, ערובין נג ע”ב).

מה למד רבי יהושע מהמפגש עם התינוק? מה הייתה המטרה של רבי יהושע – היעד או הדרך? ומה לימד אותו התינוק על המשמעות של הדרך?

• סמנו בעזרת שני חוטים או חבלים שביל מקצה החדר לקצה האחר ובקשו מכל חניך וחניכה לשתף במקרה שבו ההתמקדות בדרך עצמה ולא רק במטרה לימדה אותם דברים משמעותיים. כל מי שישתף יניח את הנעל שלו על השביל שסומן, עד שהחניכים יגיעו מקצה לקצה, וכך יהיה אפשר לראות את הדרך המשמעותית שעברתם עם החניכים בשיח על הליכה בדרך.

סיכום:

בפעולה זו נגענו במשמעות הדרך ובמה שהיא מוסיפה לנו. בפעולה עלו נקודות שנמשיך לעסוק בהן בהמשך החודש. נגענו בהבנה הפשוטה של צורך בתהליך ובשלבים (משחק המשימות), דיברנו על איך לגשת לדרך ומה זה דורש מאיתנו (הסיטואציות) ועל הקושי שבדרך (הסיפור של רבי יהושע). החניכים יצאו עם נקודות למחשבה, ובפעולות הבאות נמשיך לעסוק בשאלות שעלו להם.

הצעה לצ’ופר –

סיפור על הרב צבי יהודה קוק (נספח 4) וציור של דרך מפותלת (המדריכים המשקיעים יצרפו גומי בצורת נחש לסימון של דרך מפותלת)

נספחים

נספח 1 –

משחק המשימות

נספח 2 –

הבמבוק הסיני

“האם ידוע לך כמה זמן לוקח לבמבוק הסיני הענק לצמוח עד לגובה של בניין?

בשנה הראשונה משקים ומדשנים את השתיל הזעיר… וכלום לא קורה,

ממשיכים להשקות ולדשן אותו במשך שנה נוספת,

ואחריה עוד אחת, ועוד אחריה, ועדיין שום דבר לא קורה.

ואז בשנה החמישית…

הבמבוק מזנק לשמים!

ובתוך שישה שבועות צומח לגובה 30 מטרים.

אם כן, כמה זמן לוקח לבמבוק לצמוח לגובה מדהים שכזה?”

“שישה שבועות”, ענה האיש.

“זאת הטעות שלך, זה לוקח לו חמש שנים. אם במהלך השנים הללו היה האיכר מפסיק להשקות את השתיל הרך, הוא היה נובל ומת.

ומה באמת קרה בשנים האלו?

מתחת לפני האדמה התפתחה רשת מסועפת של שורשים שתוכל לתמוך בצמיחתו המתפרצת של הבמבוק

צמיחה מצריכה סבלנות והתמדה.

כל טיפת מים חשובה.

כל צעד קטן משפיע לטובה.

ייתכן שלא תבחין מיד בהבדל, אבל הצמיחה מתרחשת.

אל תתייאש.

בנחישות עיקשת המשך לטפח את שורשי השינוי ובסופו של דבר תפרוץ גם אתה ותגיע לגבהים עצומים”.

נספח 3 –

משפטי דרך

• כיום אני לא מצליח לקום בבוקר בכלל, והחלטתי שכדי להצליח לקום אני מקל לעצמי ומנסה קימה מוקדמת רק שני בקרים בשבוע, וכך לאט-לאט אתקדם. חבר שלי טוען שזה בכלל לא משמעותי ושאני עובד על עצמי, ואם אני רוצה לקום בבוקר אז יאללה, שאני פשוט אקום.
• אני חושב שאין משמעות בכלל למדינת ישראל. זה סתם, כל מה שאנחנו מתפללים אליו הוא לגאולה השלמה, וברור שהיום מדינת ישראל היא לא הגאולה השלמה, אז מה היא שווה בכלל.
• עשיתי בגרות במתמטיקה ולא כתבתי את כל הדרך לפתרון השאלה. המורה לא נתנה לי נקודות על השאלה כי אין דרך, ולטענתה בלי דרך שום דבר לא שווה. אני חושב שזה ממש לא נכון והיא לא צודקת!
• דודה שלי חולה בסרטן וכדי לרפא אותה הרופאים נותנים לה כימותרפיה, אבל זה גורם לה להרגיש הרבה יותר גרוע. היא נראית ממש חולה, ואני לא מבינה למה הרופאים עושים לה את זה, מה זה עוזר בכלל?!
• הייתי צריכה להכין בצק לחלות ולא היה לי זמן לחכות שהבצק יתפח, אז הכנסתי את הבצק למיקרוגל והוא התקלקל. אני לא מבינה מה הבעיה לזרז תהליכים.

נספח 4 –

סיפור על הרב צבי יהודה

פעם אחת פגש מרן הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ”ל, ראש ישיבת ‘מרכז הרב’, בתלמידו ר’ יעקב בס הולך ברחוב. שאל הרב את תלמידו: “רבי יעקב, מה אתה לומד?”
השיב התלמיד בפליאה: “הרב, ידוע הוא שלומדים עתה מסכת סנהדרין בישיבה, ולמה זה שואל הרב לדבר שיודע הוא?”
ענה הרב: “לא זו כוונתי, כוונתי היא מה אתה לומד עכשיו, כשאתה כאן ברחוב. גם כשהולכים ברחוב צריך ללמוד, צריך ללמוד כל הזמן”.

נספח 5 –

פיתוח מנהלים (רובי שטיינר)

הנה לכם שאלה מאתגרת. האם כל אחד יכול להיות מנהיג? האם גם אתם יכולים להיות? בואו נרד לעומק המשמעות של המילה ‘מנהיגות’. מה זה? יש לזה הרבה גרסאות וכולן נכונות. אתן לכם את שלי. מנהיגות בעיניי זה שילוב של שניים:
אמונה בדרך ונכונות לשלם את מחיר הצעידה בה. זהו!

מנהיגים מאמינים בדרך כלשהי, ועצם הצעידה בה גובה מהם מחיר אישי. לפעמים צועקים להם בוז, לעיתים הם יושבים בכלא, לעיתים משלמים מחיר כלכלי וסיכון כספי משמעותי. מגוון רחב של מחירים.

יש מי שמאמין שמנהיגות עוסקת בלהוביל אנשים או שנדרש לה סוג של כריזמה. לאורך ההיסטוריה יש דוגמאות של מנהיגים כריזמטיים מאוד כמו מנחם בגין למשל, או להבדיל היטלר, וכאלה נטולי כל כריזמה כמו מהטמה גנדי. אין לי מושג מה פרוש המילה הזו, כריזמה.

אלף אנשים יפרשו אותה באלף אופנים, בכל אופן היא לא תנאי למנהיגות. מה המכנה משותף לכל המנהיגים? אמונה בדרך ונכונות לשלם את מחיר הצעידה בה. מנחם בגין שילם מחיר אישי כבד. התמודד שבע פעמים על ראשות הממשלה עד שיצר מהפך היסטורי.

יש מי שמאמין שמנהיגות קשורה להובלת אנשים. נכון שמנהיגות היא הובלה או הבחירה להוביל, אבל אין לה שום קשר לאנשים. אז את מי המנהיג מוביל ולאן?
זו הבחירה של אדם להוביל אותו, עצמו, למקום אחר, חדש. למקום שהוא מאמין בו, חשוב לו, ולכן גם מוכן לשלם מחיר אישי כדי להיות שם. אין דרך לאף אדם לחייב אף אחד אחר לבוא אחריו.

מה הסיבה שעוד אנשים באים? הם רואים אדם שצועד לאן שהוא, למקום אחר, שהם מאמינים שהוא טוב יותר, וגם הם רוצים להיות שם. הם רואים אדם שמאמין בדרך, מוכן לשלם מחיר על הצעידה בה, ואז הם באים. התוצר לוואי של מנהיגות הוא שעוד אנשים באים.

האם כל אחד יכול להיות מנהיג, והאם גם אתם יכולים? התנאי הראשון למנהיגות זו כאמור, דרך ואמונה בדרך. וכאן נשאלת השאלה, האם יש לכם דרך, האם יש לכם מושג לאן אתם הולכים, או מה המטרה? הניסיון שלי מלמד שמרבית האנשים פשוט מתגלגלים. קמים בבוקר והולכים לעבודה כי זה מה שעושים כולם, כי חייבים להתפרנס. האם אדם יכול ללמוד להגדיר לעצמו מטרה, כזו שהיא חשובה לו, המייצרת לו תשוקה?

הניסיון שלי מלמד שבהחלט. בתנאי שיש פתיחות ומוכנות ללמוד. האם אדם יהיה מוכן לשלם מחיר אישי כדי לצעוד בדרך? מי האנשים המוכנים לשלם מחיר? רק אלו שזה מאוד חשוב להם. המחיר לעולם בא לפני הרווח. מי ייהנה מהרווח? רק אלו שהיו קודם מוכנים לשלם את המחיר!

רק אנשים יוצאי דופן מוכנים לעשות מעשים יוצאי דופן, ורק הם פוגשים תוצאות כאלו.