החלק שלי בפאזל היהודי

תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מקורות להרחבה:

• מאמר ‘עיון בפרשת העקידה’ מתוך הספר ‘לזמן הזה – תמוז, מנחם-אב, אלול, תשרי’ של הרב חיים דרוקמן, בהוצאת המכון התורני אור עציון.
• ספר ‘עולת ראיה’ של הראי”ה קוק, ח”א עמ’ פז ד”ה ‘ויבקע עצי עלה’.
• השיר ‘לך לך פירושו להיות יהודי’ – https://goo.gl/AKikiB
• באשר לחלק החמישי בפאזל אפשר להוסיף עוד כמה סיפורים משני האתרים הללו:

1: https://goo.gl/2YCW6P     2: https://goo.gl/P6Qmkp

 

ציוד נדרש:

נספחים 1–3.

 

 

מהלך הפעולה:

 

שלב א – לימוד על תפיסת ‘הנני’ של אברהם אבינו

 

בפרשת וירא נקרא על עקדת יצחק, שבה הקב”ה מנסה את אברהם ואומר לו להקריב את יצחק בנו, ולמרות הקושי הגדול אברהם פשוט עונה לו ‘הנני’ – אני מוכן לכל מה שתצווה אותי. לבסוף, ממש לפני שאברהם שוחט את יצחק, הקב”ה אומר לו שלא יעשה זאת, ואברהם מקריב איל במקום את יצחק.

 

שאלו את החניכים:

• מהי לדעתכם הנקודה המרכזית בפרשת העקדה?
• האם סיפור העקדה שייך אלינו?

 

 

קראו עם החניכים את המקורות (נספח 1) ושאלו אותם:

• מהי הנקודה החורזת את הכול?
• לפי המקורות הללו סיפור העקדה שייך אלינו ממש. איך זה קורה בפועל? מה זה אומר לנו?

 

 

לפי היכרותכם את השבט בחרו אם לחלק להם את המקורות, להקריא להם או אפילו רק לסכם אותם בעל פה.

 

 

סכמו ואמרו לחניכים שסיפור העקדה ואמירת ה’הנני’ של אברהם פירושם להיות מוכנים לכל משימה שהקב”ה יטיל עלינו והם שייכים לכל הדורות, מתבטאים בכל הדורות בכל מיני דרכים וחורזים את כל ההיסטוריה שלנו.

 

 

שלב ב – תפיסת ה’הנני’ בהיסטוריה היהודית – הפאזל היהודי

 

נלמד על תפיסת ‘הנני’ לאורך ההיסטוריה דרך סיפורי הקרבה במהלך הדורות. בכל סיפור יש נקודת שליחות ו’הנני’, אך לכל סיפור יש גם ייחוד. לפי המאפיין המייחד את הסיפור הטילו על החניכים משימה, ואחרי מילוי כל משימה יקבלו החניכים חתיכת פאזל עם הסיפור בקצרה. כאשר הם ישלימו את הפאזל יופיע מאחור סיפור העקדה, וסוף הפעולה ייגע בחלק הפאזל הריק של החניכים, בשאלה איך הם משתבצים שם.

 

 

חלק ראשון בפאזל – חנה ושבעת בניה

 

המשימה: ליצור את המספר ‘7’ על ידי כמות חפצים גדולה ככל האפשר.

לאחר שהחניכים מצליחים תנו להם את החלק הראשון בפאזל (נספח 2). בקשו מאחד החניכים לקרוא את הסיפור והניחו אותו על הרצפה כשהסיפור של חנה כלפי מטה.

 

חלק שני בפאזל – ר’ אמנון ממגנצא

 

המשימה: להביא מחזור לר”ה ושנציג מכל עדה יחלוק בקצרה מהו הלחן שיש אצלם לפיוט ‘ונתנה תוקף’. אם בשבט שלכם אין מגוון של עדות, בקשו מהחניכים לאסוף לפחות שלושה לחנים לפיוט דרך אנשים שונים.

לאחר שהחניכים מצליחים תנו להם את החלק השני בפאזל, בקשו מאחד החניכים לקרוא את הסיפור והניחו אותו על הרצפה כשהסיפור של ר’ אמנון כלפי מטה.

 

חלק שלישי בפאזל – יהודי אתיופיה

 

אם בשבט יש חניכים בני העדה האתיופית בקשו מהם לספר בקצרה את סיפור המשפחה שלהם על אודות העלייה לארץ וכדומה.

אם אין בשבט חניכים בני העדה האתיופית, שאלו את החניכים אם הם מכירים סיפור מעליית יהודי אתיופיה, ואם אין חניך שמכיר בקשו מהם לחפש באינטרנט סיפורים על עליית יהדות אתיופיה ולשתף את כולם.

תנו להם את החלק השלישי בפאזל והקריאו את השיר. הניחו את החלק על הרצפה כשהשיר כלפי מטה.

 

שימו לב שהיחס שלכם ושל החניכים בחלק זה של הפעולה כלפי יהדות אתיופיה יהיה יחס מכבד ומעריך ולא מזלזל חלילה.

 

 

חלק רביעי בפאזל – השואה

 

המשימה: בקשו מהחניכים לשתף לאיזו ברכה בתפילת עמידה הם הכי מתחברים ולנמק מדוע.

לאחר שכולם ישתפו, תנו להם את החלק הרביעי בפאזל, בקשו מאחד החניכים לקרוא את הסיפור והניחו אותו על הרצפה כשהסיפור כלפי מטה.

 

 

חלק חמישי בפאזל – מלחמות ישראל

 

המשימה: בקשו מהחניכים עוד לפני הפעולה שיבקשו מסביהם לשמוע מסיפוריהם במלחמות ישראל, והחניכים יספרו אותם בפעולה בקצרה (אם צריך, שיביאו את הסיפור כתוב).

 

שימו לב שזה דורש הכנה מתחילת השבוע, וכדאי גם להזכיר לחניכים באמצע השבוע שיעשו זאת.

 

תנו להם את החלק החמישי בפאזל, בקשו מאחד החניכים לקרוא את הסיפור והניחו אותו כשפניו כלפי מטה.

 

 

שלב ג –

החלק השישי בפאזל: אני

בקשו מהחניכים שישתפו מה המקום שלהם באשר לנכונות לשליחות למען עם ישראל – איפה היו רוצים להיות ואיפה הם נמצאים היום.

הציגו להם את החלק השישי בפאזל והעבירו את החלק בין כולם, כדי שכולם יכתבו עליו איפה מבחינתם הם יקיימו את השליחות שלהם בעולם. אמרו להם שהם החלק האחרון בפאזל של מסירות הנפש של עם ישראל.

 

 

סיכום:

 

ראו מה יצא בפאזל. מסירות הנפש – ‘הנני’ – שזורה בעם היהודי מדורי דורות, מאברהם אבינו, שהנחיל אותה לנו בפרשת העקדה, ועד אלינו. לא רק מסירות נפש במובן של מוות אלא גם ואולי בעיקר מסירות נפש יום-יומית מתוך חיים של קידוש ה’. איננו נדרשים למות על קידוש ה’ – אנו נדרשים לחיות על קידוש ה’, חיים של שליחות ושל ‘הנני’ לכל דבר. מצד אחד חס ושלום ‘הנני להיהרג’ ומצד אחר גם ובעיקר ‘הנני למלכות’, להובלה ולעשייה. זה החלק שלנו!

 

 

הצעה לצ’ופר:

חלקו לחניכים את הקטע המצורף (נספח 3).

 

 

נספחים

 

נספח 1 –

 

מקור א: בראשית רבה (וילנא) פרשת וירא פרשה נו סימן ז

 

“ויקרא אליו מלאך ה’ מן השמים אברהם אברהם… ר’ אליעזר בן יעקב אמר לו ולדורות”.

 

הסבר: בפעם הראשונה המלאך קרא לאברהם עצמו ובפעם השנייה קרא ל’אברהמים’ שבכל הדורות שימסרו את נפשם – הכוח הזה שנמצא באברהם גנוז בכל אחד ואחד מאיתנו. המלאך אומר להם “אל תשלח ידך אל הנער”, כלומר איננו מעוניינים בקידוש המוות אלא בקידוש החיים.

 

 

מקור ב: מדרש תנחומא (בובר) פרשת וירא סימן מד

“ויאמר הנני. הנני לכהונה, הנני למלכות, הנני לשחוט, הנני ליהרג”.

הסבר: אני מוכן לכל מה שתשלח אותי. אני פה לכל דבר.

 

 

מקור ג: פרקי דרבי אליעזר פרק לא

 

“רבי חנינא בן דוסא אומר אותו האיל לא יצא ממנו דבר לבטלה, אפרו של איל הוא יסוד שעל גבי המזבח הפנימי, שנאמר (שמות ל, י) ‘וכפר אהרן על קרנתיו אחת בשנה’. גידיו של איל הם עשרה כנגד עשרה נבלים של כנור שהיה דוד מנגן בהם. עורו של איל הוא אזור מתניו של אליהו, שנאמר (מלכים ב א, ח) ‘ויאמרו אליו איש בעל שער ואזור עור אזור במתניו’. שתי קרניו של איל שופרות. בשל שמאל נשמע קולו הקדוש ברוך הוא על הר סיני, שנאמר (שמות יא, יט) ‘ויהי קול השופר’. וקרן של ימין הוא גדול מן השמאל, ועתיד לתקע בו לעתיד לבא בקבוץ של גליות, שנאמר (ישעיה כז, יג) ‘והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול'”.

 

מתוך שיעור של הרב דרוקמן על העקדה (ראו מקור ראשון להרחבה): האיל הוא ביטוי לעקדה; ‘תחת בנו’.

 

הסבר: העקדה חיה בתוכנו; העקדה היא שורש של מסירות נפש והקרבה עצמית של ישראל כל זמן שהייתה נדרשת. מר’ עקיבא שמסר את נפשו דרך כל הדורות ועד לדורנו.

 

כוחות העקדה גנוזים בנו והתגלו ומתגלים בכל הדורות. זה פירוש הדברים שכל חלקי האיל נמצאים בכל מהלך ההיסטוריה.

 

 

נספח 2 –

 

הפאזל

 

חלק ראשון בפאזל – חנה ושבעת בניה (תרגום על פי גיטין נז ע”ב)

 

“‘כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה’. רב יהודה אמר: זו אישה ושבעת בניה. הביאו (את הבן) הראשון לפני הקיסר, אמרו לו: עבוד לעבודה זרה! אמר להם: כתוב בתורה ‘אנכי ד’ א-להיך’, הוציאוהו והרגוהו. הביאו (בן) נוסף לפני הקיסר, אמרו לו: עבוד לעבודה זרה! אמר להם: כתוב בתורה ‘לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, הוציאוהו והרגוהו… הביאו (את הבן) האחרון, אמרו לו: עבוד לעבודה זרה! אמר להם: כתוב בתורה ‘את ד’ האמרת… וד’ האמירך היום’, כבר נשבענו להקב”ה שאין אנו מעבירין אותו באל אחר, ואף הוא נשבע לנו שאין מעביר אותנו באומה אחרת. אמר לו הקיסר: אזרוק לך חותמת ותרים אותה וכך יגידו שהקשבת למלך ולא השתחווית לע”ז (ובעצם רצה הקיסר שיראה שהוא משתחווה לעבודה זרה). אמר לו הילד: חבל עליך קיסר, אם אתה כל כך חס על כבודך, על כבוד הקב”ה על אחת כמה וכמה! הוציאוהו להורגו, אמרה להם אימם: הביאו לי אותו ואנשקו, אמרה לו: בני, לך ואמור לאברהם אביכם ‘אתה עקדת מזבח אחד ואני עקדתי שבעה מזבחות!'”

 

 

חלק שני בפאזל – ר’ אמנון ממגנצא (מתוך אתר ויקיפדיה, ערך ‘ונתנה תוקף’)

 

האגדה מתארת כיצד דרש ההגמון של מגנצא מרבי אמנון, שהיה גדול הדור, להמיר את דתו. כדי להתחמק מהדרישה ביקש רבי אמנון שלושה ימים כדי לשקול את הדבר, אבל אחר כך התחרט על שלא דחה את ההגמון מיד ובכך רמז לו כביכול שהמרת הדת באה בחשבון מבחינתו.

 

ביום השלישי, משלא הגיע לארמון, הביאוהו אל ההגמון בכוח. רבי אמנון הציע להגמון לכרות את לשונו, שכשלה כאשר לא דחתה את ההצעה מיד, אך ההגמון חפץ להעניש דווקא את רגליו, שלא הביאו אותו לארמון. הוא עונה בייסורים איומים ואנשי ההגמון כרתו את פרקי אצבעות ידיו ורגליו אחת-אחת והמליחו את הפצעים במלח. זה היה בסמוך לראש השנה, ומשהחזירוהו לביתו והגיע החג ביקש שיביאוהו לבית הכנסת. שם, לפני אמירת קדושה, פתח את פיו ואמר את הפיוט ‘ונתנה תוקף’ – ומשסיים אותו נפטר. ביום השלישי לפטירתו נגלה רבי אמנון לרבנו קלונימוס בן משולם בחלום, השלים את הפיוט וציווה עליו להפיץ בכל הקהילות פיוט זה, וכך נעשה.

 

 

חלק שלישי בפאזל – יהודי אתיופיה (‘המסע לארץ ישראל’ מאת חיים אידיסיס)

 

הירח משגיח מעל,

על גבי שק האוכל הדל

המדבר מתחתיי, אין סופו לפנים,

ואמי מבטיחה לאחיי הקטנים:

 

 

עוד מעט, עוד קצת, להרים רגליים

מאמץ אחרון, לפני ירושלים.

 

 

אור ירח החזק מעמד,

שק האוכל שלנו אבד

המדבר לא נגמר, יללות של תנים,

ואימי מרגיעה את אחיי הקטנים:

 

 

עוד מעט, עוד קצת, בקרוב נגאל

לא נפסיק ללכת, לארץ ישראל.

 

 

ובלילה תקפו שודדים,

בסכין גם בחרב חדה

במדבר דם אימי, הירח עדי,

ואני מבטיחה לאחיי הקטנים:

 

 

עוד מעט, עוד קצת, יתגשם החלום

עוד מעט נגיע, לארץ ישראל.

 

 

בירח דמותה של אימי,

מביטה בי, אימא אל תיעלמי

לו היתה לצידי, היא היתה יכולה,

לשכנע אותם שאני יהודי.

 

 

עוד מעט, עוד קצת, בקרוב נגאל

לא נפסיק ללכת, לארץ ישראל

 

 

עוד מעט, עוד קצת, להרים עיניים

מאמץ אחרון, לפני ירושלים.

 

 

חלק רביעי בפאזל – השואה (מתוך עדות של זלמן קליינמן במשפט אייכמן)

 

באחד הימים שכבתי על הדרגש שלי בצריף הילדים באושוויץ וראיתי את סגן מפקד הצריף הולך עם צינור גומי עבה להלקות מישהו. קפצתי מהדרגש שלי ורציתי לראות את מי הולכים להלקות, על כל דבר היו מלקים ומספר המלקות היה לפי גודל העבירה. באותו יום הוכנס לשימוש צינור הגומי. בדרך כלל היו משתמשים במקל שנשבר פעמים רבות באמצע ההלקאה ולכן החלו להשתמש בצינור גומי, קפצתי מן הדרגש שלי לראות כיצד זה פועל, אולי אצטרך פעם להיפגש עם גומי זה.

 

סגן מפקד הצריף ניגש לאחד הדרגשים, והילד שהיה שם, כבר ידע וחיכה לו. הסגן אמר לו “רד” הוא ירד והתכופף והתחילו להלקותו. אנחנו קבוצת נערים שעמדנו מסביב, הסתכלנו וספרנו כל אחד לעצמו את המלקות, הילד לא בכה ולא צעק, אפילו לא נאנח, מאוד התפלאנו, לא ידענו מה זה… והוא ממשיך. עברו כבר 25 המלקות. בדרך כלל היו מלקים 25 מלקות, והנה עברו 30, כשעבר המכה את ה-40, הפך את הנער והתחיל להלקות אותו על הרגליים ועל הראש. הילד לא נאנח, לא בכה – שום דבר – ילד בן 14 ולא בכה.

 

החייל התרגז מאוד, גמר את ה-50 ועזבו. הרמנוהו. אני זוכר סימן אדום גדול על המצח ממכה אחת בצינור הגומי. שאלנו אותו למה הלקוהו. אז ענה: “זה היה כדאי, הבאתי לחברים שלי כמה סידורי תפילה”, ושום דבר לא הוסיף יותר, קם, עלה על הדרגש והתיישב.

 

 

חלק חמישי בפאזל – מלחמות מדינת ישראל (מתוך אתר ‘יד לשריון’)

 

סגן אלוף אביגדור קהלני פיקד על גדוד טנקים בקרבות מלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן.

 

בי”ג בתשרי ה’תשל”ד (9 באוקטובר 1973) גדל מספר המפקדים והטנקים שנפגעו ברמת הגולן, וחלק מהעמדות נכבשו על ידי האויב הסורי, שהגיע למרחק של עשרות מטרים בלבד מכוחותינו. סא”ל אביגדור קהלני נשלח מאזור אחר של הגזרה עם קומץ טנקים להחליף יחידה אשר נלחמה כל הלילה ונאלצה למלא תחמושת ולהתארגן מחדש. הוא מונה למפקד הגזרה והוטל עליו לפקד על שארית הטנקים שנותרו באזור.

 

סא”ל קהלני נע בראש הכוח, כשהוא נתקל בארבעה טנקים סוריים ממרחק של כמה עשרות מטרים, והשמידם. אז ארגן את כל הטנקים שנשארו בגזרה ואשר היו שייכים ליחידות שונות, וזאת תוך לחץ רצוף והתקדמות כוח סורי בעדיפות מכרעת.

 

סא”ל קהלני, בכושר מנהיגותו ואישיותו נתן דוגמה אישית לחייליו, שהיו על סף שבירה. הוא הסתער ראשון, עם עוד אחד מהמפקדים הכפופים לו, על האויב הסורי. הכוח כולו נע אחריו והצליח לכבוש מחדש את העמדות הסוריות השולטות, שהיו עמדות מפתח לגזרה כולה.

 

 

חלק שישי בפאזל – אני

 

הפאזל השלם

 “ויאמר אליו: אברהם. ויאמר: הנני!”

 

 

נספח 3 –

 

מאמר ‘מלכויות’ מתוך הספר ‘קול דממה’ של הרב רא”ם הכהן בהוצאת ‘קורן’, ירושלים ה’תשע”ג

 

 

“עבודתם של האנשים מן השורה היא לעמוד ולומר, כאברהם בפרשת העקידה, ‘הנני’… האדם המכריז כך מורה על עצמו שהוא נכון לכל תביעה א-להית, והוא מקבל על עצמו להיות חלק ממכלול הנהגת הקב”ה את העולם אל עבר תכליתו. האדם הממליך לא מתיימר להרים ראש ולהבין את הקב”ה. הוא לא מחפש לשקו למעשה כזה או אחר, אלא פשוט להיות שליח נאמן למלכו, ולשרת בצורה הטובה ביותר את רצון המלך… בכדי להתמסר לחלוטין צריך האדם להביא את כולו, לומר ‘הנני'”.

להורדת והדפסת הפעולה