איתור סניפים וכפרי בוגרים
השנה התנועה עוסקת בנושא “מובילים בדרך תורה ועבודה”. כדי להיות מובילים תחילה עלינו ללמוד ולהבין אלו תכונות נדרשות למנהיג. בפעולה זו נלמד על התכונות הנדרשות למנהיג דרך שבעת האושפיזין שבאים אלינו יום יום לסוכה ונתייחס לתכונה אחת בולטת מני רבות אצל כל אחד מהם. נפנים תכונות אלו ונראה איך מעבירים אותם לחיי היומיום שלנו, תחילה בהנהגת כל אחד את עצמו ומתוך כך בהובלת הכלל.
החניכים ילמדו על תכונה אחת אצל כל אחד מהאושפיזין.
החניכים יבינו את הצורך בהנהגת עצמי שמובילה להנהגת הכלל.
החניכים יחליטו על דרך פעולה אישית/שבטית ליישום אחת או יותר מהתכונות שנלמדו.
תמונות של הרצל ושל בן גוריון (ושל מנהיגים אחרים לבחירתכם), שקית במבה, שמות האושפיזין והתכונות השייכות אליהם, חבילת שוקולד מריר וחבילת שוקולד חלב.
זוהי פעולה מודולרית. בפעולה זו ישנן מספר מתודות לבחירתכם. על כל מדריך לבחור את הדרך בה הפעולה תעבור לחניכים בצורה המיטבית. בנוסף, עליכם להתאים את הדיונים/דיבורים לרמת החניכים שלכם כפי שאתם מכירים אותם. כמעט כל דיון אפשר לעשות בכל גיל, פרט לכך שהוא יניב מסקנות שונות. בהצלחה!
> מנו חניך שבכל המשחקים הקרובים יהיה המחליט. הוא המחליט על החוקים של כל משחק ויכול לשנותם כפי רצונו. כשהוא משנה משהו כולם (כולל אותו) כפופים לחוקים. שאר החניכים יכולים לבקש ממנו בקשות אך הוא לא חייב להסכים. משחקים לדוגמא (אפשר לשחק כל משחק): משחק הכסאות, התחברתי, “אני יושבת על הכסא ומזמין לצידי את”, המאפיה, 2 כלבים ועצם, 2 מקלות (הוראות למשחקים אלו בנספח 1). המטרה היא לתת לחניכים לחוות בצורה ישירה דמות של מנהיג.
> פזרו דמויות של מנהיגים מוכרים (בן גוריון, הרצל וכדו’, מצורף בנספח 2) ובקשו מהחניכים לחשוב למה הם מנהיגים טובים.
> בקשו מהחניכים לספר על מנהיג שהם מכירים ולהסביר מדוע הם חושבים שהוא מנהיג.
> הציגו סיטואציות שונות על מנהיג כלשהו (מלך/ראש עיר/רב/הורים), בכל סיטואציה תעלה תכונה אחרת. על החניכים לזהות איזו תכונה עלתה בכל סיטואציה ולהחליט אם זוהי תכונה השייכת למנהיג או לא (דוגמאות לסיטואציות בנספח 3)
> חלקו את החניכים לקבוצות. כל קבוצה מקבלת 7 פתקים עם התכונות הכתובות בנספח 4 ועליה לסדר אותם לפי סדר החשיבות שתכונות אלה צריכות להיות במנהיג. לאחר מכן מתכנסים כולם וצריך להחליט כולם יחד על סדר העדיפויות. לא הכרחי להגיע להכרעה, העיקר הוא העיסוק בתכונות אלו.
> דברו על מנהיגים קדומים יותר- שבעת האושפיזין. כדי ללמוד על תכונותיו של מנהיג עלינו לגשת תחילה אליהם, אל המקור. פזרו את שמות האושפיזין על הרצפה ואת התכונות הנלמדות מהם (מצורף בנספח 4) ובקשו מהחניכים להתאים את התכונות לכל אחד מהאושפיזין.
> חלקו את החניכים לקבוצות קטנות, כל קבוצה קטנה תלמד על דמות אחת משבעת האושפיזין. לאחר מכן כנסו אותם חזרה וערכו סבב בו כל פעם קבוצה אחרת מספרת מה למדה מהדמויות (נספח 5).
> שוב בחרו חניך שיהיה ה”מנהיג”. עתה עליו להיות המוביל בכל משחק בכך שיגיד מה לעשות (בלי לשנות את החוקים), אך שהוא בעצמו יעשה הפוך ממה שאומר. משחקים לדוגמא- פירמידה אנושית, 7 בום, לספור יחד עד 10 בלי ששניים יגידו יחד את אותו מספר, חניך אחד עומד בתוך מעגל וצריך לצאת כשמטרת השאר היא לא לתת לו לצאת (גם כאן אפשר לבחור עוד הרבה משחקים רק שיהיו משחקים שהקבוצה מהווה בהם עניין). מטרת המשחקים היא לחוות מנהיג שאינו מסונכרן עם מה שאומר למה שעושה בעצמו.
> ספרו את הסיפור המצורף בלינק בנספח 6. המסר מהסיפור הוא שמנהיג צריך שההנהגה שלו תתבסס על מה שיש אצלו פנימה, גם אם הסביבה אומרת ומשכנעת אחרת.
> שחקו המלך אמר. במהלך המשחק החניכים צריכים להסתכל אך ורק על תנועותיו של המדריך ה”מלך”. על המלך לעשות גם הוא את התנועות ופעם בכמה תנועות לבלבל ולעשות תנועות אחרות ממה שאומר. לאחר מכן שאלו את החניכים איך הרגישו ביחס ל”מלך”, האם הרגישו שאפשר לסמוך עליו.
> חלקו את השבט ל-2 והעמידו אותם במעגל כך שיש חניך מקבוצה א’ ולידו חניך מקבוצה ב’ ושחקו את המשחק ימינה-שמאלה-קדימה-אחורה (הוראות למשחק בנספח 7). חניכי קבוצה א’ צריכים לשחק כרגיל וחניכי קבוצה ב’ צריכים להסתכל כל אחד על זה שמקבוצה א’ שעומד לימינו ולעשות כמו שהוא עושה (אם החניך מקבוצה א’ מתבלבל החניך מקבוצה ב’ עדיין צריך לעשות כמוהו). לאחר מכן פתחו שיח על איך חניכי קבוצה א’ הרגישו ביחס לחניכים תחתם היו מקבוצה ב’, האם הרגישו שהם יכולים יותר טוב מהם, האם יכלו לסמוך עליהם בעיניים עצומות.
> העלו 2 שיטות לשלטון בעולם- שלטון דמוקרטי ושלטון דיקטטורי. בשלטון דמוקרטי כולם כפופים לחוק, כולל המנהיג. בשלטון דיקטטורי המנהיג הוא זה שבוחר את החוקים והוא זה שבוחר מי כפוף לחוק ומי לא (כמובן שהוא ומשפחתו אינם כפופים לחוק). שאלו את החניכים איזה שלטון נראה להם הוגן יותר, אם הייתה ניתנת להם הבחירה באיזה שלטון היו בוחרים.
> הסבירו שכאשר הפנים והחוץ של המנהיג אינם מסונכרנים הוא אינו יכול להנהיג, נתיניו אינם מרגישים בטוחים תחתיו. אדם שרוצה להוביל ולהנהיג צריך תחילה לפעול בעצמו עפ”י התכונות שלמדנו בתוך עצמו, בדברים הכי קטנים, ורק מתוך כך הוא יוכל להוביל באמת.
> הביאו את הקטע המצורף מהכוזרי (נספח 8).
> מתוך הבנה שהתכונות שלמגנו צריכות קודם לחול בעצמנו, דרך הפעולה תהיה על עצמנו לפני שיוצאים לעשיה, להובלה ולהנהגה.
> כל חניך מקבל קוביית שוקולד מריר וקוביית שוקולד חלב וצריך להגיד תכונה טובה שלו מתוך התכונות של האושפיזין ותכונה טעונה שיפור (מלבד דוגמה אישית שמגיעה מתוך כל שאר התכונות, לכאורה ללא כוונה). אפשר לחלופין שכל אחד יגיד משהו חזק ומשהו פחות חזק שקיים בשבט. לאחר מכן מחליטים על פעולות פרקטיות לעבודה מעכשיו על הדברים הטעונים שיפור (דוגמאות מצורפות בנספח 9).
פעולה נגענו ב7 תכונות השייכות למנהיג והכרנו אותן דרך שבעת האושפיזין שמגיעים אלינו בסוכות. הבנו שכדי להוביל ולהנהיג עלינו תחילה להיות אנשים טובים בעצמנו ולהוביל את עצמנו, לשלוט בעצמנו. רק אחרי שניישם את כל אלו נוכל להוביל את הסביבה ולהשפיע מעצמנו על האחרים.
בסיכום התייחסו לכך שמטרתנו כצוות נחשון לברר את תכונתנו כקבוצה, ללמוד יחד ולהפוך לחבורה שכל הזמן יונקת מפרטיה ומתכונותיהם, יחד עם זאת הבירור המידותי תפקידו לעורר אותנו לעשייה משמעותית, להוביל את חבריא ב’ בסניף ובתנועה למעשים גדולים בהם אנו הופכים את ערכי בני עקיבא עליהם גדלנו לתורה מעשית המופיעה בחיים עצמם.
“התחברתי” – יושבים במעגל ואחד עומד במרכז עם שקית במבה וצריך לספר על עצמו כל מיני פרטים. על כל פרט שמספר אוכל במבה אחת. אם יש מישהו מהמעגל שהפרט שאותו חניך אמר קיים גם אצלו הוא אומר התחברתי ומחליף אותו באמצע.
“אני יושב על הכסא ומזמין לצידי את ____” – יושבים במעגל עם כסא אחד ריק. מי שיושב מימין לכיסא הריק מתחיל. הוא עובר לכסא הריק ואומר “אני”, לאחר מכן זה שעכשיו מימין לכסא הריק עובר לכסא הריק ואומר “יושב” וכן הלאה, עד המילה “את” שלאחריה מי שיושב לימין הכיסא הריק צריך לעבור לכסא הריק ולהגיד שם של אחד מהיושבים במעגל שלא “שכן” שלו. עכשיו הכיסא הריק עבר מיקום ומחילים מחדש. אם מישהו מתבלבל/חולם הוא נפסל ונשאר לשבת במקומו. שאר היושבים צריכים לזכור מי נפסל ולדלג עליו אוטומטית כשמגיע תורו. מי שיושב לימין נפסל ולא זוכר שהוא פסול ומחכה שהפסול יעשה את תורו פסול גם הוא. מנצחים ה3 האחרונים שנשארים.
2 כלבים ועצם – מתחלקים ל2 קבוצות שוות. כל חבר בקבוצה מקבל מספר מ1 ועד מספר החברים בקבוצה. שתי הקבוצות עומדות במרחק זו מזו ובאמצע עומד מדריך שמחזיק מקל ושכל פעם אומר מספר. מי שקרוי במספר הזה משתי הקבוצות צריך לרוץ למדריך ולתפוס את המקל. מי שתפס אותו צריך להצליח לרוץ חזרה לקבוצה שלו, והשני שלא תפס את המקל צריך לתפוס אותו. אם נתפס- נהיה שבוי של הקבוצה השניה, אם מצליח להגיע לקבוצה שלו שובה את השני. עכשיו הקבוצה שחסר לה חבר צריכה לתת את המספר שלו לאחד החברים האחרים בקבוצה. החבר משתחרר אם מי ששבה אותו נשבה בעצמו.
– אדם שהולך ברחוב ורואה עני ונותן לו צדקה.
– אדם שמאוד רוצה להגיע למקום מסוים אך לא עושה כלום כדי להגיע לשם.
– אדם שחברו הכעיסו אך הוא מתאפק ואינו כועס.
– אדם שרואה עוול וממשיך הלאה כי אין לו זמן.
– אדם שהגיע למקום מאוד נכבד בחייו ומתפאר על כך בכל הזדמנות.
– אברהם – אמונה
– יצחק – התמדה
– יעקב – דאגה לפרטים
– יוסף – חזון
– משה – ענוה
– אהרון – עין טובה
– דוד – דוגמא אישית
אברהם – בן שלוש הכיר אברהם את בוראו. יצא מן המערה וראה שמיים וארץ. אמר: מי ברא אלה ואותי? ראה את השמש גבוהה מעל צבא השמיים והתפלל לה. שקעה השמש בערב וזרחה הלבנה. ראה אותה והכוכבים סביב לה, אמר: ודאי הירח הוא הבורא והכוכבים סביב כעבדיו, עמד כל הלילה והתפלל לירח. בבוקר- שקע הירח. אמר: אדון יש על שניהם והיה מצטער שאינו יודע מי הוא. מיד נגלה אליו הקב”ה ואמר לו: אני בעל העולם. (בראשית רבה)
יצחק – “במבט ראשון נדמה כי דמותו של יצחק – האמצעי שבאבות, חיוורת מעט ביחס לדמות אביו אברהם ”הגדול שבענקים”, ובנו יעקב – בונה בית ישראל. אך במבט שני נגלה כי יצחק אינו רק חוליה מקשרת בין אברהם ליעקב, אלא נדבך יסוד שאי אפשר לבניין האומה בלעדיו… אברהם מעפיל אל פסגת ההר וקורא לכל המאמינים בדרכו: לכו אחריֱ !אבל הקריאה אינה רק: “מי יעלה בהר ה’ “, אלא גם “מי יקום במקום קודשו” (תהילים כ”ד, ג’), היינו, מי יכה בו שורש ויתמיד להחזיק מעמד.
אברהם מקיים את חלקו הראשון של הצו: ” מי יעלה בהר ה’ “, ויצחק, הדבק כל חייו בארץ ישראל, מקיים את חלקו השני: “מי יקום במקום קודשו”. (הרב חנן פורת, ”יצחק – שדה” מעט מן האור, פרשת תולדות).
יעקב-בפגישה עם המלאך – שרו של עשו, יעקב חוזר למעבר יבוק ונאבק במלאך שמשנה את שמו לישראל.
”ויותר יעקב לבדו’ – ‘חזר להביא פכים קטנים” (תלמוד בבלי, חולין צ”א)
“…הנה כי כן, אף כי מתבקש היה לכאורה כי הצדיק לא ישים לב לקטנות, שהרי אין זה מכבודו, ואין ראוי לו לדאוג ולהקפיד בעבור סכום כה פעוט. כבר למדונו חכמים כי ‘יודעים הם השלמים הללו ערך כל דבר קטן לפי ערכו’ (עין אי”ה, ברכות א’, עמ’ 120)”.
משה – “והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה” (במדבר יב, ג)
משה רבנו האיש הענו בהיסטוריה – לא רצה לקחת להנהיג את עם ישראל כי חשש שאהרון אחיו הבכור יפגע, הנהיג ביחד עם אהרון במשך 40 שנים ולעולם לא פגע זה בכבודו של זה, התפלל כנגד הגזרה של ה’ להשמיד את עם ישראל ולהקים ממשה עצמו עם חדש, מחל למרים ואהרון שדיברו בו רעה והתפלל לרפואתה של מרים באופן מידי.
אהרון – שני בני אדם שעשו מריבה זה עם זה, הלך אהרן וישב אצל אחד מהם. אמר לו: “בני, ראה חברך מהו אומר, מטרף את לבו וקורע את בגדיו, אומר ‘אוי לי, היאך אשא את עיני ואראה את חברי, בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו'”. הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו. והולך אהרן ויושב אצל האחר, ואומר לו: “בני ראה חברך מהו אומר, מטרף את לבו וקורע את בגדיו, ואומר ‘אוי לי היאך אשא את עיני ואראה את חברי, בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו'”. הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו. וכשנפגשו זה בזה, גפפו ונשקו זה לזה. (אבות דרבי נתן יב, ג)
“הלא אהרון אחיך… וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בליבו” (שמות ד’/י”ד). כאשר משה חוזר ממדין למצרים, במעמד הסנה הקב”ה נותן למשה את הנהגת עמ”י, ואומר לו שאהרון יוצא לקראתו ויודע שמשה קיבל את ההנהגה ולא הוא, למרות שאהרון יותר גדול, ועדיין הוא שמח, לא מקנא.
יוסף – שני חלומות חלם יוסף. חלום אחד: “והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה, והנה קמה אלומתי וגם נצבה, והנה תסובינה אלומותיכם ותשתחוין לאלומתי” (בראשית לז, ז) והחלום השני: “והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי” (שם, ט).
מה פתרונו של החלום הראשון? מפני מה מורה הוא שיוסף ימלוך על אחיו? פשוט, מפני שאלומתו היא במרכז, וגדולה ומשובחת יותר מאלומות אחיו, ולכן כולן משתחוות לה. זהו חלום על עוצמה ועשירות כלכלית מבורכת, חלום שבו אין יוסף מתבלט באישיותו בין האחים. בחלום זה עדיין יוסף כאחד מבני יעקב ודומה לשאר השבטים. אמנם אלומתו עולה על אלומות שאר השבטים – “ותשתחווינה לאלומתי”, אך האחים עצמם אינם כורעים ומשתחווים לפניו. ביחוסו הוא אינו עולה עליהם.
חלום השני אין עניינו גדולה חומרית-כלכלית, אלא התנשאותו הרוחנית האישית של יוסף על פני האחים. האחים לא יוכלו להתמודד עם כישרונותיו וכוחותיו, עם ראשו הבהיר ושכלו החד. בחלום השני כבר רואה יוסף את אחיו במעמד הנחות, כשהם משתחווים לפני אישיותו הרמה. לפנינו חלום של מלכות, שבו חותר יוסף לא רק למעמד של מושל על האחים גרידא, אלא בעיקר למעמד של מלך. חזון המלכות ביהדות עיקר עניינו אינו בסמכות ובעוצמה במובן ככלי-שימושי אלא בגדלות אישית, בטוהר הנפש ובתפארת המושל, בהדר מוסרי ודתי, כנאמר: “ונחה עליו רוח ה’, רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה'” (הרב יוסף דב סולוביצ’יק, “ימי זיכרון”, ספריית אלינר, המחלקה לחינוך ולתרבות תורניים בגולה 1996)
דוד – “עורה כבודי עורה, הנבל וכינור אעירה שחר”. אמר דוד המלך אני מעיר את השחר ואין השחר מעיר אותי (ירושלמי ברכות פ”א ה”א)
“לדוד שמרה נפשי כי חסיד אני” כך אמר דוד לפני הקב”ה, רבונו של עולם לא חסיד אני? שכל מלכי מזרח ומערב ישנים עד שלש שעות ואני חצות לילה אקום להודות לך! (ברכות, דף ד’)
סיפור: הצדיק המדומה
שאל רבי שמחה בונים מפְּשיסחָה: “במשנה, במסכת פאה נאמר: ‘וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ לֹא חִגֵּר וְלֹא סוּמָא וְלֹא פִסֵּחַ, וְעוֹשֶׂה עַצְמוֹ כְּאַחַד מֵהֶם, אֵינוֹ מֵת מִן הַזִּקְנָה עַד שֶׁיִּהְיֶה כְּאַחַד מֵהֶם’ (פרק ח משנה ט). כלומר, שהמתחזה לחיגר ולפיסח כדי ליהנות מן הצדקה ומרחמי הבריות, נענש בכך שיבוא בעצמו לידי מום זה. אולם אם כך,” הקשה רבי בונים, “גם מי שאינו אלא מתחזה לרבי ולצדיק, ייענש ויהפוך לרבי באמת. וכי עונש הוא זה?”
הסביר ר’ שמחה בונים את הדבר במשל:
אדון אחד נסע בדרך וראה עני אחד שיכור שוכב בצד הדרך. חמד האדון לצון וציווה למשרתיו שיניחו את השיכור המעולף על העגלה. כשבאו לביתו, ציווה להניח את השיכור בחדר יפה, לרחוץ ולגלח אותו ואף להניחו במיטה מפוארת. על יד המיטה, כך ציווה האדון, יניחו בגדי כומר. ועוד ציווה האדון למשרתים, שכאשר יקיץ השיכור, ישאלו אותו מיד: “אדוני הכומר, מה תרצה?”
לאחר זמן הֵקיץ העני משכרותו, והמשרתים עשו כאשר נצטוו ושאלו: “מה תרצה, אדוני הכומר?” והשיכור התפלא עד מאוד, מה זאת? הלוא יודע הוא שאינו אלא איש עני ובזוי, אולם הנה הוא שוכב בחדר יפה, וכולם קוראים לו “אדוני הכומר”, וגם בגדי כמרים מונחים על ידו!
כעת נכנס ספק בלבו של העני, שמא זה שהוא זוכר את עצמו כעני עלוב אינו אלא חלום, ובאמת הריהו כומר. ואולי להפך, המשיך הספק וניקר, אולי אמת שהוא עני מבוזה, ואילו עתה אין זה אלא חלום.
לבסוף מצא העני כיצד לברר את הספק: עליו לנסות ולקרוא בספרי הכמרים. אם יעלה הדבר בידו, ויוכל להבין את הכתוב, הרי שהוא באמת כומר, וזיכרון ימי עוניו אינו אלא חלום. אולם אם לא יצליח להבין בספרים דבר, הרי אינו כומר כלל, ועכשיו אין זה אלא חלום.
לקח העני ספרי כמרים ופתחם, ומובן שלא הבין בהם דבר וחצי דבר. אף על פי כן חזר הספק וניקר בלבו, הלוא בכל זאת עומדים סביבו בני אדם וקוראים לו “כומר”. לבסוף החליט האיש שאכן הוא כומר, והעובדה שאינו מבין דבר בספרים של הכמרים אין בכך כלום, כי מן הסתם כך הדבר תמיד, וכל הכמרים אינם מבינים דבר וחצי דבר בספריהם…
“זהו העונש הנורא,” הסביר ר’ בונים. “תחילה אדם שאחרים מכנים אותו ‘רבי’ זוכר היטב כי אינו כזה. אולם אט אט נכנס הספק בלבו, שמא אמנם רבי הוא. אדם כזה בוחן את עצמו בלימוד רזי התורה ומיד רואה שאינו מבין בהם כלל. אף על פי כן חוזר הספק ונכנס ללבו – שהרי העומדים סביבו ממשיכים וקוראים לו ‘רבי’. לבסוף מתיישב אדם זה בדעתו וחושב: ‘אם כך, נראה שכך הדבר אצל כל שאר הרבנים והצדיקים, ואין אף צדיק אחד בארץ שמבין דבר בחכמת הנסתר.'”
משחק: ישנם 4 שלבים למשחק – אחד המדריכים נותן הוראה לפעולה- ימינה, שמאלה, קדימה או אחורה. בשלב הראשון על החניכים לקפוץ לפי ההוראה הניתנת ולחזור אחרי הנאמר. אם נאמר “ימינה” קופצים ימינה תוך כדי אמירת “ימינה”. בשלב השני על החניכים לקפוץ לכיוון ההפוך ממה שנאמר תוך כדי אמירת הכיוון ההפוך (אם נאמר לקפוץ ימינה קופצים שמאלה תוך כדי אמירת “שמאלה”). בשלב השלישי על החניכים לעשות הפוך ממה שנאמר אך לומר את ההוראה שניתנה (אם נאמר לקפוץ ימינה צריך לקפוץ שמאלה תוך כדי אמירת “ימינה”). בשלב הרביעי על החניכים לעשות כמו שנאמר אך לומר הפוך מההוראה שניתנה (אם נאמר “ימינה” צריך לקפוץ ימינה אך לומר “שמאלה”).
– אָמַר הַכּוּזָרִי: אִם כֵּן, תְּתָאֵר לִי מַעֲשֵׂי הֶחָסִיד שֶׁבָּכֶם הַיּוֹם.
– אָמַר הֶחָבֵר: הֶחָסִיד הוּא הַדּוֹאֵג לִמְדִינָתוֹ, מְחַלֵּק וּמְשַׁעֵר לְכֹל אֲנָשֶׁיהָ פַּרְנָסָתָם וְכֹל צָרְכֵיהֶם, וְנוֹהֵג בָּהֶם בְּצֶדֶק, אֵינוֹ עוֹשֵׁק אֶחָד מֵהֶם, וְאֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ יוֹתֵר מֵחֻקּוֹ הָרָאוּי לוֹ, וְכָך יִמְצָאֵם בְּעֵת הִצְטָרְכוֹ אֲלֵיהֶם נִשְׁמָעִים לוֹ, מְמַהֲרִים לַעֲנוֹת לִקְרִיאָתוֹ, מְצַוֶּה אוֹתָם וְעוֹשִׂים מִצְוָתוֹ, מַזְהִירָם וְנִזְהָרִים.
– אָמַר הַכּוּזָרִי: עַל חָסִיד שְׁאַלְתִּיךָ, לֹא עַל מוֹשֵׁל.
– אָמַר הֶחָבֵר: הֶחָסִיד הוּא מִי שֶׁהוּא מוֹשֵׁל, נִשְׁמָעִים לוֹ חוּשָׁיו וְכֹחוֹתָיו הַנַּפְשִׁיִּים וְהַגּוּפָנִיִּים, וּמַנְהִיגָם הַהַנְהָגָה הַמְּדִינִית, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: “וּמשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר”. וְהוּא הַמּוּכָן לְמֶמְשָׁלָה, כִּי אִלּוּ הָיָה מוֹשֵׁל בִּמְדִינָה הָיָה נוֹהֵג בָּהּ בְּצֶדֶק כַּאֲשֶׁר הוּא נוֹהֵג בְּגוּפוֹ וְנַפְשׁוֹ, וּמַכְנִיעַ הַכֹּחוֹת הַתַּאֲוָנִיִּים וּמוֹנֵעַ אוֹתָם מִן הַהֶפְקֵרוּת, אַחֲרֵי שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהֶם חֶלְקָם וּמְמַלֵּא לָהֶם חֶסְרוֹנָם בַּמַּאֲכָל הַמְאֻזָּן וּבַמַּשְׁקֶה הַמְאֻזָּן, וּבָרְחִיצָה וְאֶמְצָעֶיהָ הַמְאֻזָּנִים גַּם כֵּן, וּמַכְנִיעַ גַּם אֵת הַכֹּחוֹת הַכַּעֲסָנִיִּים הַמְּבַקְשִׁים לְנַצֵּחַ, אַחֲרֵי שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהֶם חֶלְקָם בַּנִּצּוּחַ הַמּוֹעִיל בְּוִכּוּחֵי הַחָכְמוֹת וְהַדֵּעוֹת, וְהַגְּעָרָה בָּאֲנָשִׁים הָרָעִים. וְנוֹתֵן לַחוּשִׁים חֶלְקָם בְּמַה שֶּׁיָּבִיא לוֹ תּוֹעֶלֶת, וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בַּיָּדַיִם וּבָרַגְלַיִם וּבַלָּשׁוֹן בַּדָּבָר הַהֶכְרֵחִי וּבַבְּחִירָה הַיּוֹתֵר מוֹעִילָה, וְכָך הַשְּׁמִיעָה וְהָרְאִיָּה, וְהַחוּשׁ הַמְּשֻׁתָּף בָּא בְּעִקְבוֹת שְׁתֵיהֶן. וְאַחַר כֵּן הַדִּמְיוֹן וְהַהַשְׁעָרָה וְהַמַּחְשָׁבָה וְהַזִּכָּרוֹן, וְאַחַר כֵּן כֹּחַ הָרָצוֹן הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֹל אֵלֶּה, וְהֵם מְשַׁמְּשִׁים וּמְשָׁרְתִים לִבְחִירַת הַשֵּׂכֶל. וְאֵינוֹ מַנִּיחַ אֶחָד מֵאֵלֶּה הָאֵיבָרִים וְהַכֹּחוֹת לִפְרֹץ בְּמַה שֶּׁמְּיַחֵד אוֹתוֹ לְבַדּוֹ וִיקַפֵּחַ הַנּוֹתָרִים. החסיד – המושל בצדק בכוחותיו.
(מתוך: ספר הכוזרי לר’ יהודה הלוי)
– אמונה – בכל מקרה שקורה לי להגיד לעצמי שהכל מאת ה’.
– התמדה – לבחור מטרה שאני רוצה להגיע אליה ולהתמיד בדרך.
– דאגה לפרטים – לשים לב בבית לדברים שבד”כ לא שמים לב אליהם ולבדוק מי אחראי עליהם ולהכיר לו תודה (כביסה, אוכל).
– חזון – להציב לעצמי אידיאל שעל פיו אפעל בזמן קצוב שאני מחליט לעצמי.
– ענוה – כשאני מצליח משהו להזכיר לעצמי מה המקור להצלחה הזו.
– עין טובה – כשמישהו עושה משהו שלא מוצא חן בעיני אלמד עליו זכות.