איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים ליום חול
מתאים לשבת
פעולה ממערךהאוצר: יותר מ 300 אלף מובטלים ב- 2004
יום רביעי, 27 באוגוסט 2003
איך זה קרה לנו ? האם זאת אשמת הממשלה?
אולי אנחנו המפונקים שלא מוכנים לעבוד בעבודות “שחורות”?
אולי אנחנו צריכים ללמוד מהו ערך העבודה וכמה שזה שלילי לקבל נדבות!!!
נחלק את החניכים לשלוש קבוצות. כל קבוצה תקבל שיטה חברתית – מדינית אחרת ועליה לשכנע את כולם שהשיטה שלה היא הטובה ביותר:
קפיטליזם
“שלום וברוכים הבאים למפעל שלנו” כך קידמה אותנו אשת יחסי הציבור של המפעל. ניכר היה עליה שהיא מרוויחה משכורת גבוהה לאחר כמה רגעים התברר לנו שהיא שייכת למשפחה שבבעלותה המפעל. “כאן אתם רואים את אולם הייצור”, הפועלים השכירים שעובדים במפעלנו מקבלים את שכרם בסוף כל חודש. שאר הרווחים מהתוצרת מתחלקים בין מנהלי המפעל והוועד המנהל. יש לנו צורך בעובדים רבים בכדי להגביר את קצב תפוקת הייצור ובכך להרוויח יותר ויותר.
השנה האחרונה פתחנו ארבעה מפעלים במדינות שונות באפריקה. כח העבודה הרב שיש במדינות אלו והמשכורות שאנו מחלקים בסוף כל חודש מגבירים את קצב הייצור ובכך ההכנסות והרווחים של המפעל הולכים וגדלים. העזתי ושאלתי:” מי מחליט על חלוקת הכספים בחברה?”, “זה פשוט” ענתה לי הגברת “מנהל החברה מר רייכמן שאביו ייסד את החברה הזו היא הסמכות הבכירה ביותר במפעל וההחלטות כולן שלו”. המפעל הזה הוא קניינו האישי. מר רייכמן מרוויח היום את מה שאביו השקיע במפעל הזה לפני חמישים שנה והרבה יותר”. “השכירים האלה שבעולם הייצור” שאלתי שוב “מרוצים מהמשכורות במפעל?” “אינני יודעת וגם איני רוצה לדעת, המפעל מספק עבודה ומשכורת. אם ירצה יעבוד, לא ירצה הדלת פתוחה בפניו”.
סוציאליזם
“אצלנו כולם שווים אין אחד עשיר ואחד עני”. כך סיפר לי סשה.
כל חיי עסקתי בעבודת כפיים הרווח לא היה כל כך גדול אבל ידעתי שחלוקת המשאבים מכל התוצרת הלאומית מתחלקת בין כולם בסוף השנה.
המדינה שלי חושבת שהנכון ביותר הוא לחלק את הנכסים באופן שווה ותאמינו לי זה נפלא.
אצלנו לא מנצלים אף אחד העשיר לא מנצל את העני ואין הבדל בין הדתות השונות שגרות אצלנו במדינה.
מדינה אחת, חלוקה אחת – אין דבר כזה אצלנו לא לעבוד. כאשר אתה לא עובד אתה לא תורם לייצור המדיני ולכלכלה ולכן לא תמצא אצלנו מובטלים כולם תורמים למען המדינה למען החברה.
רווחה
קוראים לי אברהם ויש לי חמישה ילדים.
עד לפני שנתיים עבדתי כאיש מכירות של חברה מאוד ידועה ומפורסמת בשוק.
הקיצוצים החלו כאשר כמות ההזמנות מהחברה הלכו ופחתו.
בהתחלה פוטרו האנשים הזוטרים בחברה, שלא פגעו בתפקודה של החברה. אולם כשהמצב החל להיות קשה יותר הפיטורים הגיעו גם אלינו. הרווחתי די יפה ובמשכורת שקיבלתי פרנסתי את משפחתי בצורה נאה. אשתי ואני הצלחנו לחסוך מעט כסף. לאחר הפיטורין התחילו להצטבר חובות חשמל, מים, שכר לימוד של הילדים הוצאות רכב ומה לא, לא ידענו איך לשלם את כל החובות האלו. חברים הסבירו לי שאפשר לחתום “אבטלה” לא רציתי. הרגשתי רע עם הנושא אולם הסבירו לי שהמדינה שלנו בנויה למצב בו אנשים יוכלו לבקש עזרה במידה והם לא עובדים או שנפגעו בעבודה ואין להם יכולת לעבוד.
התברר לי ש”הביטוח הלאומי” במדינת ישראל עוזר למשפחות ואנשים בודדים שאין ביכולתם ל”סיים את החודש” מבחינה כלכלית.
אני שמח שאני חי בחברה שיודעת לעזור גם לחלש או לנכה.
“מדינת רווחה” – זו המדינה שארצה תמיד לגור בה. מדינה שיודעת לתת לאדם לעבוד ולהרוויח את לחמו ובמידה והוא נתקל בקשיים “יש לו גב”, יש לו מדינה שעוזרת לו.
אחרי דיונים וויכוחים בהם עלו היתרונות והחסרונות של כל שיטה נבקש מכל חניך לבחור את השיטה שהוא באמת מאמין בה.
מדינת ישראל בחרה בשיטת הרווחה. בישראל אין אנשים שמתים מרעב. אבל יש בעיה רצינית אחרת וכדי להבין אותה נעבור לשלב הבא:
נזכיר לחניכים את העיצומים וההפגנות של המובטלים והחד – הוריות בשנה האחרונה (נספח 1) ונשאל אותם:
כדי לחדד את הדיון נראה להם את הכתבה (נספח 2) בה מצויין שהמובטלים והחד הוריות לא מוכנים לעבוד בכל עבודה.
עתה נחלק ו/או נקריא לחניכים את הכתבה של אורי אליצור (נספח 3).
ובעקבות הכתבה:
ולסיכום השלב הזה נביא לחניכים את הכתבה בה מתואר הניסוי הארצי למובטלים (נספח 4 ) ונדון איתם:
אולי בעצם זו הסיבה לריבוי מובטלים – אי המוכנות של אנשים לעבוד ב”עבודות שחורות” כמו חקלאות בניין וכו’ ( בסופו של דבר בשביל מה יש תאילנדים…?)
בסופו של דבר אולי מדינת הרווחה שלנו גידלה אנשים עצלנים?! נכון חייבים לעזור למי שאין לו ולא יכול לפרנס את עצמו אבל האם להגדרה זו עונים רוב המובטלים?
נלמד עם החניכים את המדרש הבא המלמד אותנו את דעת התורה בסוגיה בה אנו דנים:
“כך מקובלני מבית אבי אבא לעולם ישכיר אדם עצמו לעבודה זרה ואל יצטרך לבריות…”
ומסביר המדרש עבודה זרה – “עבודה שזרה לו”
(בבא בתרא דף ק”י עמ’ א’ )
אכן האידיאל הוא שכל אדם יעבור בעבודה המתאימה לו על פי כישרונותיו אבל האידאל היותר גדול הוא שאדם יעבוד לפרנסתו ולא יזכה במתנות חינם.
אז אנחנו שואלים את עצמנו למה באמת כל כך חשוב לעבוד הרי לו היינו זוכים בפיס לדוגמא היינו עוזבים את הכל והולכים לנוח הלא כן???
ושתי תשובות לנו בדבר :
“יתר בעלי החיים”, קבע גורדון, “יודעים רק להתפרנס מן המוכן או מן הטרף. ליצור דבר חדש, או יותר נכון ליצור בכלל יודע רק האדם, ורק האדם יודע את טעם היצירה. את שמחת היצירה ואת אורה העליון של היצירה”… והוא ממשיך: “רק האדם יודע את טעמה ואת אורה של האחריות העליונה, את הגבורה ואת החיים שבאחריות העליונה, העבודה בתור ערך חיוני אנושי והאחריות כרוכים זה בזה”.
אם כן העבודה היא לא רק כלי להשגת כסף אלא חלק משמעותי חיים של האדם שנועד לפצח ולקדם אותו.
ראינו שיטות שונות בכלכלת מדינה. שמחנו שיש לנו מדינת רווחה שדואגת לחלשים אבל…. זוכרים את סוגיית המובטלים והחד הוריות?! שאלנו – מדוע אותן משפחות שיכולות לקבל אותה קצבה בלי לעבוד, מדוע שילכו לעבוד?! הם לא מחוברים לערך של העבודה אלא רק דואגים לכסף.
ברגע שאנו בתור חברה נציב אידאל של חריצות, של עמל, נרים חזרה את “דגל העבודה” (א.ד. גורדון) וזה מה שיניע אותנו לעבוד נשמח לעמול בעבודה קשה, עבודת כפיים ועבודות שחורות, כי אנו מחוברים לערך העמל עצמו וזה מה שמניע אותנו להשקיע, אז גם מי שזכה בפיס ישמשיך לעבוד כי האו יעבוד בשביל ערך העמל עצמו.
בזמנים של פאסיביות של בטלה, מצב שהאדם לא מוציא מעצמו כוחות אז באופן טבעי האדם מחפש “מה לעשות עם עצמו” והוא עלול להגיע לצדדים ולמקומות הפחות טובים. (לדוג’ כולנו יודעים כמה אנו חוששים מהחופש הגדול כשיש יותר מידי זמן ופחות מידי מה לעשות…) כנראה שלא סתם נאמר “בטלה מביאה לידי עברה”. אך כאשר חברה היא ערכית, חברה עמלה, אקטיבית באופן תמידי כל הזמן מוציאה כוחות חיוביים וטובים, זו חברה “שאין לה זמן” להתעסק בשטויות ובצדדים השפלים של החיים..
חד הוריות הפגינו ליד אולם צוותא בת”א במחאה על סדר העדיפויות הכלכלי
יום שישי 5 בספטמבר 2003, 16:17 , מאת: מערכת וואלה!
אמהות חד הוריות הפגינו בצהריים ליד אולם צוותא בתל אביב, בעת שאומני ישראל התכנסו במקום להודות לראש הממשלה, אריאל שרון, לשר האוצר, בנימין נתניהו, לשרת החינוך והתרבות לימור לבנת, ולשר המשפטים, יוסף לפיד, על שהקציבו 73 מיליון שקל לתרבות.
לפיד נפגש במקום עם ויקי כנפו ואמר לה שהיא פועלת ממניעים טהורים, אך גופים פוליטיים מנצלים את תמימותה. כנפו אמרה כי איננה מפגינה נגד התרבות, אלא נגד סדרי העדיפויות של הממשלה, שמטפלת קודם באמנים ורק אחר כך במשפחות החד הוריות. בקול ישראל דווח, כי בכינוס קראו האומנים למנוע קיצוץ נוסף בתרבות בתקציב 2004
2 אימהות חד הוריות מקצרין שובתות רעב כבר יומיים
יום שלישי, 2 בספטמבר 2003, 22:57 , מאת: רותי סיני, הארץ
תמי אקסלרוד ונאוה רוזנמן, אמהות חד הוריות מקצרין, שובתות רעב מזה יומיים, במחאה על כך שאינן מוצאות עבודה מתאימה.
סדרני הכנסת גירשו את האמהות החד-הוריות מן הבניין לאחר שהתפרעו ביציע. זו היתה הפעם הראשונה מאז ראשית מאבקן, שמישהו דיבר איתן בשפת המציאות, ולכן הן נראו מופתעות למדי. מה, הן אשמות שהן צורחות? הרי יש מצוקה נוראה, ובמצוקה הממשלה אשמה. אז שיגרשו מהכנסת את הממשלה ולא אותן. הן לא ידעו שמי שמתפרע עף החוצה, אפילו אם הוא מתפרע חד-הורי, ובעיקר הן לא ידעו שזה לא עונש אלא תוצאה. כשם שהן לא יודעות שמי שלא עובד חי בעוני, וזה לא עונש אלא תוצאה.
מי שלא אוכל יהיה רעב. מי שאין לו מטריה יירטב בגשם. אבל למה? זה ממש לא מגיע לו. הוא לא אשם שאין לו מטריה. אז עכשיו הוא צריך להרטב? זה הטבע, חברות, זו לא הממשלה. מי שלא אוכל יהיה רעב, ולא משנה מי אשם בזה שהוא לא אוכל. ומי שלא עובד יהיה עני, ולא משנה מי אשם בזה שאין לו עבודה. אי אפשר לקיים חברה שבה מי שלא עובד מרוויח יותר ממי שעובד. זו לא חברה אלא מפלצת שתהרוג את עצמה.
הממשלה היא לא מורה
חד הורית אחת צעקה מול השר שיטרית: שיקחו את המשכורת שלו ויתנו לנו. לא משנה שאם יפטרו את כל שרי הממשלה ויחלקו את משכורותיהם לאמהות החד הוריות, כל אחת תקבל בערך שקל. לא זו הנקודה שהופכת את כל המאבק העצוב הזה לקצת סהרורי. הנקודה היא שכאילו אין שום משמעות לעובדה שהשר שיטרית עובד, ואת לא עובדת. כאילו הקיצבה היא פרס והעוני הוא עונש. כאילו כל החיים ילדות, והממשלה היא מורה מרשעת שסתם מענישה בנות שלא אשמות.
מפגינה אחרת נשאלה ברדיו מאוד בזהירות: הרי את יודעת, שיש אימהות חד הוריות שמרמות. הן חיות עם בן זוג, ומדווחות כאילו הן חד הוריות. האישה התקצפה ממש. מה זאת אומרת מרמות. מה, אסור לי לחיות עם בן זוג? המראיין ניסה להסביר לה שהקיצבה נועדה למי שצריכה לקיים בית לבדה. אבל היא לא השתכנעה, ואמרה: האבא הביולוגי שלהם ברח, והבן זוג החדש צריך לשלם? למה מגיע לו העונש הזה, הוא ברח מאיזה מקום?
ולמה מגיע העונש הזה למדינה? היא ברחה מאיזה מקום?
תמונת העולם הילדותית הזו , כאילו כל העולם בנוי מפרסים על התנהגות טובה ועונשים על התנהגות רעה, כאילו כולנו ילדים והממשלה היא המורה המרשעת , לא מתחילה מלמטה. חברי כנסת וסיעה של פרשנים מלומדים לעגו כאשר נתניהו אמר ניתן תמריצים למי שיילך לעבוד. קודם תביא עבודה, הם אמרו, אחר כך תדבר. אם אין עבודה מה אשמים אלה שלא עובדים? מי אמר שהם אשמים. כל הטרמינולוגיה הזאת בכלל לא שייכת לעניין. הממשלה לא יכולה לחלק פרסים לאנשים טובים ולא לתת עונשים לעצלנים. היא גם לא יכולה לספק עבודה. היא לא המורה, היא בסך הכל ועד הכיתה.
הקיצבה והנדבה
בהבטחות, אמרה מישהי באוהל, אי אפשר לשלם במכולת. ואני שואל למה. למה שבעל המכולת יעניש אותך? מה את אשמה שאין לך כסף ויש לך רק הבטחות? המדינה, אחותי, היא בסך הכל מין חנות מכולת גדולה, שבה את משלמת כסף ומקבלת מצרכים. המדינה נותנת שירותים: חינוך, תרבות, ביטחון, בריאות, תחבורה. והאזרח עובד. ככה הוא משלם בעד השרותים. ואת לא עובדת. אולי את לא אשמה בזה, אבל במכולת לא שואלים אם את אשמה אלא אם את משלמת. כשאת מקבלת קיצבה, זו נדבה. המכולת נותנת לך לקחת מצרכים בחינם. את מקבלת ולא משלמת, זו הקיצבה. איך המכולת יכולה לתת לך נדבה כזאת? אז זהו, שיש כמה קליינטים אחרים, נשמות טובות, שמשלמים במכולת גם בשבילך.
בזמן האחרון נעשה יותר קשה להם, הם כבר לא משלמים בשבילך כמו פעם. את יודעת, יש מיתון. חלק מאלה שקודם שילמו בשבילך, עכשיו מובטלים בעצמם, ואלה שנשארו צריכים לשלם גם בשבילך וגם בשבילם. ברור שהמנהל של המכולת לא יכול להפסיק את המיתון, זה לא תלוי בו. הוא יכול רק להשתדל לחסוך פה ולקצץ שם עד שזה יעבור. בינתיים הוא צריך להתחשב בזה שלכולם קשה. וזה אומר לקחת קצת פחות מאלה שמשלמים מלא, ולתת קצת פחות לאלה שמקבלים בחינם, ולשמור על המכולת שלא תפשוט את הרגל ולא תיסגר. את יכולה להסביר לו כמה קשה לך. את יכולה אפילו לעשות הפגנה. אבל אל תצרחי עליו, אחותי, הרי מדובר בנדבה.