איתור סניפים וכפרי בוגרים
פעולה ממערךפעולה זו היא סיכום החודש ובעיקר השבועיים האחרונים. אנו רוצים שהחניכים ייקחו את הנושא אליהם: אליהם הביתה, אליהם לחיים, אליהם לסניף; שיזדהו עימו עד שהוא יגרום להם ללכת בדרך הזו וליישם אותה בחייהם.
נספח 1, דפים, עטים ובקבוק.
חלקו את השבט לארבע קבוצות, וכל קבוצה תייצג תכונה אחת מהתכונות שדיברנו עליהן – ודאות, שותפות, אמון וסבלנות. אמרו לחניכים להכין הצגה קצרה שבה הם נתקלים בקשיים בחייהם האישיים (קיום תורה ומצוות, לימודים, סניף וכדומה) וגם פותרים את הקשיים הללו בעזרת התכונות שקיבלו .
על פי הזמן שנותר אפשר גם להוסיף הצגות שימחישו את ההתמודדות עם קשיים בחיים הבוגרים של החניכים, בעוד כמה שנים, על ידי התכונות שדיברתם עליהן.
בשביל להוסיף גוון מעניין להצגה אפשר לחלק לקבוצות גם את המסגרת שבה הקשיים מתעוררים – מסגרת אישית, תנועתית או ציבורית-לאומית – אבל זה קצת יותר מורכב, לשיקולכם.
חלקו לחניכים את המקורות המצורפים (נספח 1). אם אתם חושבים שלשבט שלכם זה קצת פחות מתאים, אפשר לדבר על המקורות בעל פה בנוגע לאישים או להביא רק חלק מהמקורות.
שאלו את החניכים:
חלקו את החניכים לזוגות ותנו להם פתק משימה (נספח 2). הזוגות צריכים לצלם תמונות המבטאות בעיניהם דרכים בחיים שלהם על פי ההוראות בפתק המשימה, ולחזור לסניף בשעה הנקובה.
הניקוד במשימה יהיה על פי הקריטריונים האלה:
השלמת המשימה
עומק בביטויי הדרך
עמידה בזמנים
מקוריות ויצירתיות
אם מתאים לכם ולשבט אפשר להבטיח פרס לזוג המנצח (חפיסת שוקולד, למשל).
כאשר כל הזוגות יחזרו לסניף כדאי לסדר מחשב עם ברקו. בקשו מהחניכים לשלוח לכם בדוא”ל או בווטסאפ את התמונות ופִתחו אותן במחשב (אפשר להעביר תמונות ממצלמה ישירות למחשב וכן להעביר את כל התמונות בווטסאפ ולפתוח אותן במחשב דרך ווטסאפ).
עברו על התמונות, העניקו ניקוד לכל זוג ובקשו מהם לשתף במשמעות שמאחורי חלק מהתמונות.
בשבטים גדולים כדאי לעשות את המשימה בקבוצות גדולות יותר ולהתאים את המשימות למספר החניכים בקבוצה. נסחו את המשימות ככה שכל אחד יצטרך לעשות לפחות תמונה אישית אחת.
חלקו לחניכים דפים ועטים ובקשו מהם לכתוב איפה ואיך לדעתם הם יחיו את דרך תורה ועבודה בחייהם בעוד חמש שנים. בקשו ממי שירצה לשתף, ואז הכניסו הכול לתוך בקבוק וחלקו לחניכים הזמנה להיפגש בעוד חמש שנים כדי לפתוח את הפתקים ולראות מה יצא לפועל.
שימו לב שאתם או החניכים כותבים על הפתקים את הכותרת ‘דרך תורה ועבודה בחיי’, כדי שתזכרו במה מדובר בעוד חמש שנים.
לאחר חודש מלא בפעילויות, התארגנות, בלגן, צביעות, חזרות ואפילו גם כמה פעולות, למדנו וביררנו על דרך תורה ועבודה, על המשמעות של הדרך בחיים שלנו, על הקשיים ועל ההתמודדויות, על השליחות שלנו – של כל אחד ואחד ושלנו כתנועה – בחיים הציבוריים. דיברנו על החלק שלנו בפאזל היהודי, על הדרך להשפיע על תהליכים כיחיד וכקבוצה ועל הכוחות שלנו, ואנו מסיימים את התהליך הזה בחודש ארגון ומתחילים תהליך שנתי וארוך טווח של למידה ועשייה. בע”ה נזכה גם לחיות את חיי תורה ועבודה כתנועה, כסניף, כשבט וכיחידים, ונוביל אומה בדרך תורה ועבודה.
למאייר: עיגול שבתוכו נראית דרך ארוכה ובתוכה כתוב “דרך תורה ועבודה – זו הדרך שלי!”
מקורות
הרב אברהם יצחק הכהן קוק, ‘מאמרי הראי”ה’ עמ’ 451:
לא בפעם הראשונה פוגשים אנו בדברי ימינו מצב איום ומדולדל במובנו החמרי, וביחוד במובן הרוחני: מצב שהיה צריך להביא לידי התמרמרות של יאוש. אכל אנו איננו נפחדים. איננו נואשים מכל ירידה בטוחים אנו כי “נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם” ומאופל וממחשך אור ישועה יזרח. כשאנו באים לתקופת השופטים, ביחוד לתקופתו של אבימלך בן ירובעל. זבול ובעל. ואנשי שכם. ואנו מרגישים את הדלדול החמרי והרוחני של האומה אז, תגרות והריגות ושערוריות, “בוצרים כרמים ועושים הלולים בבתי אליליהם” תחשכנה עינינו. אבל כשאנו מעיפים עין מזה והלאה, והנה אור נוגה; שמואל, דוד ושלמה, בנין המקדש, ממלכה אדירה, תורה, חכמה, נבואה ורוח הקודש, ממשלה, משפט וצדק רוח ה’ נשב, העננים פוזרו, ושמש צדקה זורח. שמשו של ישראל שולח קרנים מלאי יפעה… אף כי בלב דוי. אבל לא בלב נואש, אנו מביטים על הדלדול הנורא הרוחני העומד לעיננו… אבל מפני זה ודווקא מפני זה אנו מוצאים בעצמנו כח וחובה לעמוד נגד הפרצות.
‘מאמרי הראי”ה’ עמ’ 360:
וכל מי שהוא עוקב את סדרי הישוב, מראשית צעדיו עד עכשיו, יכול הוא להראות בחוש, איך שמכל ירידה אשר סבלנו נצמחה אח”כ עליה והתפתחות יותר גדולה, וצעד של דליגה לטובה יצא מכל משבר.
הרב משה צבי נריה, ‘נר למאור’ על פרשיות התורה, עמ’ 340:
הירתעות לאחור בגלל קשיי המציאות – זה היה הווה ויהיה חטא המרגלים. חטא זה מתחדש בכל דור אם המאמינים בהשגחה כללית פרטית, נרתעים מפני חשבונות רבים של מציאות קשה.
לא לנו להכנס לכבשונה של מציאות. חובתנו לעשות את המוטל עלינו, מתוך אמונה וביטחון כי סוף הנצחון לבוא.
הרב צבי יהודה הכהן קוק, מתוך השיחה ‘מזמור יט למדינת ישראל’:
לפני י”ט שנה, באותו לילה מפורסם, בהגיע ארצה החלטתם החיובית של מושלי אומות-העולם לתקומת מדינת ישראל, כשכל העם נהר לחוצות לחוג ברבים את רגשי שמחתו לא יכולתי לצאת ולהצטרף לשמחה. ישבתי בדד ואדום כי נטל עלי. באותן שעות ראשונות לא יכולתי להשלים עם הנעשה, עם אותה בשורה נוראה, כי אכן נתקיים דבר ד’ בנבואה בתרי-עשר – “ואת ארצי חילקו”! איפה חברון שלנו – אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה שכם שלנו – אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה יריחו שלנו – אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה עבר הירדן שלנו?! איפה כל רגב ורגב? כל חלק וחלק, של ארבע אמות של ארץ ד’?! הבידינו לוותר על איזה מילימטר מהן? חלילה וחס ושלום!
באותו מצב מזועזע בכל גופי, פצוע כולי וחתוך לגזרים – לא יכולתי אז לשמוח. כך היה המצב לפני י”ט שנים, באותו לילה ובאותן שעות. למחרת בא אל ביתנו איש ברית קדשנו, הגאון רבי יעקב משה חרל”פ זצ”ל – היה לו צורך לבוא וכלום יתכן שלא היה בא?! התייחדנו אז שנינו, רגעים אחדים, באותו חדר קטן ומקודש שב”בית הרב” – ולאן יבוא אז אם לא לשם?! מזועזעים ישבנו ודמומים. לבסוף התאוששנו ואמרנו שנינו כאחד: “מאת ד’ הייתה זאת, היא נפלאת בעינינו”. נקבעה החותמת!
ועתה, עם המשך השתלשלות שלשלת הקודש בכל גווניה, מערכת דבר ד’ המתגלה בכל מדרגותיה הרוחניות והמעשיות במאורעות מדיניים והיסתוריים, הגענו לשכלול פלא זה, ליום קדשנו זה – ובלי ה”מחותנים” הגויים, ברוך ד’! כל השנים הננו מבקשים מאת ריבונו של עולם: “ושבור עולנו מעל צווארנו ותוליכנו קוממיות לארצנו”. זכינו השנה במידה מסוימת מעשית וסמלית זו לשברון עול הגויים מעל צווארנו – אשרינו!
… ולעומת מה שנאמר: “האם זו המדינה שאותה חזו נביאנו?” אומר אני: זוהי המדינה שחזו הנביאים. כמובן, אין המדינה בתכלית השלמות, אולם נביאינו ורבותינו, ממשיכיהם, אמרו שהמדינה תהיה כזו: זרע אברהם, יצחק ויעקב, ישובו ויקימו בה תקומה יישובית ושלטון מדיני עצמאי; לא נאמר לנו אם יהיו הם צדיקים או שאינם צדיקים. אומר הנביא: “בקבצי את בית ישראל… וישבו על אדמתם… וישבו עליה לבטח ובנו בתים ונטעו כרמים…” (יחזקאל כח, כה–כו) – נטיעת כרמים נאמרה, הקמת ישיבות לא נאמרה… אמנם, מתוך חזרת ישראל אל אדמתם נביא לידי הגדלת התורה והאדרתה, אולם הצעד הראשון – ישראל על אדמתם! כביטויו של ר’ אלי’ גוטמכר: “ואצלי כבר ברור שאם יקיימו ישראל שיתחילו לעבוד אדמת הקודש בסך ק”ל משפחות – שתהיה התחלת הגאולה, גם כשלא יהיו ישראל ראויים לכך” (נדפס בראש ס’ “נפש חיה”). בודאי, רוצה היה אותו צדיק בהגדלת התורה ויראת השמים, אבל סדרי הגאולה כאלו הם: ישוב חקלאי, קימום המדינה ומתוך כך – להמשך, להעלאה בקודש, להרבצת התורה, להגדלתה ולהאדרתה… השתלשלות זו היא הדרגתית ומתמשכת, כל שנה ושנה היא מזמור נוסף, מזמור אלקי מפואר, המתוסף כחוליה לשרשרת. בשנה זו מזמרים אנו את המזמור הי”ט.
הרב חיים דרוקמן, מתוך דבריו בקבלתו את פרס היצירה התורנית ע”ש הרצי”ה:
אנו זוכים להשגחה אלוקית מיוחדת, עם כל הקשיים, אבל צריך לראות את האור הגדול בדור הזה. לאחר מלחמת ששת הימים שאלו את רבנו הרב צבי יהודה זצ”ל: “השנה תתאבל או תחגוג?” אז השיב להם הרב: “ודאי שאצום ואתאבל על חורבן בית המקדש, אך יחד עם זה אי אפשר שלא לזכור את אור הגאולה של ירושלים”. לפיכך, חשוב שנזכור יחדיו את שני הדברים הללו – את היש הגדול מצד אחד ואת האין הגדול מצד שני. אסור להיות כפויי טובה וצריך להודות לקב”ה על כל מה שזכינו בדור שלנו. יהי רצון שנמשיך לפעול ולקדם את בניין עם ישראל במובן האמיתי, ובמובן האמיתי זה מתוך ארץ ישראל ומתוך יניקה עמוקה מתורת ישראל.
הרב אברהם צוקרמן, שיחה ליום העצמאות על השמחה בחלקי הארץ שברשותנו והתקווה לחלקים שעוד לא ברשותנו:
מי שקרא את דברי הרב צבי יהודה, איך הוא בכה באותו לילה, שהכריזו על המדינה ”ואת ארצי חילקו”, מפני שאז, שכם וחברון, המקומות ששיכים לנו באופן טבעי לא היו ברשותנו. ואז אמר ”מאת ה’ היתה זאת היא נפלאת בעינינו”, קם ושמח. מאז ב”ה, הקב”ה השיב אותנו עוד את גבולנו. והנה קמים כיום בתוכנו אנשים שרוצים לקצץ בארץ. כל כמה שנשמח יותר, כל כמה שנעלוז יותר, גם במצב הקשה שאנו נמצאים בו כך תצמח הישועה. כדברי ר’ עקיבא: ”בכל מדה ומדה שהוא מודד לך, הוי מודה לו במאד מאד (ברכות נד, א). אנו צריכים לקבל את היסורים באהבה ובחיבה, והקב”ה ישמע לקולנו, וישאיר הכל בידינו. כי כמים הפנים לפנים, כך לב הקב”ה אלינו.
בכל יום בתפילה, נתפלל על כך, והקב”ה בכוחו לעשות הכל בדרך טבעית ולא טבעית, שנישאר במקום הזה. ששמחת יום העצמאות תהיה שלימה.
ויהי רצון שגם בשנה הבאה ביום העצמאות נבא לכאן, ונשמח בישועות שהקב”ה עושה לנו.
משימת צילום
זוג יקר,
אנחנו עומדים בסיומו של חודש ארגון. חודש שבו כל אחד מכם עבר הרבה, וכך גם השבט, הסניף והתנועה. במשימה שלפנינו נרצה לעשות סיכום אישי למה שלמדנו בחודש הזה. אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים? לאחר שתצלמו את התמונות יהיה לנו אוסף מסכם של מה שלמדנו החודש, ששווה יותר מאלפי מילים!
עליכם לצלם כמה תמונות על פי הרשימה המפורטת בהמשך. יש לכם 35 דקות בדיוק, ובסופן עליכם להגיע לסניף עם טלפון או מצלמה שעליהם נמצאות כל התמונות.
הניקוד שתקבלו על התמונות יהיה על פי הקריטריונים האלה:
השלמת המשימה
עומק בביטויי הדרך
עמידה בזמנים
מקוריות ויצירתיות
התמונות: