איתור סניפים וכפרי בוגרים
יש הרבה דברים שאפשר לדבר עליהם בפסח, אך בפעולה זו נתמקד בעניין של אכילת פסח בחבורה. לפי הציווי בתורה, קורבן הפסח צריך להיאכל בקבוצה ולא ביחיד. בפעולה זו נרצה לדבר על כוחה של חבורה ועל הגרעין כחבורה. לחבורה יש כוח גדול להניע ולהזיז דברים במציאות יותר מאדם יחיד, וביכולתה ממש להפוך עולמות אם רק תרצה! גם את השינוי שאנו רוצים להוביל בשכונה צריך להוביל בחבורה; לאדם יחיד זה יהיה קשה מאוד ואפילו בלתי אפשרי.
לימוד – קורבן פסח
שאלת פתיחה: אילו מצוות אתם מכירים שצריך לקיים בחבורה?
חלקו לחברים את הפסוקים על מצוות הפסח (נספח 1). בקשו למצוא (בזוגות) כמה שיותר הלכות שאפשר ללמוד מהפסוקים האלה על קורבן הפסח.
לאחר כמה דקות אספו את החברים ובקשו מכל זוג למנות את ההלכות שמצא. שימו לב שכל הדברים האלה נאמרים: ביום י’ בניסן צריך לקחת שה; השה צריך להיות תמים, זכר בן שנה; השה נאכל בחבורה – ולא כל אדם אוכל באופן פרטי; יש לשחוט את השה ביום י”ד בניסן בין הערביים; הקורבן נאכל צלי אש עם מצות ומרורים: אסור לאכול אותו נא או מבושל במים; אסור להשאיר מהקורבן לבוקר, מה שנשאר נשרף. בעיקר חשוב לנו שהחברים יבינו כי את השה צריך לאכול בחבורה.
הניחו על הרצפה כל מיני הלכות הקשורות לחבורה של קורבן הפסח (נספח 2). שאלו את החברים:
הפנו את תשומת לב החברים למקורות 2–3. מקורות אלו עניינם האיסור לעבור בין חבורות לאחר שנשחט הקורבן. שאלו את החברים:
אספו את דברי החברים וסכמו כי אחד העקרונות החשובים שאנו למדים מקורבן הפסח הוא להימנות עם חבורה. הרבה מצוות אנחנו לא יכולים לקיים ללא חבורה, אך אין הרבה מצוות שלהיות חלק מחבורה הוא חלק מהותי מהציווי! בהמשך הפעולה נלמד על הכוח של חבורה בכלל ועל כוחה של החבורה שלנו.
כוחה של חבורה
ספרו לחברים כי אחת מההלכות המרכזיות של קורבן הפסח, שנקריב בע”ה במהרה בימינו כאשר ייבנה בית המקדש, היא מצוות אכילת קורבן הפסח למינוייו, כלומר את קורבן הפסח אוכלים בחבורה שנאספת ומתלכדת מראש, ואי אפשר לפרוש ממנה ולעבור לחבורה אחרת לאחר ששחטו את הקורבן.
חלקו לכל אחד מהחברים דף חלק וטוש ובקשו מהם לכתוב איזה יתרון יש לחבורה על פני אדם יחיד.
לאחר שכולם כתבו ערכו סבב שיתוף והניחו את הדפים על הרצפה.
הקרינו לחברים את הסרטונים האלה (אפשר גם להדפיס את הברקודים ולבקש מהחברים לסרוק אותם ושכל אחד יראה אותם באופן עצמאי בטלפון שלו):
 |
 |
לאחר הצפייה בקשו מהחברים להגיד במה בא לידי ביטוי כוחה של הקבוצה בכל אחד מהסרטונים או הקבוצות. האם כוח זה קיים גם בחבורה שלנו?
אספו את דברי החברים ועברו לשלב הבא.
הכוחות של החבורה שלנו
חלקו לחברים פתקים וכלי כתיבה. בקשו מהם לכתוב (ללא שם) כוח או תכונה חזקה שיש להם ולתת לכם את הדף. לאחר שכולם ייתנו לכם את הפתקים הקריאו את הדברים שנכתבו. אמרו לחברים כי כל התכונות האלו שכל אחד כתב על עצמו יכולות לשרת את חבורת הגרעין שלנו ולהיות מורגשות בה אם רק נרצה ונאפשר לכל אחד מחברי הגרעין להביא אותן לידי ביטוי.
שחקו עם החברים כדורגל סיני: כולם עומדים במעגל ברגליים מפוסקות, קרובים זה לזה ככל האפשר. הראשון מוסר את הכדור על הרצפה ומנסה ‘להבקיע’ גול דרך הרגליים של אחד מחברי הקבוצה. מי שמצליחים להבקיע גול בין רגליו נפסל אך אינו יוצא מהמשחק, יש לו משימה: הוא צריך להגיד משהו אחד שהוא חושב שהחבורה שלנו תדע ויודעת לעשות היטב בזכות היותנו חבורה. אל תוותרו להם. אפשר לתת להם זמן לחשוב לפני המשחק כדי שכבר יהיו להם כמה רעיונות בראש כשייפסלו.
אפשר לעשות את המתודה הזו בכל משחק אחר שאפשר להיפסל בו: במקום לצאת מהמשחק צריכים להגיד כוח של הקבוצה שלנו.
לחוות חבורה!
חלקו את החברים לשלישיות (למדריכים: כדאי להשקיע מחשבה בבניית הקבוצות ולשבץ בכל שלישייה חבר’ה מגוונים ככל האפשר, כך שהחברים ירגישו כי היו זקוקים לכל אחד כדי למלא את המשימה. למשל, מישהו תכליתי ופעיל, מישהו בעל מעוף ודמיון וכן הלאה). חלקו דף ריק וכלי כתיבה והנחו כל שלישייה לחשוב על משהו שהיו רוצים לשנות בשכונה ולכתוב תוכנית עבודה מפורטת כיצד זה ייעשה. הדגישו כי כל חברי השלישייה צריכים להיות שותפים בכתיבת תוכנית העבודה. הקדישו לעניין רבע שעה–עשרים דקות. בקשו מהם לחשוב על הדברים לפרטי פרטים, כולל פרסום (אם צריך), גיוס משאבים, מי קהל היעד, מי פועל, מתי, איך, מה אנחנו רוצים שיהיה בסוף וכו’.
לאחר שהשלישיות יסיימו בקשו מהן לשתף את שאר חברי הקבוצה.
שאלו אותם:
עוד הצעה: אפשר לבצע את המשימה בהתחלה כל אחד לבד, ורק אחר כך להתחלק לשלישיות. זה יכול לחדד את ההבדל בין עבודה לבד ובין עבודה כחלק מחבורה.
סכמו את הדיון ודברו בשבחה של החבורה שלכם ובטוב שהיא עתידה בע”ה לחולל בעולם.
נספח 1: שמות יב, א–י
“וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת. וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיֹת מִשֶּׂה וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל בֵּיתוֹ בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ עַל הַשֶּׂה. שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים תִּקָּחוּ. וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם… וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ. אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם צְלִי אֵשׁ רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ. וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ.
נספח 2: עוד מקורות
אין שוחטין את הפסח אלא למנוייו שנאמר תכוסו על השה מלמד שמתמנים עליו כשהוא חי ואלו המתמנים על הפסח הם הנקראים בני חבורה:
יחיד ששחט את הפסח לעצמו כשר והוא שיהיה ראוי לאכול את כולו ומשתדלין שלא ישחט לכתחלה על יחיד שנאמר יעשו אותו:
אין שוחטין את הפסח אלא על מי שראוי לאכול היה אחד מבני חבורה קטן או זקן או חולה אם יכול לאכול כזית שוחטין עליו ואם לאו אין שוחטין עליו שנאמר איש לפי אכלו עד שיהיה ראוי לאכול אפילו חבורה של מאה ואין כל אחד מהן יכול לאכול כזית אין שוחטין עליהן:
שחטו שלא למנוייו או למי שאין כל אחד מהן יכול לאכול כזית או ששחטו לערלים או לטמאים פסול. שחטו למי שיכול לאכול ולמי שאינו יכול לאכול כזית למנוייו ושלא למנוייו למולים ולערלים לטהורים ולטמאין כשר שאלו הראויין לו אוכלין כהלכה והאחרים כאילו לא חשב עליהם:
מפטירין. אני שמעתי לשון “יפטירו בשפה” (תהלים כב). כלומר פותחין ואומרים. ורבותי פירשו לשון הנפטר מחבירו, כשנפטרין מן הסעודה אין מסיימין אותה באפיקומן, באפיקו מנייכו, כלומר תוציאו כליכם מכאן ונלך ונאכל במקום אחר, לא פת ולא שום דבר, גזירה דלמא אתי למיכל מן הפסח בשני מקומות. אבל לאכול דברים אחרים במקומו הראשון שרי, ובלבד שלא יעקר מחבורה זו לאכלם עם חבורה אחרת.
והתנן אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן ואמר רב שלא יעקרו מחבורה לחבורה