דרשת הרמב"ן לראש השנה

מהלך הקטע :

…כיון שאמרנו שראש השנה יום דין לכל אדם וכולן נדונין בו, צריכין הכל לשום הדבר על לבם ולשוב בתשובה, ולהתחרט על עונותיהם ועל פשעיהם, ולהרבות תפילה ותחנונים לפני הקב”ה שימחול על לא הודע שלהם, שאין יום הכיפורים מכפר אלא על השבים בתשובה, והתשובה חסד גדול על הבריות. אבל עונש גדול הוא להם, שבזמן שאדם חוטא לא עבר על רצון בוראו אלא שעה אחת בשעת החטא, וכשהוא עומד במרדו ואינו שב בתשובה נמצא כל ימיו מכעיס לשם ואינו חושש לעשות רצון בוראו כלל, וכל שכן ישראל שמתפללין ומתלחשין ומתודין בפיהם ואומרים חטאנו עוינו וכו’ ואינן מניחין העבירות כלל, שזה בודאי מרד גדול הוא ומוסיף על חטאתו כעס וחרון אף השם. משל לליסטים ששולל את הדרכים ומלסטם את הבריות והוא בא לפני המלך מעצמו ואומר לו אדוני המלך מחול לי שהרגתי אנשיך ושללתי אנשי מדינותיך [נ”א – ולסטמתי דרכיך] ולמחר חוזר לרעות שעשה, שזה בודאי כל פיוסין שהיה מפייס למלך [אינן אלא] נאצות גדולות ומיעוט כבודו ומוראו של מלך, ולכך אמר הכתוב רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקד עליכם את כל עונותיכם. אמר הקב”ה גליתי לכם דין יום הכיפורים והודעתי לכם שאני מכפר בו על השבים ופירשתי לכם כל טכסיסין של יום בתענית ובתפילה וקרבנות ותשובה ולא חששתם על דברי לשוב כלל, הלא זה מרד גדול הוא. נמצא קרובן של ישראל אצל הקב”ה הוא הגורם להם ריחוק וגלות וכל עונש, וכל שכן הזוכים לישב לפני הקב”ה בארצו שהם כמו רואי פני המלך, ואם זהירים בכבודו טוב להם ואשריהם, ואם ממרים בו- אין לך מרד גדול מזה ואוי להם יותר מכל אדם שהם עושין מלחמה עם המלך בפלטין שלו ומכעיסין אותו בפניו. ומה הוא עושה להן? מוציאן מן הפלטין שלו וטורדן בכל העולם, הוא שנאמר בהם העם המכעיסים אותי על פני תמיד:

ואומר לא ישבו בארץ ה’ (הושע ט’), ומהו הענין הזה ארץ ה’, וכי אין כל העולם ארץ ה’, הכל ברא והכל יצר והכל שלו, אלא יסוד הדבר הזה בפסוק שאמר: בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם וגו’ כי חלק ה’ עמו וגו’, והענין כי השם הנכבד ברא שמים וארץ ושם כח התחתונים בעליונים, ונתן על כל עם ועם בארצותם לגוייהם כוכב ומזל ידוע כאשר ידוע בספר האצטגנינות, וזהו שנאמר: אשר חלק ה’ אלהיך אותם וגו’, כי חלק להם מזלות בשמים, וגבוהים עליהם מלאכי עליון נתנם להיותם שרים עליהם, כענין שנאמר: ושר מלכות פרס עומד לנגדי, וכתיב: והנה שר יון בא, ונקראין מלכים… והשם ית’ הנכבד הוא אלקי האלקים ואדוני האדונים לכל העולם. אבל ארץ ישראל אמצעות העולם ואמצעות הישוב היא נחלת ה’ מיוחדת לשמו, לא נתן עליה מן המלאכים קצין שוטר ומושל בהנחילו אותה לעמו המיחד שמו זרע אהביו, וזהו שנאמר והייתם לי סגולה מכל העמים וגו’ וכתיב והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים, ולא שתהיו אתם לאלהים אחרים כלל, והנה קדש העם היושב בארצו בקדושת העריות וברוב המצות להיותם לשמו, ולכך אמר ושמרתם את כל חקותי ואת כל משפטי וגו’ ולא תקיא אתכם הארץ וגו’ וכתיב ואומר לכם אתם תירשו את אדמתם וגו’ אני ה’ אלקיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים, יאמר כי הבדילנו מן העמים אשר נתן עליהם שרים ואלהים אחרים בתתו לנו הארץ הזאת שיהיה הוא ית’ לנו לאלקים ונהיה מיוחדים לשמו בה. והנה הארץ שהיא נחלת השם הנכבד תקיא כל המטמא אותה ולא תסבול עובדי עבודה זרה ומגלי עריות:

והנה בחוצה לארץ אע”פ שהכל לשם הנכבד אין הטהרה בה שלימה בעבור המשרתים המושלים עליה, והעמים תועים אחרי שריהם לעבוד גם אותם, ולכך אמר הכתוב אלקי כל הארץ יקרא, כי הוא אלקי האלקים המושל על הכל והוא יפקוד בסוף על צבא המרום במרום להסיר ממשלת העליונים ולהרוס מערכת הכוכבים והמשרתים, ואחרי כן על מלכי האדמה על האדמה… וזה טעם וזנה אחרי אלהי נכר הארץ וגו’ כי האלהות נכרים הם בארץ השם ובנחלתו, וזהו שנאמר כי לא ידעו את משפט אלהי הארץ וישלח בם את האריות והנם ממיתים אתם וגו’, הנה הכותים לא היו ענושים בארצם בעבדם את אלהיהם לשלח בהם את האריות, ובבואם בארץ ה’ ועשו שם כמעשיהם הראשונים שלח בם את האריות הממיתים אותם, וכך שנו בספרא ולא תקיא אתכם הארץ, ארץ ישראל אינה כשאר ארצות אינה מקיימת עוברי עבירה, ובספרי ואין עמו אל נכר שלא תהא רשות לאחד משרי האומות לשלוט בכם, כענין שנאמר ואני יוצא והנה שר יון בא וגו’:

וזהו מאמרם של רבותינו ז”ל שאמרו (כתובות ק”י ב’) כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה שנאמר: לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים, וכתיב: כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה’ לאמר לך עבוד אלהים אחרים. ואמרו בירושלמי פ”ק דסנהדרין כתיב ואל יתר זקני הגולה אמר הקב”ה ביותר הם עלי זקני הגולה, חביבה עלי בת קטנה בארץ ישראל מסנהדרי גדולה בחו”ל, ובתוספתא דע”ז (פ”ה) הרי הוא אומר ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה’ לי לאלהים ואומר לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים, כל זמן שאתם בארץ כנען אהיה לכם לאלהים אין אתם בארץ כנען כביכול אין אני לכם לאלהים. ומפני ענין זה אמרו בספרי ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה אע”פ שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוצה לארץ היו מצוינין במצות כשתחזרו לא יהו עליכם חדשים. וכן ירמיה אומר הציבי לך ציונים, אלו המצות שישראל מצויינים בהם. והנה הכתוב הזה שאמר ואבדתם מהרה ושמתם את דברי אלה על לבבכם אינו מחייב בגלות אלא חובת הגוף בלבד כתפילין ומזוזה שנאמר וקשרתם וכתבתם, וכן כתב רש”י בפי’ החומש אף לאחר שתגלו היו מצויינין במצות הניחו תפילין ועשו מזוזה, ופירשו בהן כדי שלא יהו עליכם חדשים כשתחזרו לארץ, כי עיקר המצות ליושבים בארץ ה’, ולפיכך אמרו בספרי וירשתה וישבת בה ושמרת לעשות ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות…

הדר העולם ארץ ישראל, הדר ארץ ישראל ירושלים, והדר ירושלם בית המקדש, הדר ביהמ”ק בית קדשי הקדשים, הדר בית קדשי הקדשים מקום הכרובים ששם השכינה שנאמר ונועדתי לך שם ודברתי וגו’, ואומר רועה ישראל האזינה וגו’ יושב הכרובים הופיעה, ואומר היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה, גלתה שכינה בעונותינו גלה הכל, פנה זיוה פנה הודה פנה הדרה שנאמר ויצא מבת ציון וגו’ ישבה לה ירושלים כאלמנה שנאמר איכה ישבה בדד וגו’, ולעתיד לבא שכינה חוזרת והכל חוזר…”

מתוך דרשת הרמב”ן לראש השנה