איתור סניפים וכפרי בוגרים
לאחר שלמדנו איך מושגי הכלכלה קשורים אלינו קשר ישיר והבנו כי יש לנו יכולת השפעה עליהם, בפעולה זו נברר היכן אנחנו יכולים להשפיע בסביבה הקרוב לנו ונצא לעשייה. חשוב להדגיש: העשייה יכולה להיות בהיבט ה’צדקה’ (פעילות שנועדה לפתח הזדהות עם אנשים ממעגל סוציו-אקונומי שונה משלנו: קייטנה למעוטי יכולת, התנדבות, ערב התרמה), ויכולה להיות גם בהיבט ה’צדק’ (ארגון סדנה על ניהול כלכלי נכון, ערב הסברה, הצטרפות למחאה חברתית הנוגעת אלינו או ארגון מחאה כזו).
קדימה לעבודה!
נייר רצף תלוי על הקיר, טבלת עזר לתכנון העשייה.
תנועה בדממה (רני רוזנהיים) (נספח 3)
פעולה זו שונה משאר הפעולות: מטרתה העיקרית היא יציאה לעשייה. היא קצרה למדי ותעזור לכם לכוון את החניכים ולהחליט איתם יחד באיזו עשייה לבחור.
כדאי למנות חניך על כתיבת פרוטוקול הפעולה כדי לוודא שלא תשכחו כלום ותוכלו לעמוד במה שתכננתם.
הזכירו לחניכים את מה שגיליתם על עצמכם בסוף הפעולה הקודמת: ביררנו אילו תכונות נצרכות לאדם הרוצה לפעול בארגוני צדקה ואילו תכונות נצרכות לאדם הרוצה לפעול במחאות חברתיות. לאחר הבירור ניסינו להבין היכן יתאים לנו יותר לפעול, ומנקודה זו אנו ממשיכים עכשיו.
שאלו את החניכים:
התחילו לחשוב מה אתם הולכים לעשות בפועל
אפשרות א: הכינו מראש כתרים בצבעים שונים כמספר החניכים. כל צבע יבטא תפקיד מסוים של חבר בקבוצה (כדאי לכתוב על הכתר את התפקיד):
כל חניך יקבל כתר וימלא את תפקידו במהלך הדיון. אפשר להחליף את הכתרים בין החניכים מדי פעם כדי לאתגר את החניכים ולפתוח את החשיבה.
השאלה שתוביל את הדיון היא: אילו מצבים של חוסר צדק או חוסר צדקה קיימים סביבנו?
שאלו את השאלה ותנו לחברי השבט לדון בעניין אגב מילוי התפקיד שהוטל עליהם.
אלו הן השאלות הנובעות מהשאלה המובילה:
אפשרות ב: תלו על קיר החדר נייר רצף גדול וחלקו טוש בצבע אחר לכל חניך וחניכה.
בקשו מהחניכים לכתוב על הנייר את תשובתם לשאלה: אילו מצבים של חוסר צדק או חוסר צדקה קיימים סביבנו?
לאחר שהחניכים יכתבו, קראו איתם את מה שכתבו וערכו הצבעה במה מהדברים שכתבו אתם רוצים לפעול ולשנות. כדאי לגרום לחניכים לחשוב על טיעונים, לשכנע את חבריהם ולעורר את הרצון לצאת ולפעול.
תכנון היציאה לעשייה. היעזרו בטבלה (נספח 2) כדי לתכנן את הפרטים ואת הצרכים לקראת היציאה לעשייה. בשבטים גדולים אפשר להתחלק לכמה קבוצות, וכל קבוצה תצא להתנדב במקום אחר, לפי מה שיתאים לחברי הקבוצה.
למדריכים: כדאי לקבוע תאריך יעד לסיום הארגונים כדי שתוכלו לראות שהחניכים אכן יוצאים לעשייה. חשוב לעקוב ולוודא שכל מה שתכננתם הולך להתרחש.
בהצלחה!
שמות חברי הקבוצה: ______________________________
מקום ההתנדבות: ______________________________
איש הקשר במקום ההתנדבות: ______________________________
אחראי ליצירת קשר בקבוצה: ______________________________
ציוד נדרש או הכנות מיוחדות:______________________________
תאריך ההתנדבות: ______________________________
תדירות ההתנדבות: ______________________________
תנועה בדממה (רני רוזנהיים)
אחי היה שליח בהונגריה לפני כמה שנים. באחת מנסיעותיו באוטובוס עירוני הוא הבחין שראשו של אחד הנוסעים נטה בפתאומיות ונפל על גופו של הנוסע שלצידו. הסתבר שהוא קיבל התקף לב. ומה עשה הנוסע שלידו? לא, הוא לא שאל לשלומו. לא, הוא לא קרא לנהג “עצור!”. לא, הוא פשוט העיף את הנוסע החולה והזיז אותו הצידה. ממש חוצפה, לקבל התקף לב ממש לידי, ההתנהגות היום עוברת כל גבול .כשהייתי ילד, תמיד חינכו אותי וסיפרו לי שבעם ישראל המצב שונה. בארץ שוררת אחווה ואהבה בין אדם לזולתו, כאן יש אכפתיות אמיתית. לפני כשנה נוסעים זוג מבוגר בכביש ת”א–חיפה. הבעל מקבל התקף לב, אשתו יוצאת מהרכב ומנופפת לעזרה, ואף אחד לא עוצר לעזור לה. כביש ת”א–חיפה, כאן בארצנו. מי חלף לידה? ברכבים בכביש נסעו באותה שעה חברים שלנו, שכנים שלנו, ואולי אפילו אחד ההורים שלנו חלף שם. אף אחד לא עצר להושיט עזרה. בעלה נפטר מהתקף לב והיא מאושפזת בבי”ח תשושה ומיואשת .אין מדובר באירוע חד פעמי. עם ישראל חולה, חולה באדישות, ואלו רק הסימפטומים. חוף הילטון בת”א – מריבה על כיסא, אלפי אנשים מסתובבים באותה עת על החוף, יום שישי בצהריים בימי הקיץ החמים, מריבה מתפתחת, דקירה בעזרת בקבוק זכוכית שבור, אף אחד לא מתערב. אני, אני לא איכפת לי. טוב, לא דקרו את אבא שלי, חוץ מזה, אם אני אתערב אני עלול לקבל שריטה עמוקה וממש אין לי זמן ללכת עכשיו לטיפול רפואי. בחגיגות תחילת השנה האזרחית בסינרמה בת”א נדקר בחור, אלפי משתתפים ואף אחד לא מזיז אצבע .אנו קוראים בעיתון על עוני ומחסור, על תאונות דרכים ופיגועים, קוראים ועוברים הלאה. אנו שומעים שבערים מסויימות ישנם 10% עוני, אנחנו רצים למקרר לוודא שלא מדברים עלינו ונרגעים. מזל, לא מדברים עלי, אצלי הכל בסדר. לי יש אוכל במקרר .
בעיתוני החודש האחרון התפרסמה כתבה על מכירת חלקי גופות במכון באבו-כביר. אברים מגופות שעברו ניתוח שלאחר המוות. האם אחד הקרובים שלכם נפטר ועבר ניתוח? סבא, סבתא, אולי דוד או דודה. יתכן שאבריו נמכרו תמורת כסף, כסף, כסף, כסף, אין מקררים לגופו מכיוון שהכסף עבר ללשכת המנהלים. אלופי צה”ל דורשים שיקנו עבורם רכבים ב-160 אלף שקל במקום ‘רק’ ב-100 אלף שקל. כי הדבר הכי חשוב הוא דגם הרכב שלי .אולם ספורט מתמוטט בבאר שבע והורג כמה ילדים בני כיתה ז’. אבל לאף אחד לא איכפת ואף אחד לא לוקח אחריות.
לידי מודעה העוסקת בעוני. בחדרה ישנה מודעה על ערב יין וגבינות שמארגנת העירייה. הערב ילווה מתמונות מוונציה. שני רחובות ליד ישנן עשרות משפחות עניות והעירייה מארגנת ערב גבינות ויין. עושק, גזל, שחיתות, גניבת כספי ציבור, אונס, רצח, אלימות – זוהי מדינת ישראל כיום. אבל כל עוד לא פוגעים בי הכל בסדר, מי נפגע בפיגוע? מי נפגע בתאונה? זה בסדר, לא מישהו שאתה מכיר. מזל, סתם אחד עם חמישה ילדים בירושלים .נורא חבל, צריך להמשיך הלאה בחיים .
אני פותח את פרקי הנבואה העוסקים בחורבן עם ישראל, ומרגיש שהנביא מתאר את עם ישראל של שנת תשס”א. עוול, עוני, פער כלכלי אדיר – בעולם כולו, ילדים רעבים ללחם, חוסר צדק ויושר. כולנו נהנים לספר את סיפורם של קמצא ובר קמצא. מישהו מאיתנו בסיטואציה דומה כיום, היה קם ואומר משהו? חורבנה של הארץ נחתם ונגזר על חוסר חסד וצדק, על אדישות. ל-10% מתושבי מדינת ישראל אין חשבונות בנקים מכיון שחשבונות הבנק שלהם מעוקלים. פועלים מרוויחים 1,110 ₪ כשמנהל מרוויח בחודש 111,011, על כן נחרבה הארץ, והיא נחרבת בידינו ממש היום.
“אין מה לעשות” אומרים כולם. “זה תמיד היה ככה”, עונים. לפני שאנו פונים לעשייה עלינו לטפל בבעיית האדישות. האדישות שלנו, שלי ושלך. העובדה שאנו יכולים לעלעל בעיתון באדישות, או לעבור מחדשות לסרט בערוץ, לעבור מכתבה על עוני לכתבה על מכבי ת”א, איבדנו צלם אנוש. בסיס האדם באנושות שבו, ברגישות שלו לזולת ,לסביבה, לכאב של האדם שניצב מולו .איבדנו צלם אנוש ואיבדנו את תנועת הנוער. בסיסה של תנועת הנוער בצעקה. בצעקה, בחוסר המוכנות להסכים למצב החברתי, הביטחוני. תנועת נוער שאינה צועקת אינה תנועת נוער. תנועת נוער אדישה אינה תנועת נוער .
בשבת שביליתי עם גרעין ‘נחשון’ של מחוז דן, התבררה לי בבהירות מטרת תנועת הנוער. בפעם הראשונה הבנתי מדוע באמת יש צורך בתנועת נוער בימינו שלנו. האדם הפרטי, הבודד, יכול להתקדם בלימודיו ללא מסגרת תנועתית, והוא יכול להתנדב במד”א או במועדונית מול ביתו. על מנת לזעוק צריך קבוצה. המציאות האדישה והקרה, יש צורך בקבוצה על מנת להעיר את הצעקה של היחיד. האדם הפרטי מרגיש שאין לו כח לשנות, שאין לו כח להשפיע. הקבוצה נותנת לו את הכח לזעוק, נותנת לו את האמונה שזעקתו תצטרף לקולות רבים נוספים ותעלה כזעקה עצומה. האדם הבודד הניצב מול עיתון בודד, מחניק את זעקתו, חוסם את ליבו. אולם, כאשר הוא יודע שיש רבים נוספים, ישנה קבוצה אליה הוא שייך שמעוניינים אף הם לשנות ולזעוק, יפתח את ליבו לזעוק ולשנות. יפרוץ את אדישותו .זוהי תפקידה ומהותה של תנועת הנוער. לפעול, לזעוק, לשנות. להוות קבוצה של אנשים שלא מוכנים לחיות אדישים, שרוצים להילחם נגד האדישות והקור הכובש את ליבם. תנועה של בני נוער שמעוניינים לזעוק, להלחם, לעשות מעשים קטנים וגדולים על מנת לשנות את המצב. לא לשתוק, לא להיכנע, לא להיות אדיש.
ליחיד אין כח. אך לתנועה יש. תנועה מעוררת מן האכפתיות של היחיד ורותמת אותו לעשייה. תנועה שמפגינה, תנועה שזועקת יכולה לשבור חומות. חוסר האמונה בכוחנו לשנות חונק כל עשייה, וחונק גם את האכפתיות. רק קבוצה, תנועה עם חזון ואכפתיות, יכולה לשבור את חומות האדישות השוכנות בלב שלנו. תנועה שאינה זועקת אינה תנועה, ותנועתנו (אנחנו) אינה זועקת…