איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים ליום חול
מתאים לשבתהדמויות המייסדות של התנועה השפיעו רבות על עיצובה כפי שאנו מכירים אותה היום. בפעולה זו נבקש להכיר מקרוב את הדמויות, את התכונות המרכזיות שהובילו אותן ואת מורשתן. כמו כן נבקש לברר מה אנו יכולים לקחת מדמויות אלה לחיינו היום.
מקורות להרחבה
ציוד נדרש
שלב א – פתיחה
משחק הכתרים: בחרו חניך או חניכה והניחו על ראשם כתר שאליו מחובר (בסיכה משרדית) פתק ובו שם של דמות. החניך צריך לשאול את שאר חברי השבט שאלות שהתשובה עליהן היא כן או לא כדי לגלות מיהי הדמות. רשימת דמויות לדוגמה: הקומונרית, אחד המדריכים, דונלד טראמפ, סטטיק, ביבי נתניהו, רונאלדו, נפתלי בנט, שלמה המלך, הרב נריה (דמות אחת לפני האחרונה).
שאלו את החניכים מה הם יודעים על הרב נריה. מן הסתם הם יודעים משהו, מכיוון שהרב נריה הוא דמות השנה בחמ”ד.
הדמות האחרונה במשחק הכתרים תהיה יחיאל אליאש. שאלו את החניכים מה הם יודעים על יחיאל אליאש. ספרו לחניכים שיחיאל אליאש הוא שהקים את תנועת בני עקיבא, ואל תמסרו עוד פרטים עליו.
שלב ב
הצגה
חלקו את החניכים לקבוצות. כל קבוצה תציג אירוע מסוים מתוך חייו של הרב נריה או של יחיאל אליאש שמייצג פן אחר באישיות שלהם (נספח 1). בחלק הזה תנו לחניכים מעט זמן להכין את ההצגה, אבל לא יותר מדי, כדי שלא ישתעממו ויתפזרו. בקשו מן החניכים להציג גם את הקשיים בסיפור.
בחרו מתוך הסיפורים את ההצגות שנראות לכם מתאימות על פי גודל השבט והקבוצות. השתדלו לתת ייצוג דומה לרב נריה ויחיאל אליאש.
הצגה א: הרב נריה כותב את המנון התנועה. הציעו לחניכים להציג את הרב נריה כותב את ההמנון או את להציג את ההמנון בעצמו.
הצגה ב: הקמת ישיבת בני עקיבא בכפר הרא”ה על ידי הרב נריה.
הצגה ג: כיצד הצטרף הרב נריה לבני עקיבא בזכות משחק כדורגל.
הצגה ד: יחיאל אליאש הוגה את הרעיון להקים תנועת נוער דתית-לאומית.
הצגה ה: כיצד הקים יחיאל אליאש את התנועה בפועל.
לאחר ההצגות בקשו מהחניכים לתאר במילים שלהם שתי הדמויות אלו, הרב נריה ויחיאל אליאש, במה תרמו לתנועה ובאילו קשיים נתקלו. שאלו את החניכים מהן לדעתם התכונות הבולטות ביותר בדמויות אלו, כפי שעולה מההצגות.
שלב ג –
משחק: “מי בנה ומי נטע?”
הציגו לפני החניכים את התיאורים שבכרטיסיות (נספח 2). על החניכים להכריע באיזו דמות מדובר, הרב נריה או יחיאל אליאש.
ספרו לחניכים קצת על הרב נריה ועל יחיאל אליאש. בנספח 3 מצורפים בקצרה סיפורי החיים של הרב נריה ושל יחיאל אליאש. קחו מהם את הנקודות שנראות לכם חשובות לשבט שלכם.
סיכום
עברו עם החניכים על הנקודות שעסקתם בהן בפעולה: נפגשנו עם שתי דמויות חשובות בתנועה שלנו: הרב נריה ויחיאל אליאש. למדנו דרך ההיכרות איתן על הקמת התנועה ועל האתגרים והקשיים שעמדו בפני מקימיה, וזיהינו את התכונות שלהן שאפשרו להן להקים את בני עקיבא.
לסיום ספרו לחניכים על פטירתו של הרב נריה (נספח 4). אם הפעולה מתקיימת ביום חול השמיעו את השיר “קדושה אני מבקש”.
נספח 1 –
הצגות:
הציגו את הרב נריה כותב את ההמנון או את ההמנון בעצמו
“יד אחים” הוא המנון תנועת הנוער בני עקיבא. את השיר כתב הרב נריה ב-1931–1932, בהיותו מדריך בסניף בני עקיבא בירושלים.
יַד אַחִים לָכֶם שְׁלוּחָה, הַנֹּעַר הֶחָבִיב
עַל דִּגְלֵנוּ כֻּלְּכֶם חֲנוּ מִסָּבִיב
יַזְהִיר לָכֶם כּוֹכַב תּוֹרָה
דַּרְכְּכֶם סוּגָה בָּעֲבוֹדָה
בְּלֵב אַמִּיץ וּבְעֶזְרַת ה´ עָלֹה נַעֲלֶה!
קָדִימָה, בְּנֵי עֲקִיבָא, הֵידָד בַּמַּעֲלֶה!
מוֹלֶדֶת זוֹ, אֶרֶץ אָבוֹת, אַרְצֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה
מִידֵי אַבִּיר יַעֲקֹב לָנוּ מוֹרָשָׁה
רָאשֵׁינוּ בְּעִמְקֵי תּוֹרָתָהּ
כַּפֵּינוּ בְּרִגְבֵי אַדְמָתָהּ
בְּלֵב אַמִּיץ וּבְעֶזְרַת ה´ עָלֹה נַעֲלֶה!
קָדִימָה, בְּנֵי עֲקִיבָא, הֵידָד בַּמַּעֲלֶה!
בי’ במרחשוון ת”ש (1940), חרף התנגדויות בתנועה, עלה הרב נריה עם 13 נערים וייסד את ישיבת בני עקיבא הראשונה במושב העובדים הדתי כפר הרא”ה. הישיבה פרצה דרך בשילוב עבודת אדמה ולימודי קודש.
בעקבות ייסוד ישיבת בני עקיבא בכפר הרא”ה נוסדו ישיבות תיכוניות רבות בכל רחבי הארץ, וישיבת כפר הרא”ה הפכה לאם הישיבות התיכוניות. בעקבותיהן קמו אף בתי ספר מקצועיים, אולפנות לבנות וישיבות הסדר.
שלוש שנים אחרי הקמתה זכתה התנועה לשחקן רכש חשוב, אולי החשוב ביותר שקם לה מעודה. זה היה משה צבי מנקין, בחור צעיר מישיבת מרכז הרב, שלימים נעשה מוכר יותר בשם הרב משה צבי נריה. הוא הגיע לסניף הירושלמי כדי למסור הרצאה, ובשיחה שניהל עם אליאש בתום הרצאתו הביע רצון לשוב מדי פעם לסניף להרצאות נוספות. אליאש ענה לו שהוא מחפש מדריכים, ולא מרצים. מנקין חשש להצטרף. הדעה שרווחה בישיבות הייתה שהתנועה משמשת גשר מעולם התורה לעולם החילוניות, גשר שבו נתיב תנועה חד-כיווני.
קבוצת הכדורגל של מכבי ירושלים שינתה את דעתו.
באותה עת היה הסכם לא כתוב שבירושלים אין משחקי כדורגל בשבת. יום אחד החליט מישהו מהנהלת מכבי לכרסם בסטטוס-קוו, ושאגות “השו-פט ש-גה!” החלו להישמע בעיר הקודש גם ביום השבת. חניכי בני עקיבא לא היו מוכנים לעבור לסדר היום. שבת אחת הם עלו למגרש ופוצצו את המשחק תוך כדי שירה וריקודים. הקומונר אליאש נפצע ונאסר.
“מי שלוחם את קנאת השבת אינו הולך לחצות שום גשר לעולם החילוני”, קבע מנקין, ובו ברגע החליט להצטרף לסגל ההדרכה של הסניף המקומי. מי שעודד אותו היה הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ”ל, שאמר לו: “אין לך דבר קדוש מזה”. החלטה נוספת של מנקין (שלא ממש קשורה לפיצוץ המשחק) הייתה לשנות את שם משפחתו לנריה.
בשלהי שנת תרפ”ח (1928), כשהיה יחיאל אליאש רק בן 20, החליט שהגיע הזמן להגשים את חלומו ולהקים תנועת נוער דתית-לאומית. הימים היו ימי בניין הארץ; דתיים וחילונים כאחד עסקו בעבודה חקלאית ובהגנה על היישובים, והזהות הדתית היטשטשה. “היה צורך לפתח את הזהות הדתית ולהחדיר גאווה בלב בני הנוער”, אמר אליאש. “הכנתי את התוכניות להקמת תנועה ברעיון ‘תורה ועבודה’, ופניתי עם הרעיונות לשלמה זלמן שרגאי, שהיה באותה תקופה המזכיר הראשי של הברית העולמית לתורה ועבודה”.
רבים מחבריו ששמעו על הקמת תנועת נוער דתית-לאומית קראו לאליאש “בעל החלומות”, אבל זה לא הפריע לו. הוא הרגיש שאת חלומותיו יוכל לממש, ורעיון הקמת התנועה הועבר לוועד הפועל של המזרחי. הוועד החליט להתייעץ עם מומחי חינוך, ובישיבה ארוכה, שאליאש לא הורשה להשתתף בה, סירבו ראשי הוועד לרעיון הקמת התנועה.
“הבנתי שאל לי לסמוך על החוגים האלה, ושאם אני רוצה שמשהו יזוז, עליי לעשות זאת בעצמי”. אמר – ועשה.
ביום רביעי, כ”ד באדר א’ תרפ”ט (1929), התכנסו החברים הראשונים של בני עקיבא. היו שם תלמידי כיתות ח’ של תלמוד תורה המזרחי ותלמידי הסמינר למורים של המזרחי, והם החליטו יחד להקים תנועת נוער ברוח תורה ועבודה, תנועה שמטרתה לחנך דור בריא ואמיץ, מסור ונאמן לעמו, לארצו ולתורתו, החי מעבודתו על פי חוקי התורה.
וכך היה. בחודשים הבאים הצטרפו עוד ועוד חברים חדשים. הימים היו ימים שבהם ההגנה שלטה בארץ, וברוח הימים ההם נקבע שכל פעולה תיפתח בתרגילי סדר.
עד ל”ג בעומר היו בבני עקיבא כשלושים חברים קבועים.
נספח 2 –
כרטיסיות מי בנה ומי נטע:
נספח 3 –
סיפור חייו של הרב משה צבי נריה:
א. הרב משה צבי נריה חולל את אחד המהפכים הגדולים בציבור הדתי-לאומי ובחינוכו על פי דרכו של הראי”ה קוק זצ”ל.
ב. בכ’ בתמוז תר”ץ (1930) הגיע הרב נריה לארץ ישראל, ומייד עלה לירושלים. עם ההיכרות הראשונית דבק בראי”ה ובבנו והתקשר אליהם קשר עמוק ביותר. באותה עת ינק גם מתורתו של תלמידו-חברו של הרב, רבי יעקב משה חרל”פ.
ג. תוך כדי התחברותו לתורת ארץ ישראל של הרב קוק התוודע הרב נריה לתנועת הנוער בני עקיבא, שהייתה אז בחיתוליה. לאחר זמן ניאות להצטרף כמרכז הסניף, ולצד זה המשיך בלימודיו בישיבה.
ד. הרב נריה התגלה כמשורר וחיבר את השירים והפזמונים של הארגון. אחד מהם אף הפך להמנון התנועה. הוא שימש העורך הראשון של ביטאון התנועה “זרעים”.
ה. בפעולתו בתנועה בא הרב נריה לכלל מסקנה כי אין תחליף לישיבה כמבצר רוחני וכמחסום בפני החילוניות, ויש צורך להקים ישיבה ברוח חדשה התואמת לשאיפות בני עקיבא. בי’ במרחשוון ת”ש (1940), חרף התנגדויות בתנועתו, עלה הרב נריה עם 13 נערים וייסד את ישיבת בני עקיבא הראשונה במושב העובדים הדתי כפר הרא”ה.
ו. בעקבות ייסוד ישיבת בני עקיבא בכפר הרא”ה נוסדו ישיבות תיכוניות רבות בכל רחבי הארץ, והישיבה הפכה לאם הישיבות התיכוניות. בעקבות הישיבות התיכוניות קמו אף בתי ספר מקצועיים, אולפנות לבנות וישיבות הסדר.
ז. למרות סירוביו הרבים להשתלב ברשימת המפד”ל לכנסת, שינה הרב נריה את דעתו בעקבות עיוותים מתוכננים בחקיקה אשר היו עלולים לפגוע קשות בחינוך הדתי בכלל ובישיבות בפרט. לשם מטרת קודש זו נכנס לכנסת השביעית.
ח. בשנת תשל”ח (1978) זכה הרב נריה בפרס ישראל על תרומה מיוחדת לקידום החברה והמדינה ולפיתוחן.
ט. הרב נריה נפטר בן 82, בי”ט בכסלו תשנ”ו (1995), והניח אחריו דור שלם של תלמידים. תלמידיו הם שהפיצו את תורתו ואת דרכו החינוכית בעשרות מוסדות ברחבי הארץ.
י. לימים נוסד על שמו היישוב נריה באזור בנימין ואף נקרא על שמו רחוב בפתח תקווה, שבה הקים את סניף בני עקיבא הראשון בעיר (מלאבס) בעת שהיה חבר ההנהלה (ואחר כך ראש מחלקת ההדרכה בבני עקיבא), ובה גרו הוריו עת עלו ארצה.
סיפור חייו של יחיאל אליאש (מתוך ריאיון שנעשה איתו)
א. יחיאל אליאש נולד בכפר קטן בפולניה. כשהיה בן עשר נפטרה אמו ממחלה, והוא תפקד כהורה לאחיו הקטנים.
ב. בהיותו בן 17 החליט לעלות לארץ. הוא טען שלא די לדבר על ארץ ישראל, צריך גם לעשות! בשנת 1925 הגיע לארץ, לישיבת מרכז הרב.
ג. אליאש אהב את לימודיו בישיבה, אבל סבר שמי שאינו מתיימר להיות ראש ישיבה או רב צריך להקדיש את כל מרצו לבניית הארץ ממש, ללכת לעבוד בחקלאות, ועם זה לשמור על קשר מתמיד עם הישיבה.
ד. בשלהי שנת תרפ”ח החליט אליאש שהגיע הזמן להגשים את חלומו להקים תנועת נוער דתית-לאומית.
ה. אברהם קסטנבוים הציע לתנועה את השם בני עקיבא ואמר לאליאש: “מה יותר מתאים משמו של התנא ר’ עקיבא שבמעשיו סימל הן את התורה והן את העבודה, תלמידיו קיבלו מרבם את אהבת ארץ ישראל בצורה חיה ומעשית ולא כתורה מופשטת, ואנחנו ממשיכי דרכו”.
ו. רעיון הקמת התנועה עבר לוועד הפועל של המזרחי, אך כאן נתקל אליאש בקשיים רבים: רבים מחבריו קראו לו “בעל החלומות” ולא האמינו באפשרות להקים תנועה כזו. בישיבה ארוכה של הוועד הפועל הוחלט שלא לתת יד לדבר. אליאש, כידוע, החליט שלא לוותר, והקים את התנועה בעצמו.
ז. ביום רביעי, כ”ד באדר א’ תרפ”ט (1929), התכנסו החברים הראשונים של בני עקיבא, שהיו תלמידי כיתות ח’ בתלמוד תורה המזרחי ותלמידי הסמינר למורים של המזרחי. עד ל”ג בעומר היו בבני עקיבא כשלושים חברים קבועים.
ח. בני עקיבא המשיכה לגדול ולפרוח. חברים המשיכו להצטרף והשתתפו בבניית הארץ ובעזרה ליישוב היהודי.
ט. אליאש החליט שהגיע הזמן להקים גרעין חקלאי אשר ישמש מורה דרך לחברי הארגון כיצד להגשים את הרעיון הלכה למעשה. אליאש רצה לצאת לגרעין ההוא, ולכן חיפש מישהו שימלא את מקומו בראשות סניף בני עקיבא בירושלים. הוא מצא מחליף: את הרב נריה.
י. “כשאני מסתכל היום על התנועה ורואה מה נעשה בה, אני מתמלא גאווה. כשעמדתי אז במפקד הראשון של התנועה החדשה קיוויתי שיבוא יום ובבני עקיבא יהיו חברים אלפי בני נוער. היום כשאני רואה שב”ה זכיתם לרבבות, אני מאחל לכם שתזכו לראות אלפי רבבות של חברים שמגיעים לבני עקיבא ופועלים ברוח התורה והעבודה”.
נספח 4 –
קדושה אני מבקש:
בליל ז’ בכסלו חל יום פטירתו של הרב חרל”פ זצ”ל, שאבא ראה בו את מורו ורבו אחר פטירת הרב קוק זצ”ל. בעומדי ליד מיטת חוליו, והוא חלוש ביותר, הצעתי לו ללמוד מדברי הרב חרל”פ, כמנהגו ביום זה. הוא הנהן בראשו. לשאלתי מה ללמוד, השיב בלחש “על קדושת התורה”. לא הכרתי מאמר זה. נטלתי לידי את ספרו של הרב חרל”פ “מי מרום” על פרקי אבות, והוא נפתח בדיוק במאמר שעניינו קדושת התורה וארץ ישראל. התחלתי לקרוא מתוך דבריו המרוממים של הרב חרל”פ. למשמע הדברים אבא מאוד התרגש, ולמרות רפיון כוחותיו התחיל לקרוא בקול גדול: “קר לי, תחממו אותי בדברי תורה. קדשו אותי בדבר תורה ומצווה!” שאלתי אם להמשיך לקרוא, ואבא ענה להמשיך. המשכתי בדברי הרב חרל”פ על הגלות, ואבא הגיב מייד: “תניחו את הגלות, תאחזו בארץ ישראל ובקדושתה”. המשכתי בקריאת המאמר בעניין קדושת התורה וארץ ישראל, ופתאום קרא אבא:
“תנו לי להגיד שלום לארץ ישראל ולהיפרד ממנה באהבה, בשמחה וברצון”,
והמשיך זועק:
“קדושה אני מבקש,
קודש קודשים אני מבקש.
תנו לי קדושת ארץ ישראל,
תנו לי קדושת אהבת ישראל”,
ואז קרא בקול גדול כמה פעמים, ואנו איתו: “שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד”,
סיים במילים “נתקדש כולנו”, ונדם (הרב פתחיה נריה).
נספח 5 –
סיפורים קצרים על הרב נריה להעשרה:
בתקופה שבין ראש חודש אדר לפורים הייתה הישיבה מוצפת בכרזות ביקורת על הישיבה ועל עובדיה. אף על פי שחלק מהן היה מלווה בלעג מוגזם, ניתנה לתלמידים יד חופשית, והייתה הסכמה שאסור לתלוש כרזות.
באחד הבקרים נראתה המולה רבה, ובתוכה מהדהד קולו של הרב נריה. התברר שהרב תלש כרזה מהקיר, ולא מאותן אלו שהיו מלאות העלבות או חסרי תוכן, אלא דווקא כרזה שחשבו שהיא “על רמה”. נראו בה שתי מרכבות, האחת מפוארת, ועליה כתוב שם של ישיבת בני עקיבא מסוימת. על הסוס הגורר אותה נכתב שמו של מנהל התיכון של אותה ישיבה, כשהוא אוחז בידו שלט “100% הצלחה בבגרות”. על המרכבה השנייה נכתב “יב”ע כפר הרואה”, והיא נראתה עלובה לעומת חברתה. הסוס נראה כורע ונופל, ועליו התנוסס שם מנהל התיכון שלנו, ובידיו שלט “כישלון”. הרב נריה הסביר מדוע תלש דווקא את הכרזה הזאת. “באמצעות הפלקטים עליכם להביע את הביקורת שיש לכם על מומים שונים בישיבה. לא ייתכן שתזלזלו במעלות של הישיבה. עליכם להעריך את העובדה שאין אצלנו 100% בגרות. שאיפה כזו עלולה לפגוע בשאיפות החינוכיות שלנו. אין בעיה להגיע להישגים בבגרות. כל שעלינו לעשות הוא לקחת מספר מצומצם של תלמידים, להעביר את פלוני לישיבה פלונית, את אלמוני לישיבה אלמונית וכו’, ואז גם לנו יהיו 100% הצלחה בבגרות, אך איננו חושבים שהבגרות חשובה יותר מהחינוך” (הרב זאב נחושתן).
מדף גבוה נתבצר בחדר הספרים של אאמו”ר להגדות של פסח, ישנות וחדשות. בערב פסח, כשהיה הבית נקי, היה מוריד את ההגדות ומניחן על שולחנו בחדר הספרים. לקראת הפסח כמעט תמיד הוסיף הגדה חדשה. את הסדר היה עורך מתוך ההגדה של הרב ראובן מרגליות, כשלידו ההגדה של הרב חרל”פ “מי מרום”. כשעבר החג עדיין לא הושבו ההגדות למקומן. לשאלתי מה קרה, השיב שמרוב טרדות עדיין לא הספיק להציץ בכל ההגדות ולראות בכל אחת מהן פירוש או ביאור. “אסור להוציא הגדה ממקומה שלא לצורך בלא לעיין בה”, הסביר. “אמצא זמן ללמוד בהן, ואז אוכל להשיבן למקומן” (הרב נחום נריה).
היה בישיבה תלמיד כבד שמיעה. אחר כל שיעור בבית המדרש הוא היה צריך לשבת כמה שעות לבד ולחזור על החומר. כשנודע הדבר לרב נריה פנה אליו, נתן לו את המפתח לחדרו הפרטי ואמר: “קח ושב בחדרי. שם יהיה לך שקט”. באיזה מקום בארץ תמצאו תלמיד עם מפתח לחדרו הפרטי של ראש הישיבה?” (צבי צויבל).