“בין קודש לחול אני חי” – כל הזמן אנחנו נעים על הציר הזה, קופצים מקודש לחול ומחול לקודש: צבא או ישיבה, להתחיל תואר או ללמוד במדרשה, לבחור קריירה לפי הערך או לפי כמה היא מכניסה. אבל זה בהכרח סותר? אנחנו חייבים לבחור או שאפשר גם וגם? ל”ג בעומר הוא הזדמנות ללמוד מתורתו של רשב”י על הפער שבין החומר לרוח ואיך אפשר לשלב ביניהם כדי לחיות חיים יהודיים שלמים.
מטרות הפעולה
החברים ילמדו על גישתו של רשב”י לעולם החומר.
החברים יבינו שהמציאות האידיאלית היא שילוב של עולם החומר ועולם הרוח.
החברים ידונו בשאלה אם יש סתירה בין עולם החומר לעולם הרוח.
על פי המסורת, בל”ג בעומר נפטר רשב”י, ובאותו תאריך גם פסקה המגפה שגרמה למותם של עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא. באמצעות שני אירועים אלו נלמד על החיבור בין עולם החומר לעולם הרוח ועל משמעות עולם החומר בחיינו.
אפשר להשמיע את השיר:
בין קודש לחול (מילים: שחר הדר, לחן: אמיר דדון)
בין קודש לחול אני חי
עם האמת שמשתוללת בי
עם אלף הרגלים
עם כל צלקת שעל פניי
אני יוצא שוב לפזר את המילים
בין המציאות לשיגעון הכול חוזר אליי
שם במקום ממנו באתי אין שלום
והמסע הזה כבד וקצת גדול עליי
אני צריך לגדול מזה ודי
לגדול מזה ודי
גם אתם מרגישים שאתם חיים בין קודש לחול? יש לדעתכם סתירה בין הדברים?
בחברה שאתם גדלים בה יש שלום בין קודש לחול או מאבק?
רשב”י
נתבונן בסיפור בריחתו של רשב”י למערה. הסיפור מובא במקור במסכת שבת לג ע”ב–לד ע”א, ומובא כאן מתורגם לעברית ומקוצר:
ישבו רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון, וישב יהודה בן גרים איתם.
פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו: תיקנו שווקים, תיקנו גשרים, תיקנו מרחצאות.
רבי יוסי שתק.
נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר: כל מה שתיקנו – לא תיקנו אלא לצורך עצמן, תיקנו שווקין – להושיב בהן זונות, מרחצאות – לעדן בהן עצמן, גשרים – ליטול מהן מכס.
הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם, ונשמעו למלכות [לשלטון הרומי].
אמרו [הרומאים]: יהודה שעילה – יתעלה, יוסי ששתק – יגלה לציפורי, שמעון שגינה – ייהרג.
בתקופת רשב”י מלכות רומי שלטה בארץ ישראל, והיא הייתה מלכות מפותחת מאוד שבנתה דברים רבים. החכמים יושבים ודנים מה היחס שצריך להיות לדברים אלו. על כל דבר אנו יכולים להסתכל מהזווית החיצונית של מה קורה בפועל ומהזווית הפנימית של המניע שממנו הדברים קורים.
מאיזו זווית רבי יהודה מסתכל, ומאיזו זווית רשב”י?
למנחה: רבי יהודה מסתכל מה קורה בפועל – השווקים, הגשרים והמרחצאות משפרים את איכות החיים של התושבים ולכן הוא מתייחס לכך בחיוביות. לעומתו רשב”י מסתכל על המניע ממנו נבנו הדברים – מניע של תאוות הגוף והיצר, ולכן הוא מתייחס לכך בשליליות.
מה חשוב יותר, המניע של הדברים או מה קורה בפועל? למנחה: אפשר להביא דוגמאות מהחיים ולדון בהן:
* אם רופא הציל מישהו, משנה אם הוא למד רפואה כדי לעזור לעולם או משום שזה מקצוע נחשב?
* אם אני הולכת צנוע, זה משנה אם בחרתי את הבגד בגלל הצניעות שלו או רק משום שהוא יפה?
* אם יש כנסייה ישנה וריקה, אפשר עכשיו להפוך אותה לבית כנסת?
רשב”י ובנו בורחים מהרומאים, ובשלב מסוים מגיעים למערה מחוץ לעיר. הם מתנתקים מעולם החומר עד כמה שהם יכולים – לא פוגשים אנשים, לומדים תורה כל היום, מתכסים בחול במקום בבגדים ומסתפקים באכילת חרוב ושתיית מי מעיין. לאחר 12 שנים הם יוצאים מהמערה:
ראו אנשים חורשים וזורעים. אמר: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה! [חיי עולם = עיסוק בתורה, שהיא נצחית, חיי שעה = עיסוק בעולם החומר שהוא זמני]
כל מקום שנותנין עיניהן – מייד נשרף.
יצאה בת קול ואמרה להם: להחריב עולמי יצאתם? חזרו למערתכם!
בת הקול מביאה מסר א-לוהי משמיים. מה המסר אומר? העולם צריך להתנהל בניתוק מהחומר או לא?
למנחים: רשב”י ובנו בטוחים שהאידיאל הוא שהעולם ידבק ברוחניות כמוהם, אבל הקול הא-לוהי כועס עליהם. אם הקב”ה ברא עולם של חומר, כך העולם צריך להתנהל, ואנו צריכים לנסות להכניס אליו את הרוח.
רשב”י ובנו וחוזרים לעוד שנה במערה, שנה שבמהלכה הם מבינים שהגישה שלהם אינה נכונה. אומנם צריך שיהיו צדיקים כמוהם שעסוקים ברוחניות, אך זו אינה הדרך שמתאימה לרוב העולם.
לפני החשכה בערב שבת ראו זקן אחד אוחז שתי חבילות הדסים, ורץ בין השמשות.
אמרו לו: אלה למה לך?
אמר להם: לכבוד שבת.
ולא תספיק לך חבילה אחת?
(אמר להם:) אחת כנגד הציווי “זכור”, ואחת כנגד הציווי “שמור”.
אמר לבנו: ראה כמה חביבות מצוות על ישראל! נתיישבה דעתם.
הציווי ‘זכור’ מבטא את ההכנות לקראת שבת, שכוללות הרבה הכנות מעשיות. הציווי ‘שמור’ מבטא את השבת עצמה, שהיא הידבקות ברוח ובקודש. כאשר רשב”י ובנו רואים ששני הציוויים האלו יכולים לבוא ביחד, מתיישבת דעתם.
מה השתנה בגישתו של רשב”י במהלך האירועים? האם הוא עדיין מסתכל רק על השורש הפנימי או הרוחני של הדברים?
תלמידי רבי עקיבא
רבי עקיבא איחד בתוכו תכונות שונות ותפקידים שונים ומגוונים. הוא היה קושר כתרי אותיות, כלומר מקשר היה בין התורה שבעל פה לזו שבכתב. מדרשי ההלכה רובם אליבא דר’ עקיבא. הוא עמוד התורה שבעל פה, איש ההלכה המובהק…
רבי עקיבא היה גם נושא כליו של בר כוכבא (רמב”ם הל’ מלכים). זהו תפקיד שונה במהותו לחלוטין מהעיסוק בתורה, בנגלה ובנסתר.
בדרך כלל מי שגדול במקצוע אחד קטן במקצוע אחר. מעולם לא נצחני אלא בעל מלאכה אחת – כך מוסרים בשם הרמב”ם על הראב”ד. אולם יש צורך בשיתוף הכוחות. שהעוסק בנסתר לא יהיה מנותק מהעוסק בנגלה, שאיש המעשה יחוש שייכות לאיש הרוח.
תלמידי רבי עקיבא, רבים ומגוונים היו. היו לו תלמידים במקצוע זה של התורה ובמקצוע אחר. היו לו תלמידים בתורה ותלמידים במעשה. אולם שלא כרבם הגדול, שאיחד באישיותו את כל הכוחות, אצלם התפצלו הכישרונות. ואילו היו נוהגים כבוד זה בזה, ומעריכים איש את תפקידו של רעהו, יכלו כולם יחד להיות ראויים להמשיך את מפעל רבם. אולם כשגבר הפירוד ולא נהגו כבוד זה בזה, וכל אחד מהם לא העריך כראוי את חברו, התפוררה המורשה הרוחנית של רבם. מגיפה השתוללה בהם, וכולם מתו.
(מאהלי תורה לל”ג בעומר, הרב יעקב אריאל)
מה אנו לומדים מהתנהלות של רבי עקיבא על היחס בין קודש לחול?
איזו הסתכלות עלינו לפתח כדי שלא נגיע למצבם של תלמידיו של רבי עקיבא?
למנחים: אחרי שהבנו שעולם החומר הוא עולם חשוב בפני עצמו, נרצה לסכם את הלימוד בחיבור של הנושא לעולם הקיימות: איך נכון להשתמש בחומר שקיים בעולם?
החשיבות של כל אחד מהעולמות – עולם החומר ועולם הקודש – עלולה לתת לנו תחושה שאלו עולמות סותרים, אבל אם נדע להתנהל נכון, נוכל להפוך אותם לעולמות משלימים. שימוש נכון בשפע הגדול שיש לנו בעולם, לא רק שאינו סותר את הקודש אלא הוא הקודש עצמו. מה הוא שימוש נכון?
למנחים: פזרו כרטיסיות והנחו את החברים לחלק אותן לשתי קבוצות: שימוש נכון בעולם החומר ושימוש לא נכון בעולם החומר. החלוקה אינה מובהקת, וככל הנראה תוביל לדיון. התפקיד שלכם הוא לנתב את הדיון להבנה שעולם החומר פה כדי לעזור לנו וכדי שנשתמש בו, ולכן שימוש לא נכון הוא גם דברים הגורמים לצרכנות מיותרת אך מנגד גם דברים הגורמים לסגפנות.
הכרטיסיות: לקנות בגד חדש כשהארון שלי מלא, לקנות בגדים בחנות יד שנייה כשהארון שלי מלא, לקנות בגד לחתונה של אח, לקנות טלפון חדש כי הקודם התקלקל, ללכת למסעדה פעם בשבוע, לאכול רק לחם וירקות, להשקיע בארוחת ערב טעימה, לקנות מותגים, ללכת להופעה עם חברים, לראות סרט.
