פרשות בא – משפטים

בא

“משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם ושחטו הפסח” (שמות יב, כא)

משכו ידיכם מעבודה זרה וקחו לכם צאן של מצווה (מכילתא דר”י בא ה, ורש”י על פס’ ו’)

שני פנים למאמר זה: אפשר לו לאדם שיעמוד סמוך לגאולה, ואף על פי כן יש להזהירו על עבודה זרה. ומאידך: אפשר לו לאדם שיהיה עוסק עדיין בעבודה זרה, ואף על פי כן יהא ראוי לגאולה…

(נר למאור, הרב נריה)

בשלח

“ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה, עד בואם אל ארץ נושבת”. לפי ה’שפת-אמת’, “עד”- הוא עד ועד בכלל, גם אחרי בואם אל ארץ נושבת המשכו לאכול, כביכול, מן. אולם בעוד שבמדבר המן ירד מן השמים, בארץ צומח הלחם מן הארץ. אדמת ארץ ישראל היא בחינת שמים. אדמת קודש היא. רוחנית היא. אותה תחושה של זיקה ישירה בין האדם לה’ שחשו אוכלי המן במדבר, יחושו מעתה אוכלי הלחם מאדמתה של ארץ ישראל, אשר עיני ה’ אלוקיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה. הלחם אינו צומח במקרה. כמה תלאות והרפתקאות עוברות עליו, מהרגע שזרעוהו בדמעה, עד שקצרוהו ברינה ואכלוהו. עשר טירחות צריך האדם לטרוח בעשר אצבעותיו, כדי להוציא לחם מן הארץ. אולם הוא יודע שלא הוא שהוציא את הלחם מן הארץ. אלא ברוך אתה ה’… המוציא… וכדי לבטא רעיון זה באופן מעשי, נתחייבנו בעשר מצוות בפת: פאה, תרומות, מעשרות, חלה וכו’. האוכל שגדל בקרקע, טועם בו טעם מן, ועדיף ממן, כי בארץ הקרקע עצמה מתעלה לדרגת שמים.

(מאהלי תורה, הרב יעקב אריאל)

יתרו

פרשה זו בתורה, שהיא עיקרה של תורה – התגלות ה’ לישראל עמו על ידי משה נאמן ביתו – זכתה להיקרא על שמו של גר – יתרו.

כל כך למה? – משום שהוסיף פרשה בתורה, פרשת מינוי שופטים. הציע, והסכימה דעה של מעלה לדעתו, הצעה לסדר החיים של ישראל. נמצאנו למדים: הכל תלוי בסדר. “לא ניתנו פרשיותיה של תורה על הסדר, שאם ניתנו על הסדר, כל מי שהוא קורא בהם, היה יכול להחיות מתים” (מדרש תהילים ג,ב). חיים מסודרים, סדר במחשבה וסדר במעשה הם התנאי האמיתי לקבלת תורה בשלמות.

(נר למאור, הרב נריה)

משפטים

“ויקם משה ויהושע משרתו ויעל משה אל הר האלוקים” (שמות כד, יג)

“ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא להילחם בעמלק” (שמות יז, ט)

מצביא – ומשרת. כלום יש לך שני ניגודים גדולים מאלה? המצביא כולו אומר צו, פקודה. והמשרת – כולו אומר ציות, הכנעה. והנה הפך המצביא במלחמת עמלק למשרת משה. ללמדך: זאת תורת התלמיד – לא מתוך חולשה עצמית צריך התלמיד להיכנע לפני רבו, אלא אישיות יציבה, בעלת שיעור קומה משלה, כשהיא ניצבת מול הרב האמיתי, הרי היא צריכה להתבטל לפניו לגמרי. לפי פירוש תרגום יונן בן עוזיאל: ‘וכאשר ראה משה ענוותנותו, קרא משה להושע בן נון יהושע’. ומתי היה הדבר שקראו לו יהושע? כשנעשה משרתו!

תלמיד הנכנע הכנעה מלאה וגדולה לפני המורה, הוא הראוי לשמש מורה הוראה לדור הבא”.

(נר למאור, הרב נריה)