"דתי – בלב או בבטן?"

תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מקורות להרחבה:

 

חכם עדיף מנביא – ‘אורות’ – ‘זרעונים’ (הרב קוק), ‘הלכה ואגדה’ (חיים נחמן ביאליק), ‘הגדר הטובה’ (הרב חיים נבון).

 

מתודות:

 

משחק התאמות

הניחו במרכז המעגל שתי ערמות קלפים; באחת תיאורי אנשים ובאחרת תיאורי מצב (נספח 1). כל אחד בתורו מרים קלף מהאנשים וקלף מהמצבים וצריך לענות על השאלה: מה הייתה הדמות עושה בסיטואציה? לדוגמה: מה ראש הממשלה עושה בזמן שהוא קם בבוקר? בתחתית הערמה יונחו הקלפים שכתוב עליהם ‘אדם מאמין’, ומתוך השאלות מה אדם דתי ומאמין היו עושים בסיטואציה מסוימת, פתחו דיון. האם אנחנו מצפים שמישהו דתי יתנהג בצורה מסוימת? מהי? אילו השפעות מעשיות על חיי היום-יום שלנו יש או צריכות להיות לעובדה שאנחנו מאמינים?

 

המצבים בכוונה יום-יומיים, כי לשם אנחנו רוצים לקחת את הדיון.

 

“הדתיים האלה”

הבאנו כאן קישורים לשני סרטונים, שבשניהם יש התייחסות להתנהגות של אדם דתי. הסרטון הראשון מראה התנהגות חיובית, ורואים איך כל הזמן מתייחסים אליו כ’הבחור עם הכיפה’, ‘היהודי’ וכו’: https://goo.gl/vdufam. בסרטון השני מצולם אוטו נ-נח שחוסם את הכביש, והצלם אומר: “אין בושה לדתיים האלה”: https://goo.gl/CwNQLP.

 

בשני הסרטונים – מה קשורה העובדה שהם דתיים להתנהגות שלהם? האם יש קשר? האם צריך להיות קשר? מה החברה מצפה שיקרה? מה אנחנו מצפים שיקרה? כשאנו מתנהגים בצורה מסוימת, האם אנו חושבים על זה שאנו מאמינים?

 

דמיון מודרך

בקשו מהחברים לעצום עיניים ולחשוב על דמות אחת שמאמינה בהם. מי הדמות הזאת? מה הקשר שלהם אליה? איך הם יודעים שהיא מאמינה בהם? במה זה מתבטא? אחר כך שיחשבו על דמות אחת שהם אוהבים – מיהי? מה הקשר שלהם אליה? האם היא יודעת שהם אוהבים אותה? איך? מה יעשו כדי שתדע?

 

פקחו עיניים ובקשו לשתף. מי שמדבר שיספר על הדמות הראשונה ואיך הוא יודע שהיא מאמינה בו. שאלו אותם: האם זה מספיק שאומרים לי שמאמינים בי? אם אומרים לי שמאמינים בי אבל לא נותנים לי לקבל אחריות, למשל, מה זה אומר? ואם לא מספרים לי דברים? וגם בדמות השנייה – האם הדמות יודעת שאתם אוהבים אותה? למה? האם זה מספיק לומר למישהו שאני אוהב אותו או שצריך דברים נוספים? אילו?

 

אנחנו רוצים לכוון את הדיון לנקודה שלפיה כל קשר של אמונה ואהבה חייב להתבטא גם בדיבור ובמעשה. מה שמחזיק קשר כזה ומפרנס אותו הם המעשים, וככל שנעשה יותר מעשים שמביעים אמונה ואהבה ככה הם יגדלו.

 

עולם גדול ומעשי

מצורפים בנספח 2 שני קטעים, אחד של ביאליק והאחר של הרב קוק. בשניהם מתואר היתרון של עולם מעשי, מפורט ומנוסח היטב, על פני עולם אגדי ורעיוני בלבד. העולם ההלכתי הופך את הרעיונות הגדולים למעשיים ומשאיר אותם חיים וקיימים וככל שאנחנו מתקדמים בהוספת מצוות ובקיומן אנחנו מגדילים את הרעיון הגדול של האמונה בה’ ואת האהבה אליו.

 

לסיכום אפשר לקרוא את קטע של הרב חיים נבון, שמסכם את העניין בצורה ברורה ומובנת.

 

האמונה בחיים שלי

בנספח 3 מובאים מצבים מהחיים של כולנו שבהם עולם האמונה הדתי שלנו מתנגש עם ההתנהלות הרגילה של החיים או עם הרצונות הראשוניים שלנו. אפשר להשתמש בהם בכמה דרכים:

 

• בחרו מצב או שניים שמתאים לשבט שלכם וקראו איתם. השאלה הראשונית היא: מה אתם הייתם עושים? ואחר כך: מהם השיקולים שהובילו אתכם להחלטה? איך אנחנו מתמודדים עם סיטואציות כאלה כשאנחנו פוגשים אותן בחיים? חשבו על דמות שאתם מעריכים, איך היא הייתה מתמודדת עם המצב?
• בחרו מצב או שניים שמתאימים לשבט שלכם, ובקשו משני נציגים לקרוא את המצב ולהמחיזו. נתחו עם השבט את הסיטואציה והחליטו יחד (אפשר בהצבעה) כיצד על המצב להימשך. תנו לשחקנים להמשיך את המצב לפי מה שהוחלט.
• הדפיסו את כל המצבים, סדרו חדר בסניף כבית קפה ותנו לכל קבוצה בשבט את אחד המצבים. עליהם לקרוא ולדון במצב, ואחרי כמה דקות תחליפו בין המצבים, ככה שכל קבוצה תדון בשלושה מצבם פחות או יותר. כנסו את כולם, וכל קבוצה תציג את המצב שקיבלו בפתק ואיך לדעתם צריך וראוי לנהוג.

 

 

נספחים

 

נספח 1

 

קלפי משחק

 

דמויות:

ראש הממשלה

זמר מפורסם

רב הכותל

שחקן בהוליווד

מישהו שעובד בהייטק

מורה

גנן

מסורתי

מישהו שמאמין בה’

דתי

ילד קטן

חייל

אישה בפנסיה

מישהו שהרגע עלה לארץ

 

מצבים:

כשהוא קם בבוקר

לפני השינה

כשהוא רעב

בשיחה עם חבר/ה

כשהוא עצוב

כשהוא הצליח במשהו

כשהוא צריך זמן לנוח

בשעות הפנאי

בשבת

כשהוא רואה ג’וק

בעבודה

באוטובוס

כשהוא גולש באינטרנט

כשחם לו

 

נספח 2

 

לימוד

מתוך ‘הלכה ואגדה’ (חיים נחמן ביאליק)

ושוב אני מדגיש: איני בא להכריע לא בהלכה ולא באגדה ולומר: זו נאה וזו אינה נאה. כוונתי לאגדה ולהלכה סתם, בתור צורות תאומות של הספרות והחיים. ואני שואל: מה יהא סופה של אגדה שאין הלכה שלה בצדה, סמוך לה?

הנה הולך וגדל דור באויר שכולו מימרות ופזמונים, ועל מיני דברים שכולם הבל פה ורוח שפתים. הולכת ונבראת מין יהדות של רשות. קוראים בשם לאומיות, תחיה, ספרות, יצירה, חנוך עברי, מחשבה עברית, עבודה עברית – וכל הדברים הללו תלויים בשערה של איזו חבה: חבת ארץ, חבת שפה, חבת ספרות – מה מחירה של חיבה אוירית?

חיבה? – אבל החובה היכן? ומאין תבוא? ומהיכן תינק? המן האגדה? והיא בטבע אינה אלא רשות, הן ולאו ורפה בידה.

יהדות שכולה אגדה דומה לברזל שהכניסוהו לאוּר ולא הכניסוהו לצונן. שאיפה שבלב, רצון טוב, התעוררות הרוח, חבה פנימית – כל הדברים הללו יפים ומועילים כשיש בסופם עשיה, עשיה קשה כברזל, חובה אכזרית.

לבנות אתם אומרים – “כרתו אמנה וכתבו ועל החתום שרינו לויינו וכהנינו… והעמידו עליכם מצוות” – הלא כן החלו לבנות גם אבותיכם.

החזיונות הנשגבים של ישעיה השני העירו את הלבבות, ואולם כשהגיעה שעת הבנין, היו שני הנביאים שבין הבונים – חגי וזכריה – האחרונים לנבואה והראשונים להלכה, ואלה שלאחריהם – עזרא וסיעתו – לא היו אלא בעלי הלכה בלבד.

בואו והעמידו עלינו מצוות!

 

‘הגדר הטובה’, פרק ראשון (הרב חיים נבון)

והוצרכה עבודת הכללים להמסר לנביאים ועבודת הפרטים לחכמים. וחכם עדיף מנביא, מה שלא עשתה הנבואה, בכלי מלחמתה החוצבים להבות אש לבער מישראל עבודת אלילים ולשרש אחרי עיקרי ההשפלות היותר גרועות של עשק וחמס, של רצח וזמה, רדיפת שחד ושלמונים, עשו החכמים בהרחבת התורה, בהעמדת תלמידים הרבה ובשנון החקים הפרטיים ותולדותיהם. “הליכות עולם לו, אל תקרי הליכות אלא הלכות” (הרב קוק, אורות/ זרעונים/ חכם עדיף מנביא).

“לא ברעש ה'” אין בכוחה של התרגשות חד פעמית, עזה ומפעימה ככל שתהיה, לכונן מחויבות אמתית לדבר ה’. זו תכונן רק ב”קול דממה דקה”: בעשיה היומיומית השקטה, הרחוקה מן המצלמות ומן המקרופונים, שאין בה דרמטיות מרגשת- אך יש בה מלוא חופניים מסירות אמיתית, שאינה תלויה בדבר. אין תחליף למאמץ חינוכי יומיומי ועיקש, להתמדה מסורה בניהול אורח חיים דתי, על כל פרטיו ופרטיו.

ההלכה מעצבת דרכי התנהגות שהן רצויות מבחינה ערכית, מוסרית ורוחנית ומעגנת אותם בחובות מוחלטות.

ההלכה מצווה אותנו לתת צדקה. גם בלי ההלכה היינו מבינים שחשוב לעזור לעניים, אבל יתכן מאד שבכל זאת היינו מעדיפים לשמור את הכסף כדי לקנות מסך פלזמה ענקי. לא תמיד האמונות שלנו מתורגמות מיד לשפת המעשה. פעמים רבות אנחנו שמים את האידיאלים ואת הערכים בצד, כשהדברים מגיעים לידי מעשה בפועל.

הפער בין החזון למעשה מצטמצם כאשר השאיפה האידיאלית מתורגמת להוראות מוגדרות. ההלכה הופכת את הערך המעורפל לשורה של הוראות מעשיות, ובכך מקילה על האדם לנהל אורח חיים ערכי ורוחני.

 

 

 

נספח 3

מצבים

• השעה עשר בלילה, וישי, שעבד כל היום בהמבורגר בקניון, עולה לאוטובוס ציבורי שמגיע לשכונה שלו, ממש מתחת לבית. בתחנה שעלה בה ישי היה האוטובוס ריק, אז הוא תפס את המקום האהוב עליו – המושב הבודד ליד החלון – הרכיב אוזניות וניסה להירדם. ככל שהנסיעה התקדמה האוטובוס הלך והתמלא, וכעבור חמש תחנות עלתה לאוטובוס צעירה בהיריון מתקדם ולא היה לה איפה לשבת.
• בשעה 14:00 רוני אכלה ארוחת צהריים: שניצל, פירה וסלט. חוץ מזה שהאוכל היה קר כי המיקרו באולפנה התקלקל, היה דווקא טעים. עכשיו שבע וחצי בערב, רוני מתיישבת ללמוד לבגרות בהיסטוריה שיש מחר והיא פשוט חייבת קפה, אחרת אין שום סיכוי שהיא מצליחה להתרכז. רוני שומרת שש שעות בין בשר לחלב, אבל היא יודעת שיש פוסקים שמתירים לשמור חמש ודקה, ואשכנזים בכלל שומרים על עוף שלוש שעות.
• ביום שישי יש משחק ממש חשוב של ליגת האלופות. עידו עוקב בדריכות אחרי המשחקים והוא אפילו התערב עם חבר על התוצאות. ברור לו שהוא לא יראה את המשחק בשבת, אבל הסקרנות מציקה לו כמו זבוב. בערב שבת, אחרי הפעולה, עידו וחברים עושים סיבוב מסביב לסניף, ודרך החלון של השכנים רואים את הטלוויזיה מרצדת.
• מיכל מסתובבת בירושלים ומחפשת שמלה לחתונה של אחותה הגדולה שתתקיים בחודש הבא. איזה תסכול! כל השמלות מעל הברך, קצרות מדי, פתוחות או הכול ביחד. ומה שכבר מספיק ארוך גם שקוף, וצריך תחתית. תכלס, גם מיכל חושבת שקצר זה יפה יותר, לא רק המעצבות, אבל זו באמת בעיה, והחתונה כבר ממש מתקרבת.
• הזמנתם פיצה אחרי הפעולה ועכשיו אתם יושבים כל השבט, מדברים קצת, אוכלים, צחוקים כזה. אחרי כמה דקות שמת לב שמדיבורים נחמדים וסבבה פתאום כולם מרכלים על יעל, שבדיוק לא נמצאת היום. איכשהו הדיון נסב על הציונים שלה ועל זה שהיא אף פעם לא מרוצה מעצמה. אתה יודע שזה אסור וחוץ מזה בטח יעל תיפגע נורא אם היא תשמע, אבל לא כיף להרוס לכולם ת’מסיבה ועוד לצאת הדוס.
• התחלת לקרוא ספר טוב, חיכית הרבה זמן שהוא יצא והוא של אחד הסופרים שאת יותר אוהבת את הכתיבה שלהם. את בפרק השני, העלילה כבר מונעת ואת בתוך הסיפור, ואז מגיעה סצנה ארוכה של אלימות עקובה מדם. זה פוגע בנפש וזה נורא, אבל זה ספר כל כך טוב…
• השעון המעורר של רועי מצלצל כבר בפעם השנייה, 7:45. אתמול הוא היה בסניף עד מאוחר, הייתה ישיבת נחשון והרוחות התלהטו, ואחר כך עוד ישבו לדבר קצת ומפה לשם הוא הוא הלך לישון לא כל כך מזמן. רועי עייף, הדבר האחרון שמתחשק לו הוא לצאת מהמיטה ומהמזגן לחום שבחוץ וללכת להתפלל. אבל המניין האחרון ביישוב הוא בשמונה, ואחר כך גם יעבור זמן תפילה.
• אימא ביקשה משירה לאסוף את השקיות מכל הפחים ולהוריד את הזבל. שירה אוהבת להיות בבית ואין לה בעיה לעזור כשצריך, אבל עכשיו היא בדיוק לקראת סוף הסרט, והיא ממש במתח לראות אם הגיבור ימות או יחיה. בהתחלה היא לא שמעה בכלל, אבל עכשיו אימא ביקשה כבר בפעם השלישית ושירה שומעת שהיא מתחילה להתרגז קצת.

להורדת והדפסת הפעולה