איתור סניפים וכפרי בוגרים
האם ליהדות יש מה לומר על תחום הקיימות? על איכות הסביבה? על בעיות האקלים? על ההתחממות הגלובלית? על סביבת החיים האנושית ?
בפעולה זו נברר מהו יחס היהדות אל תחום שמירת הסביבה והקיימות ואיך זה נוגע בנו, ונתמקד בערכים הקשורים לסביבה ולחברה.
נפתח בדיון
אילו הייתם צריכים להגדיר את היהדות במילה אחת, איך הייתם מגדירים אותה? למה?
למנחה: תשובות אפשריות (תשובות של אנשים ששאלנו)
לא נסגור את הדיון לאחר התשובות, נקרא מקור אחד, ואחריו נסגור את הדיון.
לאחר הדיון חלקו את המקור הראשון:
“אם היינו צריכים להגדיר במילה אחת מה היא יהדות, כנראה היינו אומרים אחריות. אחריות זו מתחלקת לקיום מצוות הקב”ה כלפי עצמנו, כלפי הזולת וכלפי היקום כולו” (הרב גבריאל קדוש).
לפי דעתו של הרב גבי קדוש, יהדות פירושה אחריות.
האם אתם מסכימים עם הגדרה זו? איפה היא פוגשת אתכם?
חלקו את הגדרת הקיימות
הגדרת קיימות: קיימות היא מונח רחב המתאר מצב של קיום חיים לאורך זמן מתוך ניהול נכון של המשאבים. קיום זה חל על מערכות אקולוגיות, ממלכת החי, בני האדם והעתיד של כל אלה על פני כדור הארץ. קיימות נוגעת לא רק להיבטים של סביבה כפי שנהוג לחשוב, קיימות מתייחסת למתן מענה לצרכים הכלכליים, החברתיים והסביבתיים בהווה בלי לפגוע ביכולת לקיום צרכים אלה גם בדורות הבאים.
שאלו: האם הגדרה זו מתאימה להגדרת היהדות לפי הגדרתכם?
עיינו במקורות: (בחרו 2–3 מקורות מהמוצע כאן)
1.
במסכת תענית (כג ע”א) מובא הסיפור על חוני המעגל, שראה אדם הנוטע חרוב:
יוֹמָא חַד הֲוָה אָזֵל בְּאוֹרְחָא חַזְיֵיהּ לְהָהוּא גַּבְרָא דַּהֲוָה נָטַע חָרוּבָא אֲמַר לֵיהּ הַאי עַד כַּמָּה שְׁנִין טָעֵין אֲמַר לֵיהּ עַד שִׁבְעִין שְׁנִין אֲמַר לֵיהּ פְּשִׁיטָא לָךְ דְּחָיֵית שִׁבְעִין שְׁנִין אֲמַר לֵיהּ הַאי גַּבְרָא עָלְמָא בְּחָרוּבָא אַשְׁכַּחְתֵּיהּ כִּי הֵיכִי דִּשְׁתַלוּ לִי אֲבָהָתִי שְׁתַלִי נָמֵי לִבְנַאי (תרגום: יום אחד היה הולך בדרך, ראה איש שהיה נוטע חרוב. שאל אותו: מתי יניב העץ פירות? ענה לו: לאחר שבעים שנה. אמר לו: וכי אתה בטוח שתחיה שבעים שנה? אמר לו אותו אדם: אני באתי לעולם ומצאתי חרוב נטוע מניב פירות. כמו שאבותיי שתלו לי, כך אני שותל לצורך בניי).
2.
על פי התלמוד הירושלמי, דמאי ג, ב (יג ע”א):
סיפור אחד:
רבי שמעון בר כהנא היה מסייע לרבי אליעזר בדרך. עברו ליד כרם, ביקש רבי אליעזר: תן לי קיסם אחד מהכרם לחצוץ את שיניי. חזר בו רבי אליעזר מדבריו ואמר: אל תיתן לי כלום, שאילו היית נותן לי, כל אדם יעשה גם הוא ככה, ובסוף לא תישאר כאן הגדר של האדם ששם אותה.
סיפור שני:
רבי חגי היה מסייע לרבי זעירא. עבר אדם שהיה טעון מסע של עצים. ביקש רבי זעירא מרבי חגי קיסם אחד לשיניים. חזר בו רבי זעירא מדבריו ואמר: אל תיתן לי כלום, שאם יבוא כל אדם ואדם לעשות כך (לבקש רק קיסם), יישאר נושא העצים בלי עצים.
מסכמת הגמרא: “לָא רִבִּי זְעִירָא כָשֵׁר כָּל כֵּן. אֶלָּא מִילִּין דְּיֹיצְרָן שָׁמַע לָן נֵיעַבְדִּינָן” (תרגום: לא שרבי זעירא צדיק כל כך, אלא אלו דברי היוצר, הקב”ה, שהזהיר אותנו שניזהר ברכוש חברינו).
3.
הרב דוד אביחיל, “יהדות וסביבה” (לע”נ נעם מאירסון הי”ד):
זהירות רבה למדנו בהלכה בענייני שמירת הסביבה. למדנו במסכת בבא קמא (דף ו ע”ב) שאין לטנף במי שופכין את הסביבה. וכך נפסק להלכה ברמב”ם. ואם שפך אדם מי שופכין והזיקו עליו לשלם את מלוא הנזק.
את האיסור לזהם את הסביבה על ידי מוצרי לוואי תעשייתיים שעלולים להזיק לקרקע למדנו במסכת בבא בתרא (פרק ב’, משנה י’): “מרחיקין את המשרה (מים ששורים בהם את הפשתן) מן הירק”.
ועוד למדנו במסכת בבא בתרא (דף כ”א), שאסור לאדם ליצור מפגע של ריח רע: “מרחיקין את הנבלות ואת הקברות ואת הבורסקי (מפעל לעיבוד עורות) מן העיר חמישים אמה” משום שהם מפיצים ריח רע. וכך נפסק ברמב”ם וגם אם המפעל נמצא במרחק גדול עליו להתחשב בכיווני הרוח (מתוך “תורת הארץ והסביבה” בהוצאת מכון התורה והארץ).
4.
הרב אליעזר מלמד, פניני הלכה:
איסורי כלאיים ברא ה’ מינים שונים בעולם, ובכמה עניינים צווה אותנו שלא נערבם זה בזה. שנאמר (ויקרא יט, יט): “אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ: בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם, שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם, וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ”. ונאמר (דברים כב, ט–יא): “לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע אֲשֶׁר תִּזְרָע וּתְבוּאַת הַכָּרֶם. לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו. לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו”. איסור זה נקרא בדרך כלל ‘כִּלְאָיִם’, שפירושו עירוב. כלומר, אף שמדובר במינים שכל אחד מהם כשר בפני עצמו, עירובם יחד – אסור. לכן גם איסור בישול בשר בחלב מכלל איסורי הכלאיים.
שבעה איסורי כלאיים ישנם: א) כלאי בהמה, שלא להרביע שני מיני בעלי חיים. ב) שלא לעבוד בשני מיני בעלי חיים. ג) כלאי אילנות, שלא להרכיב שני מינים. ד) כלאי זרעים, שלא לזרוע שני מיני זרעים יחד. ה) כלאי הכרם, שלא לזרוע תבואה וירקות ליד גפנים. ו) כלאי בגדים, שלא ללבוש בגדים שמעורבים בהם צמר ופשתים יחד. ז) בשר בחלב.
אפשר לפרש שהחוקים הללו הם התכונות המיוחדות שטבע ה’ בכל הנבראים, תכונות שמצביעות על הייחוד והייעוד של כל נברא ונברא. והחוק האלוקי שאין אנו יכולים לעמוד על סודו, הוא הבנת משמעותו וייעודו המיוחד של כל מין ומין שברא ה’. והוזהרנו באיסור כלאיים לשמור את מקומו המיוחד והמכובד של כל מין, שלא לטשטש את ייחודו על ידי עירובו במין אחר.
נקודות לדיון:
עוד שאלות כלליות להעמקה
סיכום
כלפי חוץ לא תמיד נראה שהיהדות עוסקת בקיימות, אבל אם מתחילים לעיין במקורות, אפשר למצוא המון התייחסויות לתחום זה בתורה, במשנה ובתלמוד.
היהדות מחנכת למתן מענה לצרכים הכלכליים, החברתיים והסביבתיים בהווה בלי לפגוע ביכולת לקיום צרכים אלה גם בדורות הבאים.
בלימוד זה התמקדנו בערכים הקשורים לסביבה ולחברה שאנו יכולים ליישם באופן אקטיבי.
סיימו את הלימוד בסבב
אפשרות א: כל אחד ישתף בנקודה משמעותית לו מהלימוד.
אפשרות ב: כל אחד יציע רעיון או יוזמה לשינוי אישי או בחבריא ב’ שאנחנו רוצים לקבל עלינו.