איתור סניפים וכפרי בוגרים
מצוות השמיטה נוהגת רק בארץ ישראל כשרוב יושביה עליה. כחלק מהלימוד שלנו בשנת השמיטה נבקש להעמיק את החיבור שלנו לארץ ישראל ולהבין את סוד הקשר שבינה ובין עם ישראל.
מקור 1:
כשיכספו בני ישראל לה תכלית הכוסף
“‘כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ’ (תהילים קב, טו) – רוצה לומר כי ירושלים אמנם תיבנה כשיכספו בני ישראל לה תכלית הכוסף, עד שיחוננו אבניה ועפרה” (רבי יהודה הלוי, הכוזרי).
מקור 2:
המקום מקיים את מי שחי בקרבו
“כדי שנוכל להבין את הדברים באופן בהיר ועמוק יותר, אנו צריכים להבין את המושג ‘מקום’, ואת היחס בין האדם ובין המקום. למעשה, ה’מקום’, הוא מרחב גדול שמקיים ומפתח את כל מה שטמון בו. הוא מרחב כללי, שבו מתפתחים החיים הפרטיים של כל היצורים. כך לדוגמא, כדור הארץ הוא המקום הפיסי שמקיים את כל החיים שבו, הצומח, החי והאדם. כל שפע של חיים וקיום שה’ משפיע על העולם, נמשך דרך מקום, ובתוכו גדלים ומתפתחים כל יצורי החיים. הדבר נכון הן ברובד הגשמי, כפי שאנו רואים שכל החיים מתפתחים במרחב של כדור הארץ, שבו יש אקלים וחמצן ומזון המאפשרים את קיום החיים של כל היצורים החומריים, וכן הדבר נכון גם ברבדים רוחניים ועליונים. כל הישויות הרוחניות יכולות להתקיים רק במרחב כללי שמעניק להם את האור והשפע הנזקק עבור התפתחותם. […] כללו של דבר – כל נברא וכל ייצור, מתקיים בתוך מרחב כללי, שממנו הוא מתהווה וצומח. המרחבים הכללים הללו הם בחינת המקומות. ה’מקום’ מקיים ומעמיד כל דבר שבתוכו. מקום גשמי מהווה קיום ליצורים גשמיים, ומקום רוחני מהווה בסיס קיום לנבראים רוחניים כמו הנשמה, והרוח של האיש הישראלי” (הרב ראובן ששון, ‘ושבתה הארץ’).
מקור 3:
הקשר הסגולי שבין עם ישראל לארץ ישראל
“ארץ ישראל איננה דבר חיצוני, קנין חיצוני לאומה, רק בתור אמצעי למטרה של ההתאגדות הכללית והחזקת קיומה החומרי או אפילו הרוחני. ארץ ישראל היא חטיבה עצמותית קשורה בקשר חיים עם האומה, חבוקה בסגולות פנימיות או מציאותה. ומתוך כך אי אפשר לעמוד על התוכן של סגולת ארץ ישראל, ולהוציא לפועל את עומק חיבתה, בשום השכלה רציונלית אנושית כי אם ברוח ה’ אשר על האומה בכללה, בהטבעה הטבעית הרוחנית אשר בנשמת ישראל… המחשבה על דבר ארץ ישראל, שהיא רק ערך חיצוני כדי העמדת אגודת האומה, אפילו כשהיא באה כדי לבצר על ידה את הרעיון היהודי בגולה, כדי לשמור את צביונו ולאמץ את האמונה והיראה והחיזוק של המצות המעשיות בצורה הגונה, אין לה הפרי הראוי לקיום, כי היסוד הזה הוא רעוע בערך איתן הקודש של ארץ ישראל. האימוץ האמתי של רעיון היהדות בגולה בא יבוא רק מצד עמק שיקועו בארץ ישראל, ומתקוות ארץ ישראל יקבל תמיד את כל תכונותיו העצמיות. צפית הישועה היא כח המעמיד של היהדות הגלותית, והיהדות של ארץ ישראל היא הישועה עצמה” (הראי”ה קוק, שמונה קבצים, קובץ ז, יג).
מקור 4:
קשר הדדי
“אם הקשר של עם ישראל לארץ ישראל הוא מופלא – אזי מופלא פי כמה וכמה הוא הקשר של הארץ לעם ישראל! הנאמנות שבין עם ישראל לארצו היא דו צדדית, שכן, גם הארץ מצדה שמרה נאמנות לעם ישראל במהלך ההיסטוריה […] הבאנו את דברי התורה בפרשת ‘בחוקותי’, על כך שארץ ישראל תישאר שוממה כל זמן שעם ישראל לא ישבו בה, ולא תניח לשום אומה ולשון להתיישב בה. הזכרנו גם את דברי הרמב”ן, שהיה עד לשיממונה של הארץ בזמן הדלות, ואף את לשונו היפה של רבנו בחיי הבאנו, ש’מיום שחרבה – לא קיבלה אומה ולשון, ולא תקבל, עד שישובו אפרוחיה לתכונה’. זהו עוד ביטוי לקשר המיוחד שבין עם ישראל וארץ ישראל. לא רק שהעם שומר נאמנות לארץ כמו אפרוחים הנאמנים לקנם, אלא שגם הארץ שומרות נאמנות לעם – הקן שומר נאמנו לאפרוחיו! באופן פלאי, ארץ ישראל מחכה לבניה, לאפרוחיה, עד שישובו לתוכה.
כאמור, אנו יכול להעיד שהרץ שמרה נאמנות לעם במשך אלפי שנים, ובימינו, כששבנו אליה, היא שוב פורחת ונותנת את פירותיה בעין יפה. קשר דו צדדי זה, שבין עם ישראל לארצו, הוא פלאי, ייחודי ועל-טבעי. זהו אכן קשר אלוקי!
נאמנות מצד בני אדם למקום מסוים ניתנת להבנה – עם כל המיוחד שבכך – שהרי הם בעלי שכל ורגש. אבל נאמנות של ארץ, של קרקע, סלעים ואבנים, לעם מסוים – זהו דבר שלא ניתן להסבר רציונלי!” (הרב חיים דרוקמן, קמעא-קמעא).