דף לימוד שלישי – הדרך

מהלך הלימוד:

בשבועיים האחרונים התעסקנו במטרה הגדולה של הובלת האומה על בסיס ערכי תורה ועבודה. יש הרבה דרכים להשיג מטרה, והדרך שנבחר בה חשובה בפני עצמה, נוסף על המטרה שהיא משיגה. בחודש הארגון בחרנו להתעסק לא רק במטרה אלא גם בדרך. בדף הלימוד ננסה להעמיק בחשיבותה ומשמעותה של הדרך, בתכונות הנדרשות לאדם ההולך בדרך על פי ערכי תורה ועבודה ובדרך שבה אנו רוצים להגיע אל מטרה. בשבוע זה נחגוג עם חברינו בעדה האתיופית את חג הסיגד.

הסִיגְד הוא אחד ממועדי ביתא ישראל. החג חל בכ”ט בחודש תשואן (כ”ט במרחשוון), 50 יום לאחר יום הכיפורים. הסיגד הוא יום של צום, טוהרה והתחדשות, ובמרכזו טקס חידוש הברית בין העם לקב”ה, הכולל קריאת קטעים מן המצהף קדוס (ספרי הקודש) וברכות ותפילות לגאולה. הטקס נערך בראש הר גבוה כסמל למעמד הר סיני, ומנהלים אותו כוהני הקהילה, הקייסים. ההשראה למנהגי החג לקוחה ממעמד דומה המתואר בתנ”ך שקיימו עזרא ונחמיה בימי שיבת ציון.

הסיגד מבטא את האמונה שלנו בשיבה לציון וחיזוק הקשר מתוך אקטיביות לקירוב הגאולה. הסיגד מבטא דרך, הליכה, מסע של שנים לציון.

דרך החג המיוחד ודרך המסע ננסה לגעת בנושא השבוע:

“במשך דורות, חלמו יהודי אתיופיה על השיבה לירושלים ועל איחוד מחדש עם שאר היהודים. חג הסיגד היה יום של גיבוש קהילות יהודי אתיופיה. יהודי אתיופיה חשו משמעות מיוחדת בקיום המנהג של חידוש הברית למרות הסבל הכרוך בשמירה על נאמנות לעם היהודי. החג שימש עבורם יום של קריאה לא-ל להחזירם לארצם, לציון. אנשים שגרו במקומות רחוקים יצאו למסע כדי להגיע למקומות המרכזיים שבהם נערך טקס החג, מסע שארך לפעמים ימים מספר. תפילות החג, שחוברו במשך הדורות, מדגישות את הזיקה לציון. תפילות החג הביעו ערגה לעיר ירושלים ותקווה להגיע אליה, וכן ברכות לשגשוג ולבריאות עבור כל היהודים באשר הם.

היום, המוני חוגגים מקרב קהילת יוצאי אתיופיה עושים דרכם לירושלים ומתכנסים בטיילת ארמון הנציב המשקיפה על ירושלים ובכותל המערבי” (על פי אתר האגודה הישראלית למען יוצאי אתיופיה).

• מה היה חלומם הלאומי של יהודי אתיופיה? כיצד בא לידי ביטוי בקהילות בחו”ל?
• מהי משמעות המסע שעשו בכל שנה מחדש?
• מתוך החלום להתאחד ולעלות לירושלים, רבים מחברי העדה יצאו למסע ארוך ומייגע לארץ ישראל – מסע שנמשך חודשים רבים וגבה כוחות פיזיים ונפשיים שאף עלה לרבים בחייהם. מה הוביל אותם לצאת למסע כזה? מהם הכוחות הנדרשים לכך? מה בונה בנפש מסע כזה לארץ ישראל?

המסע לארץ ישראל

מילים: חיים אידיסיס
לחן: שלמה גרוניך

הירח משגיח מעל 
על גבי שק האוכל הדל 
המדבר מתחתי, אין סופו לפנים
ואמי מבטיחה לאחי הקטנים

עוד מעט, עוד קצת, להרים רגליים 
מאמץ אחרון, לפני ירושלים

אור ירח החזק מעמד
שק האוכל שלנו אבד 
המדבר לא נגמר, יללות של תנים
ואמי מרגיעה את אחי הקטנים

עוד מעט, עוד קצת, בקרוב ניגאל 
לא נפסיק ללכת, לארץ ישראל

ובלילה תקפו שודדים
בסכין גם בחרב חדה 
במדבר דם אמי, הירח עדי
ואני מבטיחה לאחי הקטנים

עוד מעט, עוד קצת, יתגשם החלום 
עוד מעט נגיע, לארץ ישראל

בירח דמותה של אמי 
מביטה בי, אמא אל תיעלמי 
לו הייתה לצידי, היא הייתה יכולה
לשכנע אותם שאני יהודי

עוד מעט, עוד קצת, בקרוב ניגאל 
לא נפסיק ללכת, לארץ ישראל 

עוד מעט, עוד קצת, להרים עיניים 
מאמץ אחרון לפני ירושלים.

• אילו תכונות נדרשו מהמדברים בשיר כדי לצלוח את המסע לארץ ישראל? מה החזיק אותם לאורך הדרך? מה עזר להם להחזיק מעמד?
• מה לדעתכם נתן להם את הכוח לצאת למסע? האם לכם יש כוח דומה כדי לצאת למסע בעבור הדברים הגדולים שאתם חולמים עליהם?
• המסע של קהילת ביתא ישראל לארץ הוא מסע ארוך שנים, ולכל אחד הסיפור שלו. אך האם נגמרו המסעות לארץ ובארץ? לאילו מסעות גדולים אנחנו צריכים לצאת לעבר הגאולה השלמה? אילו תכונות נדרשות מאיתנו לשם כך?

“בתרבות המערב מי שלא מגיע לתוצאה לא שווה, כל המגמה זה התכלית אך אין בעצם הבנייה שום בנייה. ‘בדרך’ לא מופיעה שום בנייה. תמיד להגיע ולהישג, וכל שלבי המעבר הם נטולי חיים. אין זויות בכל העמל והפרטים של החיים, ולכן זה עולם עצבני כי המטרה להגיע לסוף, כל מה שבדרך הלוואי ולא היה קיים כי אין לו תכלית בפני עצמה. זה עולם בלי יצירה אלוקית. לעומת העצבנות המורדנית אנו צריכים להיות מלאי שד חיים, מציאות שיש תוכן עצמי שכל הזמן הולך ונבנה, בתוך העמל והפרטים של המציאות יש יצירה מוסרית שנבנית בו. אין משהו מסוים שאני שואף שליו ובלעדיו אין לי חיים, במובן הזה שאין ‘מחר יהיה טוב’. אין רגע בחיים שאני לא יכול לחיות אותו. בכל שלב ושלב, ‘בכל הדרך’ יש להתמודד על הרצון המוסרי שנבנה בפנים. אני לא חי כדי להגיע למשהו אלא חי את המציאות, בכל דבר אחפש ואמצא מהו אותו דבר שבונה כרגע את המציאות” (מתוך שיעור של הרב בלייכר באיגרת הרמב”ן).

• מהי נטיית הנפש של ההולך בדרך?
• האם נטייה זו משפיעה על התוצאה הסופית? כיצד?

המדרש הזה, המובא בגמרא בירושלמי, מוכר לרובנו, אך קראו אותו וחשבו מה המשמעות שלו ביחס לדברים שלמדנו.

“ר’ חייא בר אבא ורבי שמעון בן חלפתא היו מהלכין בבקעת ארבל וראו אילת השחר. אמר לו ר’ חייא: כך היא גאולתן של ישראל, בתחילה קמעא קמעא, כל מה שהיא הולכת, היא רבה והולכת” (ירושלמי, ברכות פ”א ה”א).

• מהי המטרה במדרש? מהי הדרך אל המטרה? האם תוכלו לזהות תכונות הנדרשות מהאדם ההולך בדרך זו?
• כדי להגיע לגאולה – אל הגאולות שבדרך (כמו העלייה לארץ ישראל, הקמת מדינה, הקמת צבא וכו’) ואל הגאולה השלמה – נדרשת ודאות בכך שהגאולה בוא תבוא; אמונה שאנו פוסעים בדרך נכונה; הליכה בשותפות עם עם ישראל; סבלנות לדרך ולתהליך שאנו צריכים לעבור עד המטרה ואקטיביות והובלה בדרך הזו. איך התכונות הללו מתבטאות בחייכם הפרטיים? מהי התכונה הכי דומיננטית בכם מהתכונות הנ”ל, ואיזו אתם צריכים לחזק?

ב”ה היום, כאשר קיימת בארץ קהילת ביתא ישראל גדולה ומכובדת, חוגגים את חג הסיגד בחגיגות ממלכתיות בטיילת ארמון הנציב. בני עקיבא עם תנועות נוער נוספות מקימה ‘אוהל כיסופים לציון’ כחלק מחגיגות היום. אומנם החג עבר רק במסורת של הקהילה היהודית באתיופיה, אך לכולנו יש הרבה מה ללמוד מהכמיהה לירושלים, מהחיבור לקודש ומהדרך הארוכה והקשה מכל בחינה שעשו יהודי אתיופיה כדי להיות יהודי ארץ ישראל. השבוע זה הזמן שלנו ללמוד את הדרך הזו, ללמוד איך יוצאים למסע אל עבר הגאולה שלנו. כולם מוזמנים להגיע לאוהל הכיסופים לציון שיוקם גם השנה בחג הסיגד (שיוקדם השנה, מכיוון שהוא יוצא בשבת). בררו את הפרטים, וניפגש באוהל!