איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים ליום חול
מתאים לשבתהשורשים שלי הם אחד הדברים המשמעותיים שיש לי כאדם, כי הם המחברים אותי למשפחה שלי והם מרכיבים את מי שאני. בדף הלימוד ננסה להבין יחד עד כמה החיבור לשורשים משפיע על האישיות שלי ולזהות אילו מרכיבים בזהותי נובעים משייכותי למשפחה שלי. כמו כן נראה איך מרכיבים אלו מעצימים אותי ומהווים לי מוקד כוח.
מטרות:
מדריכים יקרים! המסע מספק הזדמנות נפלאה ללימוד שונה ומרענן עם החניכים. מומלץ מאוד לקרוא את דף הלימוד לפני המסע, להעמיק ברעיונות ולבחור את הקטעים המתאימים לחניכים שלכם. אפשר ללמוד ברצף שניים-שלושה קטעים או לקחת את הקטעים ולחלק אותם לאורך המסע, מה שהכי טוב לכם. מסע פורה ומוצלח!
מהלך הלימוד:
פתחו את הלימוד בשאלה: “מה גורם לאדם להיות מי שהוא? התכונות שבו, המחשבות, השאיפות? מה משפיע עלינו בחיים?
חלק 1 – למה בכלל צריך שורשים?
כל שחכמתו מרובה ממעשיו, למה הוא דומה – לאילן שענפיו מרובין ושורשיו מועטין, והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו. וכל שמעשיו מרובין מחכמתו, למה הוא דומה – לאילן שענפיו מועטין ושורשיו מרובין: אפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו, אין מזיזות אותו ממקומו.
(משנה, אבות ג, ט)
ב-30 במרץ 1921 הגיע שר המושבות של בריטניה, וינסטון צ’רצ’יל, לביקור בארץ ישראל, שנעשתה זה לא כבר לחלק מהאימפריה הבריטית הגדולה. בביקור התארח השר גם בתל אביב, והגיע לעיר בלוויית הנציב העליון סר הרברט סמואל, הברון ג’יימס רוטשילד ורעיותיהם. תל אביב קושטה לקראת בואם בדגלים, בשטיחים ובפרחים. כדי להדגיש את הצבע הירוק החליט ועד תל אביב אף לקשט בעצים את הדרך שבין בית הוועד לביתו של מאיר דיזנגוף, ראש העירייה. מאחר שלא היה זמן מספק לנטיעת עצים, החליט הוועד לכרות עצי ברוש ואורן מחורשות מקווה ישראל ולתקוע אותם, פשוטו כמשמעו, בחולות. כאשר התקרבה מכוניתו של צ’רצ’יל ותזמורת הגימנסיה פצחה בנגינה, החל הקהל להידחק, העצים נפלו ונחשפו גזעיהם הכרותים… לנוכח המראה הזה פרץ צ’רצ’יל בצחוק ולחש לדיזנגוף: “מיסטר דיזנגוף, בלי שורשים שום דבר לא יצמח כאן…”
חלק 2 – המשפחה, השורש הבסיסי של האדם
ראינו בקטעים הקודמים ששורש משמעותו בסיס מחשבתי והתנהגותי שבלעדיו האדם תלוש ומוגבל ביכולתו לצמוח ולהתקדם.
כעת ננסה להבין כיצד המשפחה באה לידי ביטוי כשורש ראשוני ומהותי בחייו של האדם.
קישור לשיר:
שְׁתַלְתֶּם נִגּוּנִים בִּי, אִמִּי וְאָבִי,
נִגּוּנִים מִזְמוֹרִים שְׁכוּחִים.
גַּרְעִינִים; גַּרְעִינִים נְשָׂאָם לְבָבִי –
עַתָּה הֵם עוֹלִים וְצוֹמְחִים.
עַתָּה הֵם שׁוֹלְחִים פֹּארוֹת בְּדָמִי,
שָׁרְשֵׁיהֶם בְּעוֹרְקַי שְׁלוּבִים,
נִגּוּנֶיךָ, אָבִי, וְשִׁירַיִךְ אִמִּי,
בְּדָפְקִי נֵעוֹרִים וְשָׁבִים.
הִנֵּה אַאֲזִין שִׁיר עַרְשִׂי הָרָחוֹק
הִבִּיעַ פִּי אֵם אֱלֵי בַּת.
הִנֵּה לִי תִּזְהַרְנָה בְּדֶמַע וּשְׂחוֹק
“אֵיכָה” וּזְמִירוֹת שֶׁל שַׁבָּת.
כָּל הֶגֶה יִתַּם וְכָל צְלִיל יֵאָלֵם
בִּי קוֹלְכֶם הָרָחוֹק כִּי יֵהוֹם.
עֵינַי אֶעֱצֹם וַהֲרֵינִי אִתְּכֶם
מֵעַל לְחֶשְׁכַת הַתְּהוֹם.
(ניגונים, פניה ברגשטיין)
תקומתו של העץ איננה מושרשת בענפים ובעלים ובפירות המפוארים – אלא בשרשיו, שהם מחוזקים במקום אשר הרוחות והסערות לא תגענה שמה. הם מתחזקים על מקור מים חיים של התחדשות. העץ איננו דואג בזמן שהסערות תופסות אותו, מנענעות אותו כופפות אותו, הוא לא נע ולא זע ממקומו, וכל זמן שהוא לא נעקר ממקומו, היה תהיה לו תקומה! ועל כן נמצא שהאילן לא הפסיד כלום, ואדרבא – החליף כוח במאבק. כן הוא האדם. כל זמן שהוא נצמד לשרשיו הרוחניים – שום רוח לא תעקור אותו ממקומו. ונהפוך הוא, הסערות תעוררנה את כח ההתחדשות.
(הרב שמשון רפאל הירש, במעגלי שנה, ט”ו בשבט, בני ברק תשכ”ו)
חלק 3 – “משפחה היא כמו עץ. אנחנו צומחים כמו ענפים בכיוונים שונים, אבל כולנו באים מאותו השורש”
בחלק השני ראינו כיצד המשפחה משפיעה עלינו במקום הכי ראשוני ובסיסי בחיים, אך גם נוטעת בנו תכונות, חוויות ומחשבות שמלוות ומצמיחות אותנו לאורך כל חיינו.
לסיכום ננסה לראות אילו דברים בנו נובעים מתוך שורשי המשפחה הייחודית של כל אחד ואחד מאיתנו.
ישנן שתי ירושות יציבות שאנו מעניקים לצאצאנו. האחת היא שורשים; השנייה היא כנפיים.
(הודינג קרטר ג’וניור)