איתור סניפים וכפרי בוגרים
אחד מיסודותיה של תנועת נוער הוא התנועה, היכולת לנוע בגמישות, בהתאם למציאות. כדי שלא נעוף ברוח המניעה אותנו עלינו להיות מחוברים לשורשים יציבים. בדף הלימוד הזה נתמקד בנושא שבו נעסוק בחודש ארגון ובשנה כולה: בתנועה שנובעת מהבנת האתגרים שהקב”ה מציב לנו במציאות. נלמד להקשיב לקול ה’ הנשמע במציאות ולפעול מתוכו, וכל זאת מתוך חיבור לשורשים שלנו כעם.
להרחבה:
צוואת הרב עוזיאל: להוסיף קישור מעודכן!
לפני פטירתו כתב הרב עוזיאל צוואה ובה קריאה לציבור הרחב. נביא כאן קטעים ממנה שעניינם המציאות כביטוי לרצון אלוקי והמעשים הנדרשים מהציבור לדעתו של הרב. הקטע נכתב בשפה מובנת למדי, לכן בקשו מהחברים שיסבירו בעצמם את הנאמר, ורק אם יש צורך, הסבירו בעצמכם. גם אם השפה ברורה יש חשיבות לחזרה כדי להטמיע את הנאמר גם בקרב חברים שהתקשו להתרכז. מאחר שדף הלימוד די פשוט נשים הפעם דגש חזק יותר על הדיונים והעיבוד של החברים. הדיונים יתחלקו לשני דיונים מרכזיים: חלקו את הזמן היטב כדי לתת לחברים זמן להתבטא אך בלי להימרח.
תמונה: מתוך אתר הוועד להוצאת כתבי הרב עוזיאל
ד. הָרֶקַע הָרַעְיוֹנִי לַצַוָּאָה
קִבּוּץ גָּלֻיּוֹת זֶה – שֶׁנַּעֲשָׂה בְּמֶשֶׁךְ עַשְׂרוֹת הַשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת הוּא הָיָה גַּרְעִין לִצְמִיחַת הַגְּאֻלָּה, וּבְבוֹא הָעֵת הַנּוֹעֲדָה לְכָךְ מִלִּפְנֵי יוֹצֵר עוֹלָמוֹ וּבוֹחֵר בְּעַמּוֹ וּבְאַרְצוֹת קָדְשׁוֹ, הִשְׁרָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, בְּלֵב כָּל חֲלוּצֵינוּ הַגִּבּוֹרִים. הִנְחִילָם עֲטֶרֶת נִצָּחוֹן, וַיִתֵּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ.
זִכְרוּ זֹאת וְהִתְבּוֹנְנוּ מְאֹד וּדְעוּ וְהַאֲמִינוּ כִּי יָד ה’ עָשְׂתָה זֹאת. כְּדֵי לְמַלּאוֹת דְּבָרוֹ מִפִּי נְבִיאֵי קָדְשׁוֹ לִשְׁלוֹמוֹ הַנִּצְחִי שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל, וְלִשְׁלוֹמוֹ שֶׁל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. שֶׁהוּא מָתְנֶה בִּשְׁמִירָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה וּמִצְווֹתֶיהָ, שֶׁעַל יָדָם יִתְקַדֵּשׁ שֵׁם קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ, וְיִלְמְדוּ כָּל הָעַמִּים לָדַעַת אֶת יִחוּד ה’ וֶאֱמוּנָתוֹ. שֶׁתָּבִיא בִּכְנָפֶיהָ שְׁלוֹם אֱמֶת בְּמַחֲנֵנוּ וְשָׁלוֹם יַצִּיב בֵּין כָּל הָעַמִּים כֻּלָּם, וְלֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ אִישׁ לְאִישׁ. מַמְלָכָה לְמַמְלָכָה, וְגוֹי אֶל גּוֹי, כִּי כֻּלָּם יֵדְעוּ אוֹתוֹ, “וּמָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה’ כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים.” (עפ”י ישעיה י”א, ט’)
וְהִנְנִי מְסַיֵּם בִּבְרָכָה וְאוֹמֵר: יְהִי ה’ אֱלֹקֵינוּ עִמָּנוּ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אֲבוֹתֵינוּ אַל יַעַזְבֵנוּ וְאַל יִטְּשֵׁנוּ, לְהַטּוֹת לְבָבֵנוּ אֵלָיו לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו. וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְווֹתָיו לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים.” (עפ”י דְּבָרִים ה, כו; מְלָכִים א, ח)
הרב עוזיאל נפטר חמש שנים בלבד לאחר הקמת מדינת ישראל, ובכל זאת בחלק זה של הצוואה הרב מצביע על חזרת ישראל לארצו כעל מהלך אלוקי, ולא רק מכורח נסיבות היסטוריות. המטרה שהרב עוזיאל מציב לתהליך ההיסטורי של תקומת מדינת ישראל היא קידוש שם ה’ בעולם שיוביל לשלום בתוך עם ישראל ובקרב האומות כולן. בשאלות המצורפות נעסוק בהתחלה בהבנה ובעיבוד של הדברים, ולאחר מכן נעבוד לדיון עמוק יותר שעניינו יישום אישי של הנאמר בקטע.
אספו את הדיון וסכמו: בקטע הזה התמקדנו יותר בהצבת מטרות בעקבות הבנת המציאות ולא רק בשמיעת הקול האלוקי בניתוח המציאות, נקודות שנגענו בהן בדפי הלימוד הקודמים. בדיון העלינו את האפשרות שמטרות שונות יכולות להיגזר מאותו קול אלוקי שנשמע במציאות. בחירת המטרות אינה שאלה שאפשר לענות עליה בלימוד קצר, היא סוגיה שמעסיקה כל אחד ואחת מאיתנו בהזדמנויות רבות: במה אנחנו בוחרים להשקיע את כוחותינו? מה חשוב לנו? מהן המטרות שלנו?
בחלק הבא הרב עוזיאל מציג שתי משימות לאומיות: שמירת מצוות והשכנת שלום.
ה. הצַוָּאַה
דְּעוּ זֹאת כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, הַיּוֹשְׁבִים בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה, אֲשֶׁר הִנְחִיל ה’ לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ וְשׁוּבוּ אֶל תּוֹרַת קָדְשׁוֹ, לְלָמְדָהּ וּלְלַמְּדָה אֶת בָּנֵינוּ אַחֲרֵינוּ מִמְּקוֹרָהּ הַנֶּאֱמָן, מִפִּי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ וּנְבִיאֵי קָדְשֵׁנוּ וְחַכְמֵי הַתּוֹרָה שֶׁבְּכָל הַדּוֹרוֹת, וְהַחַיִּים אִתָּנוּ בְּדוֹרוֹתֵינוּ, שִׁמְרוּ אֶת מִצְווֹתֶיהָ כְּהִלְכָתָן וְאֶת חֻקֶיהָ וּמִשְׁפָּטֶיהָ בִּשְׁלֵמוּתָם, כִּי מִשְׁפְּטֵי ה’ אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּו, וְזִכְרוּ תָּמִיד בְּאַהֲבָה דִּבְרֵי אָדוֹן הַנְּבִיאִים וְאִישׁ הָאֱלֹקִים בְּתוֹרַת קָדְשׁוֹ לֵאמֹר: “וַיְצַוֵּנוּ ה’ אֱלֹקֵינוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחוּקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת ה’ אֱלֹקֵינוּ לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים, לְחַיוֹתֵנוּ כְּהַיוֹם הַזֶּה, וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָנוּ אִם נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ.” מִבְּלִי תַּעֲרֹבֶת זָרָה מִמִּשְׁפְּטֵי הָעַמִּים וְדָתֵיהֶם.
וְעוֹד זֹאת שִׁמְרוּ מִכָּל מִשְׁמָר אֵת שְׁלוֹם הָעָם וּשְׁלוֹם הַמְּדִינָה, וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ כִּי הַמַּחֲלֹקֶת וְהַפֵּרוּד הֵם הָאוֹיְבִים הַיּוֹתֵר מְסֻכָּנִים, שֶׁהֵם כְּעָשׁ לְבֵית יַעֲקֹב וּכְרָקָב בְּעַצְמוֹתָיו. וּלְהֵפֶךְ, הַשָּׁלוֹם וְהָאַחְדוּת. הֵם יְסוֹדוֹת הַנֶּצַח לְקִיוּמוֹ הַמַּמְלַכְתִּי שֶׁל בֵּית-יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יִמּוֹט לָנֶצַח, הֵם הֵם הָעַמּוּדִים, שֶׁבֵּית יִשְׂרָאֵל נָכוֹן עֲלֵיהֶם תָּמִיד, וְהֵם צִנּוֹרוֹת הַבְּרָכָה וּמְקוֹרוֹת הַשֶּׁפַע, וּזְרוֹעוֹת הָעֹז וְהַגְּבוּרָה שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל.
שִׁמְרוּ וְהַחֲזִיקוּ שְׁנֵי עַמּוּדִים אֵלֶּה לְמַעַן תִתְחַזְּקוּ בְּעֹז וּגְבוּרָה וְתֶהְדְּפוּ מִפְּנֵיכֶם כָּל כֹּחוֹת הַהֶרֶס הַמַּקִּיפִים אוֹתָנוּ בְּטַבַּעַת חֶנֶק. לְהַשְׁמִידֵנוּ וְלִמְחוֹת שֵׁם יִשְׂרָאֵל וְתוֹרָתוֹ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.
הָסִירוּ כָּל גּוֹרְמֵי הַפֵּרוּד וְהַמַּחֲלֹקֶת מִמַּחֲנֵנוּ, וּמִמְּדִינָתֵנוּ, וְהַעֲמִידוּ בִּמְקוֹמָם כָּל גּוֹרְמֵי הַשָּׁלוֹם וְהָאַחְדוּת בְּתוֹכֵנוּ, וְהָיָה מַחֲנֵנוּ טָהוֹר וּמְקֻדָּשׁ, מְבֻצָר וּמְלֻכָּד. כְּחוֹמָה בְּצוּרָה שֶׁלֹּא תִּשְׁלֹוט עָלֶיהָ כָּל כֹּחַ הוֹרֵס וּמִתְנַקֵּם.
וְה’ עוֹשֶׂה הַשָּׁלוֹם במרומיו, יִשְׁפֹּת שָׁלוֹם לָנוּ, וִיבָרֵךְ אוֹתָנוּ כִּדְבָרוֹ מִפִּי מֹשֶׁה נְבִיאוֹ: ה’ אֱלֹקֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם, וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב, ה’ אֱלֹקֵי אֲבוֹתֵיכֶם יוֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים, וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר לָכֶם, ה’ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, ה’ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַּשָּׁלוֹם. וְעָרְבָה לַה’ מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלַיִם כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָּׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת.
אספו את הדיון וסכמו: הרב מציג שתי משימות לאומית: את שמירת המצוות ואת הצורך להשכין שלום. ברור לנו איך שמירת מצוות יונקת מתוך שורשינו היהודיים, אך הרב מחדד גם את הצד השני בדבריו: האחדות והשלום בינינו הם ביטוי לערכים יהודיים. השכנת שלום היא משימה לאומית שנגזרת מערכי היהדות (“הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה’ דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹקֶיךָ“).
במקרה שלנו הערכים היהודיים, דברי התורה והנביאים, הם שורשים שיכולים להצמיח “עץ שלום” שיגדל נכון. דברי הרב כאן הם מאפיין של דרך חיים: גמישות ותנועה מתוך עולם פנימי יציב, מתוך שורשים שמתווים לנו את הדרך הנכונה לפעול במציאות משתנה. כמו שאמרנו קודם: אין רק דרך אחת, אך בכל דרך שבוחרים צריך לינוק משורשים עמוקים ורחבים.
ו. פְִּרֵידָה
וְהִנְנִי אֲחִיכֶם הַנִּפְרָד מִכֶּם לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא,
בְּבִרְכַת שָׁלוֹם וּגְאֻלַּת עוֹלָם –
בִּתְקוּמַת כִּסֵּא מַלְכוּת בֵּית דָּוִד
וּבִנְיַן מִקְדַּשׁ ה’ בְּעִיר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלַיִם.
בן-ציון מאיר חי עזיאל
שאלות לסיכום:
שתפו: איך מתאים לי לבחור מטרה? מה הדבר שחשוב בעיניי לזכור כ”שורש” בעת היציאה לפעולה?
[gview file=”http://bneiakiva.org.il/wp-content/uploads/2020/10/הרב-עוזיאל.pdf”]