מעבר לתפריט (מקש קיצור 1) מעבר לתפריט תחתון (מקש קיצור 2) מעבר לאזור חיפוש (מקש קיצור 0) מעבר לתוכן העמוד (מקש קיצור 3)

דף לימוד 2- כוחי ועוצם ידי עשה את הדבר הזה

סוג הפעולה
דף לימוד
מתאים לגיל
חבריא ב'
משך הפעולה
עד שעה
מערך
0 מדריכים אהבו את הפעולה
עמוד הפייסבוק של המרכז

תקציר הפעולה

בלימוד זה נבין מהו יחסה של התורה לרכושו של האדם ונחשוב אם אנו מסכימים עם דרך זו ומה עמדתנו כלפיה מבחינה אישית וחברתית.

מטרות הפעולה

  • החברים ילמדו על תפיסת הרכוש לאור מגוון מקורות.
  • החברים ידונו בשאלה מהי הדרך הנכונה להתייחס לרכוש שלנו.
  • החברים ידונו (בהקשר של מצוות השמיטה) איך היו רוצים להתייחס לרכוש.

שלב א –

למדריכים: בשלב זה נבחן את היחס שעולה מהתורה לרכוש ולממון כדבר שלילי ובעייתי. נראה מן הפסוקים את החשש שיש בריבוי ממון ואת הסכנות שעלולות לצמוח ממנו ונדון ביחס שאנחנו צריכים לפתח כלפי הרכוש מתוך הבנה זו.

“וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה. וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה’ אֱ-לֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. הַמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ. הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ. וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה. וְזָכַרְתָּ אֶת ה’ אֱ-לֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה” (דברים ח, יג–יח).

“ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי .יאמר אולי יגבה לבך כשתראה שפע הטובה הבאה אליך ותאמר כי זה מצד המזל, ואמרת בלבבך כחי כח מזלי למעלה שתחשוב שיש מזל לישראל ועוצם ידי למטה עשה לי את החיל הזה” (רבנו בחיי שם).

  • מה הכוונה במילים “כוחי ועוצם ידי”? מה החשש הגדול ממציאות זו?
  • האם כדאי שיהיה לנו ממון? האם זה דבר ששואפים אליו?

 

“בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר […] אֵיזֶהוּ עָשִׁיר, הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכח) יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. אַשְׁרֶיךָ, בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְטוֹב לָךְ, לָעוֹלָם הַבָּא” (משנה, אבות ד, א).

 

  • מי הוא עשיר באמת? האם כך לדעתנו צריך להגדיר עושר?
  • האם זו גם התפיסה שלנו בנוגע לעושר? האם אנחנו מזדהים עם התפיסה שעולה מן המקורות האלו?

 

שלב ב –

למדריכים: בשלב זה נרצה להידרש לתפיסה נוספת שעולה מן המקורות ביחס לרכוש וממון, תפיסה שרואה ברכוש משהו הכרחי ואימננטי בחיינו שבלעדיו קשה להיות בקשר ישיר עם הקב”ה. תפיסה זו מראה את החשיבות של הרכוש, וננסה לדון בפער בין התפיסות ובמה שאנחנו לומדים מכך על היחס שלנו לרכושנו.

“וַיָּקֶם משֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן – מכאן אמרו שאין השכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר” (מדרש אגדה [בובר] שמות מ, יח).

“אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר, ורצו בג’ מעלות אלו לא שלא יהיה צריך לזולתם שכל מה שיצטרף מהחסידות והקדושה מפרישות ואהבתו בעבודה […] וכן איזהו עשיר ודאי שהעוני יטריד האדם מן ההסתכלות בעניני הדרושים הנסתרים שלא יוכל להתבודד אליהם, אמנם גם העשיר אם יטריד אחר ממונו לא יקרא עשיר לנבואה אלא צריך שיצרף אל עושרו שהוא שמח בחלקו ולא יתן עינו בעשירים ממנו, ומעולם לא יגיע אל תכלית העושר להפנות אל הנבואה. […] ונמצאו שלשתם צריכים אל האדם, החכמה לדעת הדרושים הנפלאים, הגבורה לסבול קושי הנבואה הבאה בחוזק יד כאומר ואני נהייתי ונחליתי, וכתיב והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו, וכיוצא בו כדכתיב יד ה’ היתה עלי חזקה, והעושר להזדמן לו צורכי בניו ובני ביתו שמבלעדי הם אין לו שלימות” (רבי משה קורדוברו, אור יקר).

  • מה הקשר בין מצבו הכלכלי של האדם להשראת שכינה?
  • מה תכונות אלו נוטעות באדם בעומק שלהן?

 

“רב בתר צלותיה [אחר תפילתו] היה מתפלל עוד ואמר הכי [כך] ‘יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹהֵינוּ שֶׁתִּתֵּן לָנוּ חַיִּים אֲרוּכִּים, חַיִּים שֶׁל שָׁלוֹם, חַיִּים שֶׁל טוֹבָה, חַיִּים שֶׁל בְּרָכָה, חַיִּים שֶׁל פַּרְנָסָה, חַיִּים שֶׁל חִלּוּץ עֲצָמוֹת, חַיִּים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם יִרְאַת חֵטְא, חַיִּים שֶׁאֵין בָּהֶם בּוּשָׁה וּכְלִימָּה, חַיִּים שֶׁל עוֹשֶׁר וְכָבוֹד, חַיִּים שֶׁתְּהֵא בָּנוּ אַהֲבַת תּוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם, חַיִּים שֶׁתְּמַלֵּא לָנוּ אֶת כָּל מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּנוּ לְטוֹבָה’״ (בבלי, ברכות טז ע”ב).

  • מה רב מאחל לעצמו לאחר התפילה?
  • מה אפשר ללמוד מתפילתו על תפיסתו בנוגע לממון?
  • האם תפיסת הממון העולה ממקורות אלו חופפת לתפיסה העולה מהמקורות הקודמים? אם יש הבדל ביניהן, איך אפשר להכריע ביניהן? האם יש תפיסה אחת נכונה יותר?

 

שלב ג –

למדריכים: בשלב זה נרצה לקחת את כל מה שראינו ולחבר אותו למצוות השמיטה. בשני המקורות שלהלן ננסה להבין מה השמיטה מלמדת אותנו על היחס שיש לנו לרכוש ונחשוב איזו תפיסה של רכוש מתאימה יותר למצוות השמיטה ומה אנחנו רוצים לאמץ ביחס שלנו כלפי הרכוש שלנו.

וכמו שמקדים הכתוב את הצדיקים, כדכתיב (תהלים קג, כ) ‘ברכו ה’ מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו’, כי לשון ‘דבר’ שייך על דבר שהוא קשה, שכן כתיב (בראשית מב, ל) ‘דבר אתנו אדוני הארץ קשות’. וכן בשמיטה כתיב (דברים טו, ב) ‘וזה דבר השמיטה’, כי השמיטה היא קשה ביותר מכל, שהאדם מניח שדהו בורה שנה תמימה. ואם השם יתברך צוה על האדם לתת תרומה (דברים יח, ד) ומעשר (במדבר יח, כד) זהו שהוא עושה טובה לאחר, ואין דבר זה קשה. אבל דבר זה, שאין עושה בזה שום טובה לאחר, הוא דבר קשה כאשר מפסיד ממון שלו, ועם כל זה מקבלים ועושים בשמחה. ואין שום דבר בעולם קשה כמו השמיטה, כי השמיטה שנה תמימה, ויש לו הפסד ממון, הוא יותר קשה” (נתיבות העולם, נתיב התורה יז, ח).

  • עם איזו תפיסה מסתדרת יותר מצוות השמיטה?
  • איך השמיטה מצפה שנתייחס לממון שלנו?
  • לאור המקורות שלמדנו, בפרט המקורות על מצוות השמיטה, איך היינו רוצים להתייחס לרכוש שלנו? באיזו דרך אנחנו יוצאים מתוך הלימוד?

דעתך חשובה לנו