תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה

פתיחה:

חלקו לכמה חניכים פתקי מושגים (נספח 1). בקשו מהם, כל אחד בתורו, לדבר דקה וחצי על המושג שקיבלו (מאחר ששבת הם לא יוכלו לברר עליו, אבל בכל מקרה בקשו מהם שלא לשאול אחרים מה פשר המושג שקיבלו) ולסיכום להגיד מה לדעתם צריכה להיות פריצת הדרך הבאה של המושג הזה. רוב המושגים אינם מוכרים, וסביר להניח שהחניכים יעמדו חסרי אונים ולא ידעו על מה לדבר. דרבנו אותם לדבר בכל זאת והקפידו לשאול כל חניך בסיום הנאום מה צריך להיות הצעד הבא בנושא שעליו נאם.

לאחר שכולם ידברו שאלו אותם:

• איך הייתה החוויה? נהניתם? היה קשה? מעצבן? מעניין?
• שאלו את כלל החניכים: קרה לכם פעם שהתבקשתם לדבר על משהו או לעשות משהו בלי שהיה לכם מושג מה הדבר הזה או כיצד עושים אותו ולא הייתה לכם אפשרות לברר או לבדוק עליו, כמו עכשיו?
• מה הרגשתם במצב הזה?

לאחר דיון קצר אמרו לחניכים שבדיוק משום שקשה וכמעט בלתי אפשרי לדבר על משהו, בטח שלעשות אותו, בלי לדעת עליו דבר, חשוב ללמוד עליו לעומק לפני שמדברים עליו. אם אנחנו רוצים להיות אנשים שקשובים למציאות ומסוגלים לפעול בעקבותיה, אנחנו צריכים לבוא מבוררים, בעלי תפיסת עולם מגובשת. כך נוכל להקשיב ולפעול מתוך חיבור לדברים שאנחנו מאמינים בהם ולא לשנות את הכיוון בכל אופנה חולפת.

למדנו בפעולות הקודמות על רבי כלפון משה הכהן ועל תפיסתו את הציונות. כדי שנוכל לצאת מהחודש הזה בעלי יכולת להקשיב ולפעול בנושא צריך ללמוד לעומק על ציונות.

שלב א:

בשלב זה, טרם נצלול ללימוד עצמו, קודם נבין את חשיבות הלימוד בכלל ובחבורה בפרט.

חלקו את החניכים לזוגות ותנו לכל זוג משפט או קטע קצר (נספח 2).

הערה למדריכים: אפשר לכתוב מראש את השאלות על דף גדול ולהניח במרכז החדר כדי שהחניכים יראו אותן מול העיניים.

בקשו מהם לחשוב יחד:

• מה המשפט או הקטע שקיבלנו רוצה לומר לנו בהקשר של למידה מעמיקה לפני שניגשים לעשות משהו?
• כיצד הוא יכול להיות משמעותי בהכנה שלנו לקראת משהו שנרצה לעשות?
• זוגות שקיבלו מקור שמתייחס ללימוד בחבורה: מדוע דווקא חבורה? מה מיוחד בלימוד כזה?

לאחר כמה דקות שהחניכים יחשבו יחד בקשו מכל זוג לשתף בקטע שלהם ומה למדו ממנו.

אספו את הנאמר: הלימוד לפני המעשה חיוני על מנת שהמעשה ייעשה בצורה הטובה ביותר. הוא גם משפיע על רמת החיבור שלנו למעשה, ובכלל גורם למעשה להיות משמעותי ומשפיע במציאות. נוסף על כך הלימוד לבד אינו יעיל כמו לימוד בחבורה. כולנו מכירים את זה שלומדים יחד למבחן במתמטיקה וכל אחד טוב בחומר אחר, וככה כולם יכולים ללמוד מכולם ולדעת טוב את החומר לקראת המבחן. בדומה לכך גם בלימוד תורה הלימוד בחבורה גורם ללומדים לחדד ולדייק את מה שלומדים, מאפשר לראות זוויות רבות יותר ולהגיע לדבר שלם ואמיתי יותר.

עכשיו נתנסה יחד בלימוד בחבורה על ציונות.

שלב ב: אין התורה נקנית אלא בחבורה

זהו לב הפעולה. כעת נרצה להקים מעין בית מדרש בשבט שלנו וללמוד יחד, בחבורה.

הערה למדריכים: כדאי להכין את החניכים מראש לכך שלימוד בחבורה הוא ללא ציניות. כל מי שרוצה מוזמן להביע את דעתו ולהגיד את מחשבותיו כל עוד הן קשורות ללימוד. השותפות והנוכחות של כולם מהותיות כי הן יעזרו לנו ללמוד טוב יותר את הנושא.

חלקו לחניכים את דף המקורות (נספח 3) והתחילו ללמוד יחד. לאחר כל קטע יש כמה שאלות שיכולות לסייע בהבנתו ובהבנת המסר שלו, אך מומלץ ורצוי שלא להיצמד אליהן דווקא אלא לאפשר לשיח בתוך החבורה להתקדם לאן שיתקדם כל עוד נשארים בנושא – ציונות.

סיכום:

הסבירו בקצרה את המקורות שבחרתם ללמוד עם החניכים. לארץ ישראל יש ייחוד בכל מיני רבדים והיבטים. היא משפיעה גם על האדם הפרטי, על עבודת ה’ שלו, וגם על עם ישראל ככלל, כעם. היא גורמת לנו להיות מאוחדים יותר, מאוגדים יותר. אם הלימוד והדיון התרחבו לתחומים נוספים, דברו גם עליהם בכמה מילים. חשוב שהחניכים ירגישו כי לא משנה לאיזו מסקנה הגעתם, עצם הלימוד יחד, הבירור המשותף, משמעותי וחשוב.

בקשו מכל אחד מהחניכים לשתף ברעיון, נקודה או אמירה שהם לוקחים איתם מהלימוד היום. משהו שהתחדש או התחדד.

הציעו לחניכים לייסד חבורת לימוד שבטית בנושא שמעניין אותם ותמשיך ללוות אתכם במהלך השנה.

נספחים

נספח 1 –

מושגים

• מכניקה קוונטית
• פרמקולוגיה
• פסיכולוגיה חיובית
• תכנות מונחה עצמים

נספח 2 –

משפטים וקטעים

• סוף מעשה במחשבה תחילה (ר’ שלמה אלקבץ)
• “תלמוד המביא לידי מעשה” (קידושין מ ע”ב)
• “הסכת – עשו כתות כתות ועסקו בתורה לפי שאין התורה נקנית אלא בחבורה” (ברכות סג)
• “רַבִּי חֲלַפְתָּא בֶּן דּוֹסָא אִישׁ כְּפַר חֲנַנְיָה אוֹמֵר עֲשָׂרָה שֶׁיּוֹשְׁבִין וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵּינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פב) אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל. וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ חֲמִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ט) וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ” (אבות ג, ז).
• “רַבִּי יִשְׁמָעֵאל (בְּנוֹ) אוֹמֵר הַלּוֹמֵד תּוֹרָה עַל מְנָת לְלַמֵּד מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד. וְהַלּוֹמֵד עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת” (אבות ד, ה).

נספח 3 –

דף לימוד בחבורה

הערה למדריכים: בחרו את המקורות שהכי מתאימים לשבט שלכם ומעבירים את הנקודות המהותיות בעיניכם. שני המקורות הראשונים מומלצים, והוסיפו עוד מקור או שניים, אין צורך ללמוד את כולם.

1. “‘אמר החבר: כן הרכם (=ההר שלכם, הכוונה לארץ ישראל) זה שאתם אומרים, שמצליח בו הכרם, אילו לא היו נוטעים בו הגפנים ועובדים העבודה הראויה להם, לא היה עושה ענבים. והמעלה המיוחדת הראשונה היא לעם שהוא סגולה ולב כאשר זכרתי, ויש לארץ עזר בזה עם המעשים והתורות התלויות בה אשר הם כעבודה לכרם, אבל לא יתכן לסגולה הזאת להגיע אל הענין האלוקי מבלעדי המקום הזה, כאשר לא יתכן שיצליח הכרם בבלעדי ההר הזה‘ (ספר הכוזרי, מאמר ב אות יב).

החבר מדמה את הופעת הקדושה בארץ לגידול גפנים בכרם. שלושה מרכיבים משפיעים על תנובת הכרם: זרע, קרקע וטיפול מתאים. כך גם בעם ישראל: כדי שתשרה שכינה על העם יש צורך בשלושה דברים: בזרע הנושא את העניין האלוקי, באדמה מתאימה ובקיום תורה ומצוות – שהם העבודה הראויה לכך. רק כך מתקבל העניין האלוקי. בהיעדר אחד מהתנאים הללו ייתכן שהעניין האלוקי לא יורגש. פירוש ‘העניין האלוקי’, שריה”ל עוד ירבה להזכירו, הוא האפשרות לקבל מסרים מהאלוקות. העניין האלוקי יכול לבוא לידי ביטוי באמצעות קבלת נבואה, רוח הקודש, השראת שכינה, בת-קול וכו'” (הרב אורי שרקי, “שיעורים בספר הכוזרי”, חלק א, עמ’ 163–164).

• מדוע חשוב שעם ישראל ישב בארצו?

2. “מצות ישוב ארץ ישראל היא אחת המצוות שלא זכתה למעמדה הראוי בעיני היהודים, משום כך ניתן לסווגה כמצוה יתומה. אינני מכוון לימי הבינים כאשר נסיעה לארץ ישראל ושהייה בה היתה כרוכה בסכנה, כפי שמובא בתוספות כתובות קי: ‘אינו נוהג בזמן הזה דאיכא [=שיש] סכנת דרכים’. כוונתי לעידן החדש. מצוה זו לא קיימו היהודים כדבעי [=כראוי]. אילו קיימו היהודים בעוד מועד את המצוה במלוא שיעורה כראוי, היו מאות אלפי יהודים ניצולים בשנות השואה. תנועתנו היתה אולי היחידה שדרשה השכם והערב שיהודים יעלו לארץ ישראל. ואף היום דורשת תנועתנו מיהודים דתיים לעלות לישראל. ברם, זכותה הגדולה אינה בדרישת עליה מיחידים, אלא בהגדרתה וניסוחה מחדש. מצות ישוב ארץ ישראל, וקביעתה במרכז השקפת עולמנו. אנו, פשוט, גאלנו – במובן אידיאולוגי מחשבתי – את המצוה מיתמותה ובדידותה. מה חידושנו במצות ישוב ארץ ישראל? ראשית היינו הראשונים שהסברנו, שבהקמת המדינה חשיבות הלכתית, מאחר שבאמצעותה נוכל לקיים את המצוה של ירושה וישיבה. אמרנו, מצוה זו מתקיימת לא רק בבנינה המשקי של הארץ, אלא גם על ידי ריבונותנו בה” (חמש דרשות, הרב סולובייצ’יק).

• מהו החידוש בציונות שנובעת מהשקפת עולם אמונית?

3. “אָמַר הֶחָבֵר: מִמַּה שֶׁאָמְרוּ בְעִנְיָן זֶה: הַכֹּל מַעֲלִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאֵין הַכּלֹ מוֹרִידִין, וְדָנוּ הָאִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ רוֹצָה לַעֲלוֹת עִם בַּעְלָהּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁתֵּצֵא שֶׁלֹּא בִכְתֻבָּה, וְהָפְכּוֹ ­– כַּאֲשֶׁר הָאִישׁ אֵינוֹ רוֹצֶה לַעֲלוֹת עִם אִשְׁתּוֹ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁיּוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה, וְאָמְרוּ: ‘לְעוֹלָם יָדוּר אָדָם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ בְעִיר שֶׁרֻבָּהּ גוֹיִים וְאַל יָדוּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ אֲפִלּוּ בְעִיר שֶׁרֻבָּהּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל הַדָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דּוֹמֶה לְמִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ אֱלוֹהַּ, וְכָל הַדָּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ דּוֹמֶה לְמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַ'”. וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר: ‘כִּי-גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת יְיָ לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים’, לוֹמַר לְךָ שֶׁכָּל הַדָּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ כְּאִלּוּ עוֹבֵד אֱלֹהִים אֲחֵרִים… וְעוֹד אָמְרוּ: ‘אַוִּירָא דְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַחְכִּים'” (ספר הכוזרי, מאמר שני, כב).

• מה פשר המשפט “הכול מעלין לארץ ישראל ואין הכול מורידין”? מה הקשר לדיון שמובא לאחריו בכוזרי?
• מה לדעתכם מיוחד כל כך בארץ ישראל שמי שלא דר בה דומה למי שאין לו אלוה?
• באיזה מובן האוויר של ארץ ישראל גורם לאדם להיות חכם יותר?

4. “א”ר ירמיה בר אבא א”ר יוחנן כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא” (כתובות קיא ע”א).

• מה הקשר בין ארץ ישראל לעולם הבא?
• מדוע העניין הוא דווקא להתהלך ארבע אמות בארץ ישראל? יש עוד הרבה דברים שאפשר לעשות בארץ!

5. “נראה לי דבזה שיהיה נעשה קיבוץ ישראל בתוככי ירושלים וא”י יהיה נעשה עי”ז מרכז כללי לישראל בכלל, עד שאפילו אלו שנשארו בגולה יהיה עיניהם ולבם שם ויהיו אגודים וקשורים בכל נימי נשמותיהם למרכז הכללי שנתייסד בארץ ישראל, עד שזה יהיה מאחד ומאגד אותם יחד אף בגולה, ולא יהיה פיזורם נחשב לפיזור כלל, כי כולנו אגודים ומאוחדים יחד למרכז אשר בארץ ישראל. משא”כ [=מה שאין כן] עתה היא שה פזורה ישראל וכשה אובד בין העמים, ואין לאחד שום שותפות עם חבירו ישראל, והמה כאברים המדולדלים בכל מקומות מושבותיהם מבלי איגוד ואיחוד עם הפרט, וכל שכן עם הכלל, על כן היא פיזור באמת ובתכלית הרע רחמנא ליצלן, כי כולנו ממש בפיזורינו הפקר כדגי הים, כמו שראינו בשנים הקשים האחרונות שכל פחות וגרוע כפר ידו בנו ועשה עמנו כל מה שלבו חפץ מהשפלות והרציחות מבלי גבול, ומבלי שום קבלת אחריות על מעשיו שעשה עמנו, כי אין לבן בליעל הזה למי שיתן דין וחשבון על מעשיו שעושה עמנו. משא”כ אם נייסד בעזר השם מרכז כללי בא”י ויתרומם קרנינו בכבוד נגד כל עמי הארץ ונחשבנו לאומה יקרה וחשובה בכלל, וכדאיתא במדרש (שיר השירים רבה פרשה ד’ ד”ה תשורי) בפסוק ‘הבו לה’ משפחות עמים הבו לה’ כבוד ועוז’ (תהלים צו ז) כשתהיו מביאין אותן לא תביאו דרך בזיון אלא בכבוד ועוז עיי”ש [=עיין שם], אז אף הפרט שנשאר בגולה לא יהיה הפקר מבלי אחריות, כי כל הרוצה לעשות איזה דבר חמס בנו יהיה יודע שיהיה מי שיבקש ממנו דין וחשבון על מעשיו ויקבל אחריות על פעולותיו האוון, על כן יהיה בשב ואל תעשה ולא יעשה דבר שאינו הגון עמנו. נמצא דע”י הקיבוץ דיהיה נעשה בארץ נצא מתכלית הרע אף בגולה, וזה אמת וברור, וגם יגרום קיבוץ לבבות כל ישראל אף בגולה, ויהיה שלום בינינו, ונשיג האחרית והתקוה טובה לבוא על ידה לגאולה שלימה במהרה בימינו אמן” (הרב טייכטל, אם הבנים שמחה, פרק שני סעיף ג).

• איזו משמעות רוחנית יש להיותו של מרכז יהודי בארץ ישראל? כיצד הוא משפיע היהודים בעולם כולו?
• מה המציאות כרגע, על פי המקור, ומה הבעיה בה? כיצד אפשר לתקן אותה?

6. “וכעת בימינו שזה שנים האחרונים רבים מאחינו בני ישראל שנהרו לארץ ישראל מכל פינות הגולה לאלפים ורבבות, ודאי אות וסימן הוא לאתחלתא דגאולה. וכן המלחמות שנעשה בימינו משנת תרע”ד שפרצה מלחמות העולם לא שבתה עד כה, דתמיד היתה בוערה, פעם כה ופעם כה, ומה גם כעת דחזרה והלהבה בעולם עוד במידה גדולה ויתירה מאז. וכבר אמר במגילה יז ע”ב: מלחמה – אתחלתא דגאולה. ובמדרש רבה פרשת לך לך ב”ר מב ד אמרו, אם ראית שהמלכיות מתגרות זו בזו, צפה לרגליו של משיח. מנלן [=מהיכן לומדים], מאברהם, שהיתה מלחמה בין המלכים ולאברהם נעשה גאולה, עיי”ש” (הרב טייכטל אם הבנים שמחה, פרק שני פסקה כא).

• על אילו שתי תופעות אומר הרב טייכטל כי הן סימן לתחילת הגאולה?
• מדוע לדעתכם אומרת הגמרא במגילה כי מלחמה היא התחלת הגאולה? אין פה סתירה?

7. “ובתוספתא דעבודה זרה פ”ה ה”ב אמרו בפסוק ‘ונטעתים בארץ הזאת באמת’ (ירמיה לב מא), אינן עליה אין נטועים לפני באמת, לא בכל לבי ולא בכל נפשי, עכ”ל [=עד כאן לשונו]. והוא פלא, דהקב”ה אומר דכשאינן ישראל בארץ ישראל אינן דבקים בלבו ובנפשו, וממילא לא יפלא בעינינו מה שנעשה אתנו בזמן הזה ועל מיעוט השגחתו עלינו, כיון דאין אנו דבקים בכל לבו ובכל נפשו בהיותנו בארץ העמים. אכן כשנשתדל לשוב עליה אז תיכף נהיה דבקים בו בכל לבו ובכל נפשו, כמבואר בכוזרי (ח”ב סי’ יד) בטעם שהיתה השכינה שורה על יחזקאל אף דאמרו חז”ל דאין השכינה שורה בחו”ל, דכיון דנתנבא בשביל א”י שורה השכינה אף בחו”ל” (הרב טייכטל אם הבנים שמחה, הקדמה שניה).

• כיצד משפיעה נוכחותם של ישראל בארץ ישראל על מערכת היחסים שלהם עם הקב”ה?
• מדוע לדעתכם ההשפעה חזקה כל כך? מה יש בארץ ישראל, או במילים אחרות מה אין בה, שלכן מי שנמצא מחוץ לארץ אינו דבוק בכל ליבו ונפשו עם הקב”ה?