איתור סניפים וכפרי בוגרים
יצירה
מתאים ליום חול
פעילות פניםלאחר שהכרנו קצת את ההתיישבות בגוש קטיף ואת החיים בו, נבין למה אנו מתעסקים בעבודת האדמה של אנשי הגוש, מה מיוחד בעבודת אדמה בכלל ומה הערך הייחודי שלה כאן, בארץ ישראל. נכיר קצת את הקשיים שעומדים בפני החקלאים ואת התכונות הנדרשות כדי להיות חקלאים, ולבסוף נהיה קצת חקלאים בעצמנו!
קדושת עבודת האדמה בארץ ישראל (הרב שלמה אבינר) – http://www.havabooks.co.il/article_ID.asp?id=1100
דברי מתיקה ושקית אדמה, גיליון נייר עם משפט של הרב קוק ממאמרו ‘יום הביכורים’, מחשב ומקרן, חומרי יצירה לעציץ או לראש דשא.
מכירה פומבית – הביאו לפעולה כמה דברי מתיקה ושקית קטנה מלאה באדמה. הציגו את אחד הממתקים לפני החניכים ושאלו אותם מה הם היו מוכנים לעשות כדי לקבל אותו. כמו במכירה פומבית, החניך שיציע את הרעיון הטוב ביותר בעיניכם – יקבל את הממתק! לאחר שייגמרו כל הממתקים הוציאו את שקית האדמה ושאלו את החניכים: “מה הייתם עושים כדי לקבל את השקית הזו, עם אדמת ארץ ישראל?” יכול להיות שהחניכים לא יציעו כלום; כוונו אותם למשמעות העמוקה של הרעיון – עד כמה אדמת הארץ חשובה לכם? מה הייתם מוכנים לעשות למענה? מה הערך של האדמה בעיניכם? (בעיקר בתרבות של היום, שעיקר העיסוק שלנו הוא פחות בעבודת כפיים ויותר מול מסכים).
לשבטים הצעירים – שאלו את החניכים: למה חשוב לעבוד את האדמה? מה יוצא לנו מהחיבור לאדמת הארץ?
לשבטים הבוגרים – אפשר לפתוח דיון: האם התרחקנו לגמרי מהחיבור שלנו לאדמה? מהם התחומים שמעניינים אותנו היום? האם יש גורמים חיצוניים שמשפיעים על חשיבות עבודת האדמה בעינינו? האם היום אנו יכולים לחיות בעולם שהוא מנותק מהקרקע לגמרי?
לשבטים צעירים – הקריאו את הסיפור על רבי זירא (נספח 1) או ספרו אותו במילים שלכם. תוכלו להשתמש גם באיור המצורף (נספח 2) או לחלקו כצ’ופר.
שאלו את החניכים:
לשבטים בוגרים – שימו במרכז המעגל גיליון שכתוב עליו המשפט הזה, מתוך מה שכתב הרב קוק במאמרו ‘יום הביכורים – זמן מתן תורתנו’ ( מאמרי הראיה 179):
“החקלאות היא אצל כל העמים רק גורם כלכלי חיוני פשוט, אבל העם אשר הנושא שלו כולו הוא קודש הקודשים, וארצו, ושפתו, וכל ערכיו קודש הם… הרי גם חקלאותו כולה היא ספוגת קודש”.
בקשו מאחד החניכים לקרוא את המשפט, ושאלו:
אפשר לקרוא (או לומר בעל פה) את הקטע המצורף מתוך המאמר של הרב אבינר ‘קדושת עבודת האדמה בארץ ישראל’ (נספח 3).
לסיום שלב זה, בכל הגילים אפשר לפתוח בפרק ‘מטרות ויעדים’ שבחוקת התנועה (נספח 4). אם יש ברשותכם חוקות כדאי לפתוח אותן.
בקשו מהחניכים לקרוא את הקטע, ושאלו: אילו ערכים ומטרות שדיברנו עליהם מוזכרים בחוקה? מה מקומם של ערכים אלו בחוקה: ערך העבודה, ארץ ישראל, ההתיישבות, עבודת הכפיים, החלוציות?
הזכירו לחניכים את הפעולה שעברה, שדיברתם בה על אנשי גוש קטיף. ספרו לחניכים על קרן ‘מאמין וזורע’ כדוגמה לרוח העבודה והאמונה של אנשי גוש קטיף, ומתוך הסיפור המשיכו להיכרות עם האדמה בידיים:
כחודשיים לפני הגירוש מגוש קטיף הוקמה קרן ‘מאמין וזורע’ שנועדה לאפשר לחקלאי גוש קטיף להמשיך לעבוד בחממות ובשדות. הקרן נוסדה עקב סירוב הבנקים לתת אשראי לחקלאים, אשר לפי תכנית ההתנתקות היו אמורים לאבד את כל אדמתם וגידוליהם. לקרן נאספו יותר מעשרה מיליון שקלים מתרומות הציבור, ורבים מהם הועברו לחקלאים שהמשיכו לזרוע עד לדקה התשעים. לאחר ביצוע תכנית ההתנתקות נשארו בקרן כספים רבים, והם הופנו לתמיכה בחקלאים המפונים ובמוסדות אחרים שנפגעו מהפינוי.
הקרן כונתה כך על פי דברי התוספות (מסכת שבת לא ע”א) בשם התלמוד הירושלמי על החקלאי הרגיל, המבטא במעשיו אמונה גדולה בכך שהוא “מאמין בחי העולמים וזורע”, שכן הוא משקיע ממון רב העלול כולו לירד לטמיון אם תנאי מזג האוויר לא יאפשרו גידולים מוצלחים.
להמחשת הקושי אפשר לראות קטע מתוך הסרט ‘הגל האחרון’, מדקה 05:30 עד 08:00 (הקושי בחקלאות): https://www.youtube.com/watch?v=G_c9kv0q2io&spfreload=10
לשבטים הצעירים – אפשר לעשות אחת מהיצירות האלה:
לשבטים הבוגרים – אם אפשר, כדאי להקים גינה שבטית או ערוגה שבטית בגינה הסניפית. אם אין שטח לגינה סניפית אפשר להכין פינה של עציצים ואדניות – תוכלו למצוא חומרים ממוחזרים שישמשו עציצים ואדניות (קופסאות, מכלים ושאר גרוטאות). חפשו עם החניכים מידע על טיפוח גינה ביתית, על הצמחים המומלצים, איפה כדאי למקם אותה, בכל כמה זמן להשקות וכו’. דרבנו את החניכים לבנות תורנות השקיה ולהקפיד עליה.
אם הרעיונות הללו אינם ישימים בסניף שלכם, נסו לחשוב איך בכל זאת אפשר לתת לחניכים להתנסות בידיים עם עבודת אדמה – אולי ליצור קשר עם הגינון העירוני, עם בית ספר בסביבה שיש בו שטח אדמה שאפשר לעבד, גינה פרטית לא מטופחת של אחד החניכים או כל רעיון אחר.
חלקו לחניכים את הקטע של אוריאל פרץ (נספח 5) וסכמו: פגשנו ברוח הגדולה של גוש קטיף, רוח של עבודת אדמה וחלוציות, רוח של התמסרות ואהבת הארץ. עבודת האדמה בארץ ישראל היא קיום מצווה ממש והחקלאות היא ערך מקודש. כדי להיות חקלאים נדרשים אמונה, סבלנות וביטחון בקב”ה, תכונות שהתברכו בהן חקלאי גוש קטיף באופן כפול ומכופל. אנחנו רוצים להמשיך את רוח גוש קטיף ולהתחבר לאמונה שלהם, להמשיך את הרעיון, את האמונה והחיבור לארץ, וגם בפועל להמשיך לזרוע, לנטוע, לשתול ולעבוד את אדמת הקודש.
רבי זירא וארץ ישראל
רבי זירא מתלמידי החכמים החשובים בבבל היה. טוב היה לו בבבל. מפי גדולי החכמים שם למד תורה, והוא עצמו היה מכובד מאוד. אבל מאוד התגעגע אל ארץ ישראל ואל חכמיה, ועל כן החליט לעלות לארץ וללמוד תורה מפי רבי יוחנן בטבריה. החלטה זו לא קלה הייתה. בימים ההם הייתה הנסיעה מבבל לירושלים קשה מאוד. כל מי שרצה לעלות, חייב היה להיטלטל בדרכים ימים רבים, ולא פעם היה עליו להתגונן מפני שודדים ואף מפני חיות טורפות.
לילה אחד חלם רבי זירא, והנה נותנים לו סימן מן השמים שכל עוונותיו כבר התכפרו. אז החליט לצאת לדרך, בדרכו הגיע לנהר. עמד רבי זירא והסתכל כה וכה ולא מצא שם גשר, וגם מעבורת (אונייה קטנה) שבה היו בדרך כלל עוברים את הנהר, לא נראתה לעין. כיצד יחצה את הנהר? הבחין רבי זירא בקרש צר המונח לרוחב הנהר ומעליו מתוח חבל הקשור ביתדות שבשני עברי הנהר. מעבר זה היה מיועד לדייגים ולפועלים, שלא היה להם פנאי לחכות למעבורת. הם יכלו לעבור על הקרש הזה, משום שהיו רגילים מנעוריהם לעשות כן.
רבי זירא כבר לא היה צעיר, וגם חזק בגופו לא היה. אבל בכל זאת לא היסס אף רגע, אחז בחבל והתחיל ללכת. הקרש הרטוב היה חלקלק והתנדנד בזרם המים האדירים של הנהר. מדי פעם בפעם שקעו רגלי רבי זירא במים הצוננים, מדי פעם בפעם היה בסכנה להחליק וליפול, אבל הוא החזיק בחבל בכל כוחו עד שהגיע בשלום לעבר השני, כולו עייף ורטוב. על שפת הנהר עמד בשעה זו אדם שראה את רבי זירא עובר את הנהר בעזרת החבל. אדם זה שונא ישראל היה. כשהכיר לפי לבושו של רבי זירא שחכם יהודי לפניו, גער בו: “עם פזיז! מתחילה נהגתם בפזיזות והקדמתם פיכם לאוזניכם! עוד לפני ששמעתם, מה כתוב בתורה, כבר צעקתם “נעשה ונשמע!” וכי כך עושים? לא! קודם שומעים ואחר-כך מחליטים אם רוצים לעשות. וגם עכשיו אתם פזיזים, כפי שהייתם! לא היה לך פנאי לחכות למעבורת ולעבור את הנהר בבטחה ובנוחיות?!”
רבי זירא סבלן היה ולא כעס אפילו על אדם חצוף זה. בנחת ענה לו: “ראה, אני בדרך לארץ ישראל. משה רבנו ואהרון הכהן לא זכו להיכנס לארץ, אף על פי שמאוד השתוקקו לבוא שמה, ומי יודע, אם אני אזכה לקיים מצווה זו! ולכן עליי להזדרז מאוד. כל רגע שאני יכול להקדים ולבוא למקום, שאני כל-כך מתגעגע אליו, יקר לי מאוד. ואיך אוכל לעמוד ולחכות למעבורת?!” ואמנם זכה רבי זירא והגיע בשלום לארץ ישראל כפי שביקש, השתקע בטבריה ולמד בישיבה הגדולה של רבי יוחנן.
(מתוך ‘כה עשו חכמינו’, יוכבד סגל, על פי כתובות קיב ע”א; שבת מא ע”א).
קומיקס על רבי זירא
עבודת האדמה – מצווה
פשוט וברור שעבודת האדמה היא חלק של מצוות ישוב הארץ שנצטווינו “לא נעזבה לשממה” (רמב”ן, הוספות על סהמ”צ ד), ששקולה כנגד כל המצוות שבתורה (ספרי), “והיא מצווה כוללת כל התורה” (אור החיים, דברים ל כ).
והנה, יש מחלוקת בגמרא בעניין ערכה של עבודת האדמה לעומת לימוד תורה, ורבי ישמעאל הוכיח את חשיבותה מהפסוק “ואספת דגנך” (דברים יא יד) שהוא לכאורה מיותר, ומה בא ללמדנו? אלא מפני שכתוב בספר יהושע “לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה” (א ח), הייתי יכול לחשוב שצריך לקיימו פשוטו כמשמעו ולא לעסוק בעבודת האדמה, לכן באה התורה ללמדנו שנוסף לתלמוד תורה, צריך לעסוק גם ב”ואספת דגנך” (ברכות לה ב).
והסביר הגאון ה’חתם סופר’ שאין הדברים אמורים “אלא בארץ ישראל ורוב ישראל שרויים, שהעבודה בקרקע גופה מצווה משום ישוב ארץ ישראל ולהוציא פירותיה הקדושים, ועל זה ציוותה התורה ‘ואספת דגנך'” (חידושים, סוכה לו א). ועל-פי זה מוסבר פסוק תמוה לגבי בועז – “הנה הוא זֹרה את גֹרן השעֹרים הלילה” (רות ג ב). וכי לבועז שהיה גדול הדור (רות רבה ה טו) והוא הוא אבצן השופט (בבא בתרא צא א) – לא היה מה לעשות בלילה אלא לזרות תבואה? אלא אומר ה’חתם סופר’: “משום מצווה”, שרצה הוא בעצמו לעסוק במצוות ישוב הארץ.
וכן מסופר בגמרא שרבי ינאי, אחד מגדולי האמוראים, נטע ארבע-מאות כרמים (בבא בתרא יד א) וזה היה משום מצוות יישוב הארץ (שטמ”ק בשם ראב”ד).
ומסיים ה’חתם סופר’ בהשוואה נפלאה: “וכאילו תאמר, לא אניח תפילין מפני שאני עסוק בתורה, הכי נמי [כך גם כן] לא יאמר, לא אאסוף דגני מפני עסק התורה. ואפשר אפילו שאר אומנויות שיש בהם ישוב הארץ הכל בכלל מצווה”.
(הרב שלמה אבינר, ‘קדושת עבודת האדמה בארץ ישראל’)
חוקת התנועה – מטרות ויעדים
תנועת בני עקיבא מחנכת את חבריה לחיי תורה שלמים, לאהבת העם, לאהבת ארץ ישראל ומדינת ישראל ולמילוי תפקידים חלוציים בבניינה ובהתפתחותה החומרית והרוחנית, לחתירה לחברה צודקת ולשמירה על כבוד הבריות – לקראת הגשמת החזון של מדינה יהודית הבנויה על אושיות התורה והמסורה.
לאור עקרונות יסוד אלה, תחנך התנועה את חבריה לאורח חיים המושתת על:
הדרך להגשמת ערכי התנועה כדרך חיים נקבעת על פי המשימות הלאומיות המוגדרות על ידי מוסדות התנועה. על חברי התנועה ובוגריה מוטלת חובה אישית להגשים ערכים אלו בכל עת, תוך מיצוי מלוא כישוריהם וכישרונותיהם האישיים.
אוריאל פרץ הי”ד
עם מכלול הקוצים והצמחים שנכנסו לי לגוף
אפשר להקים ערוגה
של מטר על מטר,
אבל אלו לא סתם קוצים – אלו קוצי ארץ ישראל.
ומי שחי בארץ הזאת חייב לדעת לקבל את קוציה באהבה.