מעבר לתפריט (מקש קיצור 1) מעבר לתפריט תחתון (מקש קיצור 2) מעבר לאזור חיפוש (מקש קיצור 0) מעבר לתוכן העמוד (מקש קיצור 3)

אני והמשפחה שלי– שבטים אורות-מורשה

אני והמשפחה שלי– שבטים אורות-מורשה

סוג הפעולה
דף לימוד
מתאים לגיל
חבריא ב'
משך הפעולה
עד שעה
נושא
נושא שנתי | חודש ארגון | תשעים שנה של משפחה | ערכים | משפחה | תורה ומצוות | כיבוד הורים
  • מתאים לשבת
  • פעולה ממערך
4 מדריכים אהבו את הפעולה

תקציר הפעולה

ביחידה הזאת הזרקור עובר לחוויה האישית של החברים כמתבגרים על סף יציאה מהבית. איך נתמודד עם פער הדורות? האם למשפחה יש מה להציע לנו? נתייחס לרגישות ולמורכבות ביחסים שבין החברים למשפחתם ולהוריהם בפרט. ניגע בנקודות מסוימות במשפחה שיכולות להיות מאתגרות ובנקודות אחרות שיכולות להיות עוצמתיות.

מטרות הפעולה

  1. החברים יפגשו חוויות התמודדות של אישים מהמקורות וישוו אותן למתרחש במשפחות שלהם
  2. החברים ידונו בערכי ההקשבה, הכנות והבגרות ככלים להתמודדות עם קונפליקטים בבית
  3. החברים יבחרו משפטים שמתארים את החוויה האישית שלהם עם משפחתם בנקודות החוזק ובנקודות קושי

מהלך פעולה

פתיחה

מדריך/ה יקר/ה, דף לימוד זה מורכב משלושה חלקים: דף למדריך, ושתי הצעות לדף לימוד לחניכים (בנספחים). בחר/י את ההצעה המתאימה לחברי השבט שלך.

שים לב שכל חבר וחברה בשבט שלך מקומו שונה ביחס למשפחתו, גש/י לנושא ברגישות ובשאלות פתוחות המאפשרות שיח ולא מניחות שלכולנו קשה…

בדף הלימוד שלפניכם דמיינו שאתם המטפלים של אנשים מפורסמים מההיסטוריה היהודית. בכל סיפור חשבו אם יש בעיה, ואם כן, מה הדרך לפתור אותה.

  1. בראשית מ”ח, ח’–כ
    וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו בָּנַי הֵם אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹקים בָּזֶה וַיֹּאמַר קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֵם. וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן לֹא יוּכַל לִרְאוֹת וַיַּגֵּשׁ אֹתָם אֵלָיו וַיִּשַּׁק לָהֶם וַיְחַבֵּק לָהֶם. וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱלֹקִים גַּם אֶת זַרְעֶךָ. וַיּוֹצֵא יוֹסֵף אֹתָם מֵעִם בִּרְכָּיו וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו אָרְצָה. וַיִּקַּח יוֹסֵף אֶת שְׁנֵיהֶם אֶת אֶפְרַיִם בִּימִינוֹ מִשְּׂמֹאל יִשְׂרָאֵל וְאֶת מְנַשֶּׁה בִשְׂמֹאלוֹ מִימִין יִשְׂרָאֵל וַיַּגֵּשׁ אֵלָיו. וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר וְאֶת שְׂמֹאלוֹ עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה שִׂכֵּל אֶת יָדָיו כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר. וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר הָאֱלֹקים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָאֱלֹקים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה. הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. וַיַּרְא יוֹסֵף כִּי יָשִׁית אָבִיו יַד יְמִינוֹ עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וַיֵּרַע בְּעֵינָיו וַיִּתְמֹךְ יַד אָבִיו לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו לֹא כֵן אָבִי כִּי זֶה הַבְּכֹר שִׂים יְמִינְךָ עַל רֹאשׁוֹ. וַיְמָאֵן אָבִיו וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם. וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹקִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה. 
  • מה הייתם מרגישים במקום מנשה? ובמקום אפרים?
  • מה אתם חושבים על הסיפור בהקשר של סיפור יוסף ואחיו?
  • איך הצליח מנשה להתגבר על העלבון ולהמשיך לחיות עם אחיו בשלום, בלי ליצור סכסוך?

 

נראה שכאן השימוש בבגרות הצליח לתת למנשה את היכולת להתמודד עם הסיטואציה המורכבת. אנחנו מברכים את הבנים בלשון, “ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה”, כלומר האידיאל שלנו הוא ההרמוניה שבין אפרים למנשה. בנוסח מיוחד לנשים יש שמברכים “ישימך אלוקים כרחל ולאה אשר בנו שתיהן את בית ישראל”. מה דעתכם על ההקבלה?

 

  1. סיפורי מעשיות, רבי נחמן מברסלב

פעם אחת בן מלך אחד נפל לשיגעון [השתגע וחשב] שהוא עוף הנקרא הינדיק, דהיינו תרנגול הודו.

[בעקבות כך חשב בן המלך כי הוא] צריך לישב ערום תחת השולחן ולגרור חתיכות לחם ועצמות כמו הינדיק.

וכל הרופאים נואשו מלעזור לו ולרפאו מזה,

והמלך היה בצער גדול.

עד שבא חכם אחד ואמר: אני מקבל על עצמי לרפאו.

[מה עשה החכם?]

הפשיט גם כן את עצמו ערום, וישב תחת השולחן עם בן המלך הנ”ל, וגם כן גרר פרורים ועצמות.

ושאלו בן המלך: מי אתה ומה אתה עושה פה?

והשיב לו: ומה אתה עושה פה?

אמר לו: אני הינדיק.

אמר לו: אני גם כן הינדיק.

וישבו שניהם יחד כך איזה זמן, עד שנעשו רגילים זה לזה.

אז רמז החכם והשליכו להם כתונת.

ואמר החכם ההינדיק לבן המלך: אתה חושב שהינדיק אינו יכול לילך עם כתונת?

יכולים להיות לבושים כתונת ואף על פי כן להיות הינדיק.

ולבשו שניהם הכתונת.

ואחר זמן מה רמז והשליכו להם מכנסיים.

ואמר לו גם כן כנ”ל: אתה חושב שעם מכנסיים לא יכולים להיות הינדיק?

ולבשו המכנסיים, וכן עם שאר הבגדים.

ואחרי כן רמז והשליכו להם מאכלי אדם מהשולחן.

ואמר לו: אתה חושב שאם אוכלים מאכלים טובים כבר חדלים מלהיות הינדיק?

אפשר לאכול וגם להיות הינדיק. ואכלו.

ואחרי כן אמר לו: אתה חושב שהינדיק מוכרח להיות דווקא תחת השולחן?

יכולים להיות הינדיק ולהיות אצל השולחן.

וכן התנהג עמו עד שריפא אותו לגמרי.

והנמשל מובן למבינים.

נסו לספר את הסיפור במילים שלכם.
בואו נציע התבוננות אחרת על הסיפור. אולי בן המלך כלל לא השתגע אלא עשה דווקא, על העיקרון – כולם רוצים ממני משהו, לכן אעשה אחרת.

  • האם יצא לנו להיות בן המלך פעם? להיתקע בעקשנות על משהו רק כי ציפו מאיתנו שנתנהג אחרת?
  • מה אתם חושבים על עקשנות? מתי להשתמש בה, אם בכלל? מתי לא?

 

  1. תלמוד בבלי, קידושין לא ע”ב (תרגום: הרב יונתן פיינטוך)

הסיפור הזה הוא חלק מאוסף סיפורים על דוגמאות של כיבוד הורים. חשבו מה היה כיבוד אב ואם בסיפור הזה: רב אסי הייתה לו אם זקנה.
אמרה לו: ‘אני רוצה תכשיטים’. עשה לה.
‘אני רוצה איש’. אמר לה: ‘נחפש לך’.
‘אני רוצה איש יפה כמוך’. עזבהּ והלך לארץ ישראל.

  • מה היו היחסים בין רב אסי לאימו? מה לדעתכם מנסה האם להגיד כשהיא אומרת שהיא רוצה “מישהו יפה” כמו רב אסי?

למדריך/ה- הכוון/י את השיח לעומק הסיפור. אולי במושג ‘איש’ ובמושג ‘יפה’ היא מעוניינת דווקא בנוכחות של הבן שלה, ולא בסתם אדם שיארח לה לחברה. שהיא תרגיש אותו קרוב, באמת.

שמע שהיא באה אחריו. בא לפני ר’ יוחנן, אמר לו: ‘מותר לצאת מהארץ לחוץ לארץ?’
אמר לו: ‘אסור’.
אמר לו: ‘לקראת אמא, מותר?’
אמר לו: איני יודע.
השתהה מעט, ואחר בא.
אמר ר’ יוחנן: ‘אסי, נתרצית לצאת? המקום [הקב”ה] יחזירך לשלום’.

 

  • מה לדעתכם רצה רב אסי, לברוח מאימו או לקדם את פניה? אם הוא רצה שוב לברוח ממנה, איך זה נחשב כיבוד הורים?


בא רב אסי לפני ר’ אלעזר, אמר לו: ‘שמא חס ושלום כועס ר’ יוחנן?’
אמר לו: ‘מה אמר לך’? אמר לו: ‘המקום יחזירך לשלום’.
אמר לו: ‘אילו היה כועס לא היה מברך אותך’.
בין כך ובין כך שמע שארונה (של אימו) בא.
אמר: ‘אילו ידעתי לא הייתי יוצא’.

 

  • על איזו ‘יציאה’ מתחרט רב אסי, על הבריחה מהנוכחות של אימו מההתחלה או על שיצא מהארץ ‘סתם’ בסוף הסיפור?
  • איך הייתם מסכמים את היחסים בין רב אסי לאימו? מה חסר לכם? מה היה נכון בעיניכם?

 

נראה שרב אסי השתמש בכנות בהבנה שהבין את הקשר בינו לבין אימו. הוא הסתכל פנימה בכל שלב וחשב: מה יהיה נכון לעשות עכשיו? וכך עשה בדיוק את מה שהרגיש שנכון לקשר.

  1. תלמוד בבלי (מהדורת שוטנשטיין), קידושין לא ע”ב
    אמר רב יעקב בן אבוה לאביי:
    למשל אני, שמיד כשאני בא הביתה מבית המדרש אבא מגיש לי כוס יין ואמא מוזגת לי מים, מרוב אהבתם אליי. מה אעשה? האם מותר לי לקבל מהם את כל זה? אין בזה פגיעה בכבודם?
    אמר לו אביי: מאמך תקבל… פירוש: שהואיל שהיא רוצה בכך, רצונה זהו כבודה.
  • מה אתם מרגישים כשההורים רוצים לתת לכם עזרה שאתם לפעמים לא צריכים? מה אתם עושים במצב כזה?
  • מה פירוש הביטוי ‘רצונה זהו כבודה’ לדעתכם?

 

  1. משלי א’, פירוש מכון שטיינזלץ
    שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ׃ פירוש: עליך להחזיק בחינוך שאתה מקבל בבית ההורים, שכן מן הסתם ההורים חפצים שבנם ילך בדרך ישרה.
  • למה לדעתכם שלמה המלך מייעץ לנו ללכת דווקא אחרי הורינו, ולא אחרי רבותינו, למשל?
  • מה האיכות המיוחדת שיש להורים שלנו להציע לנו?

לסיכום, דרך כמה סיפורים ראינו שבאמצעות כנות, הקשבה ובגרות אפשר להתמודד טוב יותר עם קונפליקטים בתוך הבית. נסכם בסבב שבו כל חבר וחברה יבחרו משפט אחד שהם לוקחים מדף הלימוד המשקף את יחסיהם עם בני ביתם. הציעו לחברים גם לחשוב כיצד אפשר לשפר את היחסים האלה לאור מה שלמדו.

 

נספחים

נספח 1

אני והמשפחה שלי- דף לימוד – שבטים אורות-מורשה

בדף הלימוד שלפניכם דמיינו שאתם המטפלים של אנשים מפורסמים מההיסטוריה היהודית. בכל סיפור חשבו אם יש בעיה, ואם כן, מה הדרך לפתור אותה.

  1. בראשית מ”ח, ח’–כ
    וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו בָּנַי הֵם אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹקים בָּזֶה … וַיִּקַּח יוֹסֵף אֶת שְׁנֵיהֶם אֶת אֶפְרַיִם בִּימִינוֹ מִשְּׂמֹאל יִשְׂרָאֵל וְאֶת מְנַשֶּׁה בִשְׂמֹאלוֹ מִימִין יִשְׂרָאֵל וַיַּגֵּשׁ אֵלָיו. וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר וְאֶת שְׂמֹאלוֹ עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה שִׂכֵּל אֶת יָדָיו כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר… וַיַּרְא יוֹסֵף כִּי יָשִׁית אָבִיו יַד יְמִינוֹ עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וַיֵּרַע בְּעֵינָיו וַיִּתְמֹךְ יַד אָבִיו לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו לֹא כֵן אָבִי כִּי זֶה הַבְּכֹר שִׂים יְמִינְךָ עַל רֹאשׁוֹ. וַיְמָאֵן אָבִיו וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם. וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹקִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה. 

 

  • מה הייתם מרגישים במקום מנשה? ובמקום אפרים?
  • מה אתם חושבים על הסיפור בהקשר של סיפור יוסף ואחיו?
  • איך הצליח מנשה להתגבר על העלבון ולהמשיך לחיות עם אחיו בשלום, בלי ליצור סכסוך?

נראה שכאן השימוש בבגרות הצליח לתת למנשה את היכולת להתמודד עם הסיטואציה המורכבת. אנחנו מברכים את הבנים בלשון, “ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה”, כלומר האידיאל שלנו הוא ההרמוניה שבין אפרים למנשה. בנוסח מיוחד לנשים יש שמברכים “ישימך אלוקים כרחל ולאה אשר בנו שתיהן את בית ישראל”. מה דעתכם על ההקבלה?

 

  1. סיפורי מעשיות, רבי נחמן מברסלב
    פעם אחת בן מלך אחד נפל לשיגעון [השתגע וחשב] שהוא עוף הנקרא הינדיק, דהיינו תרנגול הודו. [בעקבות כך חשב בן המלך כי הוא] צריך לישב ערום תחת השולחן ולגרור חתיכות לחם ועצמות כמו הינדיק. וכל הרופאים נואשו מלעזור לו ולרפאו מזה, והמלך היה בצער גדול. עד שבא חכם אחד ואמר: אני מקבל על עצמי לרפאו. [מה עשה החכם?] הפשיט גם כן את עצמו ערום, וישב תחת השולחן עם בן המלך הנ”ל, וגם כן גרר פרורים ועצמות. ושאלו בן המלך: מי אתה ומה אתה עושה פה? והשיב לו: ומה אתה עושה פה? אמר לו: אני הינדיק. אמר לו: אני גם כן הינדיק. וישבו שניהם יחד כך איזה זמן, עד שנעשו רגילים זה לזה. אז רמז החכם והשליכו להם כתונת. ואמר החכם ההינדיק לבן המלך: אתה חושב שהינדיק אינו יכול לילך עם כתונת? יכולים להיות לבושים כתונת ואף על פי כן להיות הינדיק. ולבשו שניהם הכתונת. ואחר זמן מה רמז והשליכו להם מכנסיים. ואמר לו גם כן כנ”ל: אתה חושב שעם מכנסיים לא יכולים להיות הינדיק? ולבשו המכנסיים, וכן עם שאר הבגדים. ואחרי כן רמז והשליכו להם מאכלי אדם מהשולחן. ואמר לו: אתה חושב שאם אוכלים מאכלים טובים כבר חדלים מלהיות הינדיק? אפשר לאכול וגם להיות הינדיק. ואכלו. ואחרי כן אמר לו: אתה חושב שהינדיק מוכרח להיות דווקא תחת השולחן? יכולים להיות הינדיק ולהיות אצל השולחן. וכן התנהג עמו עד שריפא אותו לגמרי. והנמשל מובן למבינים.

נסו לספר את הסיפור במילים שלכם.
בואו נציע התבוננות אחרת על הסיפור. אולי בן המלך כלל לא השתגע אלא עשה דווקא, על העיקרון – כולם רוצים ממני משהו, לכן אעשה אחרת.

  • האם יצא לנו להיות בן המלך פעם? להיתקע בעקשנות על משהו רק כי ציפו מאיתנו שנתנהג אחרת?
  • מה אתם חושבים על עקשנות? מתי להשתמש בה, אם בכלל? מתי לא?

 

  1. תלמוד בבלי, קידושין לא ע”ב (תרגום: הרב יונתן פיינטוך)

הסיפור הזה הוא חלק מאוסף סיפורים על דוגמאות של כיבוד הורים. חשבו מה היה כיבוד אב ואם בסיפור הזה:


רב אסי הייתה לו אם זקנה.
אמרה לו: ‘אני רוצה תכשיטים’. עשה לה.
‘אני רוצה איש’. אמר לה: ‘נחפש לך’.
‘אני רוצה איש יפה כמוך’. עזבהּ והלך לארץ ישראל.

שמע שהיא באה אחריו. בא לפני ר’ יוחנן, אמר לו: ‘מותר לצאת מהארץ לחוץ לארץ?’
אמר לו: ‘אסור’.
אמר לו: ‘לקראת אמא, מותר?’
אמר לו: איני יודע.
השתהה מעט, ואחר בא.
אמר ר’ יוחנן: ‘אסי, נתרצית לצאת? המקום [הקב”ה] יחזירך לשלום’.

בא רב אסי לפני ר’ אלעזר, אמר לו: ‘שמא חס ושלום כועס ר’ יוחנן?’
אמר לו: ‘מה אמר לך’? אמר לו: ‘המקום יחזירך לשלום’.
אמר לו: ‘אילו היה כועס לא היה מברך אותך’.
בין כך ובין כך שמע שארונה (של אימו) בא.
אמר: ‘אילו ידעתי לא הייתי יוצא’.

  • על איזו ‘יציאה’ מתחרט רב אסי, על הבריחה מהנוכחות של אימו מההתחלה או על שיצא מהארץ ‘סתם’ בסוף הסיפור?
  • איך הייתם מסכמים את היחסים בין רב אסי לאימו? מה חסר לכם? מה היה נכון בעיניכם?

נראה שרב אסי השתמש בכנות בהבנה שהבין את הקשר בינו לבין אימו. הוא הסתכל פנימה בכל שלב וחשב: מה יהיה נכון לעשות עכשיו? וכך עשה בדיוק את מה שהרגיש שנכון לקשר.

 

לסיכום, דרך כמה סיפורים ראינו שבאמצעות כנות, הקשבה ובגרות אפשר להתמודד טוב יותר עם קונפליקטים בתוך הבית.

 

נספח 2

אני והמשפחה שלי- דף לימוד – שבטים אורות-מורשה

בדף הלימוד שלפניכם דמיינו שאתם המטפלים של אנשים מפורסמים מההיסטוריה היהודית. בכל סיפור חשבו אם יש בעיה, ואם כן, מה הדרך לפתור אותה.

  1. בראשית מ”ח, ח’–כ
    וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו בָּנַי הֵם אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹקים בָּזֶה וַיֹּאמַר קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֵם. וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן לֹא יוּכַל לִרְאוֹת וַיַּגֵּשׁ אֹתָם אֵלָיו וַיִּשַּׁק לָהֶם וַיְחַבֵּק לָהֶם. וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱלֹקִים גַּם אֶת זַרְעֶךָ. וַיּוֹצֵא יוֹסֵף אֹתָם מֵעִם בִּרְכָּיו וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו אָרְצָה. וַיִּקַּח יוֹסֵף אֶת שְׁנֵיהֶם אֶת אֶפְרַיִם בִּימִינוֹ מִשְּׂמֹאל יִשְׂרָאֵל וְאֶת מְנַשֶּׁה בִשְׂמֹאלוֹ מִימִין יִשְׂרָאֵל וַיַּגֵּשׁ אֵלָיו. וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר וְאֶת שְׂמֹאלוֹ עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה שִׂכֵּל אֶת יָדָיו כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר. וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר הָאֱלֹקים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָאֱלֹקים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה. הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. וַיַּרְא יוֹסֵף כִּי יָשִׁית אָבִיו יַד יְמִינוֹ עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וַיֵּרַע בְּעֵינָיו וַיִּתְמֹךְ יַד אָבִיו לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו לֹא כֵן אָבִי כִּי זֶה הַבְּכֹר שִׂים יְמִינְךָ עַל רֹאשׁוֹ. וַיְמָאֵן אָבִיו וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם. וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹקִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה. 

 

  • מה הייתם מרגישים במקום מנשה? ובמקום אפרים?
  • מה אתם חושבים על הסיפור בהקשר של סיפור יוסף ואחיו?
  • איך הצליח מנשה להתגבר על העלבון ולהמשיך לחיות עם אחיו בשלום, בלי ליצור סכסוך?

 

נראה שכאן השימוש בבגרות הצליח לתת למנשה את היכולת להתמודד עם הסיטואציה המורכבת. אנחנו מברכים את הבנים בלשון, “ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה”, כלומר האידיאל שלנו הוא ההרמוניה שבין אפרים למנשה. בנוסח מיוחד לנשים יש שמברכים “ישימך אלוקים כרחל ולאה אשר בנו שתיהן את בית ישראל”. מה דעתכם על ההקבלה?

 

  1. סיפורי מעשיות, רבי נחמן מברסלב

פעם אחת בן מלך אחד נפל לשיגעון [השתגע וחשב] שהוא עוף הנקרא הינדיק, דהיינו תרנגול הודו.

[בעקבות כך חשב בן המלך כי הוא] צריך לישב ערום תחת השולחן ולגרור חתיכות לחם ועצמות כמו הינדיק.

וכל הרופאים נואשו מלעזור לו ולרפאו מזה,

והמלך היה בצער גדול.

עד שבא חכם אחד ואמר: אני מקבל על עצמי לרפאו.

[מה עשה החכם?]

הפשיט גם כן את עצמו ערום, וישב תחת השולחן עם בן המלך הנ”ל, וגם כן גרר פרורים ועצמות.

ושאלו בן המלך: מי אתה ומה אתה עושה פה?

והשיב לו: ומה אתה עושה פה?

אמר לו: אני הינדיק.

אמר לו: אני גם כן הינדיק.

וישבו שניהם יחד כך איזה זמן, עד שנעשו רגילים זה לזה.

אז רמז החכם והשליכו להם כתונת.

ואמר החכם ההינדיק לבן המלך: אתה חושב שהינדיק אינו יכול לילך עם כתונת?

יכולים להיות לבושים כתונת ואף על פי כן להיות הינדיק.

ולבשו שניהם הכתונת.

ואחר זמן מה רמז והשליכו להם מכנסיים.

ואמר לו גם כן כנ”ל: אתה חושב שעם מכנסיים לא יכולים להיות הינדיק?

ולבשו המכנסיים, וכן עם שאר הבגדים.

ואחרי כן רמז והשליכו להם מאכלי אדם מהשולחן.

ואמר לו: אתה חושב שאם אוכלים מאכלים טובים כבר חדלים מלהיות הינדיק?

אפשר לאכול וגם להיות הינדיק. ואכלו.

ואחרי כן אמר לו: אתה חושב שהינדיק מוכרח להיות דווקא תחת השולחן?

יכולים להיות הינדיק ולהיות אצל השולחן.

וכן התנהג עמו עד שריפא אותו לגמרי.

והנמשל מובן למבינים.

 

נסו לספר את הסיפור במילים שלכם.
בואו נציע התבוננות אחרת על הסיפור. אולי בן המלך כלל לא השתגע אלא עשה דווקא, על העיקרון – כולם רוצים ממני משהו, לכן אעשה אחרת.

  • האם יצא לנו להיות בן המלך פעם? להיתקע בעקשנות על משהו רק כי ציפו מאיתנו שנתנהג אחרת?
  • מה אתם חושבים על עקשנות? מתי להשתמש בה, אם בכלל? מתי לא?

 

  1. תלמוד בבלי, קידושין לא ע”ב (תרגום: הרב יונתן פיינטוך)

הסיפור הזה הוא חלק מאוסף סיפורים על דוגמאות של כיבוד הורים. חשבו מה היה כיבוד אב ואם בסיפור הזה:


רב אסי הייתה לו אם זקנה.
אמרה לו: ‘אני רוצה תכשיטים’. עשה לה.
‘אני רוצה איש’. אמר לה: ‘נחפש לך’.
‘אני רוצה איש יפה כמוך’. עזבהּ והלך לארץ ישראל.

  • מה היו היחסים בין רב אסי לאימו? מה לדעתכם מנסה האם להגיד כשהיא אומרת שהיא רוצה “מישהו יפה” כמו רב אסי?

שמע שהיא באה אחריו. בא לפני ר’ יוחנן, אמר לו: ‘מותר לצאת מהארץ לחוץ לארץ?’
אמר לו: ‘אסור’.
אמר לו: ‘לקראת אמא, מותר?’
אמר לו: איני יודע.
השתהה מעט, ואחר בא.
אמר ר’ יוחנן: ‘אסי, נתרצית לצאת? המקום [הקב”ה] יחזירך לשלום’.

  • מה לדעתכם רצה רב אסי, לברוח מאימו או לקדם את פניה? אם הוא רצה שוב לברוח ממנה, איך זה נחשב כיבוד הורים?


בא רב אסי לפני ר’ אלעזר, אמר לו: ‘שמא חס ושלום כועס ר’ יוחנן?’
אמר לו: ‘מה אמר לך’? אמר לו: ‘המקום יחזירך לשלום’.
אמר לו: ‘אילו היה כועס לא היה מברך אותך’.
בין כך ובין כך שמע שארונה (של אימו) בא.
אמר: ‘אילו ידעתי לא הייתי יוצא’.

 

  • על איזו ‘יציאה’ מתחרט רב אסי, על הבריחה מהנוכחות של אימו מההתחלה או על שיצא מהארץ ‘סתם’ בסוף הסיפור?
  • איך הייתם מסכמים את היחסים בין רב אסי לאימו? מה חסר לכם? מה היה נכון בעיניכם?

 

נראה שרב אסי השתמש בכנות בהבנה שהבין את הקשר בינו לבין אימו. הוא הסתכל פנימה בכל שלב וחשב: מה יהיה נכון לעשות עכשיו? וכך עשה בדיוק את מה שהרגיש שנכון לקשר.

  1. תלמוד בבלי (מהדורת שוטנשטיין), קידושין לא ע”ב
    אמר רב יעקב בן אבוה לאביי:
    למשל אני, שמיד כשאני בא הביתה מבית המדרש אבא מגיש לי כוס יין ואמא מוזגת לי מים, מרוב אהבתם אליי. מה אעשה? האם מותר לי לקבל מהם את כל זה? אין בזה פגיעה בכבודם?
    אמר לו אביי: מאמך תקבל… פירוש: שהואיל שהיא רוצה בכך, רצונה זהו כבודה.
  • מה אתם מרגישים כשההורים רוצים לתת לכם עזרה שאתם לפעמים לא צריכים? מה אתם עושים במצב כזה?
  • מה פירוש הביטוי ‘רצונה זהו כבודה’ לדעתכם?

 

  1. משלי א’, פירוש מכון שטיינזלץ
    שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ׃ פירוש: עליך להחזיק בחינוך שאתה מקבל בבית ההורים, שכן מן הסתם ההורים חפצים שבנם ילך בדרך ישרה.
  • למה לדעתכם שלמה המלך מייעץ לנו ללכת דווקא אחרי הורינו, ולא אחרי רבותינו, למשל?
  • מה האיכות המיוחדת שיש להורים שלנו להציע לנו?

לסיכום, דרך כמה סיפורים ראינו שבאמצעות כנות, הקשבה ובגרות אפשר להתמודד טוב יותר עם קונפליקטים בתוך הבית.

 

 

דעתך חשובה לנו