איתור סניפים וכפרי בוגרים
לכל אחד מאתנו יש הרצונות שלו, הכישרונות שלו, היכולות שלו, הדרך הפרטית שבה הוא עובד את השם – ומה יש לכלל עם ישראל יחד? למה אנחנו מבקשים אחדות בעם?
בפעולה תבררו עם החניכים מהו החוט ששוזר יחד את כל עם ישראל ואיך הוא משפיע על כל יחיד בעם.
סדרו את הקבוצות זו מול זו: קודם כול הושיבו את הצעקנים בשורה במרכז החדר, מולם הושיבו את האילמים ומאחורי הצעקנים העמידו את העיוורים. האילמים רואים את כולם, הצעקנים רואים רק את האילמים והעיוורים – עיוורים… לכל עיוור יש אילם וצעקן המרכיבים עמו צוות ומטרתם לכוון אותו לביצוע המשימה.
פזרו בחדר קוביות ובקשו מכל צוות להרכיב מגדל – האילם מסמן לצעקן בפנטומימה מה לומר לעיוור.
כל עם ישראל מחובר בקשר נשמתי עמוק, וכל פרט בעם ישראל שואב את המהות שלו דווקא מהכלל.
בקטע מוסבר היחס בין הפרטים לכלל בעם ישראל לעומת שאר אומות העולם. בהתחלה הרב קוק מסביר שבן של כל אומה מדבר בשפתה, מתלבש על פי כלליה, שיש קווים באופיו שמתאימים דווקא לה והוא משתלב טוב יותר בתרבות שנוצרה בה. כל המאפיינים הללו הם “הצד החיצוני של המהות” שכל פרט מהאומות מקבל מהאומה שהוא משתייך אליה. אבל היחיד מאומות העולם מקבל את עיקר מהותו מהמהות הכלל-אנושית, שהיא מעל הקיום הלאומי.
לעומת זאת בעם ישראל הכלל מחובר בקשר ישיר לחי העולמים, ולכן היחידים שואבים את המהות הפנימית שלהם דווקא מהכלל. כלומר היחידים בעם ישראל שואבים את מי שהם, את העצמיות שלהם, דווקא מהכלל, מהחיבור בין כל הפרטים.
ומפני שאנחנו מחוברים זה לזה בקשר פנימי אנחנו זקוקים זה לזה כדי להשלים יחד משהו גדול יותר, ולכן אם יש אצל מישהו מעם ישראל חוסר – החוסר הזה קיים גם אצלי.
פזרו בחדר כרטיסיות (נספח 3) עם סיטואציות מהיום-יום ושאלו את החניכים באילו מקרים הם פוגשים את הנשמה הפנימית שלהם ואיך היא באה לידי ביטוי.
חלקו לחניכים סוכריות טופי והקריאו להם את ההיגדים שלהלן. על כל היגד שאינו מפריע לחניך עליו להחזיר סוכריית טופי אחת (שימו לב! הדגש הוא על היגד שאינו מפריע לחניך, לא על משהו שאנו פועלים לתקנו):
אחרי שהקראתם את כל ההיגדים שאלו את החניכים: איך אפשר לעזור לעצמנו להרגיש את החיבור הפנימי הזה לעם ישראל ככלל וכפרטים?
סיכום ביניים: עם ישראל הוא נשמה אחת ענקית וכל יהודי הוא שביב מתוך אותה הנשמה, ובגלל החיבור הנשמתי הזה כל קושי או מחסור שיש ליהודי משפיע גם עליי.
בחירת דגמים – פזרו בחדר את המודלים של המולקולות (נספח 1 או הכינו בעצמכם) ובקשו מכל חניך לבחור את
הדגם שמגדיר מבחינתו את עם ישראל.
ערכו סבב ובקשו מכל חניך להסביר מדוע כך לדעתו בנוי עם ישראל. זכרו שאין תשובה לא נכונה, יש תודעה נכונה שאנחנו מעבירים לחניכים.
לעם ישראל יש נשמה כללית שממנה כל פרט בעם שואב את המהות שלו. הנשמה הכללית הזאת יוצרת חיבור עמוק ופנימי בין האנשים בעם, יוצרת קשר וזהות משותפת. ככל שנעמיק בחיבור הזה נבין שרק על ידי זה שנעזור זה לזה, נאהב זה את זה, נחפש את הדומה ואת המחבר – נוכל לרומם את עצמנו ולהתרומם יחד, כל עם ישראל.
מקורות להרחבה: אורות ישראל פרק ג.
ציוד נדרש: ציורים או תצלומים של מבני מולקולות, סוכריות טופי, כרטיסיות סיטואציות, נספחים מצולמים.
הצעה לצ’ופר: “רק בשיתוף עם הרבים כל אחד ואחד מסוגל להתרומם פי כמה וכמה ממה שישיג בעצמו” (הרב אברהם צוקרמן זצ”ל).
יחש (יחס) של כנסת ישראל ליחידיה הוא משונה מכל היחושים של כל קיבוץ לאומי ליחידיו. כל הקיבוצים הלאומיים נותנים הם ליחידיהם רק את הצד החיצוני של המהות, אבל עצם המהות זה שואב כל אדם מנשמת הכל, מנשמת אלהים שלא באמצעות הקיבוץ, מפני שאין להקיבוץ חטיבה אלהית, שמגמה אלהית עצמית שרויה בתוכו. לא כן בישראל, הנשמה של היחידים נשאבת ממקור חי העולמים באוצר הכלל, והכלל נותן נשמה ליחידים. אם יעלה על הדעת להנתק מהאומה, צריך הוא לנתק את נשמתו ממקור חיותה, וגדולה היא משום כך ההזדקקות, שכל יחיד מישראל נזקק להכלל, והוא מוסר תמיד את נפשו מבלי להיות נקרע מהאומה, מפני שהנשמה ותיקונה העצמי דורש כן ממנו (הרב קוק אורות ישראל, פרק ב, פסקה ג).