איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים לשבתחברי חב"ב יקרים,
מתוך רצון להוסיף ולעלות בקודש אספנו מקורות שיוכלו ללוות אתכם בחודש התקומה.
המקורות שלפניכם עוסקים בשבת תנועה מזוויות שונות.
תוכלו להיעזר במקורות, בסיפורים ובשירים כדי לבנות מהלך פעולה משמעותי ונוגע.
בכל קטע יש שאלות מוצעות לדיון.
השירים יכולים לתת לכם השראה ולשמש פתיחה לפעולה או תוספת לקטע (ברובם אין שאלות לדיון).
מאמינים בכם, בהצלחה!
"כשאני מסתכל היום על התנועה ורואה מה נעשה בה, אני מתמלא גאווה. כשעמדתי אז במפקד הראשון של התנועה החדשה קיוויתי שיבוא יום ובבני עקיבא יהיו חברים אלפי בני נוער. היום כשאני רואה שב"ה זכיתם לרבבות, אני מאחל לכם שתזכו לראות אלפי רבבות של חברים שמגיעים לבני עקיבא ופועלים ברוח התורה והעבודה".
שאלות לדיון:
"התאספנו כמה חברים וכל אחד זרק שם לחלל. מכל ההצעות שהועלו תפסה אותנו מייד הצעתו של אברהם קסטנבוים ז"ל. הוא הציע את השם בני עקיבא, וזה הדליק אותנו.
ר' עקיבא סימל בעינינו יותר מכל שם אחר, את רעיון תורה ועבודה. הוא היה גם פועל, גם רועה צאן, גם לוחם לאומי וגם תלמיד חכם, והשקיע עצמו בד' אמותיה של תורה והלכה. אנו תלמידיו של ר' עקיבא – אנו בני-עקיבא…"
שאלות לדיון:
קטע מדבריו של הרב בר שאול שנאמרו בפתיחת הסניף ברחובות:
בטקס הנחת אבן הפינה לסניף ירושלים (לפני הרבה שנים). שבו השתתפו בין השאר הרב קוק זצ"ל והרב בר-אילן זצ"ל, נשאלה השאלה מדוע נקרא הארגון "בני עקיבא" ולא "בני רבי עקיבא". ומשנה תוקף לשאלה: כי בתקופת התנאים לא מצאנו שייקרא מי מהם בשם סתם ללא תוספת "רבי", היו שרצו לתרץ את הקושיה בשטחיות: לשם קיצור נקראנו "בני עקיבא", שכן לא נוח לומר "בני רבי עקיבא"… אך הרב בר-אילן (והסכים עמו הרב זצ"ל) נתן פירוש אחר: תואר יוצר חיץ. תואר בא לומר שהנושא גדול מאוד ורחוק מאוד מאתנו, ולמרות הכל נושא התואר הגדול ביותר – בניו יקראוהו "אבא" ופנו אליו בלשון נוכח "אתה". כך אנו המרגישים עצמנו קרובים לאיש ולרעיון וקוראים לעצמנו "בני-עקיבא". דוגמא לכך נמצא גם בתנ"ך, כשיצחק אומר "הקול קול יעקב והידיים ידי עשו", אין להניח שהתכוון במלה "קול" לצליל מוסיקלי, אלא שיצחק היה רגיל שעשו יפנה אליו בגוף שלישי כמו שבאמת עשו אמר אח"כ: "יקום אבי ויאכל מציד בנו" והנה מגיע עשו המדומה הוא פונה בנוכח :"קום נא שבה ואכלה מצדי" שהיא לשונו הרגילה, לשון שבקרבה, של יעקב, ועל כן הוא אומר "הקול קול יעקב" קול הקרבה של יעקב לאביו יצחק.
אך שאלה גדולה יותר עלינו לשאול, מה פתאום דווקא "בני עקיבא", למה לא "בני טרפון" או "בני ר' יוחנן"? גם שם זה לבטח היה משתרש אצלנו! ואכן, לא לשווא נפלה הבחירה על ר' עקיבא כי ר' עקיבא מגלם באישיותו את אותו חזון שאליו אנו מחנכים. הוא עמוד התורה שבע"פ ולמעשה עמוד ההלכה, כי התוספתא, המשנה, הברייתא, הספרא והספרי "כולהו אליבא דר"ע"!
הוא גדול מרביצי התורה בישראל. עשרים וארבעה אלף תלמידיו, אין הם סתם מספר סטטיסטי הם מראים את כוחו הגדול של האיש כמחנך דגול וכמורה הדור. הוא גדול בנסתר. שכן ר' עקיבא דרש תלי תלים של הלכות על כל תג ותג שבתורה, אותם קווים זעירים, שבעינינו אין להם שום משמעות, הפכו בפי ר' עקיבא לתורה ולעולם מלא. ואל נשכח שבין הארבעה שנכנסו לפרד"ס (לקבלה) יצא בשלום רק ר' עקיבא.
הוא מנהיג גדול – מנהיג רוחני של מרד שלם. ואע"ג שתוצאה מעשית לא הייתה לו, לאותו מרד, מכל מקום, השפעה חינוכית רבה נודעה לו ברעננו את כוחות העם ובהעמיקו את התקוות המשיחיות בלב ישראל. צירוף של גדול המנהיגים, גדול המחנכים וגדול התורה, הם שמהווים סמל ומופת לדרכנו החינוכית – מעשית…
נשאל – והרי אין אנו דומים כלל לר' עקיבא! לא גדולים כמוהו, לא מחניכם כמותו ולא מנהיגים כמוהו! אך התשובה פשוטה: עצם התלכדותנו הציבורית מאפשרת לנו למלא תפקידים שהיחיד אינו יכול למלאותם, והגלומים באישיותו של המנהיג, המחנך והגאון – רבי עקיבא.
בדורנו זקוקים אנו לאופק רחב. לא יכול לבוא אדם ולומר "אני את נפשי הצלתי" ודי. אנו אומרים בפירוש שברצוננו לכבוש את כל הארץ, ואת כל היהדות להכניס בעול התורה – ואנו מחנכים גם לכך. אל נשכח, מה שיש היום – אתמול לא היה עוד, ושלשום לא חלמנו עליו, ואלמלא יצאנו במבט רחב לפני הדור – כי גם אז את שיש לנו היום לא היה לנו. ואם לעתיד נוסיף ונרחיב מבטנו, נשיג יותר מאשר אנו יכולים להעלות אף בדמיוננו! לא לחינם דווקא "בני עקיבא" הם שחוללו את המהפכה הגדולה – "המהפכה בישיבות" ויצרו את הטיפוס בן-הישיבה החדש של היום, לא לחינם זכינו אנו לכך שהכוח הדוחף של ההתיישבות החקלאית-דתית בארץ, היה שלנו, כי לנגד עינינו עמד כוח התנופה של ר' עקיבא, כסמל חינוכי, ואליו הרגשנו קירבה אבהית. אין ספק, אין רבי עקיבא מתבייש בבנים כ"בני-עקיבא" ומי ייתן וירבו לו כאלה…
שאלות לדיון
איש תורה ועבודה שואף לעצב את המציאות על פי תורת ישראל וציוויה.
הוא מודע לכך שבכל תקופה ותקופה משתנות המשימות הנחוצות בה ומטה שכם למילוין.
לפיכך, איש תורה ועבודה בוחר מקצועו, תעסוקתו ומקום מגוריו – לא לפי שיקול רווחתו הוא,
אלא לפי המשימות הנחוצות לבניין התורה, העם והארץ.
שאלות לדיון:
מקור ה – דרכה של האמת – הרב נריה
הנוער צמא לשמוע דבר חדש.
עצם מציאותנו – חידוש הוא בשבילו.
הוא לא הבין כיצד יתקיימו שני מקראות הללו:
"תורה ועבודה".
דומה היה לו כי תורה נחלת זקנים ועבודה נחלת צעירים.
כי יש צעירים עם תורה עתיקת יומין,
שהם מכניסים אותה בתוך צעירותם –
לא עלה על דעתו.
תפקידנו להחדיר את הרעיון הזה פנימה ללבות הנוער.
כך דרכה של האמת.
כיוון שדפקה על דלתי הלב, חזקה שיפתחו לה.
במוקדם או במאוחר – יפתחו לה.
יהי מחננו מוכשר להגברת דפיקת אמת על דלתי לב הנוער
(הרב משה צבי נרי'ה, "במחנה בני עקיבא ברחובות", נתיבה, י"ד תשרי, תרצ"ה)
הובא בספר כשחר אורו, עמוד 192, צילה בר-אלי)
"זאת חובת המקשיבים האמיתיים בכל דור ודור – לקחת את הסגנון החדש, הביטוי המודרני ולהשמיע דרכו את התוכן והרעיון. כבר מראשית הדרך התחיל כיוון ברור כלפי פנים: כיצד למזוג את היין הישן בקנקן חדש – קנקן שדעת נעורים נוחה הימנו! כיוון זה הוא שקבע את מהלך הדברים" (הרב נריה, כשחר אורו, עמוד 193).
שאלות לדיון:
"בבני הנעורים טמון מזלה של האנושות. בכל פעם מופיע על במת החיים דור בן-עשרה השואף בכיליון נפש לוהט ובמסירות נפש בלתי נעצרת לאידיאל, ומנסה לשבור את דרכי גן עדן הנעולים. יש לנסות ולהציל את האנרגיה המרוכזה של בני הנעורים, וליצור ממנה יצירת תמורה, יצירת התחדשות.
רוצה הצעיר לראות את עצמו כעושה דברים גדולים. בדמיונו חיים מעשים כבירים אשר הוא מתעתד להגשימם. מי שרוצה להכניסו לתוך תחומי המציאות מכניסו למיטת סדום שכובלת אותו וממיתה את הגודל והשיא. הוא נובל וכומש בלא עיתו. לא כן הדבר אם נותנים לו את חופש הטיסה. יטוס לו למרומים, בן חורין וצמא שמש ישאף מלוא ראותיו את אוויר הילדות הטהור. אז ירחב ויגדל ויאצור כוחות למלחמת חייו העתידה. צריך להטיל על הצעיר את השליחות הגדולה. לגדלו ולרוממו, לעשותו אחראי לדור, לתקופה, לעתיד" (כשחר אורו, עמ' 198).
"עלינו לראות את המטרה הסופית, את החזון הנבואי בכל הדרו יחד עם המציאות היום-יומית לפרטיה ומכשוליה. כבר הורה זקן: 'רוח האדם הרוצה לרחף מעל למצבים, לא יוכל להיות חיוני למרות גדולתו. רק אם יכניס עצמו לתוך המצבים בלי להתכחש לשורשו העליון, יוכל להיות פורה, להחיות ולחיות. ידידי! היו נאמנים לרוח, אבל היו נאמנים לו בממשות'. (מרטין בובר)
ובשירי בני עקיבא כתוב לאמור: 'יזהיר לכם כוכב תורה, דרככם סוגה בעבודה'. כוכב מלמעלה ודרך מלמטה ואנו עולים ובונים!" (כשחר אורו, עמ' 226).
שאלה לדיון:
הנוער מדבר על אתגרים. יש לפני הנוער הרבה אתגרים. נוער אשר באמת יתייחס למעמקי נשמת האומה, לרבדי דורותיה, לדמויות גדוליה, ימצא לפניו שטחי מעשה מרובים, כי כל אישיות היסטורית תובעת ממנו. הבעל שם טוב תובע אהבת ישראל,
הגאון מווילנא תובע לימוד תורה, רבי משה חיים לוצאטו ב"מסילת ישרים" תובע יושר-המדות וטוהר נפשי, בעל "אור החיים הקדוש" תובע סגולות קודש, "בן איש חי" תובע דקדוק במצוות. אין לנו שום אישיות היסטורית שאיננה תובעת מאתנו.
בין הבעיות הבוערות של מדינת ישראל, בולטת במיוחד הבעיה החברתית, במיוחד בעיית העוני בישראל. אם אנחנו מדברים על הנוער, ברור שאין הנוער יכול למצוא פתרון כספי לבעיות העוני בישראל, אבל נוער מן הארץ ומחו"ל יכול להסתער על שכונות העוני, על עיירות הפיתוח, על יישובי הספר, ללכת אל העם ולהגיש להם עזרה רוחנית-נפשית, עזרה חינוכית-לימודית, להרים מעפר דל בתנופה-רבתי. יש אפשרות לעשות דברים גדולים, לגלות מחדש את הערבות ההדדית הכלל ישראלית – "כל ישראל ערבים זה לזה" – במלוא הכח ובמלוא התפארת (מתוך המקראה "לחנך דור לאורו").
על תחילת דרכה של התנועה
בסוף שנת תרפ“ח החליט יחיאל אליאש שהגיע הזמן להגשים את חלומו להקמת תנועת נוער דתית-לאומית. הרעיון הגיע לוועד הפועל של המזרחי, ושם נתקל בקשיים. יחיאל לא ויתר, והחליט להמשיך בכוחות עצמו. ואכן, הוא הצליח הקים את סניף מרכז בירושלים – סניף בני עקיבא הראשון, וממנו צמחה התנועה ל-400 סניפים!
ביום רביעי, כ”ד באדר א’ תרפ”ט (1929), התכנסו החברים הראשונים של בני עקיבא. היו שם תלמידי כיתות ח’ של ת”ת מזרחי ותלמידי סמינר למורים של המזרחי, והם החליטו יחד להקים תנועת נוער ברוח תורה ועבודה, תנועה שמטרתה לחנך דור בריא ואמיץ, מסור ונאמן לעמו, לארצו ולתורתו, החי מעבודתו על פי חוקי התורה.
יחיאל אליאש סיפר: “אמרתי לחברים הראשונים שהם חלק מתנועת התורה והעבודה שמתפתחת בכל העולם… רציתי להחדיר בהם את רגש הגאווה ואת התחושה שהם עושים היסטוריה”. וכך היה. במהלך החודשים הבאים הגיעו עוד ועוד חברים חדשים. ארגון בני עקיבא קיבל חדרון קטן בבית הפועל המזרחי, ושם ארגנו החברים גינת ירק קטנה בשביל סעודה שלישית של שבת. הם שמעו שיחות מוסר שנקראו “פעולות”, קבעו חוקים וארגנו פעילויות בחגים. “התחושה הייתה שכולנו שותפים לדבר גדול”, ממשיך אליאש, “אני לא הרגשתי מעליהם, אלא נתתי את התחושה שכולם שווים”. בימים ההם, כזכור, ההגנה שלטה בארץ, ונקבע שכל פעולה תיפתח בתרגילי סדר. עד ל”ג בעומר היו חברים בבני עקיבא כשלושים חברים קבועים. “החברים היו גם אלו שהחליטו לקבוע את ל”ג בעומר כיום ייסוד בני עקיבא, כחג לתלמידי רבי עקיבא החדשים הסוללים את הדרך לתחיית האומה בארץ ישראל ההולכת ונבנית מחדש”.
אוסף שירי התנועה
https://youtube.com/playlist?list=PL017MwIirFdQ_OwB-tre2u6q8D6P-ROSy&si=mlWzT7QiUjr3yejl