איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים לשבתחברי חב"ב יקרים,
מתוך רצון להוסיף ולעלות בקודש אספנו מקורות שיוכלו ללוות אתכם בחודש התקומה.
המקורות שלפניכם עוסקים ביום הזיכרון מזוויות שונות.
תוכלו להיעזר במקורות, בסיפורים ובשירים כדי לבנות מהלך פעולה משמעותי ונוגע.
בכל קטע יש שאלות מוצעות לדיון, השירים יכולים לתת לכם השראה ולשמש פתיחה לפעולה או תוספת לקטע.
מאמינים בכם! בהצלחה!
נשארה תמונה.. הוא במדים… עם הקסדה על הראש… הרובה על הכתף… בנעלים הגבוהות… / הפרידה בלשכת הגיוס… הנשיקה בתחנה המרכזית… הפרח מהחברה… נפנוף היד להתראות / עם הכלב בחצר… נושא אלונקה באמון… עם החברים בים… ואחר כך במסע הכומתה… / ואחר כך מקבל דרגה… ויושב עם סבא ליד שולחן השבת… ועולה אל הקו… וקורא ספר במטה… / וממתין בתחנת ההסעה… וחוזר לרגילה… והמדים זרוקים על כיסא… והארוחה בערב החג… / ופתאום דפיקה על דלת… המילים הקצרות. השקט. הבכי. – – – הוא נהרג //
נשארה תמונה. החבר שניצל – בזכותו… החובש שניסה הכול… המפקד ומחלקה שלמה של חיילים / המג"ד. חבר לצוות. המורה מהתיכון – לכולם מילים דומות, אבל לאף אחד אין מילים / הוא היה מיוחד… עם המון חברים… רציני ומצחיק… אהב את הארץ… רצה לראות עולם… / ניגן בגיטרה… יצא לבלות… שחק כדורגל… אהב שירי מולדת והכיר כל מילה / והיו לו חלומות… היה בן כל כך מסור… היו לו תשובות וסימני שאלה… / פשוט, ילד נפלא / בעצם, כמו כולם… //
נשארה תמונה. סיום הטירונות… שבת בבסיס… טיול על הג'יפ… הפעם האחרונה… / הבטחה שבקיץ הבא… שאחרי שירד מן הקו… שכשישתחרר, עוד קצת יותר משנה… / הספר שכל כך רצה לקרוא… המתנה שעוד מחכה על המדף… המכתב שלא הספקנו לענות… / הנסיעה שאף פעם לא תהיה… הקול ששוב לא יישמע… החלום שיישאר עמוק בזיכרונות… //
נשארה תמונה. המון תמונות. ליד הקבר הפתוח… החברים שמתחבקים ובוכים… הפרח על האבן הלבנה… / החברה שנשארה לבד… סבתא שעברה שואה… השכנים שאיבדו בן… בעצם, כל אחד במדינה… / ומעל הפסנתר הפורטרט שלו – חיוך שקפא לעד. מבט חודר / העיניים אומרות הכול – אבל שותקות, והשקט הזה כל כך מצמרר… / הזיכרון מסרב להיפרד… הרגעים היפים שלא ישובו… החלומות שהרגה העופרת…
חיים שלמים שעצרו מלכת, אבל בלב הם רצים כמו בסרט… / ובלב הם נראים כל כך אחרת… //
נשארה תמונה. כאילו שם דבר לא קרה / נשארה תמונה אחת. במסגרת שחורה. //
שאלות לדיון:
"בדקה – 60 שניות – קורים כל כך הרבה דברים שונים… ועוברות הרבה מחשבות,
ב-60 שניות חיים שלמים יכולים להשתנות, בדקה אפשר לרוץ 400 מטר, ב-60 שניות אפשר לנסוע קילומטר
בדקה נולדים אנשים רבים, ב-60 שניות רבים את העולם עוזבים.
בדקה אפשר להגיע ממטוס בשמים לאדמה, ב-60 שניות אפשר לגרום להסלמה.
בדקה אפשר להפוך ממיואש לבעל תקווה. ב-60 שניות מסתם אחד, לבעל אהבה.
בדקה עוברים בעולם שמחה, כאב, קנאה ותמימות, ב-60 שניות יכולים לגרום לך למות.
בדקה חושבים שמאלנים, ימניים, מרכז וש"סניקים, ב-60 שניות מהרהרים דתיים, חילונים, מסורתיים וחרד"לניקים.
בדקה, 60 שניות, קורים כל כך הרבה דברים, אך ישנה בארץ דקה, בה כולם מאחדים דעות, דקה בה כולם מרגישים, חושבים ומזדהים עם אותו דבר, דקה בה כולם עומדים דום ולא ממהרים לשום מקום, דקה בה אין בעולם מחלוקות וכולנו עם ישראל מאוחד ואחד, 60 שניות בהם אנו נותנים את כל כולנו לטובת זיכרון הנופלים שבזכותם אנחנו פה בעת הישמע הצפירה, הלוואי והדקה הזאת הייתה יותר מדקה…"
* יובל היימן (1993–2014) הוא בנם הבכור של זהרה ומשה. אח לשלושה: ארבל, אשחר ואלומה. יובל נפל בקרב במבצע צוק איתן ביום כ"ג בתמוז תשע"ד.
שאלות לדיון:
למלאכים של היום אין טבעת לבנה מעל הראש,
יש להם קסדה.
הם לא לבנים, צחורים כשלג,
הם לבושים חאקי.
לא תראו כנפיים בוקעות מגבם,
המקום שם תפוס על ידי אפוד.
אין להם נבל בידיים,
ואם הם "מנגנים", זה בכלים שונים לגמרי.
למלאך של פעם הייתה שליחות אחת,
היום מלאך שמסיים משימה אחת
מייד מוקפץ למשימה הבאה.
המלאכים ההם מחולקים הם כיתות כיתות.
גם מלאכינו מחולקים לכיתות, ומחלקות, פלוגות וגדודים.
פעם לילדים קראו בשמם של מלאכים: רפאל, גבריאל.
היום, למלאכים קוראים בשמות של ילדים: אלנתן, גדי.
המלאכים של פעם היו יורדים מהשמים לארץ.
המלאכים שלנו גדלים בארץ, ועולים בסערה השמיימה.
שאלה לדיון:
כמו בפסיפס גדול, צבעוני ומרהיב, כמו בפאזל ענק,
ראיתי את התמונה של כלל ישראל זו בצד זו סדורות התמונות:
חיוך בצד חיוך, שם ליד שם, קיטבג ליד קיטבג,
70 פנים לתורה ו-73 פנים לכלל ישראל: "דור דורשיו מבקשי פניך".
תלכיד מדהים, תמהיל מדויק, מארג מושלם.
2 מסוקים וכל עם ישראל בתוכם:
צעירים ומבוגרים, אנשי עיר וקיבוץ, מושב והתנחלות,
עולים מאתיופיה ועולים מרוסיה לצד צברים ותיקים,
עגיל ליד כיפה, ימין ליד שמאל, תום מנווה שלום ליד שילה מקרני שומרון,
רוזנברג ופלדמן לצד אבוקסיס וסבן, ויטאלי ודים וולדיסלב ליד אביב, אסף ושגיא,
מגדל העמק, כפר יונה ליד רמת השרון ותל אביב,
סגן אלוף בצד טוראי, צנחנים בצד שריון,
חסן, כאמל ופאדי ליד מנחם, ירון ואבישי.
תמונה גדולה ויפה, כואבת ונוקבת עד תהום, עד שורש.
חשבתי לעצמי שאם רוצים לעצב כרזה ליום העצמאות ה-50 שייקחו את התמונות האלו, של כולם, מחייכים ורציניים, צעירים ויפים וליד כל תמונה ישימו את הקיטבג של כל אחד.
ואם אפשר לבקש שהקיטבג יהיה שקוף שנוכל לראות את כל הממתקים, העוגות והסוודרים שאימא דחפה, דחסה בכוח למרות שהילד-החייל אמר: "די אימא, אני לא צריך כל כך הרבה אוכל וגם לא קר לי כל כך".
כך תראה הכרזה! תמונה וקיטבג!
ואני חושב עכשיו עוד משהו, אולי אני אקח את התמונה הגדולה והיפה עד לכאב הזו ואשים אותה בתוך מסגרת מאחורי זכוכית ואתלה אותה בכל מקום, ומעליה אכתוב בגדול:
"במותם ציוו לנו את האחדות ואת אהבת ישראל".
היינו צריכים 73 קברים כדי ששוב נרגיש את אותה אחדות נפלאה?
חניתי אתמול במגרש חניה בתל אביב. לידי נעמד רכב עם סטיקר "פרס ומרצ", ומצידי השני עמד רכב עם סטיקר "חברון מאז ולתמיד", ויצאנו שלושתנו מהרכב ובכינו ביחד. פתאום הרגשנו איך בפנים, עמוק בשורש, אנחנו מחוברים, הרגשנו כיצד בפנים מתחת לסטיקר ולשלט, מתחת לכיפה ולעגיל, מתחת לסיסמה ולכותרת אנחנו מחוברים, קשורים ומאוחדים.
לדמעות אין מפלגה, לכאב אין מצע, תמיד ידענו את זה, רק שהסטיקרים והשלטים הסתירו לנו, ויש לי, אם אפשר, עוד בקשה אחת קטנה מכולם: מהפוליטיקאים ומהרבנים, מהדרשנים ומהפרשנים, מהמומחים לכל דבר ומעיתונאים לעת מצוא:
תנו לנו לבכות בשקט, אל תסבירו לנו כלום, אל תחפשו לנו לא פסיקים ולא גימטריות, לא הוכחות ולא סיבות, לא סימנים ולא ראיות, אל תחטטו ואל תנסו להיות דוברים או נציגים של אף אחד, לא של הקב"ה ולא של המפלגה, לא של השכול ולא של הכאב, עזבו אותנו לבכות בשקט, אנחנו מסתדרים לבד, תנו לנו קצת שקט, אל תקלקלו לנו את האחדות המופלאה הזו שצצה פתאום מתוך הכאב המר כל כך, תנו לנו לבכות בשקט, אנחנו נקום, נתגבר, נאסוף את עצמנו ונתאושש בקצב שלנו, רק אל תפריעו, כל אחד יסביר לעצמו מה שהוא רוצה, יחשוב לעצמו מה שהוא מבין ויסיק לעצמו מה שהוא מפרש, רק אל תפריעו לאחדות הכוללת הזו. תמיד ידענו שהיא קיימת, תמיד ידענו שאפשר לסמוך עליה בשעת מבחן, אבל לא ראינו אותה כי הסטיקרים הסתירו לנו אותה.
אולי ניקח את התמונה הזו של כולם ונשים במסגרת ונכתוב למעלה: כל ישראל במותם ציוו לנו את האחדות, ובכל פעם שנרצה לדבר רע או סרה על כלל ישראל, על הנוער, על העם – נביט בתמונה הגדולה הזו, בפנים היפות והצעירות לנצח, ב-73 חלקי הפסיפס המופלא הזה, ונגיד לעצמנו ולקב"ה: "אדרבא, תן בליבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם".
ואולי באמת בעל בית דפוס ידפיס סטיקר ועליו יהיה כתוב: "73 – במותם ציוו לנו את האחדות",
ונדביק אותו על המכוניות ועל הקיטבגים של החיילים. אנחנו נתאושש ונתגבר וניגע כמו שידענו תמיד לבנות מתוך ההרס, ליצור מתוך המשבר ולהוסיף מתוך החסר, לשמוח מתוך הבכי, לאהוב מתוך הכאב ולהאמין מתוך הספק.
עוד יקום פאר תחת אפר, רק ריבונו של עולם יחזיר אותנו באהבה אליו:
"שיהא הכול נחת רוח אליך, ואל יעלה בליבנו שום שנאה וקנאה וטינה, רק אהבת ואחדות ישראל תמיד".
* נכתב לאחר אסון המסוקים.
שאלות לדיון:
בזכותם של חללי צה"ל
עם ישראל חי!
בזכות אותם חיילים מסורים,
אשר חירפו נפשם במלחמה
על תקומת ישראל
חיה מדינת ישראל!
(בחיל וברוח, עמ' 164)
שאלה לדיון:
מקור ו: התייחדות עם הבנים (הרב חיים דרוקמן זצ"ל)
ביום הזיכרון אנחנו מתייחדים
עם זכרם של בנינו.
בכך מתגלה מידתו של עם ישראל
שאינו שוכח את בניו,
אלא נוצר את זיכרונם בליבו
ומכיר להם טובה
על שנתנו את היקר מכל
למען העם והמולדת.
(בחיל וברוח, עמ' 167)
שאלה לדיון:
"כשם שבעץ התאים המתים הופכים להיות הגזע, ומעמידים את העץ, והם איתנו.
כך גם בעם ישראל אלו שנופלים על תקומת העם והארץ הם לא רק שלא מרפים את ידי העם, אלא להפך. מחזקים ומאמצים את העם להמשיך בדרכו בהבאת הישועה והגאולה" (הרב חנן פורת).
שאלה לדיון:
בנפול בנם החייל הופתעה משפחת מנדל לקבל מכתב ניחומים מרגש מהרב נרי'ה. הרב לא הכירם אישית, אולם כשקרא בעיתון על האסון שפקד אותם זמן קצר אחר שהאם השכולה התייתמה מאביה ומאימה, כתב מעומק לבו: "אין מלים לנחם הורים שכולים, ורק הידיעה כי רבים רבים הכואבים את כאבם – יש בה בכדי לאמץ במשהו את הלב הדווי. הרופא לשבורי לב יחזק אתכם, ואנו כולנו תפילה כי יאמר למלאך המשחית הרף" (צלה בר-אלי).
ברצוננו לשתף אתכם בשיחה שהייתה לי עם עמנואל ביום שישי, מספר שעות לפני שעלינו למסוק: ישבתי עם עמנואל ודיברנו על כל מיני מקרים שונים שיכולים לקרות לנו, ומה נעשה בכל אחד מהמקרים. בעקבות תקרית המסוק המצערת שקרתה שבועיים לפני כן, בה נורה טיל על מסוק ונהרגו בו חמישה חיילים, נוצר איזה חשש מהטיסה במסוקים מעל לבנון. בעקבות כך שאל אותי עמנואל שאלה: "מה אתה עושה, במידה וחס וחלילה, המסוק שלנו חוטף טיל ונשארות לך 10 שניות לחיות עד ההתרסקות"? עניתי לו: "לא יודע. אני משער שאהיה מאוד עצוב ומפוחד, אעצום עיניים ואחכה שזה ייגמר כמה שיותר מהר ובלי הרבה כאב". עמנואל חשב רגע ואמר: "מה שאני אעשה, וזה גם מה שאתה צריך לעשות, זה להגיד שמע ישראל".
הסתכלתי עליו ואמרתי לו: "בסדר אז תגיד שמע ישראל… אבל מה זה ייתן לך? הרי בכל זאת שנייה אחרי כן המסוק יתרסק וכולנו נמות". אז הוא ענה לי משפט שעד עכשיו מלווה אותי, ואני מאמין שהוא ימשיך ללוות אותי כל חיי: "אם לאדם נשארות חמש שניות לחיות ועדיין יש משמעות לחייו ושאיפה למה שאחריהם, משמע, לחיים יש משמעות. אך אם לעומת זאת, לאדם נשארו חמש שניות לחיות, ואיננו מבין את חשיבות השניות הללו, אז כנראה אין משמעות לכל החיים שלו, כי אנחנו לא חיים בשביל לספק את היצרים, או ליהנות ולחיות את הרגע. אלא החיים הם שלב נוסף בדרך אל השלב הבא".
המשפט הזה מלווה אותי מרגע התקרית הנוראית, ועוזר לי בכך שאני יודע שמבחינתו של עמנואל החיים לא נגמרו שם עם אותה פציעה ארורה שגרמה למותו, אלא הוא רק סיים עוד שלב אחד בדרך אל השלב הבא, שהוא השלב היותר חשוב. ובשביל להגיע לשלב הבא, אנחנו חיים את החיים האלו.
אני לא אדם דתי, אך אני מאמין שהאמונה החזקה של עמנואל עזרה לו לעבור ברוגע ובשלוה את כל הרגעים הקשים בחייו, ובעיקר מהרגע בו הוא נפצע ועד הרגע שבו הוא מת. אותי, הדבר הזה מחזק.
סטיקרים | יהונתן בראשי
יוֹשֵׁב לְבַד עִם מַלְא סְטִיקֶרִים עַל הַשֻּׁלְחָן,
כָּל אֶחָד הָיָה עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ, וְזֶה לֹא מוּבָן.
נְשָׁמוֹת טְהוֹרוֹת שֶׁמָּסְרוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ בִּשְׁבִילֵנוּ
וְהַמַּבָּט מֵהַדַּף חָרוּט עָמֹק בְּעֵינֵינוּ.
הוֹרִים, אַחִים וּמִשְׁפָּחָה נִשְׁאֲרוּ מֵאָחוֹר,
חֲבֵרִים וּקְרוֹבִים רַק רוֹצִים שֶׁהַסִּיּוּט כְּבָר יַעֲבֹר.
הַחֹשֶׁךְ כָּבֵד וְקָשֶׁה לִמְצֹא אֶת הָאוֹר,
כְּשֶׁאֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים רוֹצִים רַק לִזְכֹּר.
וְעַל הַשֻּׁלְחָן – תְּמוּנוֹת, מִשְׁפָּטִים וּצְבָעִים,
סְטִיקֵרִים שֶׁל אוֹר בְּיָמִים חֲשׁוּכִים.
הֵם נִשְׁאָרִים אִתָּנוּ, כְּמוֹ חוֹתָם עַל הַלֵּב,
מַזְכִּירִים שֶׁהָאַהֲבָה חֲזָקָה מֵהַכְּאֵב.
אֲבָל בְּתוֹךְ כָּל הַשְּׁכוֹל יֵשׁ צַוָּאָה שֶׁל חַיִּים,
מִשְׁפָּט אֶחָד קָטָן שֶׁנּוֹתֵן לָנוּ כּוֹחַ בִּפְנִים.
לִבְחֹר בַּטּוֹב, לְחַיֵּךְ, לְהַמְשִׁיךְ וְלִבְנוֹת,
כִּי הָרוּחַ שֶׁלָּהֶם מְנַצַּחַת אֶת הַדְּמָעוֹת.
הַחִיּוּךְ שֶׁל שִׁילֹה מֵאִיר אֶת הָעוֹלָם,
מַזְכִּיר לָנוּ כַּמָּה הַשִּׂמְחָה חֲזָקָה מִכֻּלָּם.
וְהָאוֹר שֶׁל נָוֶה יָאִיר כְּמוֹ לֶהָבָה שֶׁל אֵשׁ,
מְחַזֵּק אוֹתָנוּ לִבְחֹר בַּחַיִּים וְלֹא לְהִתְיָאֵשׁ.
וְעַל הַשֻּׁלְחָן – תְּמוּנוֹת, מִשְׁפָּטִים וּצְבָעִים,
סְטִיקֵרִים שֶׁל אוֹר בְּיָמִים חֲשׁוּכִים.
הֵם מַזְכִּירִים אוֹתָנוּ, כְּמוֹ חוֹתָם עַל הַלֵּב,
מַזְכִּירִים שֶׁהָאַהֲבָה חֲזָקָה מֵהַכְּאֵב.
לזכרם של נווה יאיר אסולין הי"ד ושילה ראוכברגר הי"ד בפרט ושל נופלי צה"ל בכלל
בַּחֲצִי הַלַּיְלָה הֵם קָמוּ
וְהִכּוּ בִּקְצֵה הָעוֹלָם
כִּבְנֵי רֶשֶׁף חָשׁוּ, הִרְחִיקוּ עוּף
לְהָשִׁיב אֶת כְּבוֹד הָאָדָם
אֶל אֶרֶץ צְבִי
אֶל דְּבַשׁ שְׂדוֹתֶיהָ
אֶל הַכַּרְמֶל וְהַמִּדְבָּר
אֶל עַם אֲשֶׁר לֹא יֶחֱשֶׁה
שֶׁאֶת בָּנָיו לֹא יַפְקִיר לְזָר,
אֶל אֶרֶץ צְבִי שֶׁבְּהָרֶיהָ
פּוֹעֶמֶת עִיר מִדּוֹר לְדוֹר
אֶל אֶרֶץ אֵם לְטַבּוּרָהּ
קְשׁוּרִים בָּנֶיהָ בְּטוֹב וּבְרַע.
בַּחֲצִי הַלַּיְלָה עוֹבֶרֶת
בִּשְׂדוֹתֵינוּ רוּחַ שָׁרָב
עֲרָבָה אִלֶּמֶת תַּרְכִּין אָז רֹאשׁ
עַל אֲשֶׁר עִם שַׁחַר לֹא שָׁב
אֶל אֶרֶץ צְבִי
אֶל דְּבַשׁ שְׂדוֹתֶיהָ
אֶל הַכַּרְמֶל וְהַמִּדְבָּר
אֶל עַם אֲשֶׁר לֹא יֶחֱשֶׁה
שֶׁאֶת בָּנָיו לֹא יַפְקִיר לְזָר,
אֶל אֶרֶץ צְבִי שֶׁדִּמְעוֹתֶיהָ
נוֹשְׁרוֹת עַל שְׂדֵה חַמָּנִיּוֹת
שֶׁעִצְּבוֹנָהּ וּשְׂשׂוֹנָהּ
הֵם שְׁתִי וָעֵרֶב בְּבֶגֶד יוֹמָהּ.
[בית נוסף לזכרו של רס"ן רועי קליין ז"ל]
כְּשֶׁהִפְצִיעַ שַׁחַר בָּאֹפֶל
הוּא חִלֵּץ פָּצוּעַ מֵאֵשׁ
כְּשֶׁהֻשְׁלַךְ רִמּוֹן בְּגוּפוֹ סוֹכֵךְ
לְהַצִּיל חַיִּים הוּא בִּקֵּשׁ
אָז אֶרֶץ צְבִי –
אֶת דִּמְעוֹתֶיהָ
אֶל מוּל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם כָּבְשָׁה
וּכְשֶׁקָּרָא שְׁמַע יִשְׂרָאֵל
הָרוּחַ חֶרֶשׁ אֶת שְׁמוֹ נָשָׂא
רוֹעִי, ה' יִשְׁמֹר עָלֶיךָ
עַל תֹּם דְּרָכֶיךָ עַל עֻזְּךָ
עַל אֶרֶץ צְבִי – שֶׁנִּשְׁמָתְךָ
שְׁזוּרָה לָנֶצַח בְּבֶגֶד יוֹמָהּ.
כשאמות, משהו ממני, משהו ממני
ימות בך, ימות בך.
כשתמות, משהו ממך בי, משהו ממך בי
ימות איתך, ימות איתך.
כי כולנו, כן כולנו
כולנו רקמה אנושית אחת חיה
ואם אחד מאיתנו
הולך מעמנו
משהו מת בנו –
ומשהו נשאר איתו
אם נדע איך להרגיע, איך להרגיע
את האיבה, אם רק נדע.
אם נדע, אם נדע להשקיט את זעמנו (אם נדע להשקיט)
על אף עלבוננו לומר סליחה.
אם נדע להתחיל מהתחלה.
כי כולנו…
אִם הֻפַּלְנוּ –
לֹא נִבְהַלְנוּ!
עַל כָּל "פַּטְרִיָּה" וּ"סְטְרוּמָה"
שׁוּב נָקוּמָה.
אִם נִשְׁבַּרְנוּ –
עֹז הִגְבַּרְנוּ!
עֹז הִגְבַּרְנוּ וְנַגְבִּיר!
כִּי זֹאת הָאָרֶץ, זֹאת, אַחֶרֶת אַיִן,
וּבָהּ נִחְיֶה וְלֹא נִתַּם, אַחַי,
וּבָהּ נִפְקַח, לֹא נַעֲצֹם עֵינַיִם,
כִּי חַי, עוֹד חַי,
עוֹד עַם יִשְׂרָאֵל חַי!
אִם הֻקַּפְנוּ –
לֹא נִטְרַפְנוּ!
אֶת הַתַּיִל עוֹד נִגְזֹרָה
וְנַעֲבֹרָה!
אִם נִגְזַרְנוּ –
לֹא נִגְמַרְנוּ!
לֹא נִגְמַרְנוּ, לֹא נִגְמֹר!
כִּי זֹאת הָאָרֶץ…
אם בהר חצבת אבן להקים בניין חדש
(בהר חצבת אבן להקים בניין חדש)
לא לשווא אחי חצבת לבניין חדש
כי מן האבנים האלה ייבנה מקדש
ייבנה, ייבנה, ייבנה המקדש
אם בהר נטעת ארז, ארז במקום דרדר
(בהר נטעת ארז, ארז במקום דרדר)
לא לשווא אחי נטעת במקום דרדר
כי מן הארזים האלה ייבנה ההר
ייבנה, ייבנה, ייבנה ההר
אם לא שרת לי שיר עדיין, שירה לי מזמור חדש
שהוא עתיק מיין ומתוק מדבש
שיר שהוא עתיק מיין ומתוק מדבש
שיר שהוא כבן אלפיים ובכל יום חדש
ייבנה, ייבנה, ייבנה המקדש
מילות הבית החדש:
אם בקרב נפלת רע, רע יקר מפז,
אם בקרב נפלת רע, רע יקר מפז,
לא לשווא אחי נפלת בין נהר לים,
כי מן הדמים האלה ייבנה העם
ייבנה, ייבנה, ייבנה העם
מילים: טל קסטיאל
לחן: טל קסטיאל ועדן אטד
דרישת שלום,
תמצא לך אהבה בכל דבר,
תחיה כל יום כאילו אין מחר,
ולא לשכוח לשמוח, לחייך.
עשה רק טוב,
עוד קצת ומעבר לדמיון,
יהיה בסדר גם אם פה היגיון,
תעוף הכי גבוה פה שאתה יכול, אתה יכול
השיר שלך
יתנגן לנצח,
שמור על עצמך,
בסוף עוד ננצח
לך תחיה עכשיו,
אמור מעט ותעשה הרבה.
תמיד תרים ת׳ראש
רק לא את הידיים
אל תפחד לפגוש
עצב בעיניים,
עד הניצחון
החיוך שלך תמיד איתי.
דרישת שלום,
תמיד תהיה ראשון, תצעד חזק.
את האור שלך איש לא ימחק,
תראה עולם, תראה גם בשבילי.
במקום
בו נשבר אדם נולד לוחם.
אני הייתי פה רקדתי ביניכם.
תזכור, אסור אף פעם לוותר
השיר שלך
יתנגן לנצח,
שמור על עצמך,
בסוף עוד ננצח
לך תחיה עכשיו,
אמור מעט ותעשה הרבה.
תמיד תרים ת׳ראש
רק לא את הידיים
אל תפחד לפגוש
עצב בעיניים,
עד הניצחון
החיוך שלך תמיד איתי.
כי זה השיר שלך,
והוא יתנגן לנצח,
שמור על עצמך,
בסוף עוד ננצח
לך תחיה עכשיו,
אמור מעט ותעשה הרבה.
תמיד תרים ת׳ראש
רק לא את הידיים
אל תפחד לפגוש
עצב בעיניים,
עד הניצחון
החיוך שלך תמיד איתי.
השיר נכתב בהשראת משפטי סטיקרים של נופלים ונופלות במלחמה. השיר נוצר במיזם ההנצחה 'וזכרת: קהילה יוצרת זיכרון', שמטרתו להנציח את חללי 7 באוקטובר והמלחמה באמצעות פעילויות קהילתיות ברחבי הארץ.
מילים: נתן אלתרמ
לחן: סשה ארגוב
נזמר נא את שיר אליפלט
ונגידה כולנו בקול:
כאשר עוד היה הוא רק ילד,
כבר היה הוא ביש גדא גדול.
בו שכנים ושכנות דיברו דופי
ואמרו שום דבר לא יועיל –
אליפלט הוא ילד בלי אופי,
אין לו אופי אפילו במיל.
אם גוזלים מידיו צעצוע,
הוא נשאר מבולבל ומחייך,
מחייך מבלי דעת מדוע,
וכיצד ובשל מה זה ואיך.
ונדמה כי סביבו, זה מוזר,
אז דבר מה התרונן כה ושר.
בלי מדוע ובלי כיצד,בלי היכן ובלי איך ולמה,
בלי לאן ומאיזה צד,
בלי מתי ובלי אן וכמה.
כי סביב ככינור וחליל
מנגינה מאירה, מצלצלת.
אם נסביר לך מה זה יועיל,
איזה ילד אתה אליפלט.
בליל קרב ברעום אש מזנקת,
בין אנשי הפלוגה קול עבר:
העמדה הקדמית מנותקת,
מלאי תחמושת אזל בה מכבר.
אז הרגיש אליפלט כאילו
הוא מוכרח את המלאי לחדש,
וכיוון שאין אופי במיל לו,
הוא זחל כך ישר מול האש.
ובשובו מהומם ופצוע,
התמוטט הוא, כרע וחייך.
הוא חייך מבלי דעת מדוע,
וכיצד ובשל מה זה ואיך.
ובליבות חבריו, זה מוזר,
אז דבר מה התרונן כה ושר.
בלי מדוע ובלי כיצד,
בלי היכן ובלי איך ולמה,
בלי לאן ומאיזה צד,
בלי מתי ובלי אן וכמה.
מסביב ככינור וחליל
מנגינה מאירה, מצלצלת.
אם נסביר לך מה זה יועיל,
איזה ילד אתה אליפלט.
ובלילה חבוש קסדת פלד,
אט ירד המלאך גבריאל,
וניגש למראשות אליפלט,
ששכב במשלט על התל.
הוא אמר: אליפלט אל פחד,
אליפלט, אל פחד וחיל,
במרום לנו יש ממך נחת,
אף שאין לך אופי במיל.
זהו זמר פשוט גם תמוה,
אין ראשית לו וסוף והמשך,
זימרנוהו בלי דעת מדוע
וכיצד ובשל מה זה ואיך.
זימרנוהו כך סתם זה מוזר,
כי דבר מה התרונן בו ושר…
מילים: שון מונדשיין ז"ל
לחן: חנן בן ארי
אימא
אני אוהב אותך באמת!
היית האימא הכי מדהימה בעולם
יותר ממה שאפשר לבקש
לא רציתי להדאיג אותך
מהכניסה לעזה או משהו
בבקשה תהיי חזקה בשבילי
ואם יקרה לי משהו תחייכי בגאווה
אני אוהב אותך
אוהב אותך
אוהב אותך
אבא
היית אבא נפלא באמת!
אבא גבר גבר
למרות שרבנו בחודש האחרון
אל תייחס לזה משמעות
אני אוהב אותך
אוהב אותך
אוהב אותך
אהבת אמת
שחף, שירלי
ולכל הקרובים והחברים
אני אוהב אתכם!
אני אתגעגע אליכם
ומקווה שלא תתגעגעו אליי
כי אני שמח
שנפלה בחלקי הזכות
ליפול למען המדינה שלי
אני אוהב אותה
אוהב אותה
אוהב אותה
אז אם אתם קוראים את המכתבים
כנראה שהלכתי לישון…
לילה טוב
שון.
*סמל שון מונדשיין ז"ל נפל במבצע צוק איתן עם שישה מחבריו לנגמ"ש בקרב על שג'אעיה.
כמה ימים לפני שנכנס לעזה הוא כתב באפליקציית הפתקים של האייפון מכתבי פרדה למשפחתו ולחבריו, למקרה שלא ישוב. אחרי המוות שלו הלחין חנן בן ארי את מילות הפרדה שכתב שון במכתב.
מילים ולחן: עידן עמדי
ערב ראשון של לבד,
יושב וכותב לך מכתב
על כל הדברים שהיו
כל מה שקרה בדיוק
אותיות מופיעות על הקיר
אני הפחד, נעים להכיר
הדמויות אוהבות לשחק
זזות כאן בבית הריק, הריק
ואת, את לא יודעת כמה
ממך ניסיתי להסתיר
את כל הסיוטים בלילה
צרחות ודם על המדים
את לא מבינה כבר למה
אני מזמן כבר לא אני
תמונות רצות מאותו לילה
דמעות, כאב של לוחמים
זה ערב ראשון שאת שם,
שוכב וחושב, לא נרדם
השקט לאט מתנגן
מקדיש לך עכשיו שיר בלי שם
שיר בלי שם
ואת, את לא יודעת כמה…
זה ערב ראשון של לבד,
יושב וכותב לך…
שאלה לדיון:
מילים ולחן: עידן חביב
פרחים נופלים עליך מגבוה
דמעות עגולות מתגלגלות עד אליך
האדמה פתחה את פיה לכבודך
זו אחותך שם מעליך צועקת ובוכה…
לא לא לא, תחזירו לי אותו
לא לא לא, זה בכלל לא הזמן שלו
הרפה מעינך עוז, שכב במנוחה
חושך בחוץ עכשיו, ואימא עוד פה איתך
לא מסוגלת לקום, לעזוב אותך לבדך
נשארת שוכבת מבקשת עם הפנים לאדמה…
לא לא לא, תחזירו לי אותו…
לא לא לא, זה בכלל לא הזמן שלו
חיוך שלך עולה בי כמו שקיעה.
יפה יפה ונעלמת בחשכה…
מקצה עולם אקרא לך, איך לא תשמע
עם שופר שחור אמשח בעוז
שכל כוכב ידע…
בסתר כנפיו אתה נמצא עכשיו לעולמים
המלאך שנגע בך ממנו אנו מבקשים
לא לא לא, תחזיר לנו אותו
לא לא לא, זה בכלל לא הזמן של עוז.
מילים ולחן: חנן בן ארי
מקווה שאת עוד שומרת
רגעים שמחים למזכרת
פעם אנשים
עוד כתבו לך כאן
שירים על מחברת
זוכרת?
היפהפייה הנרדמת
עד מתי תהיי מדממת
ברחובות כולם
אין חלון ואין סולם
אין גם דלת
או שלט
אז שר לך
שיר ישן
שיר ישן
שיר ישן
נשאר לך נאמן
נאמן
לעולם
לעולם
הנביאים חזו לך אחרת
מישהו נרדם במשמרת
איפה החלום
אין אמת ואין שלום
אין גם צדק
רק סדק
אז שר לך
שיר ישן
שיר ישן
שיר ישן
נשאר לך נאמן
נאמן
לעולם
לעולם
לעולם לא נשבר
בשלום ובצר
במתוק ובמר
רק איתך אני שר
רק איתך אני שר
את היחידה המיוחדת
לעולם תהיי לי מולדת
גם על סף תהום
גם בתוך הגיהינום
את גן עדן
גן עדן.