תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה

שימו לב, פעולה זו נפתחת בדיון. אם זה לא מתאים לקבוצה שלכם, אפשר להקדים את שלב 2.

1. פתחו בשאלה פתוחה: “אחים”, מה המושג הזה אומר לכם? תנו לחניכים כמה דקות לחשוב או להגיד את הקשר שלהם לנושא. סגרו את החלק הזה באמירה: “היום אנחנו עומדים לדבר על האחים שלכם”.
   המשיכו למשחק הפותח: שחקו אסוציאציות נושא. המשחק מבוסס על משחק האסוציאציות המוכר, אבל יש בו תפנית. השחקן הראשון זורק מילה. מיד אחריו מי שיושב מימינו זורק מילה הקשורה למילה שאמר קודמו. החידוש הוא החיוב של החניכים לבחור באסוציאציות שקשורות גם לקשר שלהם עם האחים שלהם וגם למילה הקודמת. לדוגמה, אחרי המילה “כדור” תבוא המילה “כדורסל”, כי אני אוהב לדבר עם האחים שלי על כדורסל. החניכים אינם צריכים לנמק את בחירתם מיד, אבל אתם מוזמנים לבקש מהם הסבר אחרי סבב אחד או לבקש מדי פעם הסבר מאחד החניכים. שימו לב שאתם רגישים מספיק, שכן הנושא עדין ואישי.
2. אפשרות 1- שחקו “המאפיה”: ההסבר למשחק ארוך (נספח 1), והביאו בחשבון שגם המשחק עצמו אינו קצר. אפשרות 2 – שחקו כדורגל. חשוב להגדיר שוער אחד מסוים. אם אפשר, יהיה מתודי יותר לתת תפקידים ספציפיים כמו בלם, חלוץ וכו’.
   עבדו את המשחק: שימו לב שבמשחק הייתם צריכים להיות מאוחדים; מאוחדים אבל לא אחידים. לכל אחד היה תפקיד שונה וחשוב, ואם הוא לא היה ממלא אותו לא הייתם מצליחים במשחק (בכדורגל אפשר לדבר על התפקיד השונה של השוער לעומת כל השאר. במאפיה – מה היה קורה אילו כולם היו אזרחים? שוטרים? מאפיונרים?) זה בדיוק מה שקורה במשפחה. יש לכולנו משימה משותפת – כולנו רוצים לחיות זה לצד זה, ושהמשפחה תהיה מקום שכיף להיות בו. מצד שני, אנחנו שונים זה מזה מאוד, וככה זה – כל אח הוא משהו אחר. אם במשחק המקורי כולם היו תופסים את אותו התפקיד, המשחק לא היה מתקדם לשום מקום. איך השונות בין האחים משפיעה על היום-יום? האם אתם מרגישים אותה ואת השפעתה? למה השוני בין האחים חשוב?
3. קראו את תחילת הסיפור “אוזו ומוזו מכפר קאקארוזו“. שאלו: שמתם לב מאיזה מקום נבע הוויכוח הטיפשי? הוא בא מהמקום הכי קרוב, הכי אוהב. וזה בלתי נמנע, כי אנחנו אנשים שונים. אבל בין השורות של הסיפור אפשר פשוט להתפעל מהקשר של אוזו ומוזו לפני הוויכוח הטיפשי. החיבור ביניהם פנימי ועמוק. אחים אינם סתם חברים טובים, הם אנשים שיישארו חלק מהחיים שלנו בברית גורל. חברים מתחלפים, ואילו האחים שלנו הם חלק מאיתנו, חלק מהזהות שלנו. הסלנג “אחי”, למשל, מה הוא בא להגיד? הוא בא לקרב, לומר שאנחנו יחד, באותו עסק, באותה משבצת.
4. סכמו במשחק “גשר לונדון” (לקבוצות נפרדות): החניכים מסתדרים במעגל ישיבה על כיסאות, יושבים על הצד, כך שמשענת הכיסא נמצאת מחוץ למעגל, ופניהם פונים אל גב חבריהם. הם צריכים להסתדר כך שהרגליים שלהם מונחות על הרצפה, הישבן על הכיסא והראש מונח על הבטן של חברם. הוציאו כיסאות ממקומות לא צפויים כדי שהחניכים יצטרכו להחזיק זה את זה. האתגר שלהם הוא להישאר יציבים ולא ליפול עד סיום המשחק. בסופו של דבר תוציאו את כל הכיסאות עד האחרון שבהם, כך שרק הם יחזיקו זה את זה.

אפשרות נוספת – חלקו את הקבוצה לקבוצות קטנות של שישה חניכים ואתגרו אותם ליצור פירמידה אנושית בזמן הקצר ביותר.
סכמו את שני המשחקים וקשרו אותם לנושא הכללי: זוהי משפחה – ממש כמו במשחק. משפחה היא מרקם אנושי אחד שכל המשתנים בו קשורים זה לזה באופן שאינו ניתן להפרדה. אנחנו תלויים זה בזה. אם מישהו מחליט להפסיק להתאמץ ולהתייאש – לא נחזיק. כל אחד ואחת מאיתנו צריכים להחליט להשקיע במשפחה שלנו. כי אם לא אנחנו נהיה שם, אף אחד אחר לא יהיה שם לעשות את זה בשבילנו.
סכמו את סדרת המערכים במתודת סיום: בקשו מכל חניך וחניכה למצוא משפט משיר שבעיניהם מתאר הכי טוב את המשפחה שלהם ולהסביר מדוע בחרו בשיר הזה דווקא (נספח 3 מכיל כמה רעיונות למשפטים. אפשר להדפיס ולהניח לפני החניכים כדי שיקבלו רעיונות). סכמו את רשמי החניכים: למדנו הרבה על המשפחה שלנו ועל המשמעות שלה בעינינו. עכשיו אנחנו מודעים יותר לכך שהשלב שלנו הוא שלב מעבר, ומקום המשפחה בחיינו משתנה. כשאנחנו מתבגרים גם הקשרים המשפחתיים שלנו צריכים להתבגר ולהעמיק. זה תלוי בנו!

נספח 1 – הסבר למשחק “המאפיה”

המשחק מיועד לקבוצות של 10–25 משתתפים. שימו לב שאם הנושא רגיש או לחלופין יש שיח אלים מאוד בסניף, אולי כדאי לוותר על המשחק או להמיר את המושגים למושגים אלימים פחות, כמו “לפסול” במקום “לרצוח”. רלוונטי גם כאשר יש רגישות חברתית בשבט, כמו חניך חלש במיוחד שעלול להיפגע.

החניכים יושבים במעגל. במשחק שלושה תפקידי משתתפים – אזרח, רוצח ושוטר.

מטרת המשחק: מטרת המאפיה, הרוצחים – היא לרצוח את כל תושבי העיר. מטרת האזרחים והשוטרים היא לחשוף את המאפיה ולסלק אותה מהעיר.

מהלך המשחק:

הסבירו לחניכים בקצרה: אתם תושבי עיירה קטנה. הגיעה אליכם כנופיית פשע נוראה שהורגת את תושבי העיר, ועליכם לעצור אותה לפני שיהיה מאוחר מדי. עוד מעט כל חניך וחניכה יקבלו תפקיד. זכרו היטב את התפקיד שלכם!
מי שיקבל תפקיד של מאפיונר, תפקידו “להרוג” כמה שיותר אזרחים.
מי שיקבל תפקיד של שוטר, צריך להגן על התושבים.
אזרחים – התפקיד שלכם הוא לשים לב למה שקורה כאן, כי כולנו צריכים לחשוף את המאפיה.
מי שדופקים לו על הגב פעם אחת הוא אזרח. מי שדופקים לו על הגב פעמיים הוא מהמאפיה. מי שדופקים לו על הגב שלוש פעמים הוא שוטר. התפקידים שלכם סודיים!
לילה טוב עיירה, לכו לישון! שימו לב שרק מי שאנו אומרים לו לקום מרים את הראש.

כל החניכים עוצמים את עיניהם. חלקו להם תפקידים (ביחס של שוטר אחד ושני מאפיונרים לכל חמישה אזרחים).
הכריזו: “בוקר טוב מאפיה!” המאפיונרים מתעוררים ומכירים זה את זה. “לילה טוב מאפיה!” והמאפיונרים חוזרים לישון.
הכריזו: “בוקר טוב שוטרים!” השוטרים קמים (אם יש כמה) ומכירים זה את זה. “לילה טוב שוטרים!”

התחילו בסבב הראשון. הכריזו: “בוקר טוב מאפיה! את מי אתם רוצים להרוג? הצביעו בשקט!” המאפיונרים בוחרים “קורבן” אחד וחוזרים לישון.
מייד לאחר מכן הכריזו: “בוקר טוב שוטרים! על מי אתם רוצים להגן?” השוטרים בוחרים על מי “להגן”, כלומר למי הם מעניקים חסינות מרצח (הם יכולים להגן גם על עצמם), וחוזרים לישון.
אחרי שהשוטרים חוזרים לישון אמרו: “בוקר טוב עיירה!” וכל החניכים מרימים את ראשיהם. עדכנו מה קרה בלילה, אם היה “רצח” או לא היה. אם אחד המשתתפים “נרצח” (כי המאפיונרים בחרו אותו והשוטרים לא הגנו עליו), הוא מוצא מהמשחק.
אחר כך כל תושבי העיירה (השוטרים, האזרחים והפושעים) מנסים לנחש מיהו הרוצח, ועורכים הצבעה. מי שהרוב קבע שהוא חשוד מסולק מהעיירה ויוצא מהמשחק. מובן שהאזרחים והשוטרים רוצים לגלות מי באמת המאפיה ולנצח במשחק, והפושעים רוצים להגן על עצמם ועל חבריהם.

אחרי הוצאת השחקן המשחק ממשיך לסבב נוסף של מאפיה-שוטרים-כל העיירה. המשחק מסתיים כאשר נשארים רק מאפיונרים במשחק או כשכל המאפיונרים מסולקים מהמשחק.

נספח 2

אוזו ומוזו מכפר קאקארוזו (אפרים סידון)

רחוק רחוק מעבר להר בכפר קאקארוזו ליד הנהר,
בבית לבן עם עצים ופרחים חיו מזמן מזמן שני אחים.
שני אחים, וכדי שנבדיל ונזכור – אוזו קוראים לאח הבכור
ושם השני לאוזו חרוז הוא, כי לאח הצעיר קראו ההורים מוזו.

אוזו ומוזו מכפר קאקארוזו.

ואחרי שתיארנו את שני האחים
(אפילו אותו תיאור קצת חפוז הוא) סוף סוף בסיפור אנו פותחים.

שניהם אהבו מאוד איש את אחיו, מעולם לא ידעו מהם רוגז וריב.
והייתה שם קרבה גדולה במיוחד, כאילו השניים היו איש אחד.
לדוגמה: האחד מרגיש רע, השני מתעלף.
ואפילו אומרים ששניהם תוך שנה היו נוחרים באותה מנגינה
חאררר… פוך… חאר… חארר… פוך… חאר…
מוזו, אולי לא תמשוך את הכר?
חאררר… פוך… חאר… חארר… פוך… חאר…
ואז היה מתעורר כל הכפר…
בקיצור, לאן שתפנו יגידו כולם, ידידים ושכנים,
שאוזו ומוזו מכפר קאקארוזו היו ממש זוג יונים.

ואז יום אחד, יום גשום, קר ולח, הם ישבו אח מול אח, מול האח.
האש פיזזה לה באח הבוער ולפתע ויכוח סוער התעורר.
ויכוח קשה, רציני, מתלהב – איך רגליים ראוי וצריך לשלב.
כשאיש או אישה למולם מתיישבים על כיסא או כורסה ואפשר על ספסל
ורגל על רגל הם אז משלבים – איזו רגל מעל ואיזו מתחת?

אוזו צעק והודיע בקול: “ימין היא למטה, למעלה השמאל!”
ומוזו רתח: “אתה לא מבין? רגל שמאל היא למטה, למעלה ימין!”
“טיפש!” צעק אוזו, וחמתו מתלקחת, רגל שמאל היא למעלה – וימין היא מתחת”.
“ואתה” ענה מוזו, “אידיוט כמו בלטה. רגל שמאל שתדע, תמיד היא למטה.
“אתה מטומטם”
“ואתה סתם עקשן”
“אתה לא חכם”
“ואתה כן טיפש”.
“תסתום את הפה! אחרת – תחטוף!”
“אל תאיים גם לי יש אגרוף”
“כן?”, “בהחלט!”
“תנסה רק לתת…” “הנה!”

רחוק רחוק מעבר לנהר מן הריב כבר שבוע עבר וחלף, ובבית האחים מחזה קצת מוזר.
כלומר, אוזו ומוזו עומדים ובונים באמצע הבית חומת אבנים.
חומה של ממש, קירות של בטון, חוצה אמבטיה, מטבח וסלון, וגם מתמשכת לתוך החצר –
והשניים בונים בלי מילה לדבר.

נספח 3 – משפטים משירים

זה בנקודות הקטנות, במילות עידוד

זה מה שנשאר, רק כמה רגעים, הרבה בדמיון, מעט בחיים

גם אנחנו אז נוכל לראות אז בעצמנו, את מה שלא הכרנו מעבר לגדר

השביל הזה מתחיל כאן, בין סניף בנק למעיין

זה בין הצלילים, בין המילים ומעל הכוכבים

תמיד ראשונה, בינינו, את יודעת, זו אותה מנגינה.

תן לשינוי לצמוח, אל תפחד מהפחד… הפחד הוא שער

אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי?!

בוא קרוב, אולי השמש תן לה לעלות איתך היום

אז תן לי יד, הושט לי יד, כי אני לא יכול עם זה יותר לבד, אנא אלי שמע קולי

שבעולם הזה אתה תמיד במרחק תמיד תהיה שואף וחסר…

זמן לשוט ולא לדאוג…

לו רק נרפה את כל הכוחות ולא נקפוץ ידיים

כולנו חופשיים וזה רק אנחנו המשעבדים את עצמנו…

אצלי הכול בסדר, השבוע כבר מצאתי לי חדר, סביבה נחמדה

כל מה שלא העזת, כל מה שמזמן כבר ידעת, עמוק בליבך, זאת הדרך שלך

תעשי רק מה שאת אוהבת

לוקח ת’זמן, לקום וללכת…

דבש, הכול דבש.

וכבר עבר די זמן מאז שהיינו פה שים לב איך משהו פה השתנה

אין ייאוש מעכשיו

קח אותו לאט את הזמן

יום אחד אולי אפרוש כנפיים

כבר הייתי עצוב וכבר הייתי שמח, ועוד פעם עצוב…

הזמן עושה את שלו

תראו אותי, אני שמח סתם פתאום

הייתי חלק מהנוף, היום אני אורח

אני כאן, אני לא מתבזבז יותר

לרוץ רחוק, להיות קרוב

אולי במקרה כשכבר לא תצפה

מישהו שלח לי מתנות קטנות

אני שומע בתוכי את הלב קורא

בסוף הדרך עוד תהיה מאושר