מיהו מנהיג - להאמין בעצמי ולחלום

תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מתודות

 

דיון

חלקו לחברים את שני חלקי השירים האלה:

את השיר הראשון (נספח 1) כתב הזמר בן ארצי, והוא מבטא את הייאוש של האדם מעצמו ואת חוסר האמונה שלו בכוחות שיש בו. אדם כזה מאמין שהוא קטן וחסר משמעות וכל מה שיש בו הוא רק פוזה וחוסר אמת (‘שאיראה חכם’).

את השיר השני (נספח 2) כתב מיקי גבריאלוב, והוא מבטא את האמונה של האדם בכוחותיו וביכולתו לשנות ולפעול בעולם כדי שיהיה טוב יותר. אדם המאמין בעצמו אינו מקבל מצב של “אין ברירה” אלא מוכן תמיד לנסות שוב כדי לפעול ולחדש בעולם טוב. האדם המאמין איננו נבהל מבני אדם כמו האדם בשיר הראשון, אלא חי בקשר ובחיבור של “אני ואתה”.

 

לפניכם שתי אפשרויות מה לעשות עם השירים האלה. חשבו איזו אפשרות מתאימה יותר לגרעין שלכם.

 

אפשרות א: שתי קבוצות דנות

חלקו את הגרעין לשתי קבוצות ותנו לכל קבוצה לעבוד על אחד השירים ולתאר את האדם שבשיר:

• מהם הכוחות שיש לו?
• האם יש לו חלומות או מטרות שהוא מציב לעצמו?
• מה הוא עושה כשהוא נתקל בקשיים?
• מה בינו לבין מימוש הפוטנציאל שלו?

 

לאחר שכל קבוצה תדון כמה דקות בשיר ובדמות שקיבלה, כנסו בחזרה את הגרעין ובקשו מנציגי הקבוצות להציג את השיר שקיבלו ואת ניתוח האישיות שעשו לדמות שבשיר.

 

לאחר ששני ניתוחי הדמויות יהיו בחלל החדר פתחו דיון עם החברים:

• מה ההבדל בין שני האנשים?
• איזו דמות מזכירה לנו יותר את עצמנו?

 

אפשרות ב: דיון גרעיני

קראו לחברים את שני השירים ושאלו אותם:

• מה ההבדל בין שתי התפיסות שעולות בשירים?
• מדוע האדם בשירו של בן ארצי לא יכול לשיר “אני ואתה נשנה את העולם”?
• איך נראים החיים של הדמות בשיר ‘אפס’ לעומת אלה של הדמות בשיר ‘אני ואתה נשנה את העולם’?

 

לא משנה באיזו אפשרות בחרתם, סכמו שהאמונה שלנו בעצמנו ובכוחותינו היא הבסיס להצלחה ולפעילות בעולם, להצבת מטרות וליכולת לחתור להגשמתן. אדם שאין לו אמונה ביכולותיו לא יוכל להשתמש בהן ולהגשים את עצמו.

 

דמויות מעוררות השראה

בנספח 3 מובא תיאור של שלוש דמויות: רבי עקיבא, אביגדור קהלני וד”ר רחמים מלמד כהן.

 

חלקו את הגרעין לשלוש קבוצות ותנו לכל קבוצה את אחת הכרטיסיות ובה סיפורה של הדמות וכמה שאלות מנחות.

לאחר שכל קבוצה תעסוק כמה דקות בסיפור שקיבלה ותנסה לחשוב באיזו דרך מקורית להציג לגרעין את הדמות שקיבלה, אספו את חברי הגרעין ובקשו מנציגי הקבוצות להפגיש את כולם עם הדמויות המיוחדות שפגשו.

בסיום הצגת הדמויות שאלו את החברים:

• מה המכנה המשותף בין כל הדמויות שפגשנו?
• איזו נקודה נגעה בכם והייתם רוצים לאמץ מאחת הדמויות?
• כיצד אנחנו יכולים לחיות כך שיהיו לנו כוחות החיים והאמונה בעצמנו כפי שיש לדמויות האלה?

 

רבה אמונתך

קראו עם החברים את דבריו של דוד בן יוסף (נספח 4). שאלו:

• מה פירוש הביטוי “רבה אמונתך” – מי מאמין במי?
• אילו תחושות עולות בכם כשאתם קוראים את התובנה של דוד בן יוסף?
• האם אתם חושבים שאתם מוציאים את הכוחות שלכם לפועל בצורה מיטבית? מה הייתם רוצים לשנות?

 

החלום שלי

צפו עם החברים בסרטון על עידן החל מדקה 00:50. https://youtu.be/fYSQhmERaJQ

לאחר הסרטון בקשו מהחברים להתחלק לזוגות, וכל חבר ישתף את בן זוגו בחלום או במטרה שלו ובאופן שהוא חושב להשיג חלום זה. אם אין להם רעיונות כיצד לממש את החלום, הנחו את בן הזוג להציע רעיונות למטרות ביניים שיקדמו אותם לעבר החלום.

 

לשאוף גבוה

בקשו מהחברים להתחלק לזוגות: על כל חבר לכתוב חמש תכונות חזקות בעצמו ושתי תכונות חזקות בבן הזוג שלו. לאחר מכן בקשו מהחברים להתבונן בכל התכונות החזקות שלהם ולחשוב על רצון, שאיפה או חלום שיש להם, והתכונות האלה יהיו להם לעזר בהגשמתם.

לבסוף בקשו מהחברים לכתוב את החלומות על פתק קטן, הדביקו לבלוני הליום וצאו להפריח יחד. לחלופין אפשר להטמין את החלומות בבקבוק ולפתוח כעבור כמה חודשים (אולי בפעולת אמצע השנה?).

 

 

נספחים

 

נספח 1

 

אפס (בן ארצי)

אני אפס, אני אפס

צעקתי לפני כולם במסיבה

אני אפס אני אפס

בסך הכול חיפשתי אהבה…

 

ארון גדול

יש בו הכול

ספרים שלא קראתי

תקליטים של שמעתי

אך את הארון עיצבתי

שאיראה חכם…

 

זה טוב

זה רע

אך אין ברירה

אין דרך חזרה

 

 

נספח 2

אני ואתה (אריק איינשטיין)

אני ואתה נשנה את העולם,

אני ואתה אז יבואו כבר כולם,

אמרו את זה קודם, לפניי,

לא משנה – אני ואתה נשנה את העולם.

 

אני ואתה ננסה מהתחלה,

יהיה לנו רע, אין דבר זה לא נורא,

אמרו את זה קודם, לפניי,

זה לא משנה – אני ואתה נשנה את העולם.

 

 

נספח 3

רבי עקיבא (מעובד על פי מדרשים)

בן ארבעים שנה היה עקיבא, ועדיין לא למד תורה. אולי שמע בשבת דרשות מפי תלמידי חכמים בבית הכנסת וגם זכר בעל פה פסוקים מספר, אך יותר מזה לא למד כי היה טרוד במלאכתו כרועה צאן וגם חשב שאינו מוכשר ואינו מסוגל ללמוד תורה, הרי לימוד זה קשה וצריכים להתייגע ולהתמיד בו שנים רבות. כבר כמעט התייאש מן האפשרות ללמוד.

והינה פעם אחת כשהשקה את צאנו עמד על יד הבאר ושם לב שבאחת האבנים שעל פי הבאר, אבן שהמים נופלים עליה תמיד, היה חור גדול ועמוק.

הסתכל רבי עקיבא באבן זו בפליאה ושאל את האנשים שעמדו אף הם על יד הבאר: “מי חקק חור זה באבן?”

ענו לו: “שום אדם לא עשה זאת. המים הנופלים עליה תמיד הם שחקקו חור זה במהלך הזמן. וכי אינך יודע עקיבא, את הפסוק הכתוב בספר איוב: “אבנים שחקו מים”? המים שוחקים ומנקבים חורים אפילו באבנים”.

עמד רבי עקיבא שקוע במחשבות: הלא המים רכים והאבן קשה, ובכל זאת כיוון שנפלו עליה תמיד, יום-יום במשך שנים, ניקבו אותה… ודברי תורה שחודרים ללב, האם לא יוכלו לפתוח את ליבי שאינו קשה כמו אבן? אולי באמת אוכל עוד ללמוד ולהבין?

קשה הייתה ההתחלה. לרבי עקיבא כבר היה בן מאשתו הראשונה שמתה עליו, והילד התחיל זה עתה ללמוד את האלפבית אצל מלמד התינוקות. הלך רבי עקיבא עימו יחד וביקש בהכנעה מן המורה של בנו: “אנא, רבי, למדני תורה”.

המלמד לא סירב אף על פי שאולי התפלא. אדם מבוגר מבקש להתחיל ללמוד?

כתב אל”ף על הלוח, ורבי עקיבא החזיק בלוח עם בנו ולמד עד שידע את כל האותיות מאל”ף ועד תי”ו.

אחרי שלמד לקרוא למד עם הילדים חומש. רבי עקיבא היה מוכשר מאוד, ועד מהרה לא היה צריך ללמוד עוד עם הילדים. ביגיעה גדולה המשיך ללמוד עד שידע את כל התורה שבכתב.

אך בזה לא הסתפק: אחרי שנשא לאשה את רחל בת כלבא שבוע הלך ללמוד תורה שבעל פה אצל החכמים הגדולים ביותר בדור ההוא: רבי אליעזר ורבי יהושע. כששמע איזו הלכה ישב וחזר עליה. התעמק במה שלמד וחשב: למה נכתבה אות זו? למה כתוב בתורה דבר זה? חשב ושקל והלך לשאול את רבותיו. והם התפלאו על רוב יגיעתו בתורה ועל עומק מחשבותיו.

וכך למד עשרים וארבע שנים עד שנעשה גדול החכמים בדורו, ועשרים וארבעה אלף תלמידים ישבו ללמוד תורה מפיו.

 

• מה התכונה החשובה ביותר שהייתה לרבי עקיבא, והיא שגרמה לו להכריע ללכת ולהתחיל ללמוד תורה?
• איך נראה לכם שהייתם מגיבים אתם במצב דומה?
• נסו לחשוב כיצד לספר לגרעין את סיפורו של רבי עקיבא (ראיון עיתונאי, הצגה, הקראה, שידור חי או כל דרך מקורית אחרת).

 

 

אביגדור קהלני[1]

סא”ל אביגדור קהלני פיקד על גדוד טנקים בקרבות מלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן. במהלך ארבעת ימי הבלימה, 6 עד 9 באוקטובר 1973, פעל בגזרת קוניטרה והר חרמונית. ב-9 באוקטובר 1973 גדל מספר המפקדים והטנקים שנפגעו ברמת הגולן, וחלק מהעמדות נכבשו על ידי האויב הסורי, שהגיע למרחק של עשרות מטרים בלבד מכוחותינו. סא”ל אביגדור קהלני נשלח מאזור אחר של הגזרה עם קומץ טנקים להחליף יחידה אשר נלחמה כל הלילה ונאלצה למלא תחמושת ולהתארגן מחדש. הוא מונה למפקד הגזרה והוטל עליו לפקד על שארית הטנקים שנותרו באזור. סא”ל קהלני נע בראש הכוח, נתקל בארבעה טנקים סוריים וממרחק של כמה עשרות מטרים השמידם. אז ארגן את כל הטנקים שנשארו בגזרה, והיו שייכים ליחידות שונות, וזאת תוך כדי לחץ רצוף והתקדמות כוח סורי בעדיפות מכרעת. סא”ל קהלני, בכושר מנהיגותו ואישיותו, נתן דוגמה אישית לחייליו, שהיו על סף שבירה. הוא הסתער ראשון, עם עוד אחד מהמפקדים הכפופים לו, על האויב הסורי. הכוח כולו נע אחריו והצליח לכבוש מחדש את העמדות הסוריות השולטות, שהיו עמדות מפתח לגזרה כולה. לאחר כיבושן של עמדות הירי מחדש הושמד הכוח הסורי, שהיו בו עשרות טנקים, וההתקפה האחרונה על רמת הגולן נשברה. במעשיו אלה מנע את פריצת החזית בגזרה הצפונית של רמת הגולן. סא”ל קהלני גילה מנהיגות מופלאה וגבורה אישית בקרב קשה ומסובך אשר תוצאותיו שינו את פני המערכה ברמת הגולן.

על מעשה זה זכה אביגדור קהלני לקבל את עיטור הגבורה משר הביטחון.

 

• מה התכונה החשובה ביותר שהייתה באביגדור קהלני, והיא שגרמה לו להכריע ולהסתער על הקרב?
• איך נראה לכם שהייתם מגיבים אתם במצב דומה?
• נסו לחשוב כיצד לספר לגרעין את סיפורו של אביגדור קהלני (ראיון עיתונאי, הצגה, הקראה, שידור חי או כל דרך מקורית אחרת).

 

 

ד”ר רחמים מלמד כהן[2]

ד”ר רחמים מלמד כהן הוא מחנך ותיק מירושלים. לפני כעשור נתגלתה אצלו מחלת ניוון שרירים. המחלה נובעת מניוון עצבים ונקראת als או בשמה העממי לו גריג (על שם השחקן המפורסם שחלה במחלה). מדובר במחלה חשוכת מרפא, המשתקת את שרירי הגוף, ותוחלת החיים של החולה אינה עולה על 3–5 שנים מיום האבחנה. כאשר שרירי הגוף משתתקים פוחתת בהדרגה היכולת לבצע פעולות בסיסיות ביותר עד לשיתוק המלא. כל מה שנאמר לד”ר רחמים מלמד כהן לא הפחיד ולא ייאש אותו. הוא האמין ביכולתו להאמין בעצמו ובכוחות ולהמשיך לחיות גם אם הסטטיסטיקות היו לרעתו, והוכיח שהאמונה עולה על הסטטיסטיקות.

הוא מספר:

“כאשר קיבלתי את הבשורה המרה, שמתפתחת אצלי מחלת ניוון עצבים ושרירים, התפלאתי מהחלטתי ומיכולתי להתמודד עם המחלה ולנצל את זמני טוב מבעבר. למרות הסטטיסטיקה (3–5 שנים), זו השנה השמינית למחלתי, תודה לא-ל, אני חי ותוסס ומשתדל להיות פורה ויוצר, על אף היותי משותק לחלוטין. הבחירה שלי לאחר התלבטות, אם לבקש לחבר אותי למכונת ההנשמה הייתה ‘ובחרת בחיים’. הניסיון הוכיח כי יש חיים עם מכונת הנשמה וכיסא גלגלים”.

 

• מה התכונה החשובה ביותר שיש לד”ר רחמים מלמד כהן, והיא שגורמת לו להכריע שלא ליפול אלא להילחם במחלה?
• איך נראה לכם שהייתם מגיבים אתם במצב דומה?
• נסו לחשוב כיצד לספר לגרעין את סיפורו של ד”ר רחמים מלמד כהן (ראיון עיתונאי, הצגה, הקראה, שידור חי או כל דרך מקורית אחרת).

 

 

נספח 4

דוד בן יוסף, האם יש סיכוי לאהבה

פתאום, צעקות: ‘אווירונים! להתפזר!’ כולם בורחים בבהלה,

להתרחק מהשיירה המשמשת מטרה לאווירוני האויב. נורא לראות את פניהם של הפצועים, המדדים בעזרתנו בחולות, מבוהלים וכואבים.

שני מיגים עוברים נמוך מעלינו ומעבירים בנו צמרמורת.

הם ממשיכים צפונה בלי להתייחס אלינו, לא אלינו התכוונו. כולם חוזרים אל הכביש, נושמים לרווחה, הגיע זמן תפילת שחרית.

אני מתחיל לצעוד לאורך השיירה, לעבר המכונית שלי, שם הטלית והתפילין.

לפתע אני שומע שוב זעקות אימים, ורואה שוב בריחה מבוהלת, אנשים נמלטים מהכביש לכיוון מערב.

ואני בצד מזרח, מזנק אל החולות, מתרחק מהכביש ומסכנת המוות של האווירונים.

רץ וכושל בחולות, ערום וחשוף לאש מן השמים, פתאום אני מבחין בישועה הזורחת לעומתי,

טנק יורד לו בנחת מגבעה סמוכה ומתקדם לעברי.

‘יופי!’, נמלטת קריאה מפי, ואני חושב על מכונת הירייה נגד אווירונים שהטנק מצויד בה.

אך בין רגע הופכת הישועה לשואה.

חרדה נוראה מכה בי וסורקת את בשרי: ‘איזה מין טנק זה? הרי זה טנק צהוב! טנק אויב!’ ‘סליחה, טעות!’ אני רוצה לומר לו.

אבל זה לא זמן לבדיחות. אני משליך עצמי על החול, רעש המנוע הולך וגובר.

 אני רואה את החול הניתז משרשרותיו של הטנק, אני עוצם את עיניי,

ורואה את תמונת הזוועה של החייל המצרי שנמרח על האדמה, אתמול לפנות ערב, על ידי טנק שלנו,

 ואני יודע איך תראה הגופה שלי בעוד רגע. אני מכסה את עיניי בידי וזועק: ‘שמע ישראל! ה’ אלוקינו! ה’ אחד!’ ומצפה לסיום.

פתאום אני שומע צעקה נוראה נמלטת מפי: ‘אידיוט! אסור ככה לשכב!’ ניסיתי להתרומם, ולא יכולתי, נדמה היה לי שגופי עשוי מעופרת, ניסיתי שנית. אני לא יודע איך קמתי, איך רצתי, איך הגעתי לזחל”ם שלנו, שעמד בקרבת מקום.

איך פרצתי לתוכו, בתקווה למצוא בו מכסה. איך גילתי בו עמוד ברזל ובראשו מכונת ירייה, ובתוכה שרשרת כדורים,

 ואיך התחילה המכונה לפלוט כדורים ברעש מחריש אוזניים, שצלצל באוזניי כפעמוני הגאולה.

רק זאת אני יודע, שהעיניים שלי היו נעוצות בדמות המפלצת שנעצרה, שינתה כיוון, והחלה לדהור חזרה לעבר הגבעה שממנה הופיעה. גררתי את עצמי, חסר אונים, אל מחוץ לזחל”ם.

נפלתי על החול הרך והרגשתי איך כל איבר שבגופי נושא עיניים לשמיים ולוחש: ‘מודה אני לפניך מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך.’

כאן, מרים, נגמרות המילים שעל הדף. ומכאן אולי מתחילה התשובה לשאלה שלך.

אני זוכר שישבתי שם על החול, מטושטש לחלוטין. חיילים אחדים באו במרוצה, צועקים עליי:

‘אתה השתגעת, בן יוסף? רצית להתאבד? מה קרה לך? לא ראית שברחנו מהטנק?’

ואני התגוננתי: ‘ראיתי ולא הבנתי, הייתי בטוח שבאו עוד מיגים’. בקשתי להתרחק מהמולת החיילים הנוזפים, להגיע למכונית שלי, להתעטף בטלית ולהתייחד עם הבורא. התנערתי מהחול וקמתי להמשיך לצעוד לעבר המכונית כשאני ממלמל שוב ושוב את מילות התפילה השגרתית, שכל כך הרבה פעמים חזרתי עליה, מבלי להרגיש שאני לא מבין את המילים האחרונות: ‘מה זה יכול להיות ‘רבה אמונתך’? האמונה של מי?’ ניסיתי להבין. לפתע אורו עיני: הרי זה כל כך פשוט! ‘ריבונו של עולם! אם אתה החלטת לחמול עלי ולהחזיר לי את נשמתי, לאחר שהיא פרחה ממני, כנראה שרבה אמונתך. כנראה שהאמונה שלך בי היא רבה מאד, כנראה שעדיין לא מילאתי את השליחות שלי בעולם, ואתה מוכן לתת לי צ’אנס. אם כך, ריבונו של עולם. אם אתה כל כך מאמין בי, אשתדל לא לאכזב אותך’.

באותו רגע הרגשתי שנולד בי דוד חדש. אני הייתי הנולד, ואני הייתי המוליד.

פתחתי את הסידור והמילים האירו לקראתי: ‘אלוקי! נשמה שנתת בי טהורה היא.

אתה בראתה, אתה יצרתה, אתה נפחתה בי ואתה משמרה בקרבי, ואתה עתיד ליטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבוא.

כל זמן שהנשמה בקרבי. מודה אני לפניך, ה’ אלוקי ואלוקי אבותי! ריבון כל המעשים! אדון כל הנשמות! ברוך אתה ה’ המחזיר נשמות לפגרים מתים.

 

[1] מתוך “אתר הגבורה – גיבורי ישראל לדורותיהם”: http://www.gvura.org/a4060-%D7%A1%D7%90-%D7%9C-%D7%90%D7%91%D7%99%D7%92%D7%93%D7%95%D7%A8-%D7%A7%D7%94%D7%9C%D7%A0%D7%99.

[2] “ובחרת בחיים…” – סיפורו של ד”ר רחמים מלמד-כהן מאת אליעזר היון, מתאריך כג תמוז ה’תשסה. מאתר https://www.aish.co.il/sp/so/48850842.html

להורדת והדפסת הפעולה