תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה

שלב א –

אפשרות א: חלקו את החניכים לשתי קבוצות. כל קבוצה תקבל כרטיסיות שכתובים בהן השלבים לבניית בית (נספח 1). ערכו תחרות בין הקבוצות מי מסדרת את השלבים ראשונה לפי סדר כרונולוגי.

לאחר סידור הכרטיסיות נסו לשער עם החניכים כמה זמן אורך כל שלב בבניית הבית ופתחו בדיון:

• כמה זמן צריך בשביל לבנות בניין, ולא רק בית?
• האם אפשר לקצר את התהליך? למשל, האם אפשר לרצף את הרצפה מייד אחרי שיוצקים את הבטון? (מובן שלא, כי הבטון צריך להתייבש)
• אולי אפשר לעשות דברים במקביל? למשל, הכנסת רהיטים במקביל לריצוף או חיבור גופי תאורה במקביל לסידור החשמל בבית?

 

הסבירו לחניכים שאם נדרש זמן רב כל כך לבנות בית, שהוא גדול ויציב ומלא בפרטים, ויש סדר לכל דבר, והסדר חיוני, ודאי שבניין האישיות אורך המון זמן, ועלינו להשקיע בו המון ולא לדלג על שלבים אם אנחנו רוצים שהבניין, אנחנו, יצא מתוקן וטוב!

 

אפשרות ב: הקריאו לחניכים את הסיפור ‘אם יוצאים מגיעים למקומות מופלאים’ של ד”ר סוס (נספח 2).

הערה למדריכים: שימו לב שהסיפור מעט ארוך אבל זורם. חשבו מראש אם האפשרות הזו תתאים לחניכים שלכם.

פתחו בדיון עם החניכים. שאלו אותם: מה האדם פוגש כשהוא מנסה לשנות דברים באישיותו? באילו קשיים הוא נתקל בדרך? במה עלולים להתקשות כשמנסים לשנות את האישיות?
הדגימו לחניכים קשיים שיכולים להתעורר בדרך: ניסיתי המון פעמים משהו ולא הצלחתי; הצלחתי כבר חודש להגיד לאימא ‘תודה’ יפה, והשבוע כעסתי עליה מאוד במקום להגיד תודה; עד עכשיו הצלחתי להתקדם, ופתאום אני לא יודע לאן להמשיך; פשוט נגמר לי הכוח לעבוד ולתקן; אני לא מפסיק לשבת ולבהות בטלפון במקום להיות עם המשפחה שלי; יש לי חבר בכיתה שאני ממש לא מצליח להסתדר איתו, ועד שקצת הצלחתי הבוקר שוב התעצבנתי עליו וכו’.

 

שלב ב –

חלקו לחניכים משימות (נספח 3). אפשר לתת לכל אחד דף קטן ובו רשימת המשימות או להעתיק מראש את רשימת המשימות על דף גדול ולתלות על הקיר או להניח על הרצפה. המשימות מיועדות לשבט כולו. אם מספר החניכים גדול, אפשר לחלק לשתי קבוצות ולערוך מעין תחרות ביניהן.

על כל משימה שהחניכים מצליחים למלא תנו להם נקודה, ואם לא הצליחו, תנו להם הזדמנות נוספת. אחרי כל ניסיון חלקו לחניכים טופי או עדשת שוקולד והנחו אותם לחשוב כיצד אפשר להצליח בהזדמנות הבאה. הקצו לכל משימה מספר מוגבל של הזדמנויות, גם אם לא כל החניכים יצליחו לעמוד במשימה. לאחר סיום המשימות תנו לחניכים צ’ופר שווה על המשימות שהצליחו לסיים.

שאלו את החניכים:

• מה היה לכם קשה במשימות?
• מה נתן לכם כוח לנסות שוב ושוב?
• היה שלב שהרגשתם מיואשים?
• למה אתם חושבים שנתנו לכם סוכריות (או עדשים) בכל פעם שלא הצלחתם?

 

סכמו את המשימות שעשו החניכים. אמרו להם כי המשימות לימדו אותם לעבוד ולנסות שוב ושוב למרות הכישלונות בביצוע המשימות, ושקיבלו סוכריות כמספר הנפילות בשביל שילמדו שהנפילה גם מלמדת, שהנפילה גם מרימה, ורק אחרי שהם נפלו ונכשלו הם ידעו איך לפעול טוב עוד יותר כדי להצליח בע”ה בפעם הבאה.

ככה גם אנחנו בבניין המידות לפעמים ניפול, אבל אנחנו חייבים לזכור שבזכות הנפילה נלמד יותר ונצליח יותר. אנחנו חייבים לזכור שלא להתייאש אלא לקום מנפילות.

נוסף על כך החניכים הצליחו כי לא הפסיקו לנסות: יכול להיות שלא סיימו במהירות את כל המשימות, אבל בסוף אפשר להצליח בהן. לפעמים הם היו צריכים לעצור ולחשוב ולא לרוץ קדימה. קמעא קמעא.

 

שלב ג –

למדו עם החניכים את אחד הקטעים (נספחים 4–5), אפשר גם את שניהם.

לפני קריאת קטע 4 קראו בעצמכם את ההקדמה ושאלו את החניכים:

• מי חשוב יותר, מלאך או אדם?
• מי קרוב יותר לה’?
• מי עובד ה’ יותר, המלאך או האדם?

אחרי קטע 5 שאלו את החניכים:

• למה חשוב להיות באמצע הסולם? מה זה אומר?
• מה הרווח מלהיות בדרך?
• מה יכול לתת לנו כוח כשאנחנו באמצע הסולם?

בלימוד ראינו באמצעות המשל שההסתכלות על עצמנו כמי שעומד באמצע הסולם ומבין שיש לו לאן לשאוף ושגם עבר הרבה היא ההסתכלות הטובה והנכונה ביותר. היא גם שתעזור לנו להתקדם ולהמשיך.

סיכום:

שאלו את החניכים מה התחדש להם מהפעולה, מה גילו על עצמם או על התהליך, מה יוכל לעזור להם לקום מהנפילה.
סכמו את הפעולה: התחלנו בבנייה של בניין, חשבנו כמה זמן לוקח לבנות משהו פיזי, העלינו את הקשיים שבדרך והשווינו לבניין אישיות האדם, שהוא כמובן מורכב יותר ודורש יותר. עשינו המון משימות, נכשלנו וניסינו שוב ושוב. דיברנו על הקושי שבנפילה ובקימה שבאה אחריה. לסיום למדנו איזו גדולה וזכות יש לנו בזה שאנחנו הולכים בדרך, נופלים וקמים.

 

נספחים

 

נספח 1:

תוכניות אדריכל

הכשרת השטח

חפירת היסודות

יציקת יסודות

יציקת הרצפה

בניית הקירות

בניית התקרה

הנחת צינורות מים

הנחת צינורות חשמל

טיוח

צביעה

ריצוף

חלונות

דלתות

גופי תאורה

ריהוט

 

נספח 2:

אם יוצאים מגיעים למקומות מופלאים (ד”ר סוס)

בהצלחה!

הגיע היום.

אתה יוצא למקומות נפלאים!

אז שלום!

 

עם רגליים בנעליים,

עם שכל בראש –

תמצא את הדרך שלך,

אל תחשוש.

אתה יכול ויודע,

מוכן ומזומן,

ואתה הוא זה שיחליט לאן.

 

תסתכל ברחבות מלפנים, מאחור,

יש רחוב שתחליט: “לא כדאי לי לבחור”.

עם רגליים טובות, ועם שכל לחשוב,

תיזהר לא ללכת ברחוב קצת לא טוב.

 

אם בכלל לא תמצא

אף רחוב שתאהב –

תעזוב את העיר

ותצא למרחב.

אל שטח פתוח

לאוויר ולרוח.

שם קורים הדברים,

שתדע לך,

למטיילים עם רגליים

וראש כמו שלך.

 

כשיקרה הדבר

אל תפחד, אל תזיע,

תמשיך ותלך

ותראה שתגיע.

 

תמריא לגבהים

בנופים רחוקים,

עם המעופפים

מרקעי השחקים.

 

אתה לא תישאר אחרון בשורה,

תעבור את כולם בטיסה מהירה.

לאן שתעוף – תעוף טוב יותר.

תגיע ראשון! תגיע מהר!

 

חוץ מ… אם אתה לא.

לפעמים אתה לא.

מצטער לספר

 

האמת היא פשוטה,

נתקלים,

נכשלים,

לפעמים גם אתה.

תיתקל במקל

קוצני במיוחד.

הקבוצה תתקדם,

תישאר שם לבד.

 

תקפוץ מן הקוץ,

קצת יכאב, לא נורא,

קרוב לוודאי

שתהיה בצרה.

 

כשאתה בצרה

לא נעים בכלל.

לצאת מצרה

זה לא כל כך קל.

 

תראה רחובות בלי סימן, בלי מספר,

חשוך. פה ושם רק חלון קצת מואר,

אפשר שם לפצוע מרפק או סנטר!

תיכנס? זה מפחיד! תישאר? עוד יותר!

מה כבר תרוויח? על מה תוותר?

 

ולאן תיכנס? לימין או שמאל?

רק שלושת רבעי שמאל? או בכלל? או הכול?

תתגנב מהצד? מסביב? מאחור?

זה בכלל לא פשוט, תבין ותזכור,

לבחור שבוחר שיבחר מה לבחור

 

אולי תתבלבל

ותרוץ, ותדהר,

בשביל מתעקל, שובר ראש וצוואר,

דרך שטח מוזר, בין צורות ארוכות,

שמוביל לכיוון מדרגות רחוקות,

למקום רע מאוד:

מקום לחכות.

 

…כי שם רק מחכים.

מחכים לרכבת, לגשם, לקור,

מחכים בישיבה או עומדים בתור,

מחכים למכתב, מחכים לבשורה,

מחכים שתצמח על ראשם סערה,

מחכים ל”כן” מחכים ל”לא”,

כל אחד מחכה לעניין שלו

 

לפגישה חדשה, לערב חג,

חכה מחכה לתפוס איזה דג,

מחכים לרוח שתעיף עפיפון,

לדוד שיבוא, לצלצול טלפון,

שימריא המטוס, שירתחו כבר המים,

אנשים מחכים לזוג מכנסיים,

לעוד הזדמנות, לשרשרת פנינים,

מחכים, מחכים, ממתינים, ממתינים.

לא!

זה לא בשבילך!

 

אתה לא תחכה

תתחמק די מהר,

ותמצא מקומות

מוסיקליים יותר.

 

עם דגלים! עם פילים!

שוב תדהר! בגדול!

יבוא מה שיבוא! מוכן לכול!

מוכן, כי אתה בחור שיכול.

 

היי, עוד יש מקומות נפלאים לעבור,

תחרויות לנצח, נקודות לצבור.

משחקים מבריקים, תרגילים מעולים,

תנצח את כל המנצחים הגדולים!

יכירו אותך! תהיה מפורסם!

תופיע בטלוויזיה בכל העולם.

 

חוץ… מאם אתה לא.

לפעמים אתה לא.

 

לפעמים זה קורה,

תשחק לבד.

לא תוכל לנצח

כי אין אף אחד.

 

לבד,

אם תאהב זאת, או לא תאהב,

 

לבד זה מצב

שתהיה בו זמן רב.

 

כשתהיה לבד, יש סיכוי לא רע

שתראה דברים מפחידים נורא.

יש כאלה, בדרך בין שם ובין הלאה,

שיפחידו אותך להמשיך למעלה.

 

אך אתה תמשיך

גם אם יש סערה,

ותמשיך

אם אורב האויב הנורא,

ותמשיך

גם אם קרוע-קרע צועק מעליך,

ותמשיך

אם בקעות נבקעות לרגליך,

וידיך רפות

ודולפות נעליך.

 

תגיע רחוק,

ותמשיך ותצעד,

עם כל בעיה

תתמודד מייד

 

לפעמים תסתבך,

לפעמים יש צרות,

תסתבך

 

בין המון ציפורים מוזרות.

תתקדם בזהירות,

בתבונה, זה לא קל.

החיים הם חוכמה של שווי משקל.

רק תזכור להיות זריז ואמין,

ואסור שתחליף רגל שמאל בימין

 

תצליח? נכון?

תצליח! נכון!

(תשעים ותשעה אחוז ביטחון)

 

ילד, אתה עוד תזיז הרים.

 

אם שמך פוקסי, בוקסי,

 עומר, נטע או לאה.

המקומות נפלאים!

זה היום שלך!

ההר מחכה!

אז… צא לדרכך!

 

נספח 3:

רשימת משימות:

– עליכם להסתדר בשורה לפי מידות הנעליים שלכם

זמן למשימה: דקה

– עליכם להסתדר בשורה לפי תאריך יום ההולדת שלכם

זמן למשימה: דקה

– עליכם להסתדר בשורה לפי הגובה שלכם

זמן למשימה: 45 שניות

– עליכם להכין סמל של בני עקיבא מנעליים בלבד (או מחפצים אחרי שיש בסביבה)

זמן למשימה: חצי דקה

– עליכם לבנות מגדל מכוסות

זמן למשימה: דקה

– עליכם למצוא חמישים מילים שמתחילות באות מ”ם

זמן למשימה: חמש דקות

– עליכם להוציא עשרים מילים מהאותיות של נושא החודש, ‘קמעא קמעא בענווה דרכנו נפלס’

זמן למשימה: חמש דקות

 – עליכם לעשות סלפי עם עשרה אנשים שונים, לא מהשבט

זמן למשימה: חמש דקות

– עליכם לקפוץ בדיוק שלושים פעם על רגל אחת

זמן למשימה: חצי דקה

– עליכם לספר כיפה אדומה

זמן למשימה: דקה

– עליכם להסביר את הנושא של החודש

זמן למשימה: חצי דקה

 

נספח 4:

הרב יוסף חיים זצ”ל, ‘הבן איש חי’, עוד יוסף חי, לך לך, עמ’ 79–80, ד”ה “ועוד נראה” (מכאן לקוחים נספחים 4 ו-5)

הסבר למדריכים:

אומר הקב”ה “לֶךְ לְךָ” (בראשית יב, א), למה? כי המלאכים נקראים עומדים כמו שכתוב “וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה” (זכריה ג, ז)… והאדם שהוא צדיק נקרא הולך, כי על ידי מלחמתו ביצרו הרע תמיד, וגובר עליו, הוא הולך ועולה ממדרגה למדרגה, וזה שאמר הקב”ה “לֶךְ לְךָ” כוונתו לומר תואר לֶךְ (מלשון הליכה) יש לְךָ ולא תואר עומד כמו המלאך. והכונה, שה’ יתברך מיעץ לאדם שלא יחשוב את עצמו שהגיע לשלימות כי זה יוביל אותו להשאר עומד במקומו שאין לפניו עוד מדרגות לעלות בהם ולא דרך ללכת בה.

את דבריו מבסס הבן איש חי על הניגוד בין בני אדם למלאכים:

 

לחניכים: אף על פי שהמלאכים הם מלאי קדושה וטהרה, מעלתם פחוּתה מזו של הצדיקים. מהי הסיבה לכך? למלאך אין בחירה חופשית ופעולותיו הן אוטומטיות; הוא אין לו בחירה, ולכן הוא נקרא ‘עומד’. האדם לעומתו אומנם יסודו מעפר, אך הוא נקרא ‘מהלך’ על שם כוח הבחירה וההליכה שלו, המחייב אותו בהתגברות, תנועה ושינוי. לפיכך כאשר האדם ‘הולך’ ופועל באופן חיובי, מעלתו גדולה מזו של המלאך כי הוא יכול להגיע לדרגות גבוהות יותר משל המלאך.

 

למי שרוצה את שני הקטעים שיוסיף את המשפט הבא:

“נקודה זו מסביר הבן איש חי באמצעות משל:”

 

נספח 5:

מעשה באיש אחד שראה בחלום שיש סולם גדול שיש בו אלף מדרגות והמלך עולה בסולם ומגיע עד לאמצע, למדרגה של חמש מאות. הלך אותו האיש בבוקר אל המלך וסיפר לו את החלום, המלך שמח על החלום של אותו האיש וציווה לתת לו אלף זהובים במתנה.
אשתו של השכן שמעה את הסיפור ואמרה לבעלה: “השכן ראה בחלום שהמלך הגיע לחצי הסולם והמלך נתן לו אלף זהובים, תלך אתה אל המלך ותספר לו חלום כמו חלומו של השכן, אבל תספר לו שראית שהמלך עלה לראש הסולם למדרגה של האלף, בוודאי המלך יתן לך עשרה אלפים זהובים”. הלך בעצת אשתו לבית המלך וסיפר למלך שחלם חלום ובו הוא ראה שהמלך עולה בסולם ומגיע למדרגת האלף שבראש הסולם, האיש ציפה לקבל את הזהובים. אבל במקום זה המלך צעק עליו שהיה ראוי שעל החלום הזה הוא יושלך מגג הארמון!

 

הסבר למדריכים: מה ההבדל בין החלומות? מי שעומד בראש הסולם לא נחשב יותר ממי שבאמצע הסולם?

 

הבן איש חי מסביר שהמלך שמח על החלום הראשון מאחר שבו יש עוד מקום להתקדמות ולהתפתחות. על אף הישגים הרבים שהמלך כבר השיג יש לו אפשרות לגדול ולהגיע להישגים נוספים. המלך מעניק לחולם הראשון אלף זהובים כנגד אלף שלבי הסולם משום שהוא חש שזכה בבשורה טובה: יש עוד שלבים שעדיין לא עלה בהם, ואם ירצה, הוא עתיד לעלות אותם. המלך אינו מתייאש מהדרך הארוכה שלפניו, מהשלבים שנותרו, אלא רואה בהם הזדמנות. הוא מבין שנכונו לו אתגרים נוספים ופרוסים לפניו אופקים חדשים. השכנה, אשת החולם המדומה, מניחה שהדרך להחניף למלך היא לומר לו שהגיע לשיאו של הסולם, אך המלך מבין שמן הפסגה אפשר רק לרדת, כי אין עוד שלבים לעלות. העמידה בראש הסולם גוזרת על המלך ירידה וניוון. לכן הוא רוצה להעניש את ‘בעל החלומות’ במידה כנגד מידה וצועק עליו שמגיע לו שייזרק מגג הארמון.

 

במשל הסולם יש מסר נוסף: הבן איש חי מלמד אותנו שעלינו לראות את עצמנו כמי שעומדים באמצע הסולם, ולא להסתפק במבט המופנה כלפי מעלה, בשאיפה לתיקון מתמיד אלא להסתכל גם למטה. האדם המשתלם צריך להתבונן לא רק על הדרך הארוכה שלפניו אלא גם על השלבים שעליהם כבר טיפס. כך נוצר איזון בין השמחה על הישגי העבר לבין הקריאה להשתלמות אין-סופית, בלתי פוסקת.