איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים לשבת
קבוצה גדולה
קבוצה קטנההחניכים ייעשו תחקיר על התנהלות העיר סדום וייפגשו עם חוסר הצדקה והמוסריות בעירם.
כל חניך מקבל דף, ובו עליו להגדיר מהי על פי דעתו צדקה. אוספים את ההגדרות מהחניכים ומנסים לקבל תמונה כללית על צדקה. האם זה חסד? חובה? דין? לפנים משורת הדין? לא מכריעים את הדיון.
….
(ברחבי החדר יתלה המדריך את המקרים – מדרשים המצורפים בנספח).
נשאל מהו המקום שהוא ההפך הגמור מחסד? –סדום ועמורה!
נעשה אם כן קפיצה במקום ובזמן אל סדום. כך ננסה על דרך השלילה לברר לעצמנו מהי צדקה.
….
המדריך יתאר לחניכים את תמונת המצב הבאה:
גזר הדין כבר ניתן. הקב"ה החליט להחריב את סדום ועמורה. האש כבר מוכנה בשמים לרדת ארצה ולהפוך את הערים הללו בלי להותיר שריד. והנה, רגע לפני, קורה מה שכולנו מכירים: עומד אברהם אבינו לפני רבונו של עולם ואומר: "השופט כל הארץ לא יעשה משפט?!". גם המשך השיחה ידוע לנו. אבל, לצורך העניין, הבה נדמיין שהשיחה המשיכה אחרת… "אכן", אמר הקב"ה לאברהם, "שופט כל הארץ, מן הראוי שבמקרה חמור שכזה ימנה ועדת חקירה, יבדוק את הנסיבות, יגבה עדויות, בקיצור- יכין תחקיר שדה טוב!".
…
כך אמר וכך עשה. עליכם, חניכי השבט, מוטלת בזה המשימה לערות "תחקיר שדה" בסדום.
עיינו במקרים שעל הקירות ומלאו את טפסי התחקיר (מצורפים בנספח).
….
צוותי התחקיר שנשלחו לסדום ידווחו אחד לשני על ממצאיהם. המדריך ינחה את הדיון: האמנם חטאו אנשי סדום? במה? ערכו רשימת חטאים! איזה חטא הוא הבולט ביותר?
מסתבר שהדבר אליו התנגדו אנשי סדום ביותר הוא הצדקה. במשנה נאמר: "…שלי שלי ושלך שלך – זוהי מידה בינונית, ויש אומרים מידת סדום". המדרשים שראינו מסבירים למה זו מידת סדום. בסדום לא אפשרו לאדם לתת משלו למישהו אחר. לא אפשרו מציאות של צדקה. אם הקב"ה החליט להפוך את סדום, כנראה ש"צדקה" אינה התנדבות, אלא חובה חשובה המוטלת על בני האדם.
ובאותו הקשר: חשבתם פעם מאיזו מילה באה המילה "צדקה"? צדק! צדקה אינה חסד, היא מה שצודק לעשות, מה שנדרש ממנו לעשות.
….
נסכם בהגדרה חדשה לצדקה. נחלק לחניכים את ההגדרה של הרמב"ם למצוות צדקה (מצורפת בנספח). איך אומרים- לא מה שחשבנו, אה?!
רגע לפני שאתם מתחילים, אלו עבירות אתם מצפים למצוא? (אלו עבירות קשורות בהיסטוריה של עם ישראל לחורבן?)
…..
|
מקרה מס' |
הגדרת העבירה |
מה דעתכם על טענת אנשי סדום? |
| 1. | ||
| 2. |
3.
4.
5.
6.
….
לסיכום:
מהי לדעתכם הבעיה העיקרית בהתנהגות אנשי סדום?
מהי חומרתה? (קשה, קשה מאד, בינונית, קלה…)
אלו מסקנות תגידו לריבונו של עולם?
….
"מעשה בשתי נערות שירדו למלאות מים מן המעיין, אמרה אחת לחברתה: למה פניך חולניות? אמרה לה: כלו מזונותינו וכבר אנו עומדים למות. מה עשתה? מלאה את הכד קמח והחליפו: נטלה זו מה שביד זו, וזו מה שביד זו. כיוון שהרגישו אנשי סדום בדבר – נטלוה ושרפוה.
אמר הקדוש ברוך הוא: אפילו אני מבקש לשתוק – דינה של נערה אינו מניח אותי לשתוק. זהו שנאמר: "הכצעקתה" – צעקתה של נערה".
אני לא מבין! אלקים גזר עליה למות, אז מה – שאנחנו נתערב לריבונו של עולם? להפך!
….
"כך התנו ביניהם אנשי סדום: מי שיזין אדם לבית המשתה, יפשטו טליתו. נזדמן אליעזר לשם לבית המשתה ולא הזמינוהו. כשביקש לסעוד הלך וישב בסוף כולם. אמרו לו: מי הזמינך לכאן? אמר לזה שישב (אצלו): אתה הזמנתני. אמר: שמא ישמעו שאני הזמנתי ויפשטו בגדי. נטל טליתו וברח לחוץ. וכן עשה אליעזר לכל אחד ואחד עד שיצאו כולם, ואכל הוא את הסעודה".
כל אחד יש לו את מה שקיבל. אם נזמין אנשים נוספים לסעודה, יפגע חלקם של השאר. מה כל כך נורא? רכושנו! זו זכותנו!
"היתה להם מיטה שהיו משכיבין בה אורחים. אדם ארוך- קיצרוהו, קצר- מתחוהו. נזדמן לשם אליעזר. אמרו לו: עלה ושכב במיטה. אמר להם: מיום שמתה אמי נדרתי נדר שלא אשכב במיטה".
שיוויון? לא!
….
"שנו רבותינו: אנשי סדום לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקדוש ברוך הוא… שאין לך כל שביל ושביל בסדום שלא היו בו שבעה אילנות זה למעלה מזה – גפן ותאנה ורימון, אגוז ושקד, תפוח ופרסק, והיה כל השביל מסוכך. אמר ר' לוי בשם ר' יוחנן: בר הדיא צופה מאכלו משמונה עשר מיל, וכיוון שהיה עומד על אילני סדום, לא היה יכול לראות על הארץ מכוחם של אילנו. כשהיה הולך אחד לגנן והיה אומר לו: "תן לי באיסר ירק" – כשהוא נותן לו היה משכשכו במים ומוציא מעפר זהב. אמרו אנשי סדום: מאחר שאנו שרויים בשלווה ובטובה, מזון יוצא מארצנו, כסף וזהב יוצא מארצנו, אבנים טובות ומרגליות יוצאות מארצנו – למה לנו עוברי דרכים, שאין באים אלא לחסרנו? בואו ונשכיח תורת רגל מארצנו… אמר להם המקום: "בטובה שהיטבתי לכם אתם מבקשים לשכח את הרגל מבינותיכם, אני אשכח אתכם מו העולם".
מה כל כך נורא? זה טבעי שלא נסכים שכל ארחי-פרחי יכנס. מה יישאר לנו בסוף??
"…שהיו נותנים עיניהם בבעלי ממון ומושיבים אותו אצל קיר נטוי ודוחין אותו עליו ובאים ונוטלים את ממונו. …שהיו נותנים עיניהם בבעלי ממון ומפקידים אצלם אפרסמון ומניחים אותו בבית גזניהם, ולערב באים ומריחים אותו ככלב, וחותרים שם ונוטלים אותו ממון".
אני יכולה להבטיח לכם שאלו מקרים יוצאי דופן. דווקא בדרך כלל לכל אחד יש את שלו וזהו!
"כשנזדמן להם עני, היה כל אחד ואחד נותן לו דינר וכותב שמו עליו, ופת לא היו נותנים לו. וכשמת העני, היה בא כל אחד ונוטל דינר שלו. היתה שם ריבה (=גברת) אחת שהוציא ה פת לעני בכדה. עברו שלושה ימים ולא מת – ונתגלה הדבר. טשו את הריבה בדבש והעמידוה על גג החומה ובאו דבורים ואכלוה".
זה הכסף שלנו. אלקים נתן לנו ולא לו. אז מה, אנחנו חייבים לו משהו?
………
א. מצוות עשה ליתן צדקה לעניי ישראל, כפי מה שראוי לעני, אם היתה יד הנותן משגת, שנאמר: "פתוח תפתח את ידך לו". ונאמר: "והחזקת בו גר ותושב וחי עמך". ונאמר: "וחי אחיך עמך".
ב. וכל הרואה עני מבקש, והעלים עיניו ממנו ולא נתן לו צדקה – עבר בלא תעשה, שנאמר: "לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון"
ג. לפי מה שחסר העני, את המצווה ליתן לו: אם אין לו כסות – מכסים אותו. אם אין לו כלי בית – קונין לו. אם אין לו אישה – משיאין לו. ואם היתה אישה משיאין אותה לאיש. אפילו היה דרכו של זה העני לרכוב על סוס עליו ועבד לרוץ לפניו, שנאמר: "די מחסורו אשר יחסר לו". ומצווה אתה להשלים חסרונו, ואין את המצווה לעשרו.
….
*שימו לב, במקורות יש פסוקים, על כן חשוב לדאוג לשים את הדפים בגניזה או לשמור על קדושתם.