שו"ת- תנועת נוער

שאלה:

מה מטרת תנועת נוער בכלל ותנועת בני עקיבא בפרט?

תשובה :

הדרכה היא ליבת הפעילות התנועתית, והיא מיועדת להוביל להגשמת יעדי התנועה. על מטרות תנועות-הנוער נכתבו ספרים חשובים, לא ניתן במסגרת זו למצות זאת. אציין שתי נקודות מרכזיות שעמדו ביסוד הקמתן של שתי תנועות-הנוער הראשונות בעולם: “ציפורי הנוד” בגרמניה ו”הצופים” בבריטניה, שקמו לפני מעט יותר ממאה שנים:

תנועת-הנוער נועדה להעניק לנוער מסגרת חיים מלאה וכוללת, שתענה על צרכיו הגשמיים והרוחניים, שהם שונים מאלו של ילדים קטנים מחד גיסא, ושל מבוגרים מאידך גיסא. מסגרת זו נועדה ליצור “חיברוּת” (סוציאליזציה) של הדור הצעיר והכשרתו לחיי בוגר בחברה. למעלה ממאה שנים הבית-המשפחה ובית הספר מתקשים למלא משימה זו, אנו עדים לכך בימינו. חיי הנעורים מורכבים יותר ויותר, ואף נפרשים על פני תקופת זמן ממושכת ומתארכת. בהיותי בן י”ח, פחות או יותר ידעתי לאן פני מועדות, מה תהא דרכי בחיים. צעירים בגיל זה כמוכם, עדיין רחוקים מאד מהחלטות מה יעשו “כשיהיו גדולים”, גיל הנישואין בחברות רבות עולה, ועוד. תנועת-הנוער נועדה במקורה למלא חלל זה באופן מיטבי ובהתאמה מרבית לצרכי הנוער ולשאיפותיו.

בצד זה ולא פחות חשוב, תנועת-הנוער קמה כדי לחולל מהפכה בדמות החברה הבוגרת, הזקוקה לתיקון ולשיפור מתמיד. הכוחות הגלומים בבני הנעורים יכולים וצריכים להוביל לבניית חברה טובה יותר, ערכית וצודקת יותר, נאמנה לערכים ולעקרונות שרבים מהם נזנחים על ידי המבוגרים במרוצת החיים. תנועות-הנוער חוללו מהפכות גדולות וחשובות, בזכות העוצמה האצורה בבני נעורים, שהם “כחיצים ביד גיבור”. לא בכדי צעירים הובילו את העליות החלוציות לארץ ישראל, ואת פריצות הדרך הגדולות בהתיישבות הציונית. חברי תנועות-הנוער (הכלליות, לא הדתיות!) הובילו בשואה את המרד בנאצים, ועוד. אילו זכינו והיו בישראל תנועות-נוער נאמנות לייעודן, הן היו ראש החץ של המחאה החברתית הנוקבת נגד המדיניות הכלכלית-חברתית, שהוגדרה על ידי נשיא המדינה: “קפיטליזם חזירי”. (מחאה מוצדקת ואמיתית זו, מובלת על ידי גורמי שמאל קיצוני, שפועלים נגד המדינה היהודית ונגד ערכי הציונות).

בראשית דרכי כמזכ”ל בני-עקיבא העברתי החלטה לפיה בני-עקיבא, שנקראה אז בכל מקום וגם באופן רשמי “ארגון בני-עקיבא”, מחליפה את שמה ל”תנועת בני-עקיבא”, כך היא מוכרת עד היום. נימקתי זאת אז, דומני מעל דפי זרעים, בכך ש”תנועה” במהותה היא מעבר מנקודה אחת לנקודה שנייה. אנו לא מבקשים להיות “ארגון”, לארגן, אלא להוביל, להניע חניכים, להזיז חברה, לטלטל אומה לעבר מציאות טובה וערכית, יהודית וציונית יותר. עניין זה מהותי לתנועת-נוער בכלל ולבני-עקיבא בפרט. להמחשה, מול רעיון “התנועה” ניצב המתנ”ס, שאין לו יעדי הגשמה, אינו מציב תביעות בפני הבאים בשעריו, הם באים להינות, ללמוד, להתבדר וכדומה.
שתי נקודות ראויות לתשומת לב, בהקשר זה:

תנועות-הנוער היהודיות כולן, ובני-עקיבא בכלל, קמו כמרד צעירים נגד החברה הבוגרת. בציונות הדתית, התופעה מוכרת כ”המרד הקדוש”. בראשית דרכה של בני-עקיבא, ראשי “המזרחי” והרבנים הציוניים-דתיים אסרו על אנשיה להיכנס לבתי-הספר של הציונות-הדתית, הם הסתייגו מהקמתה של תנועת-נוער דתית וראו במרד דבר מה בעייתי בציבור דתי.

הרצון של תנועה להיות המונית, להכיל את כ-ו-ל-ם, בא על חשבון הערכים, הכיוון הרעיוני – ההמוניות מחייבת התפשרות, ויתור והכלה – ובכך פוגע במהות, ביכולת התנועה לנוע לעבר יעדים גבוהים, להציב רף הגשמה גבוה. המתח הזה קיים בבני-עקיבא בעוצמה רבה. לטעמי, אנו רחוקים מנקודת האיזון הראויה בין שני מרכיבים חשובים אלו.
בני-עקיבא נטלה על עצמה לשלב יסודות מתנועות-נוער בעולם, עם חיי תורה ומצוות. זו משימה קשה ומורכבת, אך ניתנת בהחלט להגשמה. מטרתה של בני-עקיבא להביא את חבריה ובוגריה להגשמת ערכי “תורה-ועבודה”. “תורה-ועבודה” אינו שילוב טכני של לימוד תורה ועבודת אדמה (כפי שכתב הרב נריה: “בישיבה למד תורה ובפרדס לעבודה” – זה נכון, אך זה איננו רעיון “תורה-ועבודה”!). רעיון תו”ע משמעו חיים של “צדק חברתי ע”פ התורה”, רעיון זה הוא קומה עליונה של מגדל מתנשא לגבהים, שבסיסו: נאמנות מלאה לתורה ולמצוות, לאמונה ולהלכה; קומותיו: תפיסת התורה כ”תורת חיים” כוללת את מלוא רוחב ועומק הקיום האנושי, כדרך החסידות; השקפת עולם תורנית ברוח חז”ל, הרואה בשילוב מלכתחילה של חיי תורה מלאים יחד עם חיים בעולם המודרני – ערך תורני ראשון במעלה, בדרכה של תנועת “תורה עם דרך ארץ”; הזדהות מלאה עם הרעיון הציוני – מדינה יהודית של העם היהודי בארץ ישראל; הערכה ומימוש ערך העבודה, כצו התורה, כיסוד בניין העולם “ומלאו את הארץ וכִבשוּה” (ראו רמב”ן שם). פירוט, הסברים וביסוס רעיוני ומעשי, מחייבים הרחבה רבה, החומר קיים וממתין למבקשים ללמוד.

(יוחנן בן יעקב)