איתור סניפים וכפרי בוגרים
“ראשית כניסת האדם לעבודת ה’ צריך להיות בחפזון, כמו שמצינו בפסח מצרים שהיה נאכל בחפזון ולא פסח דורות. מפני שההתחלה לנתק עצמו מכל תאות עולם הזה שהוא מקושר בהם, צריך לשמור הרגע שמתעורר בו רצון ה’ ולחפוז על אותו רגע למהר לצאת מהם, אולי יוכל. ואחר כך שוב ילך במתינות ולאט, כדין פסח דורות” (רבי צדוק הכהן מלובלין, צדקת הצדיק א).
תיקון מידות, קמעא קמעא. איפה מתחילים? מתחילים בלעורר מוטיבציה! בפעולה הקרובה נלמד עם החניכים על החשיבות של תיקון המידות. חשוב שנדע כמדריכים שהפעולה הזו חיונית להמשך התהליך, כמו שכתב ר’ צדוק: בשביל שיהיה פסח דורות חייבים פעם אחת פסח מצרים; בשביל שיהיה תהליך ארוך, עמוק וטוב חייבים להתחיל בכל הכוח! בשביל להתחיל בתיקון המידות קמעא קמעא חייבים לפתוח בגדול!
ציוד נדרש: שלוש כוסות אטומות, שלושה צעיפים, תרכיז פטל, מים, כרטיסיות מספרים, דפים, כלי כתיבה, נספחים.
פתיחה
שאלו את החניכים: מי אוהב מיץ פטל?
בחרו ממי שהצביעו שלושה חניכים, כסו לשלושתם את העיניים ותנו לכל אחד מהם כוס אטומה מלאה במיץ פטל שבכל אחת מהן יש מינון אחר של תרכיז, יותר מדי או מעט מדי בהגזמה.
לאחר ששלושתם ישתו שאלו את שלושת החניכים שוב אם הם אוהבים מיץ פטל. סביר להניח שיגידו שכן, אבל המיץ הזה ספציפית לא היה טעים להם.
המשיכו ושאלו: מדוע לא היה טעים? הרי זה מיץ פטל!
שלושת החניכים יאמרו כי יש פה עניין של כמות, של מידה של תרכיז פטל שמתאימה לכוס שנתתם להם.
שלב א –
אפשרות א: קראו לחניכים את הקטע הזה:
“פעם איזה איש אחד הושיב את ילדו על ברכיו ושאל אותו: ‘בני, מי אני?’ הילד הצביע על האף ואמר ‘הנה’. ענה לו האב ‘זה האף של אבא, אבל מי אני?’ ‘הנה’ צעק שוב הבן והצביע על הראש. ענה לו האב ‘זה הראש שלי מתוק, מי אני?’ והבן ענה לו ‘אתה בפנים’ והצביע לכיוון הלב” (מתוך אתר חברים מקשיבים).
שאלו את החניכים:
אפשרות ב: שאלו את החניכים: ממה עשוי האדם? הכווינו אותם להגיד את האיברים שבגוף האדם (ידיים, רגליים, ראש וכו’). כתבו את תשובות החניכים על כרטיסיות ופיזרו על הרצפה. לאחר שייגמרו לחניכים הרעיונות שאלו אותם: זה הכול?
הגיעו איתם למסקנה שזה לא הכול, והאדם מורכב מתכונות אופי, מידות, זיכרונות, הרגלים וכו’.
סכמו את שלב א: האדם עשוי ממכלול של דברים, ובהם המידות. מידות הן תכונות שנמצאות בתוכנו בכל מיני מינונים. יש אדם שיש בו יותר נדיבות, ויש אדם שיש בו יותר מאור פנים וסבלנות. המידות כולן נמצאות בכולנו, וחלק גדול ממהלך החיים אנו מנסים לזהות מה הם המינונים והאיזונים שנכונים לנו בכל אחת מהן ולעבוד כדי להשיג אותם.
שלב ב –
בשלב זה נרצה שהחניכים יבינו את החשיבות בעבודת המידות, וכן נרצה לעורר בהם מוטיבציה ורצון לכך.
אפשרות א: חלקו את החניכים לזוגות ותנו לכל זוג את המקור (נספח 1). דרבנו את החניכים לנסות להבין לבד ולהיעזר בשאלות המצורפות כדי להעמיק. לאחר שכל הזוגות יסיימו הסבירו את הקטע במילים שלכם: “יסוד עבודת ה’ הטהורה היא מטבעת באדם, את החפץ הפנימי להיות תמיד הולך ומשתלם”, עבודת ה’ הטהורה מולידה באדם ומביעה בו את הרצון להיות תמיד הולך ומשתלם, הולך ונהיה שלם יותר. כלומר הולך ומוסיף מעלות כדי להכיר בכך שתכלית ההצלחה היא שהאדם תמיד רוצה להיות שלם יותר, כמה שיותר. האדם לא יכול להיות מושלם, ולכן שלמות האדם אינה בהגיעו למדרגה מסוימת על מנת להישאר בה, אלא השלמות היא השאיפה להמשיך להתעלות למדרגות הבאות. השלמות אינה מצב סטטי, שאיפתנו לשלמות אינה מתבטאת ברצון לגמור את המלאכה, משום שטמון בכך הרצון להיות כבר אחרי אותה המלאכה ולהשתחרר מן העמל. שאיפת השלמות היא להמשיך תמיד להתעלות, מכיוון שהמטרה היא השתלמות אין-סופית, להיות תמיד הולך ומשתלם.
אפשרות ב: הניחו על הרצפה שלושים כרטיסיות שכתובים בהן המספרים 1–30 ובקשו מהחניכים לעמוד במעגל. אמרו לחניכים שיש להם מטרה: להצליח לדרוך על כל שלושים הכרטיסיות מהר ככל האפשר, אבל יש כמה מגבלות: הדריכה צריכה להיות לפי סדר המספרים, אסור ששני חניכים ידרכו על אותה כרטיסייה, ואסור לאותו חניך לדרוך על כרטיסיות שבהן מספרים עוקבים. אם המגבלות אינן נשמרות, מתחילים מההתחלה. בתחילה אל תאפשרו להם לתכנן מראש.
מדדו בכמה זמן בוצעה המשימה, ולאחר הניסיון הראשון אמרו לחניכים כמה זמן ארכה המשימה. סביר להניח שיהיה חניך שיכריז שהם יכולים גם בפחות, ואם לא, אמרו אתם: בואו נראה אם תצליחו בפחות זמן! לאחר כמה ניסיונות, שבסופם יגיעו לתוצאה הטובה ביותר, הושיבו אותם ושאלו:
סכמו את שלב ב: האדם מטבעו שואף לטוב, להשתלם ולהיות טוב יותר ממה שהוא היום, וזו בדיוק עבודת מידות. באופן טבעי אנחנו לא מסתפקים במה שיש היום, ויש בנו מעין אש פנימית שדוחפת אותנו לנסות שוב ולהיות טובים יותר. זה מובנה במי שאנחנו!
שלב ג –
ערכו דייביט של השבט על כמה מידות: בחרו ארבעה חניכים, וכל חניך ינסה לשכנע שעל המידה שלו הכי חשוב וחיוני לעבוד. לכל חניך יוקצבו ארבע דקות לדבר על המידה שקיבל, ובהן הוא צריך לשכנע את כלל החניכים מדוע המידה שלו היא המידה החשובה ביותר. כדאי להציע לחניכים לכתוב מראש את הטיעונים כדי שהנאום יהיה קולח ומשכנע. בסיום כל נאום תינתן דקה לשאר הנואמים להגיב על דברי הנואם, ולנואם להשיב על טענותיהם.
לדיבייט רצוי להכין פודיום לנואם, עניבה, רמקול ולוח. הושיבו את החניכים בשורות כמו בכנס. למדריך המנחה הביאו חליפה, עניבה וכו’.
המידות הן אלו: כיבוד הורים, כבוד, עין טובה, אמונה.
הערה למדריכים: אפשרי ורצוי לבחור מידות המתאימות ומדברות לחניכים שלכם, אך כדאי לצמצם לכמה מידות כדי שבהמשך יהיה נוח להביא לימוד על כל מידה.
בסיום הדייביט יקבל כל חניך דף מחשבה אישי לבחירת המידה שעליה יעבוד (נספח 2).
סיכום:
למדנו בפעולה מהן המידות: המידות הן תכונות בנפש שעלינו להתאים אותן למינון שמדויק לנו, כמו בתרכיז מיץ פטל. העבודה על התיקון והאיזון של המידות טבועה בנו כבני אדם, עצם שאיפתנו להיות טובים יותר ולרצות להתקדם כל הזמן, שטבועה בנו, היא הרצון לתקן את מידותינו.
לבסוף, לאחר דיון סוער, בחרנו את המידות שעליהן נעבוד בחודש הקרוב ונדייק אותן אלינו, כל אחד לעצמו על פי המידה שלו.
נספח 1 –
“יסוד עבודת ה’ הטהורה היא מטבעת באדם החפץ הפנימי, להיות מיד הולך ומשתלם ולהכיר באמת שתכלית ההצלחה היא רק בהיות האדם תמיד קשור בחפץ של הוספת שלימות. כי הלא תכלית החיים היא קרבת אלוקים והוא ית’ אין סוף לשלמותו, ע”כ כל מעלת האדם היא שבכל עת יוסיף מעלה בקרבתו אל השם ית’, וזאת השאיפה אין לה תכלית ולעולם לא יוכל האדם לומר בזה די. כי כל מעלה שיעלה בהשלימות האמיתית תעוררהו לדעת איך לקנות עוד כמה מעלות הסמוכות לה. ומתוך השאיפה של עבודת ה’ יכיר שאין תכלית ההצלחה להאדם לומר שהשיג כל השלימות הראויה לו להשיג כ”א שהוא תמיד שוקק להוסיף שלימות. ע”כ יוסיף באמת העובד האמיתי מעלות יקרות דבר יום ביומו, ובזה האדם מתרומם לתכליתו האמיתית ונשכר בשתים, במה שמוסיף תמיד מעלה ועוד שממילא הוא נשמר מירידה ופחיתות, שמאחר שבקרבו בוערת תשוקה פנימית להוסיף יתרון ודאי משמרתו תשוקה קדושה זאת מרדת אל שחת הפחיתות באבדת המוסר והמעלות” (הרב קוק, עין איה ברכות ה מ”ג).
נספח 2