איתור סניפים וכפרי בוגרים
פתיחה: עם ישראל הוא עם מיוחד. לאורך אלפי שנות גלות אנו העם היחיד שלמרות פיזורו ועינויו הצליח לשרוד. מהו סוד ההצלחה? מהו השורש שיש בנו כעם שנותן לנו את הכוח להתגבר על כל האתגרים הניצבים מולנו? הסיפור מתחיל ביום שהיינו בו לעם וממשיך דרך מתן תורה, הקמת המדינה ומגיע עד ימים אלו ממש. הקשר העמוק בין כל אדם בישראל ל’אחיו’ היהודים טומן בחובו הרבה יותר ממה שנראה לנו בעין. בפעולה זו ננסה יחד להבין מהיכן הדברים נובעים, מהו הסוד, כיצד הוא מתבטא בשטח וכיצד אנחנו יכולים להעצים אותו, כל אחד בתוכו.
מטרות הפעולה:
ציוד נדרש: סיטואציות לדיון הראשון, קטעים מהנספחים, חבילת טופי.
גוף הפעולה:
עם ישראל מיוחד באכפתיות ובאחריות שהפרטים שבו מרגישים כלפי אחרים.
הערה לרכזים: אם במהלך הדיון החברים אינם מגיעים למסקנה שהם היו עוזרים, גם זה בסדר, לא להיבהל, נסו לכוון אותם לסיטואציה קרובה יותר למציאות החיים שלהם – וסביר להניח שזה יוביל אותם לתחושת האחריות והדאגה לאחרים מסביבם.
הערה לרכזים: גם בישראל נתקלנו לא פעם בסיטואציות שאנשים העדיפו להתעלם, אך אם נתבונן במבט רחב ועמוק יותר יש כאן נקודה שורשית המיוחדת לעם ישראל, ואולי באמת צריך לחזק אותה עוד, ולזה נועדה הפעולה:)
לאחר המבט הכללי נסו מתוך לימוד משותף להבין שבעם ישראל יש תכונת שייכות וחיבור מיוחדות ושורשיות שאין בעמים אחרים. עם ישראל ביסודו הוא נשמה אחת, המפוזרת בגופם של כל אחד ואחד. הקשר הוא פנימי ויסודי, לכן גם כשאיננו מכירים זה את זה וגם כשאיננו מרגישים – בעומק כולנו מחוברים.
מטרת הדיון היא להגיע להבנה שכל אבר בגוף חשוב ביותר בשביל התפקוד הכללי. גם אם יגיעו למסקנה שיש אבר שחשוב יותר מאחרים, הרי שכל איבוד אבר, ולו הקטן ביותר, הוא אתגר לא פשוט להמשך קיום רצף החיים בשגרה.
ומפני שאנחנו מחוברים זה לזה בקשר פנימי אנחנו זקוקים זה לזה כדי להשלים יחד משהו גדול יותר, ולכן אם יש חוסר אצל מישהו מעם ישראל – החוסר הזה ישנו גם אצלי.
נסו לחשוב עם החברים כיצד אתם יכולים להעצים את הרוח המיוחדת הזו ולחזק את האחדות בעם ישראל חיזוק מעשי.
חלקו לכל אחד חמש סוכריות טופי, ובקשו מהם להסתובב בסניף, בשכונה או ברחוב במשך עשר דקות ולחלק אותן לאנשים שהם אינם מכירים או לאנשים שהם מכירים – ולומר להם משהו שהם מעריכים אצלם.
לאחר מכן התכנסו ונהלו דיון. שאלו: איך האנשים הגיבו? ומה הרגשתם?
כדאי לנסות להגיע למיזם מעשי שאפשר לעשות במשך שבוע או יותר כדי להעצים את תחושת החיבור שלנו לעם ישראל.
יש לנו קשר פנימי מיוחד בעם ישראל, הטבוע בעצם היותנו, מאז נהיינו ביציאת מצרים לעם. לאורך כל ההיסטוריה שלנו דמויות רבות מקריבות עצמן, נאבקות ומתפללות כדי להגיע לגאולה… האכפתיות הפנימית איננה רק רגש, היא מהלך בהיסטוריה שלנו. זוהי נשמה אחת המחולקת בכל אחד ואחד מעם ישראל, ויותר מכך היא חלק מהחידוש שעם ישראל מביא למציאות כולה, ובכך מוביל אותה למוסריות ולערכים גדולים וטובים הרבה יותר.
נספחים
נספח 1
סיטואציות לדיון הראשון:
נספח 2
בתאריך 13 במארס 1964, בשעה שלוש ועשרים לפנות בוקר, החנתה קיטי ג’נוביס את מכוניתה במגרש החנייה שבתחנת הרכבת ברובע קווינס בניו-יורק. קיטי חשה כי דבר מה אינו כשורה, ובמקום לצעוד לביתה בדרך הקצרה והחשוכה היא החלה לרוץ לאורך שדרה רחבה ומוארת היטב, אך היא לא הגיעה רחוק. מילטון האץ’ התעורר לשמע הצעקה הראשונה. הוא ראה מבעד לחלון חדרו, בצדו השני של הרחוב, אישה כורעת על ברכיה וגבר נמוך עומד מעליה. הוא שמע את האישה צועקת “הצילו! הצילו! הו אלוהים! הוא דקר אותי!”
האץ’ רכן מבעד לחלון וצעק “עזוב את הבחורה!”
מסביב נדלקו אורות וחלונות רבים נפתחו. התוקף נמלט במכוניתו. איש מן הצופים לא התקשר למשטרה. קיטי ג’נוביס התקדמה לאטה במעלה הרחוב בעוד עשרות עיניים ננעצות בה. אך היא לא הצליחה להתקדם מספיק מהר, ולאחר כעשר דקות ראו הצופים את התוקף חוזר ומחפש אותה. כשדקר אותה שוב, שמעו אותה השכנים צועקת “אני הולכת למות! אני הולכת למות!” אך למרות זאת איש מהשכנים לא התקשר למשטרה. אמיל פאוור סיפר אחר כך כי רצה להתקשר, אך אשתו התעקשה שמישהו אחר בוודאי כבר עשה זאת. רק כעבור שלושים וחמש דקות מאז שנשמעה הצעקה הראשונה, התקשר סוף סוף מישהו למשטרה. חקירת המשטרה העלתה כי לפחות שלושים ותשעה אנשים צפו ברצח בעת התרחשותו, אך לא עשו דבר.
נספח 3
רבבות מתפללים השתתפו אמש בתפילה לשלומו של החייל החטוף נחשון וקסמן ברחבת הכותל המערבי בירושלים. במתפללים היו אמו של וקסמן ואחיו, הרבנים הראשיים לישראל, ישראל מאיר לאו והראשון לציון אליהו בקשי דורון, הרב הראשי לשעבר אברהם שפירא, רב הכותל יהודה מאיר גץ ורבים אחרים. בין המתפללים בלט מספרם הגדול יחסית של חרדים. להערכת המשטרה השתתפו בתפילה 50 אלף בני אדם, ואילו אנשי הכותל העריכו את מספרם בקרוב ל- 100 אלף. קודם לכן התקיים מעמד דומה בבית הכנסת הגדול בתל אביב, בהשתתפות ראש העירייה רוני מילוא. לקראת התפילה בכותל סגרה משטרת מחוז ירושלים את כל הכניסות לעיר העתיקה ואת הכבישים המובילים לכותל המערבי. במרכז העיר נוצרו פקקי תנועה גדולים. בשל עומס התנועה נאלצו בני משפחת וקסמן להגיע לכותל במכונית המשטרה. במהלך התפילה נקראו פרקי תהילים ונישאה תפילה מיוחדת לשלומו של נחשון, שחוברה במיוחד לרגל האירוע. חברו של נחשון, גלעד שפיר, סיפר כי הוא וכמה חברים נוספים פעלו רבות כדי לארגן את התפילה. שפיר ציין עוד כי גם ביום רביעי בערב נערכה תפילה דומה בהשתתפות מאות מתפללים. “אני בטוח שנחשון חי, ואני מקווה שהתפילה תעזור והוא ישוחרר בקרוב”, אמר שפיר. בעשרות מקומות נוספים בארץ נערכו תפילות דומות בהשתתפות אלפים. גם היום יימשכו אמירות פרקי התהילים בתפילות הבוקר וכן בצהרי היום, כשרבים ישובו לשם כך לרחבת הכותל המערבי.
תנועת בני עקיבא מתכוונת לקיים אמירת פרקי תהילים בצוותא בכל סניפי התנועה ברחבי הארץ אם נחשון וקסמן לא ישוחרר במשך היום. גם בני העדה החרדית התגייסו להתפלל לשלומו של נחשון וקסמן, לאחר שבד”ץ העדה החרדית הכריז על אתמול כיום תפילה ובקשת רחמים לנוכח המצב. בצומת בני עטרות, הסמוך לנתב”ג, שם נראה החטוף לאחרונה, התכנסו רבים אתמול אחר הצהריים להתפלל לשלומו ולחזרתו במהרה.
נספח 4
היחש (היחס) של כנסת ישראל ליחידיה הוא משונה מכל היחושים של כל קיבוץ לאומי ליחידיו. כל הקיבוצים הלאומיים נותנים הם ליחידיהם רק את הצד החיצוני של המהות, אבל עצם המהות זה שואב כל אדם מנשמת הכל, מנשמת אלהים שלא באמצעות הקיבוץ, מפני שאין להקיבוץ חטיבה אלהית, שמגמה אלהית עצמית שרויה בתוכו. לא כן בישראל, הנשמה של היחידים נשאבת ממקור חי העולמים באוצר הכלל, והכלל נותן נשמה ליחידים. אם יעלה על הדעת להנתק מהאומה, צריך הוא לנתק את נשמתו ממקור חיותה, וגדולה היא משום כך ההזדקקות, שכל יחיד מישראל נזקק להכלל, והוא מוסר תמיד את נפשו מבלי להיות נקרע מהאומה, מפני שהנשמה ותיקונה העצמי דורש כן ממנו (הרב קוק אורות ישראל פרק ב, פסקה ג).