נושבת קדימה

תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה

פתיחה: שלא תיפול הרוח

שחקו ‘הבלון המרחף’. זורקים למרכז החדר בלון, ועל החניכים לוודא שהוא יישאר באוויר ולא ייגע ברצפה. לאחר זמן קצר אפשר להוסיף עוד בלונים כדי לאתגר. כמו כן אפשר להוסיף חוקים: אסור להשתמש ביד ימין, חייבים לשבת בזמן המשחק.

שלב א: רפסודת השבט

אופציה א: שבט גדול

הכינו מראש כמה קרטונים או עיתונים גדולים (רפסודות). חלקו את השבט לקבוצות קטנות, וכל קבוצה צריכה לעמוד על הרפסודה שלה. ספרו לחניכים שכל הרצפה שהם עומדים עליה היא למעשה אגם שהם צריכים לחצות כשכולם עומדים על רפסודה קטנה ומצומצמת, ולכן הם יצטרכו למצוא דרכים לשמור על שיווי המשקל יחד.

מכריזים: “מים עולים!” והחניכים צריכים לעמוד על הרפסודות בלי לרדת מהן. בכל פעם מקטינים את שטח הרפסודה (על ידי קיפול הקרטון או העיתון), והחניכים צריכים להישאר על הרפסודה המצטמצמת.

אופציה ב: שבט קטן

החניכים יעמדו במעגל קטן על משבצת סדין גדולה (רפסודה). ספרו לחניכים שכל הרצפה שהם עומדים עליה היא למעשה אגם שהם צריכים לחצות כשכולם עומדים על רפסודה קטנה ומצומצמת, ולכן הם יצטרכו למצוא דרכים לשמור על שיווי המשקל יחד. צמצמיו את גודל הסדין בכל סבב, והחניכים יצטרכו למצוא דרכים חדשות להתקרב זה לזה ולהיות יצירתיים בשיתוף הפעולה.

שאלו את החניכים: איך הצלחתם לשמור על כולם יחד על הרפסודה? מה עזר לכם להישאר יחד?

שלב ב: יחד כל הדרך

הקריאו לחניכים סיפור (נספח 1). אפשר להביא תחפושות ולבקש מחניכים שרוצים להציג את הסיפור תוך כדי הקראה.

שאלו את החניכים: מה קרה כשכל אחד מהארנבים ניסה לעבוד לבד? איך זה השתנה כשהם התחילו לעבוד יחד?

ספרו לחניכים כי בספר שמות הקב”ה מצווה את עם ישראל לבנות את המשכן על ידי תרומותיהם. קראו את הפסוקים מספר שמות, פרשת ויקהל (נספח 2), שמתארים את ההירתמות של עם ישראל המשכן.

שאלו את החניכים: מה מיוחד בפסוקים אלו? מה גודלו של עם ישראל כאן?

הסבירו לחניכים כי יש כאן תיאור מופלא לזמן שעם ישראל כולו התכנס סביב מטרה אחת, כולם נתנו מעצמם כדי שלכולם יהיה משכן להתפלל בו ולהתקרב לה’ בזמן מסעותיהם במדבר. עם ישראל גילה את רוחו על ידי שיתוף הפעולה יחד.

שלב ג: מרימים על נס

אופציה א: דגל השבט

חלקו לחניכים דף או חתיכת בד קטנה (שאפשר לצרף יחד לדגל גדול), וכל חניך וחניכה יציירו או יכתבו משהו שמסמל בעיניהם את רוח השבט – ערך, סמל או צבע שמייצג אותם ואת המקום שלהם בשבט. בסיום מחברים את כל הדפים או הבדים לדגל שבטי משותף המסמל את האחדות של הקבוצה ואת רוח השבט.

הסבירו לחניכים: דגל השבט מסמל את הרוח הפנימית של השבט. הדגל מתנופף ועומד איתן בכוחותיו לנוכח הרוחות שבחוץ.

אופציה ב: עץ השבט

חלקו לחניכים בריסטול בצורת עלה גדול, וכל חניך או חניכה יציירו או יכתבו משהו שמסמל בעיניהם את רוח השבט – ערך, סמל או צבע שמייצג אותם ואת המקום שלהם בשבט. הדביקו את כל העלים על עץ גדול שציירתם על נייר רצף, המסמל את האחדות של הקבוצה ורוח השבט.

הסבירו לחניכים: עץ השבט מסמל את הרוח הפנימית של השבט. העץ עומד יציב ואיתן בזכות רוח השבט המפעמת בו לנוכח הרוחות שבחוץ.

סיכום

לכל אחד בקבוצה יש תפקיד חשוב, והרוח השבטית נבנית רק כשכולם משתפים פעולה ותומכים זה בזה, כמו שהארנבים שיתפו פעולה וכמו שעם ישראל שיתף פעולה בבניית המשכן. כשאנו פועלים יחד אנו מגדילים את הרוח של כל אחד, וזה מאפשר לנו לעשות הרבה יותר טוב ממה שיכולנו לעשות לבד. לשבט שלנו יש כוח.

הצעה לצ’ופר: “כשהולכים לבד מגיעים מהר, כשהולכים יחד מגיעים רחוק”

נספחים

נספח 1 – יחד כל הדרך

ביער ירוק וקסום, ממש לא רחוק מכאן, ליד ירושלים עיר הבירה, חי שבט של בעלי חיים קטנים – הארנבים. הם היו חכמים וזריזים, אבל מה? הם היו ממש לא תחרותיים! כל אחד מהם העדיף לעבוד לבד. הארנבים האמינו שכל אחד יכול להסתדר בכוחות עצמו ולדאוג לעצמו.
יום אחד הגיעו ליער חדשות מרעישות. התקבצו הארנבים סביב הרדיו ושמעו: “סערה עזה מתקרבת להרי ירושלים – רוחות חזקות, גשם כבד וסכנה גדולה ליערות”. הארנבים ידעו שעליהם לבנות מחסה שיגן על כולם מהסערה, ולכן הכריזו על תחרות: מי שיבנה את המחסה הכי גדול, יפה ומפואר, ינצח! וכל ארנב התחיל לבנות את המחסה שלו לבדו.
אך מהר מאוד התברר שהמשימה גדולה מדי. לשולה הארנבה היה חסר עץ, ולדודי הארנב, שהיו לו מלא עצים, לא היה חומר איטום. כל ארנב עבד קשה מאוד, אבל המחסות הקטנים והבודדים לא היו חזקים דיים להגן עליהם מהסערה.
החליטו הארנבים ללכת להיוועץ עם החיות הזקנות והחכמות של היער, הנשר, השועל והצב, והם הציעו להם עצה: “אם תעבדו יחד, תוכלו לבנות מחסה גדול וחזק שיגן על כולכם. הרוח שלכם יכולה לחולל נפלאות כשאתם פועלים יחד”.
בהתחלה היו הארנבים ספקנים, אך ככל שהתחזקו הרוחות הם הבינו שאין ברירה. הם שינסו מותניים והתחילו לעבוד ביחד, וכל אחד תרם את הכישורים שלו: הארנבים החזקים סחבו את העצים, הארנבים הזריזים הביאו את העלים, והארנבים היצירתיים חשבו איך לבנות את המחסה בצורה הכי יציבה, שולה הביאה את חומרי האיטום, ודודי הביא את כל העצים. כך כל ארנב וארנב תרם לבניית המחסה.
כאשר הגיעה הסערה המחסה הגדול שכולם בנו יחד עמד בגבורה. הארנבים, שהיו בטוחים בעצמם ועבדו יחד, ראו איך הרוח שלהם, שפעלה יחד, הובילה לניצחון על הרוחות החזקות של הטבע.

נספח 2 – בניית המשכן (שמות לה, כ–כט)

“וַיֵּצְאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִלִּפְנֵי מֹשֶׁה. וַיָּבֹאוּ כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ, וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ הֵבִיאוּ אֶת תְּרוּמַת ה’ לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּלְכָל עֲבֹדָתוֹ וּלְבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ. וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים, כֹּל נְדִיב לֵב הֵבִיאוּ חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז כָּל כְּלִי זָהָב וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר הֵנִיף תְּנוּפַת זָהָב לַה’. וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים, וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים הֵבִיאוּ. כָּל מֵרִים תְּרוּמַת כֶּסֶף וּנְחֹשֶׁת הֵבִיאוּ אֵת תְּרוּמַת ה’, וְכֹל אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ עֲצֵי שִׁטִּים לְכָל מְלֶאכֶת הָעֲבֹדָה הֵבִיאוּ. וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ, וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה אֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן אֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ. וְכָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה בְּחָכְמָה טָווּ אֶת הָעִזִּים. וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ  אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם וְאֵת אַבְנֵי הַמִּלֻּאִים לָאֵפוֹד וְלַחֹשֶׁן. וְאֶת הַבֹּשֶׂם וְאֶת הַשָּׁמֶן לְמָאוֹר  וּלְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים. כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר נָדַב לִבָּם אֹתָם לְהָבִיא לְכָל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר צִוָּה ה’ לַעֲשׂוֹת בְּיַד מֹשֶׁה  הֵבִיאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל נְדָבָה לַה'”.